יותר משלושה עשורים היתה עירית ענבי שגרירת הלוטו על המסך הקטן. מגישת ההגרלות הנצחית, האישה והחיוך, שהכריזה בכל שבוע על "המספר הנוסף" והפכה לא מעט ישראלים לאורך השנים למאושרים - ולמעושרים - יותר.
בשבוע שעבר הפכה ההגרלה השגרתית, לכאורה, לאירוע לאומי בכיכובה של ענבי. הפעם, לצד הרשרוש המוכר של מכונת המזל והכדורים הנשמטים, הגישה המנחה הוותיקה לצופיה רכבת הרים חשופה ויוצאת דופן של רגשות.
משדר הפרידה שלה, אחרי שמפעל הפיס בחר להחליף אותה בפרנזטורים חדשים (ירדן הראל, נועה רוזין ועידו גרינברג), היה מרגש עד דמעות, כשבגרון חנוק ובעיניים לחות נפרדה ענבי מצופיה הנאמנים, מתקשה להסתיר את סערת העלבון שמתחוללת בנפשה.
"זהו זה, צופים יקרים. תודה רבה למי שליווה אותי עד כה, זה היה הבית שלי", אמרה לעיני המצלמות. "אני נפרדת ממנו, לא בשמחה רבה. אוהבת את כולכם... אני מאחלת למנחים החדשים שיהיה להם בהצלחה ונתראה במיליונר הבא, רק לא אני".
נפתח בשאלה המתבקשת: צפית בהגרלה הראשונה ששודרה השבוע בלעדייך?
"לא צפיתי, כי הייתי על במת תיאטרון הבימה, במחזמר 'מאמה מיה'. בעתיד, אם יהיה לי זמן ואהיה מול הטלוויזיה בזמן שידור, אני מניחה שאצפה. בכל מקרה, למנחים החדשים איחלתי הצלחה כבר בשידור האחרון שלי, ועם ירדן הראל אפילו שוחחתי בטלפון, כשהיא התקשרה אלי אחרי השידור ההוא. היא אמרה לי שאני השראה עבורה, ושהיא אוהבת אותי. בירכתי אותה ואיחלתי לה המון בהצלחה".
יום הפרידה שלך בשידור היה טעון מאוד עבורך.
"הוא התחיל לי מאוד מוקדם בבוקר, כי לאחרונה עברתי דירה ואני מנסה לנצח על תזמורת התיקונים והשיפוצים שנעשים פה. בדרך כלל לפני הגרלה אני הולכת לנוח, וידעתי שביום הזה כדאי מאוד שאנוח. אבל ראיתי שאני לא מספיקה.
"מהבוקר הציפו אותי בווטסאפ, ואחרי הצהריים כבר הגיע צוות חדשות מהטלוויזיה לכתבה שעושים עלי. אני מתראיינת ואומרת לעצמי, 'תהיי מקצועית, בואי נסיים את זה יפה'.
"כשסיימנו את הראיון נסעתי לאולפן, כשהצוות מלווה אותי. הגעתי לקראת 21:00. מובן שלא נחתי. אני רואה שם את המסיבה שהכינו לי, ואני אומרת לעצמי, 'אלוהים, איך אני צולחת את זה'".
• • •
קצת רקע: ענבי (62), שהגישה את משדר הגרלת הלוטו במשך 32 שנים, התבשרה לפני חודש שהיא עומדת להיות מוחלפת במגישים צעירים. לדבריה, הדבר נודע לה באמצעות התקשורת, כשכתב "ישראל היום", ערן סויסה, פנה לבקש את תגובתה לחילופים המתוכננים.
אחרי משדר הפרידה, שגרף כותרות בכל אתרי החדשות ויצר צונאמי של תגובות, העלתה ענבי פוסט ברשתות החברתיות, ובו שיתפה את הגולשים בתחושותיה הקשות לנוכח מה שראתה, לתפיסתה, כפגיעה בה מצד אנשי מפעל הפיס.
"שלום לכולם! בתמונה אני - שמנסה לתת חיוך מקצועי אחרון בשידור חי, אבל הדמעות חונקות. ערב מאוד לא פשוט עבר עלי שלשום... גם כאשר נכפה עלינו שינוי, השאלה היא הדרך שבה זה נופל עלייך... באיזו דרך הצד השני עושה לך את זה? אז כמו שכולכם יודעים, אני הבנתי שאני לא ממשיכה את תפקידי כמנחת הגרלות מפעל הפיס בצורה הכי לא מכבדת, אפילו מעליבה ומזלזלת.
"אמנם הבגדים נוצצים, השיער והאיפור מושלמים, אבל אני הרגשתי מושפלת שבגילי אני צריכה להיחנק מהדמעות בשידור חי. מאוד נפגעתי. לא חשבתי שאבכה. ניסיתי להחזיק לאורך כל השבועות האחרונים, ובשידור חי זה התפרץ לי, לא האמנתי... רציתי כבר לחזור הביתה, להתחבק עם המשפחה שלי ולהרגיש את האהבה האמיתית ששומרת ועוטפת אותי...
"התעוררתי בבוקר לגל אדיר של הודעות - בפרטי, ברשתות החברתיות, מבול של טלפונים!!! חשוב לי להגיד תודה על כל האהבה הזו והמילים הטובות והמחזקות שלכם!!! זה באמת מחמם לי את הלב ומחזק אותי.
"אני מרגישה שאני יוצאת לדרך חדשה. אולי דרך טובה יותר ומאתגרת יותר, אז סוף־סוף מותר לי להיות פחות ממלכתית ויותר חשופה, לקטוף תפקידים וקמפיינים שתמיד חלמתי לעשות, לטוס לטיולים ארוכים לחו"ל שלא יכולתי לעשות בגלל הפיס. להגיד בקול רם 'זה הפסד שלהם!'
"אז תגידו ביי־ביי להיא מהלוטו, ותגידו שלום לעירית ענבי! לחיי התחלות חדשות".
פוסט יוצא דופן בחריפותו. אבל בואי נדבר קודם על "מסיבת הפרידה" שעשו לך לפני השידור האחרון.
"הכינו ממש מסיבה, ערכו שולחן, הגיעו נציגים ממחלקת הפרסום של מפעל הפיס, מנכ"לים. הגעתי לשם כשאני חולפת באוטומט, בדרך לחדר שלי, על פני חדר ישיבות גדול שקירותיו זכוכיות. ראיתי בפנים מלא אנשים, ולא קישרתי את זה בהתחלה אלי.
"רק כשהתקרבתי הבנתי שזו מסיבה עבורי, ואז הלכתי לעשות איפור ושיער, כשאני מנסה להוריד את כדור הטניס שמחניק לי בגרון, כדי להגיע חזקה ויפה ולסיים את זה בצורה מקצועית. הרי יש לי שידור, ואני לא רוצה לבכות ולהרוס את האיפור. סיימתי להתארגן ובאתי למסיבה.
"אני קוראת לזה מסיבה מכובסת, כי מצד אחד אמרתי 'יאללה עירית, תני להם להרגיש טוב, הם נורא רוצים להיפרד ממך יפה אחרי שהם נפרדו בצורה כל כך מכוערת. תני להם כמה דקות, כי זאת אני. אבל גם כעסתי על עצמי מצד שני שאני ככה.
"נתתי להם לברך אותי בכל המילים החמות, למרות שהרגשתי מזויפת ולא אמיתית, וכל מה שרציתי לעשות זה ללכת משם. כשמשקרים לך את יודעת, והם פשוט שיקרו לי וזה נורא העליב אותי. למה?
"אני מעולם לא שיקרתי, עשיתי את עבודתי נאמנה. אתם רוצים להחליף? הכל בסדר, תעשו את זה בדרך נאותה. דרך ארץ קדמה לתורה".
אני רוצה לוודא שוב: על ההחלפה גילית רק מהתקשורת?
