בתוך אי הוודאות העולמית, כשמנכ"ל חברת מודרנה, סטפן בנסל, מטיל ספק בהגנה שמספק החיסון שלו מול זן האומיקרון, וכששרון אלרעי פרייס מבטאת בכנסת את חששותיה לגבי המוטציות ויכולת ההתפשטות של הנגיף - פרופ' אלי שפרכר מאיכילוב, המומחה שעמד מאחורי המודלים שחזו אחד לאחד את מספר החולים קשה, נצמד לקו המקל שאותו מוביל בית החולים מתחילת המגיפה.
הוא עוקב אחר מספר המאומתים הנמוך שהתגלה כרגע בישראל, אולם אינו רואה שום סיבה לפאניקה. כמו רבים מאנשי הרפואה, הוא ממליץ לממשלה לנצל את השבועיים הקרובים שבהם נתב"ג יהיה סגור בפני תיירים נכנסים, כדי לצאת בקמפיין נרחב המעודד את הציבור להמשיך להתחסן, כולל הילדים.
אתה מעריך שלאומיקרון תהיה השפעה פה בישראל?
"אני לא יכול לומר שלא", הוא אומר בזהירות. "אי אפשר להגיד שאין סיכוי שהוא ישפיע על התחלואה, אבל כרגע אין נתונים שמאפשרים לי לומר אחרת. היה ברור שייכנסו לכאן וריאנטים, והוא לא יהיה האחרון".
הזנים הבאים צפויים להיות קשים יותר?
"יש סיכוי כזה. אי אפשר לשלול את ההנחה הזו ואי אפשר לדעת".
הממשלה נהגה בחוכמה או בהיסטריה בהחלטה שלה למנוע כרגע תיירות נכנסת?
"ההחלטה שהתקבלה לתקופה של שבועיים היא סבירה. אני מסופק אם זה משנה כי אין דרך למנוע מווריאנטים להיכנס לישראל, במיוחד של זן שמאוד מידבק, וההחלטה אולי תעכב מעט. אין הבדל בין תייר שמגיע מארץ מסוימת לתושב ישראל שחוזר מחופשה מאותה מדינה, חוץ מההנחה שישראלי חייב לחזור הביתה".
מה היית עושה אחרת?
"מעקב מאוד קפדני אחר האנשים שמגיעים מחו"ל ואחר בידודים, ואפשר להחזיר לשולחן את הצמידים האלקטרוניים. בזמן הזה הייתי משקיע במבצע החיסונים, כי הם מספקים את ההגנה הטובה ביותר נגד האומיקרון. אני לא זוכר מתי היה לנו חיסון כל כך יעיל וכל כך בטוח. לא מבין איך יש אנשים שלא מאמצים אליהם מתנה שכזו, שהגיעה מהמדע. אם שיעור המתחסנים בישראל היה גבוה יותר, חד־משמעית היינו היום במקום טוב יותר מול הזן החדש.
"יש שני מחקרים רציניים שגורסים שככל שהמדינה תהיה מחוסנת יותר, ככה יתפתחו בה פחות וריאנטים. יהיו בה גם פחות נדבקים ופחות חולים. החיסון לא יעיל רק נגד הדבקה ומחלה, אלא מונע קריסה כלכלית, משבר חברתי ופגיעה בילדים".
אז אנחנו לא נמצאים בפתחו של גל חמישי?
"אנחנו לא בפתחו של גל חמישי, וגם לא נהיה בעוד שבועיים. מה יקרה אחר כך, אני לא יכול לומר".
יצרת כבר מודל שחוזה חולים קשים לאור הופעת הזן החדש?
"רק אם הוא ייכנס בצורה משמעותית, וכרגע אי אפשר לדעת. הצוות שלי ואני גוזרים את התחזיות ממספר האנשים שנדבקו. המידע שבידינו כרגע הוא מהסביבה הדרום־אפריקנית, שם יש 20-30 אחוז מחוסנים".
המודל שלך עדיין פעיל?
"הוא ממשיך לנבא חולים קשה, אבל זה לא כל כך רלוונטי ואין לו משמעות כרגע, כי אנחנו בתקופה אחרת מאז שהחלו החיסונים".
• • •
פרופ' אלי שפרכר (58) הוא מדען ומומחה בעל שם, המנהל את מערך העור במרכז הרפואי איכילוב ומשמש גם סמנכ"ל מחקר, פיתוח וחדשנות בבית החולים. במקביל, הוא מכהן כפרופסור מן המניין בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב, וחבר במספר ארגונים רפואיים בינלאומיים.
בתחילת השנה שעברה עוד התבשם מסיומו של מחקר בן שבע שנים שהוביל, שגילה פגם גנטי בנשים שחורות שסבלו מבעיית התקרחות, אולם אז פרצה הקורונה לחיינו. שפרכר, שמעדיף להסתובב במעבדות בית החולים ולהיפגש עם חולים, מצא עצמו בחזית התקשורת בעקבות מודל שפיתח עם צוות של מומחים ונועד לסייע בערפל שיצר הנגיף הבלתי צפוי.
המודל, שמוצג באמצעות גרפים צבעוניים וטבלאות, בוחן את הקשר שבין תחלואה וחולים חדשים לבין חולים קשה. בזכות נתונים רפואיים על החולים, הצליח המודל לחזות שבועיים קדימה ואִפשר לאיכילוב להיערך לקבלת החולים במצב קשה והמונשמים.
המספרים שסופקו בהתחלה הביסו את התחזיות האפוקליפטיות של משרד הבריאות. באמצע יוני 2020, כשבתי החולים טיפלו בכ־30 מונשמים, טען שפרכר כי בתוך שבועיים יתווספו עוד עשרה - וצדק. ביולי, כשמספר החולים קשה והמונשמים עמד כבר על 130, חזה המודל כי לקראת סוף החודש תתמודד ישראל עם מספר גבוה בהרבה - 300 חולים קשה - אולם עדיין היה רחוק מתחזית אלפי המונשמים של משרד הבריאות. גם הפעם היה זה הוא שצדק. המודל הפך את שפרכר לאחד החוקרים המשפיעים בארץ בנושא הקורונה.
כיצד רופא עור, שמתמחה גם בגנטיקה ובווירולוגיה, הופך למי שיוצר מודל לזיהוי תחלואה קשה?
"גם לנו, כמו לכולם, לקח מעט זמן להבין מול מה אנחנו מתמודדים. פרופ' רוני גמזו, מנהל איכילוב, הקים מטה קורונה פנימי, שהתחלק לקבוצות עבודה, והבנו שצריך להיערך בצורה דינמית לתרחיש שכל הזמן משתנה. שיערנו שייקח לנו שבועיים להפוך מחלקה רגילה למחלקת קורונה, מה שהיום קורה הרבה יותר מהר, ותהינו איך נצליח להיערך מבלי לסגור סתם מחלקות לטובת הקורונה. מצד שני, לא רצינו להיתפס לא מוכנים.
"בארץ היה בהתחלה ניהול מבולגן ומסביב היתה אי־ודאות. כדי לעבוד בצורה מסודרת, היינו צריכים תחזית. הקמתי צוות שבו היו אנשים מגוונים: מהסטטיסטיקאי פרופ' יואב בנימיני מאוניברסיטת תל אביב, דרך ד"ר שרה פלדמן מהמרכז הארצי למניעת זיהומים וד"ר אבישי שפיצר ממכון ויצמן, ועד ד"ר עופר שריג ממערך העור, נעה גיסמר, מנהלת מחלקת פיתוח עסקי באיכילוב, הדוקטורנטית לרפואה טל קוזלובסקי, ואני, שמכהן גם כסמנכ"ל מחקר, פיתוח וחדשנות בבית החולים. התפקיד שלנו היה ליצור תרחיש ייחוס לחולים במצב קשה בלבד, משום שידענו שזה מה שיכביד על בתי החולים. רצינו לנהל את המצב ולא להיות מנוהלים על ידי הנגיף.
"היה ברור שהחולים קשה נובעים מהמאומתים, וניסינו להבין את הקשר ביניהם. מדוע מישהו אחד הופך לחולה קשה ואחר לא. אספנו נתונים אישיים על המאומתים, כמו גיל, מחלות רקע, עומס נגיפי, מצב חיסוני, והשווינו אותם לנתונים של חולים משבועיים קודמים. המודל הוא כלי ממוחשב של נתונים סטטיסטיים. עם הזמן הוא השתכלל והתייחס לא רק לנתונים אפידמיולוגיים, אלא לנתונים התנהגותיים - למשל, מעקב אחר קבוצה שהלכה ביחד לחתונה. גם זה עזר לנבא תחלואה עתידית קשה".
הופתעת מהצלחת המודל אל מול תחזיות משרד הבריאות?
"לרוב המודל ניבא נכון, אבל היו לנו גם פספוסים. למשל, בשיא הגל השני, כשהתפרסם כי חולים רבים, בעיקר מהמגזר החרדי, לא הגיעו לבית חולים וטופלו בבית במחוללי חמצן. באותה תקופה המודל הצביע על עשרות חולים יותר ממה שהיו בפועל בבית החולים. רק בדיעבד התברר שאם היינו יודעים על אלו שטופלו בבית, המודל היה מדייק".
נתקלת בזלזול או בחוסר פרגון מצד משרד הבריאות?
"לא. היה יותר רעש מסביב, בתקשורת וברשתות החברתיות, מאשר בפועל".
במבט לאחור, היינו היסטריים מדי בהתחלה?
"אני חושב שחלק מהתגובות של המערכת היו קצת מוגזמות ולא מאוד מבוססות, אבל אני מקבל את זה בתקופה של חוסר ודאות. לשפוט בדיעבד זה הכי קל. מי שבתוך אירוע ומחזיק במושכות, באופן טבעי נסחב לתרחיש מחמיר. לפעמים נדרשים הרבה נתונים והוכחות כדי למשוך אותו משם".
לא הפריע לך שרק כשפרופ' גמזו מונה לפרויקטור הוא הפך את המודל לכלל־ארצי?
"לא. היינו מאוד בטוחים במה שאנחנו עושים ואומרים. אז נכון שהיו מי שהתייחסו אלינו קצת כמו מכחישי קורונה, אבל באיכילוב היו פרגון ותמיכה".
גם הסביבה הקרובה שלך התייחסה אליך כמו מכחיש קורונה?
"לא, זה היה רק בתקשורת. היו ויכוחים על מספרים מול גורמים במשרד הבריאות, אבל ראיתי בהם דיונים בונים. גם אחרי שרוני גמזו סיים את תפקידו כפרויקטור, המשכנו לעבוד עם משרד הבריאות".
מדוע המודל מציג תחזית לשבועיים קדימה ולא יותר?
"אפשר לבחון תקופה ארוכה יותר, אבל אז המודל מאבד מהדיוק שלו. זה גם לא היה חשוב כי היינו צריכים רק את הזמן כדי להיערך לפתיחת מחלקת קורונה.
"הסיפוק העיקרי מהמודל קשור לעובדה שהוא הפך לאחד הכלים המשמעותיים בישראל, שהעבירו מסר של דרך אמצע. היינו איפשהו בין ה'סבבה' ל'אפוקליפסה'. זו מגיפה וזו מחלה קשה, אבל לא צריך להתנהל כאילו העולם נחרב. זה הכוח של הנתונים והחשיבה הרציונלית".
למרות שגמזו היה הפרויקטור והמודל היה לצידו, לא הצלחתם למנוע את הסגר השלישי.
"באותה תקופה היתה מחלה של הקצנה. האירו את הכל בשחור או בלבן. קטסטרופה או נשתולל כמו בשבדיה. אבחנו את המצב וראינו במודל שהמדינה הולכת לקראת כמעט אלף חולים קשה. אז ודאי שבתי החולים סבלו, אבל השאלה היא אם הספינה היתה קרובה לטבוע. התשובה היא: ממש לא. הסגר השלישי הביא להטבה מסוימת, הוריד את מספר החולים קשה, ואחרי חודשיים התחילו החיסונים".
תמכת בסגר הזה?
"לא הייתי שלם איתו לחלוטין, אבל הבנתי את ההחלטה. סגר הוא אמצעי קל, אבל ההשפעה שלו היא הרסנית לכלכלה. הייתי מגביר את האכיפה, שזו סוגיה מורכבת, אבל רלוונטית עד היום".
למודל יהיה שימוש עתידי אחר בבית החולים?
"הוא מיועד למטרה ספציפית, אבל לגישה לנושא יש חשיבות. בזכותו אתה נערך מראש לאירוע רפואי שצפוי להעמיס על בתי החולים".
• • •
הצלחתו של המודל של פרופ' שפרכר הביאה אותו לאמץ שיטת ניהול חדשה גם במרפאת העור של איכילוב שבאחריותו. "יש לי 60 אלף מטופלים מדי שנה, והתורים נקבעים כאן כמה חודשים קדימה, וזה נורא בעיניי. יש מטופלים שמזמינים תור ולא מגיעים, ויש מבוגרים שהתור שלהם נמשך זמן ארוך. ככה נוצרים פקק של אנשים ואי־סדר.
"ביחד עם קבוצת חוקרים מאוניברסיטת בר־אילן, החלטנו לנבא את הזמן שרופא יבלה עם חולה לפי מאפיינים כמו גיל, עיסוק, סוג המחלה וכדומה. המערכת, המבוססת בינה מלאכותית, יודעת לתת הערכה כמה זמן כל חולה ישהה אצל הרופא. האלגוריתם מנבא בדיוק של 86 אחוז את משך התור. בזכות המערכת נכנסו לתוך המרפאה 16 חולים נוספים מדי יום. זה נקרא ניהול משאבים, ואני זוקף חלק מהחידוש לטובת הקורונה. היא לימדה אותנו להיות יעילים ודיגיטליים יותר".
פרופ' שפרכר יושב בחדרו הנמצא בתוך מחלקת העור של איכילוב. ממסך המחשב שעל שולחנו ניבטים גרפים בצבע כחול וירוק, המתארים את מצב התחלואה בדרום אפריקה ובישראל, מתחילת הקורונה. ממבט ראשון נראה כאילו הרפובליקה נמצאת במצב טוב מאיתנו. הגרף יציב יחסית ואין אצלם את הקפיצות של ישראל, המתארות מצב של תחלואה גוברת ולאחר מכן ירידה חדה בכל פעם שהתושבים מתחסנים. פרופ' שפרכר מתמקד במצב היום, שבו ישראל נוגעת כמעט בתחתית הגרף לעומת קפיצה למעלה בדרום אפריקה. לישראל חדר הנגיף לאחר שעובדת זרה ממלאווי הפרה בידוד ונסעה באוטובוס לאילת.
"מה שחסר כאן הוא כמה בדיקות עושים שם", הוא מסביר כשמבטו נעוץ במסך. "ישראל היא אחת המדינות שעושות הכי הרבה. אולי אם היו עושים שם את אותו אחוז בדיקות ביחס למספר האוכלוסייה, הגרף היה במקום אחר. אין לנו מספיק נתונים משם, ואני לא יודע עד כמה מה שמגיע הוא מהימן כרגע. לכן מספר המאומתים אינו מדאיג, אלא העלייה החדה.
"בדרום אפריקה יש תנאים אידיאליים להופעת זנים חדשים, בגלל האוכלוסייה המגוונת והרקע האתני, אבל זו גם מדינה שיודעת לעשות ריצוף גנטי ולכן עלתה מהר על הזן החדש. אם הזן קיים גם בזימבבואה, למשל, לא היינו יודעים עליו עד שלא היה מגיע לאחת ממדינות המערב".
מה אנחנו כן יודעים?
"יש רופאה דרום־אפריקנית שמופיעה כל הזמן בטוויטר, וטוענת שהמקרים הם קלים ומופיעים רק בקרב צעירים. לדבריה, קצב ההתפשטות מאוד מהיר, יש עלייה קלה באשפוזים, אבל אין החמרה במספר החולים קשה. מצד שני, צריך לזכור שלא עבר מספיק זמן".
איזו אוכלוסייה מאפיינת שם את המאומתים?
"80 אחוזים מהנדבקים באומיקרון אינם מחוסנים. 20 האחוזים הנותרים מחוסנים בשני חיסונים אבל לא בבוסטר כמו אצלנו".
אפשר למנוע כניסה של וריאנטים למדינה?
"אני לא חושב. הגלובליזציה והקלות שבה עוברים ממדינה למדינה לא מאפשרות זאת. אפילו לניו זילנד, שהיתה סגורה, חדר זן הדלתא".
ניתן למנוע את ההתפשטות של האומיקרון בישראל?
"ישראל אמנם במצב טוב, אבל פגיע, בגלל מסה משמעותית של אנשים שטרם התחסנו. כרגע צריך להפנות את המאמץ לחיסונים ולאכיפה של עטיית מסיכות והתקהלויות באירועים. צריך לנהל את המצב בעזרת פקחים שישמרו על ההנחיות, וככה כולנו נרוויח. זו המשמעות של חיים לצד הקורונה".
ארגון הבריאות העולמי ביקש השבוע מהמדינות החברות בו להודיע על כל נדבק באומיקרון. זו פאניקה מוגזמת או ראיית פני עתיד?
"ההודעה מחויבת המציאות, כי שקיפות בנתונים היא קריטית. ניהול גלובלי הוא כורח, במיוחד ברפואה, ולא מדובר בפאניקה. האפשרות להפריה הדדית עם תובנות, מספרים ונתונים היא צעד נכון".
היית טס לחו"ל עכשיו?
"ביטלתי טיסת עבודה לשווייץ עוד לפני שהם הכריזו שאין כניסה לישראלים, רק בגלל הבידוד בחזרה לישראל. אני לא יכול להרשות לעצמי לא להגיע לעבודה שלושה ימים נוספים. בעיניי, האומיקרון הוא לא סיבה לא לטוס לחו"ל, אלא אם כן מדובר במדינה אדומה. מצד שני, אני מבין שפחות כיף להגיע לחופשה במדינה שבה יש סגרים או הגבלות".
איך ישראל תוכל למנוע מעצמה להיכנס לגל נוסף לאור נתוני ההדבקה של האומיקרון?
"לא צריך לחכות לגל חמישי, בלי קשר לזן כזה או אחר, אלא להיערך אליו לפני שהמספרים של המאומתים מתחילים לעלות. כדאי לחפש סמן ביולוגי, משהו שימדוד את המערכת החיסונית באמצעות בדיקת דם, ושיוכל לנבא את הדעיכה הבאה של הנוגדנים, אם בכלל תהיה. ברגע שיתגלה שמתחילה ירידה בקרב האזרחים, זה יהיה הזמן לתת בוסטר נוסף. לשם צריך לפנות המאמץ המחקרי כדי לשמר את העקומה שטוחה".
בדיקות סרולוגיות לא מספיקות?
"סרולוגיה רגילה היא לא סמן ביולוגי מספיק טוב, כי היא בודקת נוגדנים כלליים לכל הקורונה. אנחנו רוצים לראות נוגדנים שמנטרלים את הקורונה ומונעים מהנגיף להיכנס לתוך התאים".
לנוכח הווריאנט החדש, היית ממליץ להורים להמתין עם חיסון הילדים עד להוצאת עדכון?
"אין טעם לחכות. גם אם האומיקרון יתפוס חלק משמעותי מהתחלואה בישראל, וגם אם הוא הרבה יותר מידבק מהדלתא, אנו יודעים שהחיסון הנוכחי יעיל. טווח היעילות של הנוגדנים בקרב מי שקיבל את הבוסטר הוא גבוה. ככל שניחשף יותר פעמים לחיסון, ככה היכולת של המערכת החיסונית לפעול נגד הזנים הולכת ומתרחבת".
מה צריך לעשות עם המופעים לילדים בימים הספורים שנותרו לנו מחנוכה?
"אסור לבטל אותם וחשוב לשמר אורח חיים נורמלי. חבל רק שלא היה לנו מספיק זמן לפני החג כדי לחסן את הילדים. צריך לעשות בדיקות אנטיגן, להגיע עם מסיכות ולהציב סדרנים בכל הופעה כדי שיאכפו את ההנחיות. בחודש האחרון הייתי פעמיים בהופעות תיאטרון, והסדרן שם לא הפסיק לבדוק אם הצופים מקפידים על מסיכות".
איך אפשר להורות לילד בן 6 לשים מסיכה?
"ילד שאי אפשר לשמור עליו, אולי לא צריך להגיע למופע המוני. אם הייתי אבא לילד בגיל הזה, ולא הייתי מסוגל להביא אותו למצב שהוא ילך עם מסיכה במקום כזה, אז לא הייתי לוקח אותו. זו אחריות מינימלית".
• • •
ההודעות הסותרות של פייזר ומודרנה בלבלו את הקהילה הרפואית העולמית ואת המחוסנים. פייזר מיהרה להודיע כי הירידה ביעילות החיסון היא קלה ועומדת על 90 אחוז לעומת 95 אחוז. ממודרנה טרם נמסרו נתונים, אולם המנכ"ל נשמע פסימי. בראיון לעיתון הכלכלי הבריטי "פייננשל טיימס", העריך כי יהיה צורך בעדכון החיסונים ושהדבר עלול לקחת חודשים. "אין סיכוי שהיעילות תהיה באותה רמה כמו מול הדלתא", אמר. "הולכת להיות ירידה מהותית. אני עדיין לא יודע בכמה, אנחנו צריכים לחכות לנתונים. אבל כל המדענים שדיברתי איתם אמרו ש'זה לא נראה טוב'".
מה אתה אומר על התגובה של מודרנה לזן החדש?
"מדובר בחיזויים ממוחשבים ואולי התוצאות שלהם מראות ככה. אין לי מושג מה קרה שם".
בסוף שנת 2020, עם תחילת החיסונים, אמרת שאולי זה סוף עידן הקורונה ושנת 2021 תיראה אחרת. אתה עדיין חושב ככה, או שהזן החדש טורף את הקלפים?
"עד עכשיו השנה הנוכחית היתה טובה יותר מהקודמת. האם זה דומה לשנה שאיחלתי לי, למשפחה שלי, לבתי החולים ולמדינה שלי? התשובה היא שלילית. קיוויתי שההתחסנות, לפחות בעולם המערבי, תהיה מהירה ויעילה יותר. הופתעתי שבארה"ב היתה פוליטיזציה של הליך החיסון. בארץ לא ראיתי את זה. אם זה קיים, אז בצורה מאוד מינורית".
מדוע לדעתך החיסון לקורונה מעורר כל כך הרבה תרעומת?
"ככה זה כשגורמים ממערכת הבריאות מופיעים בתקשורת ועושים נזקים בהפצת בדיות על המגיפה או החיסונים. ככה זה כשאנשי מועצת החירום הציבורית מדברים בלי נתונים ומצליחים להשפיע על חלק מהקהל. הם פרסמו, למשל, נתונים שגויים על המיוקרדיטיס, דלקת שריר הלב, בלי בושה. אלה לא אנשים שלא יודעים לקרוא מספרים, כי חלקם רופאים וחוקרים".
למרות שהחיסונים קיבלו את אישורי ה־FDA, אתה מבין חששות של אנשים בגלל הטכנולוגיה החדשה של החיסון ומאחר שאין אחריו מעקב ארוך שנים?
"אני תמיד יכול להבין, אבל מצד שני כל יום שעובר מספק עוד ועוד הוכחות שלפיהן החששות אינם מבוססים. מיליוני אנשים בעולם התחסנו. רק בישראל התחסנו ארבעה מיליון בפעם השלישית. והנה, הכל בסדר. הרי אם היה חיסון לסרטן או ל־HIV, אנשים היו רצים לקבל אותו".
הטענה של סרבני החיסונים היא שאת ההשפעות נראה בעתיד.
"אני לא יודע מה יהיה בעתיד, וזה נכון לכל טכנולוגיה או תרופה חדשה. לכל תרופה יש פוטנציאל לתופעות לוואי בטווח הארוך או הקצר. אני יודע מה מחכה לי בטווח הקצר. עכשיו אני בסיכון לחלות, להתאשפז, להיות מונשם, למות. אני יכול להדביק את הילדים שלי, את אשתי, את החברים שלי, וגם לתרום לקריסה כלכלית וחברתית.
"הסרבנים צריכים להבין שזו מחלה שהורגת. היא לא תחושה שמגרדת. יש לה גם תסמינים קשים לטווח הארוך. הרי אנשים לוקחים תרופות ומקבלים טיפולים חדשים לסרטן, ואפילו תולים בהם תקווה. למרות הקולות הצורמים של גורמי רפואה, שפגעו במאמצים לשכנע את כל האוכלוסייה, יש במה להתגאות בישראל בהשוואה למדינות אחרות בעולם. עם זאת, אסור עדיין להיות מרוצים".
איך אפשר לשכנע סרבנים שנה אחרי תחילת החיסונים?
"אפשר לעודד אותם בדרכים שונות. למשל, לא לאפשר ללא מחוסנים גישה למקומות מסוימים, למותרות, כמו מקומות בילוי, מסעדות, בתי קפה, טיסות לחו"ל, הופעות".
זה לא צעד שאינו מידתי כלפי לא מחוסנים?
"לא. יש טווח רחב מאוד של הגבלות. אני לא חושב שצריך למנוע מרופא או ממורה לבצע את עבודתו כי הוא לא מחוסן. זה לא מידתי, בטח לא בשלב הזה ובמצב התחלואה הנוכחי.
"בעיניי, אזרחים לא מחוסנים משולים לאנשים שאוחזים בהגה ללא רישיון. כל אזרח יכול לעשות את זה כי מתחשק לו? אנשים כאלה אם ינהגו, לא רק יתרסקו לתוך עץ, הם עלולים להתנגש בנהגים אחרים בעלי רישיון ולפגוע בהם. ככה זה עם אדם שאינו מחוסן. הוא לא מסכן רק את עצמו, אלא את הסביבה שלו.
"אני לא מונע מסרבני חיסונים לחיות, לעבוד, לערוך קניות בסופרמרקט, לבלות בקניון או לקבל טיפול רפואי. אני מגביל אותם בהנאות של החיים, אבל לא מעניש אותם. אם הם רוצים לראות הצגה בתיאטרון, אז שיצפו בה בטלוויזיה. זה בעיניי האיזון הנכון. תראי בגרף איך החיסון הוריד את מספר הנדבקים".
הגבלות כאלה ישפיעו גם על הגרעין הקשה של מועצת החירום הציבורית למשבר הקורונה?
"עליהם לא, אבל הם מיעוט. אם נגיע ל־90 אחוז מחוסנים, מצבנו יהיה טוב מאוד".
מה אתה חושב על ההחלטה של האוסטרים לחוקק חוק שיחייב את כל האזרחים להתחסן, אחרת יקבלו קנס?
"אני ממש לא בעד. זה צעד קיצוני מדי".
שיערת אי פעם שתתפתח הסתה פרועה נגד רופאים על רקע עבודתם, כמו שקורה עם ד"ר שרון אלרעי פרייס?
"העובדה שד"ר אלרעי פרייס, בכירה במערכת הבריאות, נאלצת להסתובב עם מאבטח, היא נוראה בעיניי. מאז הקורונה, אנחנו עדים להקצנה בשיח החברתי, והרפואה נמצאת במרכז השיח הזה. לצערי, התרגלנו בשנתיים האלה למסרים קיצוניים. ישראל היא לא מדינה נטולת אלימות, אבל כזה פרץ יצרי כלפי רופאים לא ראיתי אף פעם. אני חושב שזה חלק משיח כולל והקצנה שקיימים ברשתות החברתיות".
בלי קשר למכחישי החיסונים או לזן החדש, אתה יכול להבין את החששות של ההורים לילדים קטנים?
"בהחלט. אני לא מזלזל ולא שופט אותם. זו אחריותנו כרופאים וכמערכת בריאות להסביר להם ולשכנע אותם. אני חושב שהשתפרנו מאוד בהסברה".
אם היה לך ילד בן 5, היית מחסן אותו?
"ברור. הייתי עומד בתור כבר ביום הראשון".
אם בארץ יותר ממחצית התחסנו נגד קורונה, מדוע מקדם ההדבקה עלה עוד לפני כניסת האומיקרון?
"אותנו מטריד מספר החולים קשה, שלא עלה. עיקר התחלואה היום הוא בילדים ובאנשים שאינם מחוסנים. אמנם פוטנציאל העלייה אינו מהווה איום ברמה המיידית, אולם כשמתווספת מסה של אנשים זה יכול להגיע לאוכלוסיות פגיעות, למרות שהן מחוסנות. אלה עלולים להיות הקורבנות של הלא מחוסנים.
"מצד שני, צריך לזכור שגם ילדים מתאשפזים, גם הם חולים קשה וגם הם יכולים להיות מונשמים. ילדים סובלים יותר ממבוגרים מתופעות הלוואי".
נהיה עם החיסונים האלה כל חיינו?
"קשה לומר. בעבר התברר שיש חיסונים שנדרש היה לחזור עליהם מספר פעמים, כמו פוליו או הפטיטיס. אולי זה יהיה כך גם עם הקורונה. אני מאמין שבשלב כלשהו נגיע לחסינות תאית חזקה. הנעלם הגדול הוא הווריאנטים. כמה וריאציות הנגיף הזה יצליח לייצר".
זה לא אינסופי?
"באופן תיאורטי זה לא אינסופי. בסופו של דבר, אחד מעדכוני החיסונים יקנה את ההגנה הכי רחבה, ואז אולי נתמודד עם נגיף אחר".
אז כמה זמן אנחנו צפויים להמשיך ככה עם הקורונה?
"אני מעריך שכמה שנים. בניחוש פרוע, פחות מעשור".
• • •
פרופ' שפרכר נשוי לחגית (56), גם היא רופאת עור באיכילוב שעובדת במחלקה הראומטולוגית ומתמחה בפסוריאזיס, ויש לו ארבעה ילדים מנישואים קודמים. שני בניו (30 ו־28) המשיכו את דרכו, ואחד מהם לומד בתוכנית המשלבת רפואה ותואר שלישי במדעי החיים, השני לומד לתואר שלישי בביולוגיה. בתו הגדולה (36) היא שוקולטיירית בארה"ב, והקטנה (21) השתחררה לאחרונה משירות צבאי כקצינה בחיל האוויר.
הוא נולד בווטרלו שבבלגיה להורים ניצולי שואה. אמו עבדה כנוירולוגית במכון פסטר בבריסל והיתה מחלוצי חקר האיידס. אביו היה כימאי. כשהיה בן 18 עלה שפרכר לישראל, למד רפואה ובמקביל השלים תואר שלישי (PHD) בווירולוגיה. לאחר שסיים את לימודיו, ב־1990, שירת כרופא בחיל האוויר במשך ארבע שנים וחצי, ועד היום הוא עושה מילואים בבסיס רמת דוד.
לאחר שחרורו רצה שפרכר לעסוק ברפואה דחופה, אולם פגש את מי שהיתה אז מנהלת מחלקת העור ברמב"ם, ושם עשה את ההתמחות. "הדבר האחרון שחשבתי היה שאהיה רופא עור", הוא מחייך. "היתה לי רק נגיעה קטנה לנושא במסגרת המחקר בווירולוגיה כשעסקתי בהרפס ווירוסים בעור".
במהלך ההתמחות יצא להשתלמות בנושא גנטיקה בפילדלפיה, וכשחזר עבד על מחקרים בנושא גנטיקה ומחלות עור. ב־2008 הגיע לאיכילוב כמנהל מחלקה שגדלה עד שהפכה למערך העור הגדול בישראל, עם יותר מ־40 רופאים. ב־2016 שימש במקביל סמנכ"ל בטיחות המטופל, ושלוש שנים אחר כך הפך לסמנכ"ל מחקר, פיתוח וחדשנות.
התפקיד המנהלי גורם לו להתרגשות. הוא אחראי ל־53 מעבדות מחקר ול־70 מיזמים טכנולוגיים הממוקמים במרכז החדשנות החדש של איכילוב, IMED, שבהם משולבים רופאים מבית החולים ביחד עם אנשי הייטק. הוא מסתובב בגאווה במכון לתרפיה תאית מתקדמת, שם נמצאות ארבע מעבדות מחקר, המפתחות תרופות חדשניות. אחת מהן עוסקת בסרטן הדם מסוג מיאלומה נפוצה, שם נותנים עוד תקווה לחולים שעברו כבר את כל הטיפוליים האפשריים.
"הרופאות שמובילות את המחקר בשלוש השנים האחרונות לוקחות מהחולים תאי דם לבנים, ובעזרת טכנולוגיה מתקדמת מלמדות אותם לתקוף בעצמם את הסרטן, ואז מחזירות אותם לחולה. החולה הראשון יקבל את הטיפול החדשני בינואר", הוא אומר תוך שאנחנו צועדים למעבדה, שם הוא מראה לנו מעין קפסולה לבנה שנראית כמו אינקובטור קטן, הנקראת "קוקון". "זו טכנולוגיה של מדע בדיוני. אנחנו מטעינים את התאים לאחר שעברו ניקוי, וכאן בקפסולה מרבים אותם כדי שיהיו כמה שיותר תאים 'מחונכים' שיוכלו לתקוף את המחלה".
משם עובר פרופ' שפרכר למעבדה שלו. אחד החוקרים יושב מול צלחת קטנה ומטפטף נוזל על תאי עור זעירים שנלקחו מאנשים החולים ב־Ectodermal dysplasia, מחלת עור הגורמת לכל שיער הגוף לנשור. "הנוזל הזה הוא תרופה, שמטרתה לתקן את החלבון הגורם למחלה", הוא מסביר.
אם מעבדות המחקר נראות כמו חלק אינטגרלי מבית החולים, מרכז החדשנות נראה כמו חברת הייטק טיפוסית. המרכז ממוקם במגדל ויצמן שבשטח בית החולים. בר גדול נמצא מימין לכניסה, ממול כורסאות מעוגלות. מסדרון המרוצף בפרקט בהיר מוביל לחדרי ישיבות ומשרדי חברות הסטארטאפ, שכל דלתותיהם שקופות. המקום הוקם לפני כשנה והוא משמש בית גידול ליזמים בתחום הרפואה.
"בעקבות הקורונה, אנו רואים את הכמיהה של אנשי טכנולוגיה וחברות סייבר לשיתופי פעולה עם עולם הבריאות, כדי להעניק פתרונות לאתגרים קליניים. למשל, יש כאן נוירולוג שביחד עם מומחה לפיתוח קול עובדים על תוכנה לטלפון, שתאפשר לזהות בקולו של המשתמש אם הוא בסיכון לאירוע מוחי.
"מיזם נוסף הוא מעין 'גט טקסי' לסניטרים, שיוזמנו למחלקות באמצעות אפליקציה. יש פה סטארטאפים נוספים שקשורים למציאת העוברים הטובים ביותר בהליכי IVF, למבוגרים שלומדים ללכת מחדש כדי להימנע מנפילות ולהלומי קרב".
אילו מחקרים עשיתם לאחרונה בנושא קורונה?
"ביחד עם מעבדות המחקר, הוכחנו שהחיסונים מגינים על הצוות הרפואי מהדבקה אסימפטומטית. רופא שנושא את הנגיף ולא יודע על כך, עלול להוביל לתוצאה הרת אסון כשהוא פוגש מטופל אונקולוגי או מושתל איברים.
"עכשיו סיימנו מחקר גדול בנושא קורונה, שטרם פורסם בכתבי העת המדעיים, והוא כולל 2,000 אנשי צוות של בית החולים. לקחנו מהם בדיקות דם, ובמשך חצי שנה עקבנו אחרי רמות של נוגדנים כדי לבדוק את ההשפעה של הבוסטר".
ומה המסקנות?
"צריך לחכות לפרסום", הוא מחייך. "רק אז כולם יידעו אם היתה דעיכה של נוגדנים או לא".
tala@israelhayom.co.il