עידן התום נגמר: בעקבות פרשת חיים ולדר - טלטלה ורוחות של שינוי בציבור החרדי

שכונת מאה שערים בירושלים | צילום: אורן בן חקון

התאבדות הסופר החרדי חיים ולדר ממשיכה לטלטל את העולם החרדי • לצד הטראומה והבלבול, מתחיל להסתמן שינוי ביחס לפגיעות המיניות במגזר: פלאיירים "מאמינים לנפגעים" מחולקים ברחוב בגיבוי רבני, מכתבי הדרכה לילדים מופצים בפומבי, דף פייסבוק ייעודי מעודד פרסומי אזהרה נגד פוגעים, קורבנות תקיפה מקימים קבוצות תמיכה, ואפילו בבתי ספר לבנות כבר פועלות "סדנאות למוגנוּת" • והעיקר: אחרי עידנים של הדחקה והשתקה, גם הרבנים מוכנים לטפל במי שיגיעו להתלונן  הרב אשר יחיאל קסל, יועץ חינוכי מוכר: "יש שיח ער ורציני ביותר אצל גדולי הרבנים, איך מייצרים לנפגעים כתובת אמינה שאליה יוכלו לפנות"

התאבדותו של הסופר החרדי חיים ולדר, לאחר שיוחסו לו פגיעות מיניות בנשים ובנערות, יצרה גלי הדף חזקים בחברה החרדית. הפרשה הזאת, שנחשפה חודשים ספורים לאחר פרסום החשדות נגד יו"ר זק"א, יהודה משי זהב, וניסיון ההתאבדות שלו, פתחה תיבת פנדורה עצומה. בניגוד למשי זהב, שנתפס ברחוב החרדי כחרדי־לייט, ולדר היה בשר מבשרו של המיינסטרים החרדי; סופר שאין בית חרדי שלא החזיק כמה וכמה מספריו, מרצה מבוקש ויועץ־על חינוכי, שייעץ גם לאנשים פרטיים שהגיעו אליו, במסגרת "המרכז לילד ולמשפחה" שהקים בבני ברק וגם בתוכניות הרדיו הפופולריות ששידר קרוב ל־20 שנה. ה־דמות, בה"א הידיעה, של החרדי הקלאסי.

זה היה קו פרשת המים של הציבור החרדי. אם הסופר החרדי הנערץ, זה שכתב ספרי ילדים סופר־מצליחים (על פי ההערכות, הוא מכר יותר ממיליון עותקים מספריו בשפות שונות), שכולם נוגעים ברובד הרגשי ובבעיות שאיתן מתמודדים ילדים, נאשם בכאלה מעשים - במי כן אפשר להאמין? שורה של פעילים חברתיים חרדים, עסקנים ורבנים, שעימם שוחחנו השבוע, סבורים כי הטלטלה שגורם הסיפור הזה תביא לשינוי ביחס של החברה החרדית לפגיעות מיניות.

הרב אשר מלמד (56) מראש העין עומד בראש "המרכז הישראלי למוגנות", עמותה שייסד לפני כשנתיים ומפעילה בין השאר קו חם 24/7, לפניות ותלונות בנושא. הוא קצין משטרה בדימוס, ושימש 22 שנים רב במשטרה, בין השאר הרב של מחוז מרכז.

"לקחתי על עצמי לעסוק בהנגשת שירותי המשטרה לחברה החרדית", הוא מספר. "הייתי קצין משטרה, ואני עוסק בתחום הפגיעות המיניות במגזר כבר 22 שנה. לאחר שפרשתי מהמשטרה, היה אך טבעי עבורי להקים עמותה שתמשיך לתת את המענה לציבור בנושא הזה".

לדבריו, פרשת ולדר טלטלה את המגזר. "גם ברמה האישית שלי, זה כאב גדול מאוד. החברה החרדית, כולל אני, עברה ממש טראומה - של בלבול, של חוסר ידיעה למי להאמין. בימים שאחרי פרסום התחקיר ב'הארץ', הציבור החרדי התחלק לשלוש קבוצות: חלק האמינו לתחקיר, חלק אמרו 'לא יודעים אם היה', וחלק פשוט התעקשו להכחיש, אמרו: 'לא היתה לו הזדמנות לנהל משפט'".

חיים ולדר המנוח. "פצצת מימן שנפלה על הציבור", צילום: מתוך ויקיפדיה

• • •

"דבר נוסף - זה היה מקרה יוצא דופן, שהילדים החרדים נחשפו אליו, משום שהוא היה סופר ילדים כה פופולרי", ממשיך הרב מלמד. "הם דיברו על זה בתלמודי התורה ובבתי הספר לבנות, והיוצרות פשוט התהפכו. בדרך כלל, במגזר החרדי ההורים הם אלה שמנגישים לילדים את הנושא הזה, אם בכלל, ופה קרה ההפך: הילדים ידעו הכל, והם אלה ששיתפו את ההורים.

"בימים שאחרי התחקיר, ועוד יותר אחרי ההתאבדות, קיבלתי אינספור פניות מהורים שמבקשים לדעת מה לומר לילדים, כי המקרה הזה יצר משבר אמון עצום. עד היום, כולם קראו בספרים שלו במשך שלושה עשורים. ילדים הלכו לישון עם הסיפורים שלו, והנה, באבחה אחת, הכל נגמר. אלה תהליכים מאוד קשים.

"האירוע הזה גם עורר אצל נפגעים חרדים את הטראומות שהם עברו. השבוע קיבלנו בקו החם שיחת טלפון מבחור ישיבה, ב־12 בלילה. הוא סיפר שחווה פגיעה מינית כמה פעמים לפני עשר שנים, ועכשיו הסיפור של ולדר הציף לו את הכל. אמר שהוא חושש שיפגע בעצמו. המתנדבות בקו החם שלנו מייד הזעיקו אותי, שוחחתי איתו והבטחתי לו שנלווה אותו ונתמוך בו. כבר למחרת בבוקר הוא היה אצלנו במרכז עם ההורים שלו, לפגישה עם המנהלת המקצועית שלנו, שהיא עובדת סוציאלית קלינית שמטפלת בכל הנושאים האלה. היום הוא נמצא אצלנו בטיפול.

"מקרה נוסף שהגיע אלינו הוא של בחור שנפגע בילדותו מאיש חינוך. גם הוא לא דיבר על כך, וכעת התקשר שנעזור לו, הוא רוצה לקדם הליך פלילי מולו. כאלה היו עוד עשרות פניות, מאנשים שהפגיעה שלהם צפה עכשיו".

יהיו לדעתך דברים במגזר שישתנו עכשיו?

"המסר המרכזי שחייב לצאת מהטראומה הזו הוא: לא עוד הסתרה והשתקה, כי זה לא מועיל לכלום. להפך, זה רק מרחיב את מעגל הנפגעים והמשפחות שנהרסות.

"לאחר פרסום התחקיר על ולדר בדקתי את הנושא. קיבלתי מידע ממקורות מאוד מוסמכים מעולם הטיפול, שהבנות שנפגעו ממנו היו אצלם כבר לפני שנים, ולמרות זאת לא עשו כלום. אני אומר לאותו רב או איש קהילה שידע על המקרים בזמן אמת: אם היית מטפל במקרה הזה אז, תאר לך מה היית חוסך לקהילה שלך, וגם לכל עם ישראל ולנפגעות שנהרסו ולמשפחות שלמות שנהרסו. בזה שלא טיפלת אז, טלטלת את כל הקהילה החרדית. תראה מה גרמת למשפחה של האדם עצמו שהתאבד, לילדיו הנשואים והרווקים, לאשתו, למשפחה הרחבה. הרסת חיים שלמים של קהילה ושל משפחות, 'בזכות' ההשתקה.

"דבר אחד ברור: שעידן התום נגמר. המצב כעת הוא לא מה שהיה לפני האירוע. קורים תהליכים בקרב הרבנים".

הרב אשר מלמד, צילום: אריק סולטן

מלמד עצמו הוא חלק מהשינוי. בחודשים האחרונים הוא מפיץ סרטון קצר שצילם בביקור אצל גדול הדור החרדי, הרב חיים קניבסקי, שבו הוא נראה שואל אותו מה לעשות כשמתגלה מקרה של פוגע מיני, והרב עונה: "לפנות למשטרה, אבל בשקט, שלא יידעו". הרב ובני ביתו אישרו לו לפרסם ברבים את הסרטון.

"את הסרטון הזה צילמנו עוד לפני האירוע של ולדר", מספר מלמד. "לאורך כל הדרך, כל השנים, הרב קניבסקי אמר שכאשר יש פגיעות מיניות, הולכים למשטרה. זו תמיד היתה נקודת המוצא שלו וגם של הרב אלישיב זצ"ל.

"לאנשים בקהילה לא קל למלא אחר ההוראה. הם חושבים מה אומר על הפוגע משפט התורה, ומה יהיה מבחינת חילול השם ועוון לשון הרע. וגם רבני הקהילות, כשמגיעים אליהם כאלה מקרים, לא כולם מדווחים למשטרה".

למה?

"כי הרב קניבסקי והרב אלישיב הם לא אלה שהיו צריכים להתמודד אחר כך עם ההשלכות. ההתמודדות של רב קהילה היא יותר מורכבת מהפן הזה. כשמגיע מקרה כלשהו לרב קהילה, והוא מכריע שצריך ללכת למשטרה, מתחיל לחץ בקהילה שלו - אם מה שמספרים על אותו תוקף נכון או לא, ומה צריך לעשות. בנושא הזה יש שלושה סוגים של רבני קהילה: יש כאלה שמודעים להוראה ומדווחים, יש שמודעים להוראה ולא מדווחים, ויש כאלה שבכלל לא מודעים להוראה לדווח למשטרה. מניסיוננו אנחנו יודעים ש־90 אחוזים מהנפגעים כלל לא מגיעים לדווח למשטרה".

הרב קניבסקי התייחס למקרה של ולדר?

"לא בפומבי, אבל בעקבות המקרה ביקשתי מבני ביתו לפרסם שוב את הסרטון, והם אישרו. בית הרב לא גיבה בשום צורה ובשום מצב את ולדר, והעובדה שלא נתנו לו גיבוי היא המסר הברור ביותר. בשום שלב בפרשייה הזאת לא יצא מכתב מהרב ש'אסור לדבר לשון הרע' על אנשים שמתפרסמים עליהם דברים כאלה.

"אבל ברור שיש היום הרבה יותר מודעות לנושא בציבור החרדי. למשל, בכל בתי הספר לבנות יש סדנאות למוגנות, וזה הישג. בתלמודי התורה עדיין לא, אבל גם זה יגיע".

איך מתייחסת המשטרה לנפגעים מהחברה החרדית?

"יש שינוי, אבל הוא עדיין לא מספיק. אני עצמי גייסתי לפני שבע שנים 16 חוקרות חרדיות למשטרה, שיודעות לדבר את השפה החרדית. הן לא נופלות מאף חוקר אחר, ואפילו מצליחות להביא להרשעות יותר משוטרים כלליים, כי לנפגעים ולנפגעות יש בהן אמון.

"לצערי, 86 אחוזים מתיקי האונס בישראל ו־83 אחוזים מתיקי הפגיעות המיניות נסגרים בפרקליטות. לעומת זאת, בכל המקרים שאני טיפלתי בהם כקצין משטרה, וגם היום במסגרת העמותה, הגענו כמעט ל־100 אחוזים כתבי אישום, וזה לא כי אנחנו קוסמים, אלא בגלל שדרך הפעולה שלנו היא שונה. אנחנו גורם קהילתי. הנפגעים מגיעים אלינו, ואז אנחנו יושבים איתם ובונים מעטפת משפחתית וקהילתית, לומדים את התיק היטב לפני שמגיעים למשטרה, מכינים אותו כמו שצריך, ורק אז שולחים את הנפגע או הנפגעת להתלונן במשטרה. וגם אז יש לנו מעקב צמוד מול המשטרה או הפרקליטות".

• • •

הרב אשר יחיאל קסל (49) מיד בנימין, רב הכפר "זוהרים" לנוער מתמודד (נושר) ויועץ חינוכי מוכר, הדהים לפני כשנתיים את המגזר החרדי כשחשף בראיון וידאו לאתר החרדי "כיכר השבת" את ההתעללות המינית שעבר במשך שש שנים בנערותו. הוא סיפר כי התוקף, שאת שמו לא פרסם, נהג לאיים עליו "אני אספר לכולם מה אני עושה איתך".

ההחלטה של הרב בעל המראה המכובד לחשוף את התקיפה המינית מול המצלמות היתה יוצאת דופן. הוא קיבל בעקבותיה תגובות רבות, גם של נפגעים שרצו לשתף אותו, והפך מאז לכתובת עבור נפגעים. קסל מספר שהיה לו קשר מקצועי עם הסופר חיים ולדר, וכשקרא את התחקיר עליו, נדהם.

"הדבר האחרון שציפיתי בעולם זה שאשמע עליו כאלה סיפורים. היו לנו שיחות לא פעם ולא פעמיים על נושאים מקצועיים שונים, וקיבלתי את הרושם שהוא אדם מאוד הגון ורציני, האחרון שהייתי מצפה לשמוע עליו דברים כאלה. אמנם, שמעתי על זה בשנה האחרונה עוד לפני פרסום התחקיר בעניינו, פגשתי נפגעות שלו.

"אמנם, ידעתי שכל אדם יכול להיות פוגע. יכולתי להבין שיש אנשים, אפילו רבנים, שפוגעים, כי הם לא מבינים מה המשמעות של פגיעה. אבל ממישהו כמוהו, שטיפל בילדים רבים שנפגעו ומבין מה זה, לא ציפיתי שיפגע באחרים. וכן, האמון המינימלי שלי באנשים - נפגע.

"אין ספק שזו היתה פצצת מימן שנפלה על הציבור החרדי והשפיעה על כולם. קרה פה משהו בלתי נתפס. יש רבים שגם עכשיו עדיין מתקשים להאמין לתחקיר, ואני בהחלט מבין אותם. הדעת לא יכולה להכיל שאדם כזה עשה מעשים כאלו".

הרב אשר יחיאל קסל. "למשטרה אין מספיק כלים לקבל תלונות של נערות ונערים חרדים", צילום: אריק סולטן

אילו תגובות שמעת מהתלמידים שלך?

"התלמידים פחות פנו אלי בעניין הזה, אבל מאנשים מבחוץ אני שומע חוסר אמון מוחלט כלפי כולם. איך אפשר להאמין במישהו אחרי הדבר הזה?

"אני כשלעצמי חושב שחוסר האמון הבסיסי הוא דבר בריא. מותר לנו לא להאמין לכולם ולחיות על פי דברי חז"ל, 'כבדהו וחשדהו'. באותה רמה של 'כבדהו', גם 'חשדהו'. ואני אומר זאת כרב וכמחנך וכאדם שעוזר להרבה אנשים בנושא הזה. כבדהו וחשדהו צריך להישאר כל הזמן. צריך לדעת שאין אדם שלא יכול ליפול בזה".

אז צריך לנהוג "כבדהו וחשדהו" גם כלפיך?

"כן. אני באופן אישי עושה הכל שלא תהיה מציאות שאוכל להיכשל. למשל, כשעבדתי עם בנות, כל קומת המשרדים שלי והמשרד שלי עצמו היו מוקלטים ומצולמים. אדם לא יכול להיות בטוח בעצמו וצריך לשמור על עצמו, דווקא בגלל שזה כל כך נפוץ וקל, לצערנו. חז"ל אומרים, 'אל תאמין בעצמך עד יום מותך'. כולנו יכולים ליפול.

"ואולי מוסר ההשכל הוא שאם אדם מזהה בעצמו סטייה כזו, הוא יבוא אלינו, ונדע לקבל אותו ולטפל בו - ולא שיחשוב שהאנושות לא תסלח לו לעולם, ולכן יעדיף להישאר במחתרת. כשאדם מרגיש נפילות קטנות - והרי כך זה הרי מתחיל, באיזו נגיעה - שיבוא אלינו, יש דרך לטפל בו. יש טיפולים הרבה לפני הכלא. אני כמובן לא מדבר על מצב לאחר שאדם חצה את כל הגבולות, אלא בהתחלה, כשהוא מרגיש שהוא מאבד שליטה.

"להפך, אנחנו צריכים לומר: רבותיי, יש דרך תשובה לכולם. ואני אומר זאת בקושי רב, כי הדברים מכוונים גם כלפי הפוגע שלי. אבל אם נפעל אחרת זו בעיה, כי הפוגעים האלה יעדיפו להישאר במחתרת, וכשנתפוס אותם - זה כבר יהיה אחרי 'פיגועים' מאוד גדולים".

אילו פעולות נעשו בציבור החרדי בעקבות מקרה ולדר, כדי לוודא שמקרה כזה לא יישנה?

"יש שיח ער ורציני ביותר אצל גדולי הרבנים, איך מייצרים לנפגעים כתובת אמינה, כך שהם לא יצטרכו להסתובב עם פגיעות מודחקות במשך שנים ולשתוק. זו צריכה להיות כתובת שתטפל בתלונות האלה בצורה דיסקרטית ורצינית.

"בסופו של יום, ההשתקה לא נובעת מכך שמישהו רוצה להשתיק את הנפגעים. במקרה שלי, למשל, אף אחד לא ניסה להשתיק אותי. להפך, גדולי הרבנים הזמינו אותי אליהם אחרי החשיפה של המקרה שלי ואמרו לי להמשיך ולדבר על כך, וגם לקרוא לנפגעים לדבר.

"הרבנים רוצים לשמוע, להבין ולעזור. גם כעת, אחרי מקרה ולדר, הייתי אצל לא מעט רבנים, כי הם ביקשו לשמוע את דעתי בנושא. הבעיה היא שכל נפגע מרגיש שהוא פוגע במשפחה שלו כשהוא פותח את הפה. בגלל היותנו קהילה שבנויה הרבה על סטיגמות, נוצר מצב שנפגעים מעדיפים לשתוק. מה גם שנפגע - בכל מגזר - תמיד חי בתחושה שהוא אינו בסדר, שהוא כביכול שותף לפשע, ומכאן באה ההשתקה.

"אם תימצא הדרך לאפשר לנפגעים לדבר - ואני מדבר על תחילת הפגיעה, ולא כשזה מצטבר למצבים של עשרות נפגעים - ייפתרו 90 אחוז מהבעיות. אנחנו, כקהילה, נדע לקחת את הפוגע ולומר לו: 'תקשיב, כדאי לך ללכת עכשיו לטיפול, כדי להפסיק את הפגיעות. אבל אם תמשיך לפגוע והמקרים יצטברו לממדים הזויים, כבר לא יהיו לנו כלים לעזור לך'".

אתה מציע בעצם שבמקרים של תלונות, הפוגעים יישלחו לטיפול ולא למשטרה?

"לא, אם היתה עבירה על החוק, אנחנו לא מתווכחים שצריך ללכת למשטרה. אבל בדרך כלל, בציבור החרדי הפגיעות לא מתחילות בעבירה חד־משמעית על החוק, אלא אם מדובר בקטינים. הן מתחילות בדברים קטנים לכאורה, שהם עדיין לא עבירה על החוק באופן ברור. שם אנחנו יכולים לעצור את זה, לפני שזה יתפתח גם לעבירות על החוק. אני אומר לאותם אנשים: בואו, דברו, יעזרו לכם".