"נכון, וכשבאתי להגרלה בערב שבו זה התפרסם שאלתי שם אם מישהו שמע משהו על זה. כולם אמרו לי 'לא'. למחרת התקשרו אלי מהרדיו, ואמרתי בשידור שאני לא מאמינה שמפעל הפיס יעשה דבר כזה, שאולי אלה אודישנים למנחים בהגרלות היומיות, ושאני בטוחה שיפנו אלי כשירצו לסיים את העסקתי.
"במשך שבוע ימים אף אחד לא טרח לצלצל אלי, וכשהפניתי את העיתונאים שפנו אלי למפעל הפיס, הם ענו להם 'אנחנו לא מתעסקים בשמועות' - מה שחיזק את דעתי שהם לא מחפשים מחליפים.
"באותם ימים פניתי לחברת ההפקה 'מעגלות', שמפיקה בפועל את ההגרלות, ואמרתי שאני רוצה לדעת מה קורה איתי. כולם מדברים איתי ושואלים אותי, למה אני צריכה לגמגם?
"זאת חברה מדהימה, באמת, ואחרי שבוע זומנתי לפגישה בבית מפעל הפיס. ישבו שם המפיקים בפועל ואנשים ממחלקת הפרסום - והם לא מסתכלים לי בעיניים.
"כשאדם לא מסתכל לך בעיניים, את יודעת שהוא משקר לך. הם אמרו לי 'קודם כל אנחנו רוצים להתנצל', ואני אמרתי 'לא משנה מה שתגידו, תדעו שמה שעברתי בשבוע הזה היה חתיכת גיהינום, וזה לא מגיע לי על כל הטוב שאני עשיתי לכם'. נכון שזאת עבודה ושקיבלתי משכורת, אבל ככה לא פיללתי שנסיים".
מה הם ענו?
"הם אמרו שהם מתנצלים ושלא עשו בכלל אודישנים, אלא רק רצו לבדוק כמה אופציות. אני אמרתי - 'זה נקרא אודישנים!' למה לא לבוא להגיד לי? למה אני צריכה להיות האישה הכי מקורננת בעיר, שבעלה בוגד בה וכולם יודעים חוץ ממנה ומצלצלים אליה לבקש את תגובתה?
"הם אמרו לי שהם מחפשים מנחים עם מספר עוקבים גבוה ברשתות החברתיות. אמרתי 'טוב ויפה, מה זה אומר לגביי?' אמרו לי 'אנחנו ננסה לשלב אותך'. שאלתי 'הגרלה בחודש?' אמרו לי 'משהו כזה'.
"האינסטינקט הראשון שלי היה להגיד מייד לא, אבל אחר כך אמרתי שאחשוב על זה. ניסיתי להבין לאיזה קהל הם מכוונים, כי מי שממלאים כרטיסים הם לא בני הנוער שנמצאים ברשתות החברתיות. אבל רצונו של אדם כבודו, ואני מכבדת את זה.
"בסוף הפגישה אמרתי 'תודה רבה, אני מאוד פגועה', ויצאתי משם. אחרי שלושה ימים קיבלתי גם טלפון וגם מייל שאומר שהם לא הצליחו לשלב אותי בהגרלות יחד עם המנחים החדשים".
מה הרגשת כששמעת את זה?
"אני אומרת לעצמי, 'עירית, את צדקת. הם שיקרו לך ובצדק נעלבת. אבל לא קרה שום דבר, את תקומי מחדש'. אני לא פוגעת בזבוב, מי שפוגע באחרים - סופו להיפגע בעצמו".
• • •
52 שנים של פרסום והופעות ציבוריות לא הכינו את ענבי לצונאמי שמתרחש בימים האחרונים בטלפון הנייד שלה וברשתות החברתיות. בזמן הראיון היא מפקידה את הנייד ברשות בעלה, לנוכח ההפרעות והצלצולים הבלתי פוסקים.
ענבי מוצפת, לדבריה, בתגובות מחברים, וגם מזרים מוחלטים שלא חוסכים ממנה גילויי חיבה ותמיכה. "זה מטורף, כמה אהבה. הבנות שלי מבקשות שאכנס לפייסבוק ולאינסטגרם, לראות את כמות החיזוקים והתגובות, אבל קשה לי, אני לא יכולה עדיין.
"רק אתמול בלילה נכנסתי וקראתי קצת, והלב שלי התרחב. את ההגרלה האחרונה, שבה בכיתי, אני לא יכולה לראות. עד עכשיו כואב לי הגרון כשאני נזכרת איך ניסיתי להוריד את כדור הטניס הזה ולסיים בפאסון, לא לתת להם את התענוג לראות שהם פגעו בי. כעסתי על עצמי שלא הצלחתי".
למרות שזה הכי אנושי.
"נכון, זה אנושי, אבל אני לא אוהבת את זה. בעשר אצבעות הגעתי לאן שהגעתי. אני לא אוהבת להתלונן. אבל לאט־לאט הרגשתי כל כך טיפשה ועלובה, כשבפנים התחילה לקנן בי התחושה ששיקרו לי".
במהלך הפרשה היו אנשים שהחשבת לחברים שלך, וגילית בדיעבד ששיקרו ובגדו בך?
"במפעל הפיס אין חברים. אנשים באים ועושים את העבודה שלהם. לאורך השנים התחלפו אנשים וצוותים, כל מנהל פרסום שהגיע ניסה להראות שמטאטא חדש מטאטא טוב. אני יודעת שניסו להחליף אותי, אבל עשו סקרים וקבוצות מיקוד, ובסוף הצוותים התחלפו - ואני נשארתי".
בהגרלות אין ביטוי לכישורי המשחק והשירה שלך, ובסופו של דבר מדובר בהנחיה קצרצרה וכמעט טכנית. למה התפקיד היה כל כך חשוב לך?
"לא חשבתי שאהיה מנחת הלוטו במשך כל כך הרבה שנים. בזמנו התחלתי את זה כעבודה צדדית, עשיתי 'הופה היי', פסטיבלי ילדים, פסטיגל, שיחקתי במחזות זמר, קלטות ילדים. עברתי אז דירה, וכשקיבלתי את ההצעה אמרתי, הנה משכורת שאמנם היא לא גדולה, אבל אראה לבנק שיש משהו קבוע ואוכל לקבל משכנתא.
"זאת היתה נקודת ההתחלה, אבל לימים הוזמנתי פחות ופחות לאודישנים כי כבר הייתי נורא מזוהה עם ההגרלה, וזה הפך לדבר הראשי, העבודה שלי. גם כשהיו כתבות נגד הפיס, כשלא אהבו אותם, עמדתי בחזית וייצגתי אותם. היום, כשאת אומרת לאנשים 'מפעל הפיס' - יגידו לך עירית ענבי".
אם זה היה תלוי בך, עד מתי היית ממשיכה?
"ידעתי שזה יקרה בשלב מסוים, אבל לא חשבתי שעכשיו, כל עוד אני רלוונטית ומזוהה איתם. במשך השנים, כשפנו אלי להנחיות של כל מיני אירועים, הייתי צריכה לבקש אישור מהפיס, והם לא אישרו לי כמעט אף פעם.
"רצו, למשל, שאבוא לבית 'האח הגדול', לאחת המשימות, כשהיתה שם הגרלה, ולא אישרו לי. רוב הזמן לא אישרו לי, אסור היה לי לעשות שום דבר".
אני מניחה שעם השנים המשכורת שלך שם גדלה. לצד העלבון שלך מדרך הפרידה, את חוששת כעת גם להפסד הכלכלי?
"קודם כל, תדעי שבמשך 20 שנה לא העלו לי שקל, אז את יכולה לעשות חשבון ולהבין לבד באילו סכומים מדובר. מצד שני, יש קורונה ויש פגיעה בתיאטרון ופחות הצגות, אז זה היה הדבר היחיד שפרנס אותי באופן קבוע. אני מקווה שהמצב ישתפר, שיחזרו עוד הצגות ושנהיה כבר אחרי המגיפה הזאת".
עם המחליפים שלך יהיה סוג של חפיפה?
"שום דבר, לא ביקשו ממני. אני לא בוכה ש'אכלו לי שתו לי', אני נעלבתי מזה ששיקרו לי. נולדתי בערב יום כיפור, אני לא משקרת, אני פוחדת לשקר, ואני מצפה מאנשים שלא ישקרו לי".
את מבינה את הצורך ברענון? יש שיגידו שזה טבעי אחרי כל כך הרבה זמן.
"בהחלט. זה נורא ברור, וידענו שזה יקרה בשלב כזה או אחר. אבל ככה?"
אחרי כל השנים, מתבקש לשאול אם את עצמך ממלאת לוטו.
"יש לי שלושה מינויים, לכל אחת מהבנות שלי. אני ממלאת טופס קטן, בשביל המזל, אבל לא זכיתי אף פעם במשהו משמעותי.
"כשאני משלמת דמי מנוי אני מרגישה שאני תורמת למדינה, כי אני מסתובבת בארץ בתיאטרונים, באולמות הספורט ובמתנ"סים שהם בונים. אבל לא נעים לי להיות עכשיו השגרירה שלהם, ולא מגיע להם שאהיה השגרירה שלהם".
• • •
הגרלת הלוטו בהנחייתה של ענבי שודרה לאורך השנים בערוץ הראשון, בערוץ 10 ובהמשך ברשת 13. אני מבקשת שתיזכר בהגרלה זכורה במיוחד, מתוך האלפים שעשתה, והיא מחייכת.
"תתפלאי, אבל אני זוכרת את כל ההגרלות שעשיתי. בהתחלת הדרך לא היתה אבטחה בשידור החי, והיה קהל באולפן, אז הייתי יוצאת לעשות לו סטנדאפ וגם שרה. לימים, כשהעבירו את ההגרלות לאולם אחר, זה הלך ופחת.
"אני זוכרת, למשל, הפגנות של אנשים שפרצו לאולפן באמצע שידור. פעם מישהו, סתם אזרח, נכנס והוריד את השלטר של החשמל, ומאז ביקשתי שיביאו אנשי אבטחה.
"יש שתי הגרלות שאני לעולם לא אשכח. הראשונה היתה די בהתחלה. באתי לאולפן באיחור, ואנשים בקהל פנו אלי, כל אחד הסביר לי למה מגיע לו לזכות. אישה בהיריון אמרה לי 'קנינו בית, ואנחנו ממש צריכים את הפרס הראשון'. אמרתי לה 'הפרס הראשון שלכם'. ואז מישהי אחרת אמרה שהיא חיילת ורוצה לטוס לחו"ל, ועניתי לה 'הפרס השני שלך'.
"ככה חילקתי, בצחוק, ואז, בהגרלה, מה שאמרתי באמת יצא, ואני בכלל לא הייתי מי שלחץ על הכפתור. באו אלי אחר כך מהפיס ואמרו לי בהומור: 'יותר את לא חושבת, מדמיינת או מדברת על הפרסים עם הקהל...'
"הגרלה שנייה היתה סביב באג 2000, הגרלת המילניום. בימי הגרלה, בגלל שמדובר בשידור חי ודינמי, השתדלתי לא לקבוע משהו נוסף, אבל באותו ערב היתה לי הצגה שבה שיחקתי בתיאטרון המסחרי, במודיעין.
"ההגרלות נערכו אז בשעה תשע, ובתשע וחמישה יכולתי בדרך כלל לצאת. אמרו לי שתחכה לי מונית לתיאטרון, ושמקסימום יתחילו את ההצגה בעשר דקות איחור.
"הגענו להגרלה, אני לוחצת על הכפתור - והמכונה לא עובדת. אני מבקשת סליחה מהצופים, אומרת 'תקלה טכנית, מייד נתקן', והלב שלי מתחיל לדפוק. המונית מחכה לי בחוץ. אני לוחצת שוב על הכפתור, ולשמחתי זה מסתדר.
"הלאה, ממשיכים להגרלת הלוטו. ושוב תקלה: הפעם נפתחת פתאום הדלת של המכונה - וכל הכדורים נשפכים ממנה החוצה. אני שומעת אותם נופלים על הרצפה.
"הלב שלי כבר על 10,000. השעה אחרי עשר, אני מרגישה חנוקה, נעזרת במשאף ונטולין שמישהו עם אסתמה לידי נתן לי. אני מצלצלת לתיאטרון ומבקשת שישחררו את הקהל הביתה. היא אכן מבוטלת. ואז אני חוזרת לשידור, לוחצת, יוצאים המספרים - והכל מאחורינו. זה העניין של שידור חי, הכל יכול לקרות בו".
• • •
היא נולדה למשפחה בולגרית דוברת לאדינו ביפו, בתם של מזל, ספרית, ולאון, עובד חברת החשמל, שעלו לארץ ב־1948. אחות בכורה לניסים (58), בעל חברה לממכר מוצרי אריזה, ולפנינה (56), בעלת צהרון.
מגיל צעיר שרה בבית ובבית הספר, וכשהיתה בת 10 התקבלה למקהלת צדיקוב, לצידה של חני נחמיאס, חברת הנפש שלה מאז ועד היום. ב־1970 לוהקה לפסטיבל שירי הילדים הראשון, שבו ביצעה כילדה את "למה ככה" לצד אבי טולדנו ("אנחנו עדיין בקשר פה ושם, נפגשים בהופעות, מתחבקים ומתנשקים, אבל לאחרונה לא יצא לנו לדבר").
היא שירתה בלהקת פיקוד דרום, השתתפה בתחרויות קדם אירוויזיון, בפסטיבלי ילדים ובמחזות זמר ("ברנשים וחלומות", "אוויטה"), וכיכבה בטלוויזיה ("הופה היי", "להיט בראש"). בין לבין היתה חברה בלהקת "קסם", הוציאה קלטות לילדים, השתתפה במופעי בידור ודיבבה סרטים וסדרות.
בהמשך כיכבה במופע "ספונג'ה בעיר הגדולה", לצד ציפי שביט ונחמיאס ("זאת היתה הצלחה מסחררת, נסענו גם לארה"ב ולסין"), ואחר כך העלו השלוש את "קצרות ולעניין" ("גם הצלחה גדולה"). בימים אלה היא מופיעה עם נחמיאס במופע הלאדינו "דוס צ'יקיטיקאס", עם שירים מבית אבא, ובמחזמר "מאמא מיה!" בתיאטרון הלאומי הבימה בתפקיד רוזי - שאותו היא חולקת, ניחשתם נכון, עם נחמיאס.
"עם 'מאמא מיה!' הספקנו לרוץ 40 הצגות, ואז הגיעה הקורונה שסגרה את התיאטרון. זה היה ממש עצוב כי היו לזה הדים מדהימים. ראיתי את ההצגה בלונדון, ואני אומרת לך שהגרסה שלנו, שחזרה לבמה ברגע שנפתח עולם התרבות, לגמרי יותר טובה".
אגב, מה אמרה חברתך חני על כל הפרשה שלך?
"אנחנו חברות מגיל 10, וכשזה קרה היא אמרה לי 'לא מגיע להם אותך'. היא יודעת כמה הופעות ביטלנו בגלל הפיס. היא קוראת להגרלות 'סטופ כדור הארץ', כי בכל פעם שרצינו לשבץ מופע שלנו, וזה התנגש עם השידור, לא קבעתי הצגה באותו ערב.
"חני יודעת כמה דברים הפסדתי בגלל זה, והיא אומרת לי שההפסד כולו שלהם. אני תמיד אומרת שאלוהים סוגר דלת ופותח חלון צרפתי, ועכשיו היא אמרה לי אותו הדבר".
• • •
את החודש הקשוח בחייה העבירה ענבי על ארגזים. לפני שבוע וחצי נכנסה לביתה החדש בהרצליה, העיר שלה כבר 30 שנה. "המשפחה גדלה והתפזרה, והחדרים בבית הקודם, שהיו ריקים, הפכו למחסן. אני אוהבת לארח, אז חיפשתי בית יותר קטן, אבל שחללי האירוח בו יהיו גדולים יותר - ושגם המרפסת בו תהיה גדולה".
בבית החדש היא גרה עם בעלה יורם (65), בן זוגה מגיל 15 ("התחתנו ב־1981"), שהיה עד לאחרונה מנהל תפעול ושירות לקוחות בחברת בת של כיל. לשניים שלוש בנות: שני (38), שחקנית וזמרת ותיקה בתיאטרון הקאמרי; עדי (35), מרכזת מערך ההסעדה של חברת מיקרוסופט בארץ; ורוני (26), גננת שמשלימה תואר שני באבחון לקויות למידה.
"שלוש הבנות רצו להיות שחקניות, אבל רק את שני לא הצלחתי להניא. ממש לא התלהבתי, ובהתחלה ניסיתי לשכנע אותה לרדת מזה, אבל כשראיתי שהמשחק בדמה אמרתי לה שתעשה מה שהיא אוהבת. הקטנות ראו ממני כמה 'לקרדות' צריך לאכול כדי להיות שחקנית אז הן ויתרו, אבל שני היתה מוכנה להתמודדות. אם זה מה שעושה את הבת שלי מאושרת, גם אני מאושרת".
לפני חצי שנה העניקה שני לענבי את התואר שהכי מרגש אותה היום, סבתא, כשהביאה לעולם, עם בעלה שניר עזר, את ילדם הבכור ארי.
איזו מין סבתא את?
"שני אומרת שלפעמים אני נותנת לה לשמור על הנכד... אני סבתא מאוד מעורבת, סבתא מטורפת. הכרחתי אותה ואת בעלה לקנות דירה לידי כדי שזה יהיה יותר קרוב. הם גרים בתל אביב, וקשה לי עם החניה שם, אז בעוד כמה חודשים הם יעברו להרצליה. מבחינתי, שכולנו נגור בבניין אחד".
מה עוד את עושה בימים אלה?
"אני עכשיו בחזרות למופע בידור חדש בשם 'הגרציות', עם חני ועם אסנת וישינסקי, מופע העצמה לרגל יום האישה, שירוץ גם בהמשך. אייל חביב עושה לנו עיבודים והפקה מוזיקלית".
תתמקדי מעכשיו יותר בתיאטרון?
"בהחלט, אני מאוד אשמח להיות חלק מאנסמבל בתיאטרון ולקבל הצעות לקמפיינים וכולי, כל מה שקשור למקצוע המשחק, לעשות כל מה שלא יכולתי עד עכשיו כי הייתי מזוהה עם הלוטו".
מה תעשי בערבים שהתפנו לך פתאום בלי ההגרלות?
"מי שירצה אותי להופעות, אני פנויה בימי שלישי... ואני גם יכולה לטוס לחו"ל ליותר משבועיים! את קולטת? לאורך כל השנים לא יכולתי לפספס יותר מהגרלה אחת. הייתי מחפשת טיסה לחופש עם המשפחה בהתאם לזה, ובעשר השנים הראשונות לא יצאתי לחופש בכלל".
מהי המורשת שאת מותירה אחרייך למחליפייך בהגרלות?
"לכל אדם יש תחליף, אבל עובדה שבמשך שנים נשארתי. אם לא הייתי טובה או מתאימה - לא היו משאירים אותי שם כל כך הרבה שנים. מבחינת הסגנון שלי, אולי רואים שאני עושה את זה מהלב, באהבה, רואים שאני אוהבת את האנשים. באמת האמנתי, ואני עדיין מאמינה, שזו תרומה למדינה, אחרת לא הייתי יכולה לעשות את זה".
• • •
ממפעל הפיס נמסר בתגובה: "מפעל הפיס וחברת ההפקה 'מעגלות' מעריכים ומוקירים את עירית ענבי על שנים רבות שבהן הנחתה בהצלחה את הגרלות הלוטו. הדברים נאמרו גם בפניה באופן אישי, באירוע פרידה מכובד שנערך ביום חמישי, לפני שידור ההגרלה. אנו מאחלים לעירית הצלחה רבה בדרכה החדשה, ובטוחים כי תעשה חיל בכל נתיב שבו תבחר".
Maya19.10@gmail.com
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו