רשת כלבו בארץ: "כמו בפריז"
ב־14 בינואר 1951 כינסו מנהלי המשביר לצרכן מסיבת עיתונאים בתל אביב, "במגמה לדווח לציבור על תוכניות הפיתוח וההתרחבות של רשת חנויות הכלבו שלנו".
באותה עת חגגה המשביר לצרכן מלאת שבע שנים להקמתה על ידי ההסתדרות (ב־1946), במגמה להיות זרוע קמעונאית למכירה ישירה של מוצרים שיוצרו בבתי החרושת של ההסתדרות. בתחילה התמקדה הרשת במכירות נעליים, וכבר ב־1947 השיקה הרשת חנות גדולה בירושלים, שהשתרעה על שטח של 180 מ"ר. עד תחילת 1951 נפתחו חנויות ביפו, בחיפה, בבאר שבע ובנתניה.
בתחילת מסיבת העיתונאים הצהיר סגן מנכ"ל המשביר, אפרים רבינוביץ, על תוכנית שאפתנית להקמת "רשת חנויות ענק ברחבי הארץ, במודל חנויות הכלבו שאפשר לראות בלונדון ובפריז. אנו נשנה את תרבות הצריכה בישראל. חנויותינו יותאמו לצרכנות המודרנית, ובהן ימצא הצרכן כל שחשקה נפשו תחת קורת גג אחת, במקום לכתת רגליו בין חנויות קטנות לאורך הרחוב, בימי שמש לוהטת או בימי סגריר".
ואכן, בתוך ארבע שנים מנתה הרשת 15 חנויות כלבו ועוררה את זעם בעלי חנויות הרחוב, שטענו לפגיעה בפרנסתם. הפגנות סוחרים נערכו בחזיתות חנויות הרשת, ובהן נישאו שלטים בנוסח "הלאה בעלי הממון הקפיטליסטי" ו"תחי אחוות הסוחרים הזעירים".
המלחמה כבר היתה אבודה: רשת המשביר התרחבה ויצרה (יחד עם רשת חנויות השק"ם) מהפכה בענף הצרכנות הקמעונאית בארץ. כל זאת עד פרוץ הקניונים הגדולים בישראל בשנות ה־80 - שגרמו בתורם לריסוק רשתות הכלבו בארץ.
החל עידן אבא חושי בחיפה, שיימשך 18 שנה
ב־15 בינואר ב־1951 הצליח אבא חושי, ממקימי ההסתדרות והמזכ"ל הוותיק של מועצת פועלי חיפה, להקים קואליציה עירונית בהשתתפות נציגי מפא"י, מפ"ם, מק"י והדתיים. בכך הפך חושי בן ה־52 לראש עיריית חיפה.
מינויו גרם לפרץ של שמחה בקרב מעמד הצווארון הכחול בחיפה, שחושי שימש מנהיגם במשך שנים רבות. מועצת פועלי חיפה הוציאה לרגל האירוע מהדורה מיוחדת של עיתונה, "חיפה העובדת", ו־800 חברי ועדי פועלים מהעיר וסביבתה התייצבו למסיבה גדולה לכבוד חושי, שהתקיימה באולם "ביתנו".
עידן חושי בראשות עיריית חיפה נמשך 18 שנה ברצף, עד מותו מהתקף לב ב־1969, בגיל 70. בשנים אלה שלט בחיפה ביד רמה ונמרצת, ולא הפסיק ליזום, לפתח, לקדם ולתכנן. בין שאר יוזמותיו: אוניברסיטת חיפה, התיאטרון העירוני, הכרמלית וחגיגות "יום האם".
חושי הצליח להגיע לפשרה עם דתיי חיפה, שבמסגרתה נוצר "סטטוס קוו", שנשמר עד היום. לפי פשרה זו, לדוגמה, מתקיימת בשבת תחבורה ציבורית בחלק מאזורי העיר, אולם תחנות דלק בקרבת מגורי דתיים נותרות סגורות.
חושי נודע כראש עיר קפדן, שהיה מסייר בשעת בוקר מוקדמת בשכונות השונות, רושם לעצמו ליקויים ומצווה על ראשי המחלקות השונות לטפל בהם באופן מיידי. הוא הואשם על ידי אורי אבנרי ושבועון "העולם הזה" בשחיתות, אולם בדיקת מבקר המדינה ב־1955 קבעה ש"אין ממש בהאשמות של אבנרי כלפי חושי".
פריצת דרך בדפוס המנוקד
ב־12 בינואר 1951 הודיע העיתון "דבר" בעמודו הראשון על פריצת דרך טכנולוגית בשיטת הדפוס שלו. "יום חג לנו היום: המצאה גאונית שמאפשרת סידור הטקסט בצירוף ניקוד - בפעולה אחת בלבד!"
תפקידו של סַדַּר הדפוס בזמנים ההם היה לסדר באופן ידני את כל אותיות הטקסט למילים ולפסקאות. הוא עשה זאת בליקוט אותיות עופרת מתוך מגירה גדולה, לפי הצורך, והשחלתן על מקל דמוי סרגל ("מקל סדרים"). המקלות, שכללו למעשה את שורות הטקסט הדרוש, אוחדו בתוך מגירה גדולה, שממנה ייצרו את הגלופה להדפסת עמוד - בעיתון, בספר, בחוברת, בכרזה וכדומה.
עבודת סדר הדפוס היתה, מטבע הדברים, איטית וממושכת. המצאת מכונת סדר הדפוס (לינוטייפ), שסידרה את המילים והפסקאות באופן מכני, זירזה מאוד את הכנת הגלופות להדפסה, אולם גם המכונה הצריכה עבודה רבה במקרה של הדפסת חומר עם ניקוד. זאת מכיוון שנדרשה עבודה כפולה: פעם אחת לסידור האותיות בשורה, ופעם שנייה לסידור הניקוד - בשורה אחרת.
המצאתו של גרשון זילברברג, אחד ממנהלי העבודה בדפוס "דבר", אפשרה למכונת הלינוטייפ לסדר את האותיות והניקוד יחד, בשורה אחת, ובמהירות רבה.
"יישר כוחך, גרשון היקר", נכתב בסוף הידיעה בעיתון. "שא עימך ברכת חברים חמה על אמצאתך (כך במקור). כל נאמני התרבות העברית ייהנו מאמצאה זו, המוסיפה חיזוק לאות העברית ולדפוס העברי".
אין גשמים בדרום
בשבועיים שחלפו מתחילת 1951 לא ירדה שום טיפת גשם בדרום הארץ. "בכל יום נוסף של שמש מתווספים שטחים נגועי יבושת", נמסר ממשרד החקלאות. עד 15 בינואר נמנו יותר מ־100 אלף דונמים בדרום הארץ שאותם יידרש לחרוש ולזרוע מחדש. סכנה גדולה נרשמה גם לגידולי השדה בעמק יזרעאל ובגליל התחתון, וארגוני הקניות החקלאיות החלו להתכונן לזריעה מחודשת של גרעיני חיטה ושעורה.
נבואת אשכול התממשה?
ביום עיון שנערך באמצע ינואר 1951 בקיבוץ עין גב, ושהוקדש ל"התפתחות ההתיישבות בישראל", השתתף ראש מחלקת ההתיישבות בסוכנות היהודית, לוי אשכול (לימים ראש הממשלה השלישי). בסקירתו ההיסטורית דיווח אשכול ש"ב־50 השנים האחרונות הוקמו כאן 500 קיבוצים, מושבים וכפרים, ומטרתנו כעת היא להקים בתוך חמש שנים
500 יישובים חקלאיים נוספים, שכן תידרש לנו תפוקה חקלאית של אלף יישובים כדי להאכיל את התושבים הצפויים לחיות בארץ ב־1955".
במבחן המציאות, חזון אשכול לא היה מציאותי: מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נמסר השבוע שרק ב־2018 הגיעה ישראל ל־955 יישובים כפריים (יהודיים וערביים), לצד 263 יישובים עירוניים.
הצלחה לפילהרמונית
התזמורת הפילהרמונית הישראלית, שנמצאת במסע קונצרטים בארה"ב, נוחלת הצלחה גדולה בהופעותיה. לדוגמה, בקונצרט שהתקיים בבירה וושינגטון נכחו 4,000 איש, ובהם שגרירים מ־22 מדינות. בתום הקונצרט נעמד הקהל על רגליו ומחא כפיים במשך 11 דקות. אחרי הקונצרט נערכה מסיבה שארגן שגריר ישראל בארה"ב ובאו"ם, אבא אבן, בהשתתפות אנשי ממון וחברה אמריקנים.
הנעלמים / בדירה ובבניין
פקק חשמל
לוח החשמל בדירה של הזמנים ההם היה קטן והכיל שניים־שלושה נתיכים מחרסינה שנקראו "פקקים". בעיבורו של כל נתיך עבר חוט תיל דק. בשעת עומס, כתוצאה מקֶצֶר, היה התיל ניתק - וזרם החשמל לדירה פסק. להשבת הזרם נהגו לשלוף את הנתיך ממקומו ולהחליף את התיל הקרוע במרכזו. הביטוי הנפוץ "קפץ לו הפקק" בא לתאר מישהו שהתחמם מרוב כעס עד שלא עמד בעומס והתפוצץ מזעם.
הצרכנייה / פריטים מאז
מחזיק כוס
בזמנים ההם טרם ייצרו כוסות תה מחומרים מבודדים המאפשרים אחיזה בידית ללא חשש מפני כוויות. בכל בית היו, לפיכך, או כוסות פורצלן דקיקות עם ידיות קטנות, שאותן שמרו עמוק במזנון הסלון, "בשביל האורחים", או כוסות זכוכית דקה פשוטות, שאותן הכניסו ל"מחזיק כוס". המחזיק היה עשוי תחילה סגסוגת מתכתית ("פיוטר"), אחר כך נחושת, ולאחר שנים יוצר גם מפלסטיק, דבר שאפשר ליהנות מכוס תה מהביל בלי לשרוף את הידיים.
מבצע לקידום תרומות דם
ב־1946 הקים ד"ר נתן וולף בתל אביב את "בנק הדם" הראשון. הבנק התבסס על תרומות של מתנדבי "ארגון תורמי הדם", שהוקם ב־1936.
ב־12 בינואר 1951 הכריז מגן דוד אדום על "החודש לקידום תודעת תרומת הדם", וחוקר ההיסטוריה של מד"א, נתן קודינסקי, מתאר את שיטת התרומה שהיתה נהוגה אז: "בכל פעם שהתקבלה מבית חולים דרישה למנת דם, היה נשלח אמבולנס לביתו של תורם בעל סוג דם מתאים מארגון המתנדבים, והאיש היה מוסע במהירות לבית החולים - לביצוע התרומה מדמו" (ותודה לזכי הלר מדוברות מד"א על הסיוע)