אחרי המודעות שהפרשייה הזאת יצרה במגזר, יכול להיות עוד מקרה בסדר הגודל הזה, או שפעמוני האזעקה יצלצלו מוקדם יותר?

"התקווה היא שאם יש היום פוגע צעיר בתחילת דרכו, זה כבר לא יקרה ולא יצטבר לממדים הללו. אתה שואל אם בעבר היו כאלה? לדעתי כן. האם גם הם יתפרסמו או לא? זה כבר קשה מאוד להעריך.

"אני תקווה שכציבור נדע להתמודד עם זה, ואני לא מדבר על דברים פשוטים וקלים של פנייה למשטרה. גם המשטרה צריכה לעשות בדק בית, איך היא הופכת נגישה יותר לציבור. היום, כדי להתלונן במשטרה צריך אומץ גדול, כי אתה הולך לחוות שם פגיעה נוספת, ואתה חושב שלוש פעמים אם ללכת להתלונן או לא.

"מה עוד שלמשטרה אין מספיק כלים לקבל תלונות של נערות ונערים חרדים, כי השפה הוולגרית של שוטר ממוצע קשה מאוד, והמתלונן או המתלוננת לא יעמדו בזה. המשטרה גם לא תמיד רגישה להבין מה המשמעות של מישהו חרדי שמגיש תלונה.

"הנה סיפור שהגיע אלי ממש השבוע, על ידי יועצת מבית ספר חרדי. היא סיפרה על תלמידה שהתלוננה במשטרה על פגיעה בתוך הבית, והמשטרה שלחה את המתלוננת ואת האבא בחזרה הביתה. אתה מבין את המשמעות של זה? הילדה הזאת חזרה מהמשטרה לפגוש את הפוגע בארבע אמות ביתה - והמשטרה לא חשבה שיש כאן איזו בעיה! זה חוסר רגישות משווע.

"הנושא של פגיעות מיניות מצריך יחידה בפני עצמה שתטפל בהן, וזה אחד מהלקחים שאנחנו צריכים ללמוד".

• • •

אחד הגורמים שמביאים בשנים האחרונות להפסקת השתיקה במגזר סביב פגיעות מיניות, הוא דף הפייסבוק "לא תשתוק", שמעודד פרסום של פוגעים כדי להזהיר את הקהילה. "זוהי הפלטפורמה המרכזית המהדהדת את קולם של הנפגעים והנפגעות מפגיעות מיניות בציבור החרדי", נכתב בדף.

אביגיל היילברון (33) מירושלים, אחת ממייסדות הדף ומי שעומדת מאחורי חשיפתם של חלק מהפוגעים החרדים, מספרת כי "המקרה של ולדר יצר סערה עצומה, שנמשכת עד עכשיו. אנשים שפנו אלינו מדווחים על בתים שהיו בהם בכיות בעקבות המקרה, יש אנשים שנכנסו לדיכאון, שלקחו את המשבר הזה קשה, אפילו פי כמה מהקורונה ומאסון מירון. זה ממש שבר לאומי במגזר. היום, הנושא הזה הוא השיח הכי חם בבתי הרבנים. כולם מתעסקים בו.

"מאז המקרה הזה קיבלתי הצפות של שיחות מאנשים, שהמקרה הציף אצלם את מה שהם עצמם חוו".

איך הרבנים פועלים כעת?

"כל רב והדרך שלו. יש לא מעט רבנים ודיינים שפנו אלינו בבקשה ללמוד על הנושא בעקבות פלאיירים שהופצו במגזר החרדי בשבועות האחרונים. יש רבנים חרדים, או לפחות שליחיהם, שפנו בימים האחרונים לפורום תקנה כדי לבדוק איך המודל הזה עובד.

"יש התעוררות גדולה, הבנה שמה שהיה לא יהיה יותר. אנשים שעוסקים בטיפול, רבני קהילות, כולם מבינים שמשהו צריך להשתנות. למשל, היתה יוזמה לשלוח עצומה חרדית פומבית לשרת החינוך ולנציב תלונות הציבור, בדרישה שכל איש צוות בבית ספר חרדי יקבל אישור מהמשטרה.

"יש קבוצה של גברים חרדים שעברו פגיעה מינית והתכנסו בעקבות המקרה לדבר יחד, לתמוך אחד בשני, ויש קבוצה כזאת של נשים. יש אפילו קבוצת מטפלים שהחליטו להתעסק בזה בהתנדבות, עובדים סוציאליים חרדים, שמנסים לחשוב ביחד מה הם יכולים לעשות.

"יש יוזמה נוספת שאני עצמי התחלתי: לחבר אנשי מקצוע מהתחום, שכבר התחילו לדבר יחד ולפעול בנושא. אלו חיבורים שעשיתי אישית. יש גם התעוררות בבתי הדין השונים, להבין את הנושא. כי בית דין שרוצה להתעסק בדבר כזה חייב ללמוד במה מדובר. רק אתמול, למשל, התפרסמו בפייסבוק ראשי תיבות של פוגעת מסוימת, ובעקבות הפרסום הגיעו כמה נפגעות שרוצות כעת ללכת לבית הדין של הרב שמואל אליהו, למרות שהן חרדיות.

"אני בעד שיהיו כמה שיותר פתרונות. הנפגעים צריכים את כל הסקאלה, אין פתרון שמתאים לכולם. השאלה המרכזית היא אם הציבור החרדי נמצא במקום שהוא מסוגל להאמין לדבר כזה על אדם כזה, או לא. ברגע שהציבור משתנה ומאמין, וזה קורה בשבועות האחרונים, הנפגעים יכולים להתנהג אחרת ממה שהתנהגו עד היום. כי עד היום הם אמרו 'לא יאמינו לנו', ושתקו.

"לזה צריך להוסיף גם את כל האיומים שהיו נגדם מצד פוגעים חזקים. היום, כשהם יודעים שיאמינו להם יותר בקלות, הם ידברו יותר, ויותר פרשיות ייצאו החוצה".

אז בעתיד הקרוב יתפרסמו עוד פרשיות כאלו?

"אני לא חושבת שהאינטרס הוא להוציא לכלוך החוצה. במקרה של ולדר, למשל, הכל נוסה. במהלך העבודה על התחקיר, ועוד לפני, הוא שמע שמתחילים לדבר עליו, והיו לו הרבה אפשרויות לתקן, והוא לא עשה זאת.

"העניין הוא לא רק הפרסום, אלא התיקון של הבעיה. פרסום, גם עבור הנפגעים, הוא מוצא אחרון. נכון שיש אנשים שרוצים שהכל ייצא החוצה, אבל צריך לתת לנפגעים לנהל את הסיטואציה כפי שהם רוצים, וזו זכותם המלאה".

זו לא חובתם ללכת למשטרה?

"לא תמיד חובתם ללכת למשטרה. אם אנחנו לא מדברים על קטינים, אין חובה לדווח בשום מקום".

אביגיל היילברון, צילום: יונתן דובוב

היילברון סבורה שדווקא בגלל הייחודיות של הקהילה החרדית, יש לה אפשרות לטפל אפילו טוב יותר במקרים של פגיעה מינית. "יש לנו אפשרות שאין לחילונים - להוקיע תופעות כאלו. אסור אצלנו גם לבגוד ולנאוף, בלי קשר לשאלת ההסכמה. ברגע שאדם עושה דברים כאלה, כבר יש עליו איקס גדול, גם אם אינו פוגע בילדים. הנידוי החברתי במגזר החרדי הוא הרבה יותר אלים, והקהילתיות מאד משמעותית.

"לכן, יש למגזר החרדי אופציה להיות חברת מופת בנושא הזה. אם בעשור הקרוב סולם הערכים החרדי יכלול הוקעה של פוגעים ועמידה לצד הנפגעים החפים מפשע, נראה ירידה משמעותית במספר הפגיעות המיניות".

• • •

צביקי פליישמן (32) מירושלים, פסיכולוג קליני מתמחה, לשעבר חוקר שחשף פוגעים מינית מטעם ארגון "מגן", כתב בימים האחרונים מכתב פומבי לילדים בנושא מוגנות, בשפה המותאמת להם. הטקסט נכתב עבור המגזין החרדי לילדים "נפלאות עולם", בצעד יוצא דופן במגזר, והודפס גם כפלאייר נפרד שחולק ב־300 אלף עותקים בתיבות הדואר בשכונות חרדיות.

הטקסט מסביר, בעדינות הנדרשת, מהי מוגנות ומהי פגיעה מינית: "לפעמים אנחנו יכולים להרגיש לא נעים בגוף שלנו, אבל לא בגלל שכואב לנו בגוף, אלא בגלל שהרגשות שלנו נפגעים, בלי שיש שום סימן או בעיה על הגוף... כילדים, אנחנו מוקפים כל הזמן באנשים מבוגרים, רובם רוצים בטובתנו ולא להזיק לנו, אך לפעמים יש אדם מבוגר שאנחנו מכירים טוב מאד, או רק קצת, שיכול, אחרי שהוא מרגיש שהוא נהיה חבר שלנו, לחשוב שמותר לו לגעת בנו, אולי אפילו גם במקומות הצנועים שלנו.

מכתב ההדרכה המיוחד לילדים שפורסם בערים החרדיות. "חשוב שנספר להורים",

"כשאנחנו נמצאים במצב כזה, אולי אנחנו מרגישים קצת בושה שמישהו נגע בנו, ואולי גם מעדיפים לא לצער את ההורים ולא לדבר על מה שקרה ועל הפגיעה שחווינו. אבל חשוב לזכור כי בשביל ההורים שלנו, אנחנו הכי חשובים. גם אם כשנספר להם הם אולי יהיו קצת עצובים שנאלצנו לעבור חוויה לא טובה, הם ישמחו עוד יותר שסיפרנו להם והם יכולים לעזור לנו".

לכך הוסיף פליישמן את "שלושת הלמ"דים": "לומר לא - אם שמים לב שמבוגר נוגע בנו בצורה לא נעימה, אנחנו צריכים לומר לו שאנחנו לא מסכימים, כי הגוף הוא שלנו; להתרחק - אם אנחנו יכולים, נתרחק מהמקום שבו המבוגר ואנחנו נמצאים לבד; לשתף - ההורים שלנו רוצים מאוד לעזור לנו, לכן עלינו לשתף אותם במה שקרה".

פליישמן אומר כי המקרה של ולדר השפיע על כל גווניו של המגזר החרדי, בזמן קצר מאוד. "זה היה כמו זבנג גדול. עוד מוקדם לקבוע מה תהיה התוצאה בפועל, כי רק כעת מתגבשות היוזמות השונות כדי לתת מענה למקרים הללו. אבל גם אם מוקדם לבחון את השפעת המקרה, זה ברור שהיא קרדינלית".

• • •

בשבועות האחרונים התקבלו במוקד עמותת "בית חם", המסייעת לנפגעי נפש במגזר החרדי, עשרות פניות. בעקבות מקרה ולדר פתחה העמותה, לראשונה במגזר, "מרחב משלים" לטיפול בנפגעי טראומה מינית, שייתן מענה קבוצתי לנפגעים, נוסף על הטיפול הפרטני של פסיכולוגים, שמציע מרכז "בנפשנו". ברגע שהעמותה פרסמה את מספר המוקד החדש, היא הוצפה בטלפונים.

"הציבור החרדי עדיין בשלב הבלבול", אומר אריה מונק (48), מנכ"ל העמותה. "אנשים עוד לא בשלב שהם כבר יכולים לגבש עמדה בכל אחת ואחת מהסוגיות שהתגלו בעקבות המקרה הזה. צריך להבין שהציבור החרדי כל כך רחוק מהדיונים שנכפו עליו ברחוב, כי הנושאים הללו לגמרי לא מדוברים ביומיום, אפילו לא העניין של לקיחת חיים בידיים. גם הטרמינולוגיה לגמרי שונה: בציבור החרדי אין 'התאבדות', אלא 'מוות טרגי'.

"כשהמושגים האלה נכנסו בשבועות האחרונים, בעקבות מה שקרה, הם יצרו מצב של דיון בתוך משפחות ובין חברים. ואז מתחילות שאלות ערכיות: מי צודק - הצד הזה או הצד הזה? מה באמת קרה? כלומר, בהחלט נפל דבר בציבור החרדי. אנשים איבדו משהו מהטוהר ומהתמימות בכך שנחשפו בריש גלי, ברשות הרבים, למושגים שלא הכירו. ומושגים שאתה מתוודע אליהם, לא נעלמים מהמוח שלך, במיוחד אם הם חדשים לך ונוגדים את האמונה שלך.

"מעבר לכך יש תהליכים, אבל הם בתחילת דרכם. הציבור החרדי הוא ציבור שמרן מאוד, וכדי לעשות שינוי עמוק, לא מספיק מפץ אחד, אלא צריכים לקרות עוד אירועים נלווים שימשיכו את המגמה. למשל, העמותה שלנו עשתה את השינוי הגדול ביחס לבריאות הנפש במגזר החרדי, אבל לקח שנים רבות, שבוע אחר שבוע במדיה החרדית, עד שקרה משהו בציבור.

"כן, המפץ הנוכחי בהחלט גרם להלם, לבלבול ולניסיון להבין מה קרה פה. אבל תהליכי עומק בציבור החרדי לא קורים במפצים. עם זאת, אין לי ספק שמה שהיה הוא לא מה שיהיה".

אריה מונק, צילום: בית חם

• • •

הרב מוטק'ה (מרדכי) בלוי (64) מבני ברק, מפקח חינוכי ותיק בזרם החינוך החרדי ופעיל מרכזי במפלגת דגל התורה הליטאית, עוסק גם הוא בעניין מאז שהתפוצצה פרשת ולדר.

"אני כעת אחרי סדרת שיחות עם עסקנים ורבנים בדיוק בנושא הזה", הוא מספר. "המקרה שקרה היה רעידת אדמה, 10 בסולם ריכטר, ולא כי אין בעיות גם בציבור שלנו, אלא כי מדובר בפיגורה, סופר מצליח מאוד שכתב 80 ספרים שתורגמו לשש שפות, יועץ חינוכי.

"אז כן, הפרשייה האחרונה בהחלט הציפה את הנושא. אמנם, להציף את הנושא הזה ברשות הרבים לא היה טוב, ולכן הרבנים נקטו בהתחלה קו מסוים של בריחה מהנושא. דיברו על 'בין אדם לחברו', על 'איסור לשון הרע' וכו', מה שאדם חילוני לא יבין, פשוט כי אנחנו לא בעד שהילדים והילדות ידברו ברחל בתך הקטנה בנושאים האלה בכל מקום.

"אי אפשר לומר שלא היה שיח בנושא בבתי המדרש ובקהילות השונות אחרי המקרה הזה, אבל זה היה רק לזמן קצר, שיח שהתמקד ב'אני מאמין שהוא עשה את מה שתואר' או 'אני לא מאמין'. הרחוב החרדי נחלק בנושא במשך כמה ימים, וזהו. כל היום השיח הער בנושא הוא רק בטוויטר, ורוב החרדים לא נמצאים שם. הרחוב החרדי עצמו כבר לא מדבר על כך".

אז זהו? לא יהיו מסקנות מהמקרה?

"ודאי שיהיו. הסיפור הזה גרם לזעזוע והביא לדיונים בנושא בקרב הארגונים שאמונים על הבעיות הללו בציבור החרדי, הפועלים בחסות רבנים ועסקנים, מלווים באנשי מקצוע, וגם עומדים בקשר עם רשויות המשטרה והרווחה. מספרי הטלפון של הארגונים הללו מפורסמים בציבור.

"פרסומם של מספרי טלפון אחרים על ידי גורמים פרטיים באמצעות פלאיירים, שמיועדים כביכול לציבור החרדי, הוא מסוכן בעינינו (בלוי מתכוון, בין השאר, ל"פשקווילים" שנתלו ביוזמת השרה מרב מיכאלי ברחובות ירושלים ובני ברק, שנדמים לפשקווילים המוכרים מרחובות מאה שערים, עם השפה האופיינית להם, אבל נכתב בהם על הצורך למנוע ולהעניש את הפוגעים מינית; ח"ב)".

"פשקוויל" שנתלה ביוזמת מרב מיכאלי בערים חרדיות. "שלא יגעו בנושא אנשים לא מהמגזר",

למה זה מסוכן?

"כי אולי הארגונים הללו, שאליהם מפנים אותם פשקווילים, ייקחו את הנפגע או הנפגעת שנמצאים במצב רגשי לא טוב, ויגידו להם: בואו, תכירו עולם פתוח, וייקחו אותם ל'הלל'? (ארגון ליוצאים בשאלה; ח"ב). אנחנו לא רוצים שבנושא כל כך חשוב ייגעו אנשים שאינם מהמגזר ובלי הכוונה של רבנים.

"אצלנו, מבחינת התורה וההלכה, הנושאים האלה הרבה יותר חמורים מהעולם החילוני. כי אצלנו לא חשוב אם זה היה בהסכמה או לא. גם אם מה שהיה נעשה בהסכמה, מדובר בחטא מהתורה. אם הוא חוטא, הוא חוטא. נכון, יש פוגעים שרוצחים נשמות, אבל התורה מגדירה בחומרה עצומה גם מעשים כאלה שנעשו בהסכמה.

"הארגונים החרדיים שמטפלים בנושאים האלה במגזר יושבים עכשיו על המדוכה ומנסים לגבש פורום משותף של רבנים מקהילות שונות, בדיוק כפי שיש פורום רבנים משותף לשמירה על טלפונים כשרים. יש כרגע דיונים בתחום עם אנשי מקצוע בתחום החינוך, עובדים סוציאליים חרדים, עובדות סוציאליות חרדיות, מחנכים ומחנכות, אנשים בעלי רקע של פסיכולוגיה או פסיכיאטריה ותחום הנפש.

"צריך להבין דבר מהותי: בציבור החילוני ראית אדם שיצאו עליו סיפורים כאלה והתאבד? לא. למה? הרי היו דמויות מרכזיות שהואשמו בדברים כאלה, על חלקן שמענו ממש בשבועות האחרונים. התשובה פשוטה: ראשית, אצלנו יש קהילתיות. כל אדם חרדי חי בתוך קהילה, יש לו בית כנסת, רב, חיי קהילה, וכשהוא מואשם במשהו, זו לא התמודדות פרטית שלו, אלא מול קהילה שלמה.

"שנית, עבירות מהסוג הזה נתפסות אצלנו כדבר חמור מאוד, ומי שנגוע בזה נחשב כמצורע. ושלישית, ואולי הכי חשוב - לכל מקרה כזה אצלנו יש השלכת רוחב על כל המשפחה של הפוגע ושל הנפגע ועל השידוכים של האחים והאחיות. גם הצד הנפגע לא רוצה שום פרסום בעניין הזה, כי הוא יכול לחסל ולפרק את המשפחה מכל הצדדים.

"לכן, צריך לגשת לנושא הזה בשיא הזהירות. כל הפעילות שנעשית עכשיו במגזר היא מתחת לרדאר, לא בפייסבוק ולא בטוויטר. כל אלה שמטיפים לנו כרגע מוסר מבחוץ - שיבדקו את עצמם קודם, איפה הם מבחינת הלכות צניעות בתורה".

לְמה אתה מתכוון?

"אם אישה הולכת בצורה מאוד לא צנועה, היא מכשילה את הרבים. זה התורה שלנו אומרת. אז מאיזו פוזיציה באות כל מיני נשים להטיף לנו מוסר ולומר שאכפת להן מהנפגעים? אם את הולכת שלא בצניעות, זה נקרא מפגע ציבורי, זה גם מפגע. למה בחור טהור וקדוש שנמצא בישיבה ויוצא לקנות משהו, צריך לראות מראות לא צנועים ברחוב החרדי? זה אולי לא פוגע ברגשות, אבל זה הורס נפשות".

חרדים בבני ברק. "אופציה להיות חברת מופת" (למצולמים אין קשר לכתבה), צילום: יוסי זליגר

• • •

בשבועות האחרונים, כאמור, מחולקים עשרות אלפי פלאיירים ברחובות החרדיים ובבתים, תחת הכותרת "כולנו מאמינים לנפגעות ולנפגעים". יש בהם התבטאויות של רבנים, כמו הרב בן ציון מוצפי, הרב אהרן בוטבול, הרב אליהו אברג'ל ואחרים, על כך שאין איסור לדבר לשון הרע על אנשים שיצא נגדם שם רע של פוגעים מינית.

הרב בלוי סבור שהפעילות הזאת מזיקה לטיפול החרדי בנושא, שאמור להתקיים בחדרי הרבנים והעסקנים, ולא ברחוב החרדי בפומבי. "חלק מהפעילות הזאת היא של 'יוצאים בשאלה' שמסוכסכים עם עצמם ומוציאים את זעמם בצורת 'תיקון עולם'", הוא אומר. "הם טובים במתן הוראות למנהיגי הציבור החרדי - גדולי התורה - כדי לעשות דה־לגיטימציה לרבנים.

"החילונים מעבירים שיעורים ב'חינוך מיני', אבל אני סבור שזה 'חינוך אנטי־מיני', כי הוא גורם לנוער בגילים לא מתאימים לקבל מידע על דברים שיכולים לעשות רק הפוך מהכוונה המקורית. כל מי שרוצה מוזמן לעשות סיבוב בתיכונים, בצבא ובמקומות העבודה ולראות מה הולך שם. לנו יש דרך שבה אנחנו יודעים לדבר עם הנוער החרדי במה שצריך לדבר איתו. אל תפרצו לנו את הגבולות ואל תחדשו לנו את התורה. יש לנו יוזמות חרדיות משלנו.

"שלא יהיה לאף אחד ספק: אדם שהוא מוּעד ומזיק, אם הוא לא מוכן לקבל טיפול ולהפסיק להיות בקשר עם ילדים, המשטרה מייד תקבל מאיתנו את כל העדויות עליו, בלי שהיא תצטרך אפילו לעבוד.

"אמנם יש לנו בעיה נוספת מול המשטרה, שאנחנו מתנגדים לכך שחוקר או חוקרת משטרה שאינם מהמגזר יחקרו נער או נערה חרדיים, כי הם נכנסים איתם למקומות שלא מקובלים עלינו. לכן צריך שיתוף פעולה מלא בין הרבנים, הארגונים, המשטרה ורשויות הרווחה".

היתה הוראה מגדולי התורה בעניין?

"בוודאי. נשיא מועצת גדולי התורה, הרב גרשון אדלשטיין, וכל הרבנים, הורו שאם יש תלונות על אנשים מסוימים בנושא הזה, לא ילכו להתלונן לרב זה או אחר, אלא לאדם שמטפל בנושא הזה - יועץ חינוכי מטעם הרבנים. כמו שבענייני רפואה גדולי התורה שולחים לרב אלימלך פירר מ'עזרה למרפא' ולרב חנניה צ'ולק מ'עזר מציון', גם בתחום הזה הרבנים אומרים ללכת לאנשי מקצוע שהתמחו בתחום, שיגידו איך לטפל בכל דבר. כל שכן כשמדובר בטיפול ציבורי כללי.

"הנושא אכן נמצא כעת על סדר היום בקרב העסקונה שמטפלת בתחום החינוך והארגונים שמטפלים בנושאי הצניעות במגזר החרדי, כמו משמרת הקודש והחינוך, הוועד לטוהר המחנה, ועד הרבנים לביצור חומות הדת, ועוד. כל אלה בודקים איך מגבשים יחד מרכז טיפול וסיוע ומוקד חירום בנושאים האלה. היום יש מספר טלפון שמקבל הודעות קוליות בנושא, אבל רוצים שיהיה מוקד עם מענה מיידי.

"צריך להבין מה שאני אומר שנים רבות: הציבור החרדי אינו גוש שחור גדול. יש עשרות קהילות ותתי קהילות וגישות שונות, אבל יש דברים שהם בבסיס של הציבור החרדי, ופורום מהסוג של 'תקנה' אינו מתאים. פורום תקנה בנוי גם מנשים דוקטוריות ורבניות, לא בדיוק הפורום שמתאים לציבור החרדי. גם במרכז שיוקם עבור הציבור החרדי ישולבו נשות מקצוע, מחנכות, עובדות סוציאליות וכל מי שבתחומים האלה, אבל הכל מתחיל ונגמר עם רבנים שהוסמכו על ידי גדולי התורה והם צריכים לעמוד בראש, כי הנושא הזה מאוד רגיש".

הרב מוטק'ה בלוי, צילום: אריק סולטן

מה התשובה שלך לטענה שבמגזר החרדי מטאטאים את הנושאים האלה מתחת לשטיח?

"זו טענה שקרית. בציבור החרדי לא מזניחים ולא מטאטאים. כשמגיע אלינו מקרה, אנחנו פונים לרב הקהילה של אותו אחד שנתפס ובכל מיני דרכים נוספות, כדי להביא אותו למצב שיבין שכלתה אליו הרעה, ואז - או שיעזוב את הארץ, או שיעזוב את המקצוע ואת המקום שבו הוא פגע.

"ואני רוצה להוסיף משהו, גם אם לא יישמע נעים לכולם: חלק בלתי מבוטל מהפגיעות המיניות בתוך משפחות חרדיות נעשה על ידי כל מיני מצטרפים חדשים לקהילה החרדית. הם חושבים שבכך שהם נוסעים להשתטח על קברי צדיקים באוקראינה או מצטרפים לאיזו כת הזויה, מתלבשים בבגדים אולטרה־חרדיים ועוברים להתגורר בשכונה חרדית, הם כבר רבנים.

"אלה אנשים שאין להם קהילה בריאה, ואין להם רב או מורה דרך. בגלל זה נוצרות בקרב חלק מהם, שאינם מספיק מודרכים ומונחים בחיים החרדיים היומיומיים, בעיות. ואז מה קורה? אם אותו אדם שמתלבש חיצונית כחרדי הולך ופוגע באחרים, באים ואומרים לנו: 'חרדי פגע מינית!' וזה אפילו לא קרוב לכך.

"בנושא הזה צריך להיות מאוד זהירים. לכן אנחנו גם משתדלים לטפל בו מתחת לרדאר, כדי לא לגרום לזילות בנושא. ברגע שמתפרסמות כל יום ידיעות בנושא בעיתונות, מתחילה זילות, שעלולה להביא איתה ריבוי של מקרים.

"בנוסף, גדולי ישראל הוציאו בימים האחרונים מכתב, שהופץ במוסדות החינוך, בכוללים ובבתי כנסת, שבו הם מסבירים שאין יותר מצב של מטפל רגשי לנשים ומטפלת רגשית לגברים. הרי הזמנים שבהם צעיר או אפילו מבוגר הולך למטפל רגשי הם הזמנים הכי קשים ורגישים לבן אדם, ואז הוא עלול להיות טרף קל לכל מטפל או מטפלת עם כוונות רעות. במכתב מודגש שגם ילדים לא יישלחו לטיפולים רגשיים אצל אדם שהם לא מכירים ושאין עליו המלצות חד־משמעיות".

את המכתב ניסח הרב שריאל רוזנברג, רב מוכר במגזר החרדי, והצטרפו אליו רבנים מוכרים נוספים. בין היתר נכתב בו: "יש להיזהר מקירוב הדעת שעלול להיות בין אישה המטופלת על ידי איש ולהפך. ולכן, הצריכים טיפול המבוסס על שיחות בין מטפל למטופל, ובפרט שיחות נפש, כגון טיפול פסיכולוגי וטיפול רגשי וייעוץ וכדומה, שבדרך כלל הטיפולים מיוסדים על כך שהמטופל פותח את סגור ליבו בפני המטפל - יש לאיש ללכת למטפל איש, ואישה למטפלת אישה, וזהו מדרכי הצניעות הבסיסיים".

• • •

דוד זולדן (41), פעיל בקבוצת "החרדים החדשים", הוא בוגר המחזור הראשון של הנח"ל החרדי, מרצה, פובליציסט וסופר שכתב את הספרים: "חרדים לגורלם" ו"החרדים החדשים". לדבריו הפתרון לנפגעים ונפגעות חרדים אינו מצוי בתוך הקהילה החרדית. "למעשה, רבים בחברה החרדית רוצים בכל מאודם שהדלתות ייפתחו ושמושיע גדול, לאו דווקא חרדי, גם אם לראשו כיפה סרוגה ושמו הרב שמואל אליהו (הרב שפרסם עדויות בפרשת ולדר ופעיל מאוד בטיפול בפגיעות מיניות בחברה הדתית; ח"ב), יתייצב בשער. דווקא החרדים החדשים, שנחשבים למוקצים מחמת מיאוס בעיני הממסד החרדי, הם אלה שנלחמים בתרבות ההשתקה שהוטמעה בחברה החרדית, והם אלה שמגוננים על הנפגעות ויושבים על המדוכה. הם המבוגר האחראי והגורם המתווך בין הקורבנות לבין התקשורת והמשטרה".

לדברי זולדן, "הבעיה המשמעותית ביותר שעימה מתמודדים הקורבנות אינה אידיאולוגית, אלא חברתית. במילה אחת - מדובר בפחד. הם מפחדים שחשיפה של מתלוננת תמיט בושה על משפחתה, וכשתגיע לפרקה היא תסוּוג כשידוך נחות ותגרור מבטי חמלה מצד שכנים ושותפים לספסל בבית הכנסת.

"את גלגלי המנגנון שמייצר פחד מניעים עסקנים ופוליטיקאים, ששתיקתם בעניין יותר מתמוהה בעיניי. הם לא יוצאים בקול קורא, לא מעודדים קורבנות להתלונן ולא מקימים פורום שיעסוק בתופעה, אלא מניחים את העבודה לאחרים. אני מעריך שלמעלה מ־50 אחוז מהצעירים והצעירות במגזר החרדי ברחבי הארץ לא חושבים כמו הממסד החרדי הרגיל בסוגיה זו".

דוד זולדן, צילום: אפרת אשל

לעומתו, העיתונאי החרדי ישראל כהן (39), מרדיו "קול ברמה", סבור כי "המהפכה קורית עכשיו גם מלמטה, מהשטח, וגם מלמעלה, מבתי הרבנים. אנשים מבינים שהכל הולך להשתנות, וצריך לעשות פה שידוד מערכות. לכן, גם בבתי הרבנים אתה רואה שהם מבינים שבאמת יצטרכו להקים איזשהו בית דין שיהיה מוסכם על כולם, ולקיים פעילויות הסברה בנושא.

"היום יש בשטח לא מעט פעילוֹת חרדיות, שמחלקות פלאיירים ועושות פעילות ברשתות החברתיות. אני חושב שהמטרה שלהן אמיתית וכוונתן רצויה, אבל לא כולם במגזר חושבים כך. לפחות על חלק מהן התחילו להפיץ שהן פועלות במסגרת 'הקרן החדשה'.

ישראל כהן, צילום: אפרת אשל

"השמועות האלה לקחו את הממסד החרדי קצת אחורה. אחרי שכבר התחיל הטיפול בנושא, פתאום אמרו: 'אנחנו לא רוצים לשפוך את התינוק עם המים, לא רוצים לפרק את החברה החרדית מבפנים בהשפעת הקרן החדשה'. אבל לגופו של עניין, יש פה באמת בעיות אמיתיות, וצריך להתייחס לגופם של דברים ולא לשמועות.

"לכן ההערכה שלי היא שגם אם הממסד לקח כעת צעד אחורה, בסופו של דבר זה יקרה, ויוקם גוף מוסכם. אם לא היום, אז מחר. מובן שיפה שעה אחת קודם".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר