שנה וחצי עברו מאז גילתה אנסטסיה ויינר כי בחדרה בבסיס מג"ב בירושלים הוטמנה מצלמה נסתרת, שתיעדה את רגעיה האינטימיים, ואף אחד עדיין לא עמד לדין. צפייה בסרטונים שצולמו העלתה כי מאחורי הפרת הפרטיות הבוטה עמד סגן מפקד היחידה שבה שירתה, רב־פקד נאדר רבאח: בטעות, תיעד הקצין גם את עצמו בעת מעשיו.
הפרשה התפוצצה ביולי 2020 וקיבלה את הכינוי "הקצין המציץ". רבאח זומן לחקירה במחלקה לחקירות שוטרים, הודה כי הוא זה שהניח את המצלמה, אולם טען כי עשה זאת מחשש למצבה הנפשי של אנסטסיה. הוא שוחרר למעצר בית בן חמישה ימים, שאחריו לא חזר ליחידה. כעבור חצי שנה פוטר מהמשטרה.
מאז, למרות הראיות החותכות, למרות שבאחד ממכשירי הטלפון של רבאח נמצאה תמונה אינטימית של לוחמת נוספת, ולמרות טענות של לוחמות אחרות על התנהלות לא ראויה כלפיהן - מח"ש, שהיא הגוף המטפל בהגשת כתבי אישום נגד שוטרים, עדיין לא הגישה נגדו כתב אישום.
"כל עוד הוא לא יישפט, הסיוט הזה ימשיך לרדוף אותי", אומרת אנסטסיה, שהיתה אז לוחמת בשירות סדיר. "המצלמה שמצאתי כוּונה למקלחת ולשירותים, וקשה לתאר את תחושת העלבון וההשפלה, בייחוד כשהתברר שמי ששם אותה הוא מפקד בכיר ביחידה. המחשבה שהוא ראה אותי עירומה לא נותנת לי מנוחה. אני לא ישנה בלילות בגלל הטראומה. לא הולכת לשירותים בעבודה או במקומות ציבוריים, וקונה בגדים רק אונליין, כדי לא להיכנס לתאי מדידה. אני כל הזמן בפחד שמישהו יציץ לי.
"מח"ש הפקירו אותי. גם צה"ל והמשטרה. כשנחשפה לאחרונה הפרשה של דן שרוני, שחשוד בצילום חיילות במצבים אינטימים, הוא מייד נעצר, וכבר הוגש נגדו כתב אישום. הרמטכ"ל קרא למעשים שלו חרפה ושוחח עם החיילות. אבל לצידי אף אחד לא עמד ככה".
אנסטסיה, שהשתחררה בשנה שעברה, שכרה את שירותיה של עו"ד אורית חיון, שלוחצת על מח"ש לסיים את החקירה ומתכוונת להגיש תביעת פיצויים נגד צה"ל והמשטרה. במקביל, תומכות בה שלוש לוחמות נוספות - שפעלו לצידה באירועי הפרות סדר בעיר העתיקה, בשכונת שייח ג'ראח, בשועפאט ובעיסאוויה. הן השתחררו במהלך השנה האחרונה, וכעת מספרות שהקצין שלח להן הודעות שחודרות לפרטיותן, העיר לאחת מהן על מבנה גופה ונהג לכאורה להיכנס לחדריהן כשישנו, או בעת שהיו במשימות מבצעיות.
"המחשבה שהסתובבנו לא פעם ללא בגדים, כשהתפשטנו אחרי פעילות או כשנכנסנו לשירותים ולמקלחת, משגעת אותי", אומרת לינור ז'לובה (23), ששהתה עם אנסטסיה באותו חדר בבסיס. "לא קראו לי אפילו לעדות, ואף אחד מגורמי החקירה לא עדכן אותנו אם מצאו אצלו סרטונים נוספים של לוחמות עירומות. אם הוא יעמוד לדין, אולי יגיעו מתלוננות נוספות. ככה מתפוגגת תחושת הביטחון שאמורה להיות לנשים ביחידות מעורבות. לפני פחות משנה היינו לוחמות אמיצות, ועכשיו אנחנו מרגישות כמו אוויר".
• • •
אנסטסיה (21) נולדה באוקראינה לאב כירורג ולאמא נוירולוגית. בגיל 17 עלתה לארץ עם הוריה ואחותה, הצעירה ממנה בתשע שנים. המשפחה התמקמה באשדוד, ואנסטסיה ביקשה להתגייס לשירות קרבי. "ההורים שלי חששו והתנגדו, אבל אני רציתי לשרת במג"ב", היא אומרת, "היה חשוב לי לתרום ולעשות שירות משמעותי. התגייסתי באפריל 2018 לבסיס מחווה אלון, שם למדתי עברית, ואחרי ארבעה חודשים התחלתי טירונות במג"ב".
בסיום המסלול היא שובצה ביחידת שחר 101 בירושלים, שנלחמת בפשיעה באזורים עירוניים ונחשבת מבוקשת. "השירות בשחר מאתגר. שובצתי בצוות 41, אחד משלושת הצוותים המבצעיים ביחידה, שפועלים לצד צוות בילוש. התמודדנו עם הפרות סדר במזרח ירושלים, הפגנות ברחוב בלפור, מהומות קורונה במאה שערים, חיפושים אחר מבוקשים, אבטחת זירות אחרי פיגועי דקירה.
"כבר ביום הראשון שלי ביחידה אחת הלוחמות הוותיקות דיברה על נאדר. אמרה שיש עליו שמועות שהוא נכנס לחדרים של בנות. היו על זה בדיחות פנימיות, שאולי הוא מציץ על הלבנים שלהן. זה נשמע לי הזוי, מה פתאום שקצין רציני יעשה שטויות כאלה? אחר כך שמעתי את זה מעוד לוחמת, וגם אז זה נראה לי כמו רכילות זולה. במשך הזמן שמעתי גם מלינור ומלוחמות נוספות על הודעות שהוא משאיר להן בווטסאפ, אבל לי זה לא קרה אף פעם".
נתקלת בו?
"רק כשהיה מעביר לפעמים תדרוך לפני יציאה למשימות מורכבות, כמו הפרות סדר המוניות. חוץ מזה, שום דבר. הקשר שלי היה עם הלוחמים ועם מפקד הצוות, שממנו קיבלתי את הפקודות".
בתחילת יולי 2020 היתה אנסטסיה אמורה להישאר בסוף השבוע בבסיס. חברותיה לחדר, לינור ולוחמת נוספת (שעדיין משרתת במג"ב), יצאו הביתה.
"הן סגרו את הדלת במגורים, אבל לא נעלו אותה, כי לא היו בטוחות שיש לי מפתח ולא רצו להפריע לי באמצע המשמרת. גם ככה החדרים של הבנות נמצאים בקומה העליונה במגורים, ואף אחד לא אמור להגיע לשם.
"חזרתי לבסיס מפעילות ביום שישי בסביבות 9 בערב. הנחתי בחדר את האפוד ורצתי לארוחת הערב. נאדר נכנס לרגע לראות אותנו, הוא היה קצין תורן באותו סופ"ש.
"אחרי האוכל עליתי למעלה, נעלתי את הדלת ונכנסתי למקלחת, שנמצאת בתוך החדר. הדלת של המקלחת והדלת של המקלחון היו פתוחים, כי הייתי לבד. באמצע המקלחת שמתי לב ששכחתי את מרכך השיער ויצאתי לארונית לרגע. כשסיימתי את המקלחת, התעטפתי במגבת ולקחתי את הטלפון כדי לענות להודעה שקיבלתי מחברה.
"עמדתי בין פתח המקלחת לבין אחת המיטות, שעליה היו מסודרים האפודים שלנו. פתאום שמתי לב למצלמה שבולטת מתוך האפוד של הלוחמת הנוספת, שהיתה שותפה שלנו בחדר. היא נראתה שונה ממצלמת גוף של שוטרים.
"בשנייה הראשונה אמרתי לעצמי, איזה כיף לה. אבא שלה משרת במשטרה, והוא בטח נתן לה אותה. כשהתקרבתי, הבחנתי שהמצלמה עובדת, אור אדום דלק בגב שלה והיא היתה מאוד חמה. כעסתי. ידעתי שהבחורה הזאת חשדה במישהי מצוות אחר שהיא נוגעת לה בדברים, אבל למה לא עדכנה אותי שהחדר מצולם כל הזמן?"
• • •
למרות שהשעה היתה קרובה לחצות, החליטה אנסטסיה להתקשר לחברתה לחדר. "היא לא ענתה. לרגע לא חשבתי שמדובר במשהו פלילי, למרות שהיה ברור שהעדשה מכוונת למקלחת. ניסיתי לבדוק היכן מכבים את המצלמה, ולא מצאתי, אז הפכתי אותה כך שהעדשה תהיה מכוונת לתוך הפאוץ'.
"הייתי אמורה ללכת לישון, כי למחרת בבוקר היתה לי משמרת, אבל לא הצלחתי להירדם. קמתי מהמיטה, לקחתי את כל האפוד שלה והלכתי לחדר הדיונים לדבר עם שאר הצוות. כמה לוחמים ישבו שם וצפו בטלוויזיה.
"הראיתי להם את המצלמה בפאוץ'. מפקד הצוות החוויר. הוא סימן לי להיות בשקט ושיחק עם המצלמה עד שכיבה אותה. הלכתי איתו ועם עוד שלושה לוחמים למשרד של הצוות. הם הוציאו את כרטיס הזיכרון והכניסו למחשב. מסך המחשב התמלא בריבועים, שכל אחד מהם הוא סרטון שלי.
"ראיתי בין הריבועים את השולחן בחדר שלי, את המגבת האדומה שלי, וגם אותי מתקלחת. פתאום קלטתי שכולם יראו אותי עירומה, והתחלתי לבכות. זה הביך אותי וביקשתי מהם שברגע שיהיו תמונות אינטימיות שלי, הם יסגרו מייד את הסרטון. הם באמת עשו את זה. המחשבה היתה שאם נצפה בחומר שצולם, אולי נוכל לגלות מי שם את המצלמה.
"באחד הסרטונים ראינו מישהו במדים יוצא מהחדר, ולא הצלחנו לזהות מי זה. ואז הגענו לסרטון שהשעה שהופיעה עליו היתה 16:00. ראינו שהמצלמה מצלמת בזמן שמישהו עולה במדרגות בדרך לחדר. אחר כך רואים את האפוד על המיטה, ואז רואים מישהו מתרחק. אחרי שנייה יש פריים שבו רואים את תג השם על החולצה, ומייד אחריו מופיע נאדר בבירור.
"אחד הלוחמים אמר שהמצלמה מחוברת לרשת האלחוטית של הקצינים. ידעתי שבאותו יום הוויי־פיי לא עבד כל כך טוב, אז קיוויתי שמי שהתכוון לצפות בסרטונים דרך מחשב או אפליקציה, לא הצליח.
"פחדתי להשאיר אצלי את המצלמה, כי חששתי שהוא יחזור וינסה לקחת אותה. אחד הלוחמים לקח אותה לחדר שלו ואמר לי שהוא מחביא אותה מתחת לכרית. התקשרתי ללינור בוכה וסיפרתי לה הכל".
לא פחדת שחברים שלך יצפו אחר כך בסרטונים?
"לא, לא חשבתי על זה באותו רגע. הייתי בהלם ובסערת רגשות. בכיתי. החברים שלי ראו כמה קשה לי עם החדירה לפרטיות שלי, אז למה להם לעשות אותו הדבר? הם היו הצוות שלי. עזרנו אחד לשני, וסמכתי עליהם שהם לא ישפילו אותי ככה".
• • •
לינור יושבת ליד אנסטסיה ומניחה יד על זרועה, מבקשת לנחם אותה. "באותו לילה נשמעת מאוד נסערת", היא אומרת לה. "כששאלת אותי אם המצלמה שלי, הייתי מופתעת. חשדתי שזה נאדר. באותו רגע תהיתי אם עוד בנות יגלו מצלמות נסתרות".
הלוחמים שצפו בסרטון התלבטו מה לעשות. מפקד הצוות התקשר למפקד היחידה הזמני, שמילא את התפקיד עד להגעת מפקד חדש, ויידע אותו על המקרה.
"לא שמעתי את כל השיחה. בעיקר בכיתי", אומרת אנסטסיה. "הבנתי שהוחלט לא לומר כלום לנאדר, ושביום ראשון היחידה תפנה למח"ש. המפקדים לא רצו שהוא יידע שהמעשים שלו נחשפו. הכוונה שלהם היתה טובה, אבל היום אני חושבת שהיה צריך לעצור אותו מייד".
איך תכננתם להסתיר את העובדה שהמצלמה נמצאה?
"אמרנו שאם ישאל, נעמיד פנים שאין לנו מושג במה מדובר.
"לא הצלחתי לישון בלילה, ובשבת בבוקר, כשיצאנו למשימה, הייתי עייפה. התדריך לפני היציאה היה של נאדר. הייתי צריכה לשמור על איפוק, כאילו לפני רגע הוא לא הציץ עלי. זה היה אחד הרגעים הקשים ביותר שחוויתי בשירות. לא הצלחתי להסתכל לו בעיניים.
"הוא היה מאוד קצר במילים. אמר לאחד הלוחמים: 'אתה יודע מה לעשות, ואם יש בעיה, תתקשר אלי'. הרגשתי שהוא רק רוצה להעיף אותנו משם, אולי כדי לעלות לקחת את המצלמה. פחדתי שהוא ייכנס לחדר שלי ולא ימצא אותה, ואז יבין שמשהו חשוד.
"הגענו לעיר העתיקה והתארגנו ליד שער האשפות. פתאום נאדר התקשר אלי. לא עניתי. הוא התקשר שוב, ולא עניתי.
"אחר כך הוא התקשר למפקד המשמרת ואמר שהוא מגיע בתוך כמה דקות. כשהגיע, ביקש לדבר איתי בצד. ראיתי בעיניים שלו שהוא חושד בי.
"הוא שאל אם לקחתי משהו שלא שייך לי. עניתי שלא. הא אמר ששם באפוד של הלוחמת בחדר שלי מצלמה ששייכת לה, ושאל אם לקחתי אותה. שוב עניתי בשלילה. הוא הסתכל עלי כמה שניות. הצוות קרא לי כי הסיור היה צריך להתחיל, אז הסתובבתי והלכתי".
את חושבת שהוא גילה שהמצלמה איננה?
"אני משערת שהוא הצליח להיכנס לחדר, למרות שנעלתי את הדלת. אולי לקח מפתח מחדר הרס"ר. בינתיים הלוחמת שגרה איתי ועם לינור התקשרה אלי וסיפרה שהוא צלצל אליה ואמר ששם באפוד שלה מצלמה שקיבל מאבא שלה. כששאלה את אבא שלה, הוא לא ידע במה מדובר. נאדר אמר שכנראה טעה ושזה לא שלה".
לינור: "שוחחתי עם אנסטסיה כמה פעמים במהלך השבת, היא בכתה לי בטלפון. אמרתי לה שתשמור תיעוד של הסרטונים, ושתצלם גם את המצלמה. חששתי שמישהו יעלים אותה, או שמח"ש יטאטאו את הסיפור".
• • •
נאדר רבאח (48) מתגורר בכפר הדרוזי סמיע בגליל העליון. למרות שפוטר לפני כשנה, בעמוד הפייסבוק המשותף לו ולאשתו הוא מופיע כמשרת במשטרה. לפני כחודש וחצי העלו הוא ואשתו סרטון וידאו קצר, שבו צילמו את המספרה החדשה שפתחו בביתם. "נשמח לראות אתכם בין לקוחותינו", כתבו.
אנסטסיה חוזרת ליום ראשון, 5 ביולי 2020, כשזומנה למשרדי מח"ש בירושלים כדי למסור עדות. "החוקרת שאלה איך מצאתי את המצלמה, מה עשיתי אחר כך ואילו שמועות היו עליו בבסיס. היא נתנה לי תחושה שהולכים לבנות לו תיק רציני. לקחו לעדות כמעט את כל הלוחמים שסגרו שבת".
במקביל, נחקר רבאח במח"ש בחשד לחדירה לפרטיות. בחקירתו טען כי המצלמה הוצבה כדי להגן על אנסטסיה. החוקרים ערכו חיפוש בביתו ובמכוניתו ומצאו כרטיסי זיכרון נוספים, אבל עליהם לא נמצא תיעוד שקשור ללוחמות. באחד הטלפונים הם מצאו תמונה אינטימית של לוחמת מצוות אחר, שצולמה בשנת 2019.
הם גם הצליחו לקשור בין המצלמה לבין אפליקציה שהיתה מותקנת בטלפון. החוקרים גילו כי משני טלפונים ניידים שהיו ברשותו של הקצין נמחקו כמה קבצים, ושלחו את המכשירים לבדיקה במעבדה. מהחומר המשוחזר לא עלו ראיות לעבירות נוספות.
בנוסף זומנו לעדות במח"ש לוחמות נוספות, ובהן גלי (21) וסיגל (22) (השמות בדויים לבקשתן). "סיפרתי שהפעם הראשונה שבה נתקלתי בהתנהגות חריגה שלו היתה ביוני 2019, חצי שנה אחרי שהגעתי ליחידה", אומרת גלי. "הייתי בסיור לילי בירושלים, ולמחרת אמר לי אחד הלוחמים שראה את נאדר נכנס לחדר שלי. הוא דיווח על כך למפקד הצוות, כי אסור להיכנס למגורי הלוחמות, למעט רס"ר שמלוּוה באחת הבנות, אם למשל צריך לתקן מזגן או לערוך ביקורת ניקיון. הלכתי לחדר, לא ראיתי משהו חריג, אבל חשבתי שזה מוזר ומטריד".
פנית אליו בנושא?
"חשבתי שזה לא בסדר, אבל לא עשיתי מזה סיפור".
גלי מוציאה את הנייד ומציגה הודעה ששלחה למפקד הצוות שלה ב־12 במארס 2020. "זה היה שלושה חודשים אחרי שהצטרפה לצוות שלי לוחמת צעירה, והתבקשתי להיות החונכת שלה. היא הראתה לי הודעה שנאדר שלח אליה, עם תמונה שלה כשהיתה אולי בכיתה ו' והתחפשה לנסיכה. הוא כתב: 'אין על הילדות. הילדה הפכה ללוחמת, ולא סתם - בשחר'.
"הלוחמת הצעירה סיפרה לי שזו תמונה ישנה מהפייסבוק שלה, ורק אם גוללים המון לאחור וחופרים לה בחשבון, מוצאים אותה. זו תחושה לא נעימה שהמפקד בודק לך ככה בפייסבוק.
"היא לא הבינה את המשמעות, אבל אותי זה הטריד. אמרתי לה שאני מעבירה את זה הלאה, למפקד הצוות, כי אסור לנאדר לשלוח הודעות כאלו ללוחמות, ולא אמורה להיות לו אינטראקציה כזו איתה. היו עליו לא מעט שמועות, וחששתי שבסוף יקרה משהו חמור. באותה תקופה הוא שלח הודעות לא ראויות גם ללינור".
לינור השתחררה מצה"ל לפני חצי שנה, ומאז עובדת במשרד הביטחון. "כשהגעתי ליחידת שחר, הייתי מרוכזת בפעילות האינטנסיבית ולא הקשבתי לרכילויות", היא מספרת, "למה שקצין בכיר, בגיל של ההורים שלנו, ייכנס אלינו לחדרים?
"את ההודעה הראשונה קיבלתי ממנו ב־28 בינואר 2020, לפני אירוע יחידתי לסיכום שנת 2019, שהתקיים במושב צובה. נבחרתי למנחה, ולכן הגעתי לאולם מוקדם כדי לעשות חזרות על המצגת. אחרי שסיימתי, ישבתי ליד השולחן עם מש"קית חינוך ושוטרת מצוות הבילוש. שתיתי קפה והתעסקתי עם הטלפון. לא שמתי לב לנאדר, שישב בשולחן אחר, לא רחוק מאיתנו.
"פתאום הוא שלח לי ווטסאפ. הוא צילם אותי ואת השתיים האחרות מהשולחן שלו, וכתב מתחת: 'בטלניות'. קפאתי במקום. הוא שלח את ההודעה הזו רק אלי, וזה היה מטריד. לא עניתי, רק דיווחתי אחר כך למפקד הצוות.
"שלושה חודשים אחר כך, ב־14 באפריל 2020, סגרתי שבת בבסיס, והלוחמים רצו לעשות על האש. שלחתי לו הודעה, אם זה אפשרי. הוא ענה לי שיבדוק, ואז כתב לי פתאום: 'את מחליפה תמונות פרופיל כמו גרביים. תמונה יפה חבל"ז'. לא עניתי לו, ודיווחתי למפקדת הצוות שלי.
"כמה ימים אחר כך עברתי ליד המשרד של נאדר בדרך למשמרת, והוא ביקש שאכנס אליו. עמדתי בפתח. הוא אמר שהוא מבין שההודעות ששלח אלי מפריעות לי, ושאין צורך להגיע למצבים שבהם אני הולכת ומתלוננת. זה היה לא נעים. לא עניתי לו והלכתי משם. הדהים אותי שלמרות שדיווחתי עליו, אין לו בושה להתעמת איתי על זה. מאז הוא לא שלח לי יותר הודעות".
מפקד היחידה באותם ימים, סנ"צ גילי בן צור, זומן לחקירה במח"ש בחשד לאי־דיווח. הוא טען בחקירתו כי קיבל תלונה ממפקד צוות על כניסה לחדרי הבנות, ואחריה קיים שיחת אזהרה עם רבאח. התיק נגד בן צור נסגר מחוסר אשמה. השבוע הוא סירב להתייחס לשאלות הקשורות להתנהלות היחידה בתקופת כהונתו או להסביר מדוע לא היתה פנייה לאחראית על הטרדות מיניות במשטרה, ומסר: "צר לי על המקרה של אנסטסיה. אין לי יותר מה לומר, מאחר שהנושא נמצא עדיין בחקירת מח"ש".
• • •
רבאח הביע תרעומת על תלונתה של לינור גם בפני סיגל. "באותה תקופה אחד הלוחמים ביקש לעזוב את היחידה והתבקשתי ללוות אותו לשיחה עם קב"ן", היא מספרת, "נאדר ביקש שאעדכן אותו. עניתי 'אין בעיה' ופניתי ללכת. ואז הוא אמר: 'אבל תדברי איתי. שלא תחשבי שאנחנו מתכתבים בשביל הכיף. כל אחת שמתכתבת איתי מתייחסת אלי כאל אנס'. הייתי בשוֹק מזה והלכתי משם.
"יום אחד, אחרי משמרת ארוכה, הייתי בחדר וישנתי. התעוררתי כשנכנס פתאום אור מהמסדרון. ראיתי את נאדר יוצא מהחדר".
דיווחת למישהו?
"ומה אגיד? שמספר 2 ביחידה נכנס אלי לחדר? הייתי לוחמת חדשה יחסית, מי היה מאמין לי? סיפרתי רק לאחת החברות שלי".
במאי 2020, בעת שסיגל השתתפה בתדריך לפני יציאה לסיור בבית שמש, ביקש ממנה מפקד המשמרת להביא לו מטען לטלפון נייד. "הלוחמים המתינו בחניון והיינו אמורים כבר לצאת", היא אומרת. "לקחתי במהירות את המטען והתחלתי לרדת במדרגות, כששמעתי חריקה חזקה. זה היה הרעש שעושה הדלת של החדר שלי. הרמתי את העיניים לקומה מעל, למגורי הבנות, וראיתי את נאדר נכנס לחדר שלי. הוא סגר את הדלת מבפנים.
"לא ידעתי מה לעשות. קפאתי. אחד הלוחמים התקשר אלי ואמר שכולם מחכים לי ושאני חייבת לחזור מהר. הלכתי.
"אחרי שיצאנו לדרך סיפרתי למפקד המשמרת, והוא שאל למה לא עליתי חזרה. עניתי שלא רציתי לעכב אותם. במשך שמונה שעות של סיורים בבית שמש הייתי בסרטים עם עצמי, מה הוא עשה שם".
למה לא התקשרת אליו ושאלת?
"רק למחרת קיבלתי אומץ והלכתי אליו למשרד. הוא טען שערך ביקורת שגרתית בחדרים. הייתי סקפטית, ידעתי שזה התפקיד של הרס"ר, אבל לא העזתי להתעמת איתו. בדקתי בחדר אם משהו שונה או חסר, אבל האמת היא שהחדר שלי היה קצת מבולגן, אז אי אפשר לדעת".
הפעם האחרונה שבה נתקלה סיגל בסגן מפקד היחידה היתה קצת לפני חשיפת המצלמה בחדר של אנסטסיה. "ירדתי להתאמן ברחבת המגורים ועשיתי כפיפות בטן. פתאום נאדר עבר שם. הוא אמר לי: 'מיום ליום הגוף שלך נעשה יותר ויותר מעוצב'. הייתי בהלם".
סיפרת למישהו?
"רק לחברות".
"אני מתנצלת שבהתחלה התייחסתי לסיפורים האלו כאל רכילות", אומרת אנסטסיה, "חשבתי שמדובר בהגזמות, ושאם הוא נכנס לחדרים של בנות זה לא כזה נורא, ובטח היתה סיבה. היום אני מבינה".
• • •
ארבע הלוחמות השתחררו במהלך השנה שעברה, לאחר שירות של שנתיים ושמונה חודשים. אנסטסיה השלימה את מלוא התקופה, למרות המבוכה מכך שהלוחמים יודעים כי תועדה בסתר בעירום. היא לא ישנה עוד לבדה בחדר, ועד לשחרורה נפגשה מדי שבוע עם קב"נית.
כל אחת מחברותיה של אנסטסיה פנתה לדרך משלה, אבל פרשת "הקצין המציץ" המשיכה לבעור בהן. מדי פעם התעניינו אצלה אם יש התקדמות בחקירה.
"כמה חודשים אחרי החקירה התקשרתי לחוקרת שגבתה ממני עדות", אומרת אנסטסיה, "קיבלתי ממנה את התחושה שבדצמבר 2020 יוגש כתב אישום. זה לא קרה. באפריל 2021 התקשרתי שוב, והיא ענתה שאינה מטפלת עוד בתיק, ושהוא הועבר לפרקליטים שמטפלים בהגשת כתבי אישום. המתנתי עוד ארבעה חודשים כדי לראות אם משהו זז, ואז החלטתי לשכור עורכי דין".
עורכי הדין של אנסטסיה, אורית חיון, דין כוכבי ומרק פרי, הציפו את מח"ש במכתבים כדי להבין היכן עומדת החקירה. בתשובה שהתקבלה ב־18 באוגוסט נכתב כי לרבאח נשלח מכתב המיידע אותו על זכותו לשימוע בטרם הגשת כתב אישום. בקשת עורכי הדין לקבל הסבר על הסיבה להתארכות ההליכים יותר משנה, לברר מתי יתקיים השימוע, אילו האשמות מיוחסות לנאדר ואם הוטלו עליו הגבלות - לא נענתה.
את הטענות שטחה עו"ד חיון גם במכתב ששלחה השבוע לנציב תלונות הציבור נגד מייצגי המדינה בערכאות שיפוטיות, השופט בדימוס דוד רוזן. "המאמץ העקבי של אנסטסיה ויינר להשיג צדק בתלונה שהגישה נגד מפקדה, שניצל את תפקידו ופגע קשות בכבודה ובפרטיותה, פוגש התעלמות עקבית של מח"ש", כתבה, "התעלמות זו, השומרת על איפול מוחלט, פוגעת קשות באמון הציבור ובאמונה של אנסטסיה ברשויות החוק".
העתקים מהמכתב הועברו גם למח"ש, ליועץ המשפטי לממשלה ולפרקליט המדינה.
עורכי הדין לא ידעו כי במהלך אותה תקופה, בסוף אוגוסט 2020, כשנה לאחר פתיחת החקירה, התקיים לנאדר שימוע בכתב. למרות ההסברים שסיפק באמצעות סנגורו, עו"ד עדי כרמלי, דחתה מח"ש את טענותיו והודיעה לו כי יוגש נגדו כתב אישום.
"נשמע לי לא הגיוני שאני היחידה שנפגעה מנאדר", אומרת אנסטסיה.
לינור: "גם בחקירה של דן שרוני המתלוננות לא באו בבת אחת. ברגע שיודעים במי מדובר, מתחילים טפטופים. היכן המשטרה והיכן צה"ל? למה לא עומדים לצידה ולצד הלוחמות, כמו שעשו עם המתלוננות בפרשת שרוני? אף אחד אפילו לא הציע לנו לשוחח עם קב"ן על החששות ועל מה שקרה ללוחמת שנמצאת איתי באותו חדר".
אנסטסיה: "צילמו אותי עירומה, ואף מפקד אפילו לא התנצל בפניי או בפני ההורים שלי. איך ההורים שלי אמורים להרגיש עם מה שעברתי? עלינו לארץ, הם נאבקו כדי לעבוד גם כאן כרופאים, שלחו את הבת לשירות קרבי, ובסוף זה מה שקורה לה, ולאף אחד לא אכפת. ההורים שלי מסרבים שאחותי תלך בעתיד לצבא. מקסימום שירות לאומי.
"אז אמנם נשארתי בשירות למרות הטראומה, אבל מצד שני גם חששתי להשתחרר. חשבתי שאולי ישכחו ממני. והנה, לא לגמרי טעיתי. לא להגיש כתב אישום במשך שנה וחצי זה זלזול.
"אני תוהה אם יש לו עוד סרטונים שלי, ומה יקרה אם יום אחד הם יסתובבו ברשת. אם הוא יעמוד לדין, יהיה לי הרבה יותר קל להמשיך בחיים ולהתגבר על הפחדים".
"מדובר בפרשה קשה ומכוערת, שבה נפגעו כבודן, שלומן וגופן של חיילות ששירתו כלוחמות מג״ב", אומרת עו"ד אורית חיון, "הראיות נגד נאדר רבאח ברורות וחד־משמעיות, והמצלמה מתעדת אותו כמי שהתקין אותה. מח״ש היו חייבים לבצע חקירה ראויה ומעמיקה, ובסיומה להגיש כתב אישום חמור על עבירות מין ופגיעה בפרטיות. הם מעלו בתפקידם.
"בטיפול בפרשה נכשלה גם היחידה, כשבמהלך חודשים ארוכים הועברו דיווחים לגורמי פיקוד שונים, כולל סנ"צ גילי בן צור, ששימש מפקד היחידה. הדיווחים לא הועברו לאחראית על ההטרדות המיניות במשטרה, כמתחייב על פי החוק והנהלים.
"לנו נראה כי מעשיו של נאדר לא טופלו כראוי, דבר שאִפשר לו לפגוע בלוחמות נוספות, עד שאנסטסיה, בערנותה, תפסה אותו על חם והיתה מספיק אמיצה כדי להתלונן. לנוכח הטיפול של צה"ל בפרשה דומה, שבה הפוגע עצור מאחורי סורג ובריח, מתעצמים אוזלת היד והזלזול של המשטרה ומח"ש בתיק הזה. ההתנהלות של מח"ש והמשטרה אפשרה לקצין בכיר לפגוע ולגרום לטראומה לאנסטסיה, נזקים שבגינם אנו מתעתדים להגיש תביעת פיצויים נגד כל הגורמים האחראיים לתוצאות הקשות של פרשת הקצין המציץ".
תגובות
מח"ש: "נחליט בימים הקרובים"
ממח"ש נמסר: "לאחר שהתקבל במחלקה דיווח על סגן מפקד ביחידה במג"ב, שהתקין מצלמות בחדרן של השוטרות בניגוד לנהלים, נפתחה חקירה מקיפה ויסודית במח"ש, שבמסגרתה נחקר השוטר החשוד באזהרה, נגבו עדויות רבות ונתפסו חומרים מהמחשב ומהטלפון הנייד שלו. לאחר שהחקירה הסתיימה, התיק עבר לפרקליטות מח"ש, התקיים שימוע לשוטר החשוד והתבצעו השלמות חקירה. החלטה בעניינו תתקבל בימים הקרובים".
עו"ד עדי כרמלי, פרקליטו של נאדר רבאח, מסר: "מרשי נחקר ארוכות במחלקה לחקירות שוטרים, מסר גרסה מפורטת, וכן מסר לבדיקה את כל אמצעי המדיה שברשותו, לרבות מחשבו האישי והטלפון הנייד. לאחר סיום החקירה נערך לו שימוע בכתב, שבמסגרתו פורטו הטענות המשפטיות והעובדתיות. אם יוחלט במח"ש על הגשת כתב אישום, חומרי החקירה יילמדו, ותגובה מסודרת תוגש לבית המשפט".
ממשטרת ישראל נמסר: "אנו רואים בחומרה רבה את המקרה החריג, שטופל באופן מיידי. מעשים פסולים אלו אינם מייצגים בשום צורה ואופן את המפקדים והלוחמים של החיל או את ערכיו. בהתאם, פוטר הקצין מהחיל בהליך מהיר לפני יותר משנה. עם כניסתו לתפקיד, הגדיר מפקד מג״ב, ניצב אמיר כהן, טיפול נחוש ובלתי מתפשר במקרים חמורים מסוג זה. משטרת ישראל, ובתוכה משמר הגבול, העניקו וימשיכו להעניק ללוחמות את כלל המעטפת והתמיכה הנדרשות. אנחנו מחזקים את הלוחמות, עומדים לצידן ונסייע להן בכל שיידרש".
מדובר צה"ל נמסר: "מרכז מהו"ת (התמודדות ותמיכה) עומד לרשות כלל חיילי החובה שנפגעו על רקע מיני, לרבות אלו המשרתים ביחידות מחוץ לצה״ל, דוגמת המשטרה ומג"ב, ומציע מענה רחב הכולל ליווי, ייעוץ משפטי וטיפול רגשי. באשר לאירועים המתוארים, לא הגיעו אלינו פניות בבקשה לסיוע. אנו מזמינים את הנפגעות הנמצאות בשירות לפנות למרכז בכל עת, ללא קשר למועד הפגיעה".
tala@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו