70 שנים אחרי

הקרב שצה"ל העדיף לשכוח

בשבוע הראשון של מאי 1951, זמן קצר לפני יום העצמאות השלישי למדינת ישראל, התנגשו כוחות צה"ל וסוריה בצפון־מזרח הכנרת. המערכה, שנודעה לימים בשם "קרב תל מוטילה", גבתה מחיר דמים כבד של 41 הרוגים ו־72 פצועים - חלקם נפגעו מאש כוחותינו. הקרב נחשב עד היום לאחד הכישלונות הקשים של צה"ל לדורותיו.

הקרב, שנמשך ארבעה ימים בניהולם של סמח"ט גולני, מאיר עמית, ומג"ד גדוד 13, רחבעם זאבי, החל ב־2 במאי 1951 והתחולל בשלוש גבעות ממערב לשטח המפורז שהיה אז בין סוריה וישראל, באזור המושב אלמגור של היום.

בימים שקדמו לקרב זיהה סיור של צה"ל חדירת רועים סורים לשטח ישראל, מגובים בכוחות סוריים חמושים. "באותם ימים כל הקו מראש פינה ועד גינוסר היה ריק, להוציא שני יישובים קטנים, פילון ועמיעד, כך שצה"ל נדרש לפעול בנחישות ולקבוע עובדות בשטח", מסבירה זהבה פרל, ארכיונאית מושב אלמגור.

ב־2 במאי נשלחה לקרב מחלקת חי"ר מגדוד 13 של גולני, שנפגעה מאש כוחותינו, ספגה ארבעה הרוגים - ונסוגה. בעקבותיה נכנסה פלוגה מגדוד חי"ר 34 של חטיבת אלכסנדרוני, שהדפה את הסורים מזרחה, אך ב־5 במאי בבוקר התגלה כוח סורי גדול בשטח ישראל, והרמטכ"ל, יגאל ידין, החליט להכניס את כל חטיבת גולני לקרב. החטיבה ספגה אבדות כבדות, עד שלבסוף, ב־6 במאי, בסיוע הפצצה של מטוס ספיטפייר, נהדפו הסורים מזרחה, ושקט השתרר בחזית במשך ארבע שנים.

קרב תל מוטילה נחשב לכישלון, שאותו ניסו צה"ל והדרג המדיני להסתיר מתודעת הציבור. ב־2016 איתר ד"ר תא"ל (בדימוס) אפרים לפיד בארכיון צה"ל את תוצאות ועדת החקירה שהוקמה בתום הקרב, והוא מצטט מהדו"ח: "הקרב נוהל על ידי מג"ד שמעולם לא הגיע לנקודה; הפקודות לא היו ברורות והתחמושת לא התאימה; התבצע ירי כוחותינו על כוחותינו; לא היתה חתירה לניצחון; היו טעויות קשות בניווט, ועוד".

ההיסטוריון הצבאי אורי מילשטיין: "קרב תל מוטילה הצטרף לשרשרת כישלונות מבצעיים של צה"ל מ־1949 ואילך, ואחרי כישלון פעולת התגמול בנבי סמואל, ב־12 ביולי 1953, הוקמה בהמלצת אריק שרון 'יחידה 101', המאומנת והמקצועית, שאופיה וערכיה הושרשו בהמשך בצה"ל כולו".

חג הפועלים: 100 אלף משתתפים במצעדי 1 במאי

ב־1 במאי 1951 צוין בארץ "חג הפועלים", ועיתון פועלי ארץ ישראל, "דבר", דיווח ש"רבבות פועלים, עולים חדשים ובני נוער בעיר ובכפר הפגינו בחג העבודה הבינלאומי". הוא ציין את "נאמנותם של החוגגים לאחדות, לשלום ולגאולת העם והמעמד, ולעיצוב המדינה ברוח ערכי החלוציות והדמוקרטיה".

בתהלוכות, בעצרות ובחגיגות השתתפו יותר מ־100 אלף איש. על פי הדיווח, משעות הבוקר גדשו המונים את המדרכות, בהמתנה למצעדים הססגוניים.

בעיר הפועלים חיפה ובסביבתה, כולל במעברות, נערכו 30 אירועים חגיגיים לציון 1 במאי, והחגיגות בירושלים נערכו תחת הסיסמה "50 אחוזים מתושבי הבירה חברים בהסתדרות". אלפי בני נוער התרכזו במגרש בגבעת רם וציינו את טקס 1 במאי.

בעפולה נערכה חגיגה מרכזית לכל יישובי עמק יזרעאל, ודיווחים על חגיגות הגיעו גם מצפת, מבאר שבע ומיישובי הגליל. תהלוכות צבעוניות התקיימו גם במגזר הערבי - בנצרת, ברמלה, בלוד וביפו.
בתל אביב צעדה תהלוכת ענק מכיכר הבימה לאורך הרחובות הראשיים, בהשתתפות אגודות מקצועיות, קואופרציות יצרניות, פקידי מועצת הפועלים, עובדי חברת חשמל, ותיקי ההסתדרות וחניכי גני הילדים. משאיות גדולות הציגו לראווה מכונות תעשייתיות שונות.

אל על חנכה את הקו לניו יורק

ב־3 במאי 1951, ב־09:00 בבוקר, נחת בשדה התעופה לוד מטוס אל על מסוג "לוקהיד קונסטליישן", בתום טיסה מניו יורק שארכה 32 שעות - שבע מהן לצורכי תדלוק ומנוחה ביעדים שונים לאורך הדרך.

היתה זו, למעשה, טיסת החזרה של המטוס שהמריא ארבעה ימים קודם לכן מלוד לניו יורק, ובכך השיק את קו הטיסות מישראל אל "התפוח הגדול", בהתאם להסכם תעופה שחתמה ישראל עם ארה"ב. ההסכם הקנה לאל על זכות להנחית בניו יורק באופן קבוע שתי טיסות שבועיות.

לטקס השקת הקו החדש הגיעו מוזמנים רבים, שליוו את ההכנות להמראת הבכורה. המטוס עצמו נשא בדרכו לניו יורק 40 נוסעים ושבעה אנשי צוות, וכן שקי דואר שהכילו 37 אלף מכתבים ומטען של מתנות שיועדו לאנשי משרד המסחר האמריקני, שפעלו לקידום הסכם התעופה.

שר התחבורה, דוד רמז, אמר בטקס ההשקה ש"יש להעלות על נס את התפתחות חברת אל על במהלך השנתיים לקיומה". ואכן, ב־1951 היתה אל על בעיצומה של תנופה גדולה, עם משרד פעיל בניו יורק, קו טיסה לדרום אפריקה, משא ומתן מתקדם לחתימת הסכמים נוספים עם מדינות באירופה, ועוד. מספר עובדי החברה נסק מ־158 ל־750, וצי המטוסים צמח משניים לעשרה. בתחום הובלת המטענים זינקה החברה מ־13 טון ב־1949 ל־274 טון ב־1951.

גם מספר הנוסעים שהשתמשו בשירותי אל על גדל משמעותית: מ־2,150 איש ב־1949 ל־14,700 כעבור שנתיים.

(תודה להדי אור ולמרווין גולדמן על הסיוע בהכנת הידיעה)

שנתיים אחרי המלחמה: יחולק "אות הקוממיות"

שנתיים אחרי שהסתיימה מלחמת העצמאות, החליטה הוועדה הממונה בשלישות הצבאית לחלק ביום העצמאות השלישי של מדינת ישראל את "אות הקוממיות". הוחלט שהאות יוענק לכל החיילים שהשתתפו בפעולות צבאיות, החל ב־1 בפברואר 1948 (ראשית החיול הרשמי לצה"ל) ועד 10 במארס 1949, תאריך כניסת צה"ל לאילת וסיום המלחמה. הוועדה קבעה שהאות יורכב מצבעי כחול, תכלת ולבן משני צדדיו, ובאמצעו פס אדום - "כצבע הדם הרב שניגר במלחמה", כדברי יו"ר הוועדה, שהוסיף ש"ראשונים יקבלו את האות מי שבדמם פילסו את הדרך לחירות ישראל, הנופלים בקרב. משפחותיהם יקבלו את האות כסימן והכרה במעשי הבנים למען קוממיות ישראל".

הכנות למצעד צה"ל ביום העצמאות השלישי

בירושלים הולכות ונשלמות ההכנות לחגיגות יום העצמאות שיתקיימו ב־10 במאי 1951 ובמרכזן מצעד צה"ל. מאות פועלים בכל רחבי העיר עובדים בקצב מזורז לסיים את הדרוש במועד, כולל הצבת מתרסי תיל במקומות המרכזיים שבהם יעבור המצעד. עיריית ירושלים הודיעה שהיא העלתה את תקציב קישוט העיר ביום חגה של המדינה ל־3,000 לירות. בניין העירייה כוסה בצמחייה ירוקה, ומרכזי העיר קושטו בירק ובבלונים צבעוניים רבים.

במקום חשמל: "מקררים שיעבדו על בעירת נפט"

ב־6 במאי 1951 הכריזה חברת "אמקור", שעסקה בייצור ובהרכבה של מקררים, על כוונתה להוסיף קו ייצור חדש של מקררים שיפעלו באמצעות בעירת נפט, במקום בהפעלה חשמלית. מהחברה נמסר ש"מדובר במקרר קטן בגובה של מטר אחד, שפיתוחו כבר כמעט והושלם, והוא מיועד למקומות שאליהם טרם הגיעה רשת החשמל הארצית, או למקומות שבהם רבות הפסקות החשמל". למרות ההכרזה, ולמיטב הידיעה, "מקרר הנפט" לא שווק בסופו של דבר בארץ.

הנעלמים / היו ואינם
בולי יום העצמאות

ועדה מקצועית בשירות הבולאי בחרה מדי שנה הצעה אחת ל"בול יום העצמאות" מתוך רבות שהגישו לה מעצבים וגרפיקאים. נושאי הבולים היו מגוונים: מנופי הארץ והצומח ועד לאתרי קרבות, דוגמת בול הקסטל המצורף כאן, שיצר המעצב אוטה וליש לכבוד יום העצמאות השלישי, ב־1951. עד 1973 הונפק "בול יום עצמאות" חדש מדי שנה, ומאז, במקביל להתמעטות העניין הציבורי בבולאות, מופק בול כזה אחת לכמה שנים (האחרון יצא ב־2018, בשנת ה־70 למדינה).

הצרכנייה / פריטים מאז
קישוטי יום העצמאות

כמו בסוכות, גם בימי עצמאות נהגו לקשט את חזית הבית בקישוטים שונים, שלצורך הכנתם נדרשו הילדים להפגין כישורי גזירה, צביעה, הדבקה ותלייה.

שרשראות ארוכות של נייר צבעוני היו הקישוט הבסיסי, ולצידן ציורים של חייל גיבור וחיילת אמיצה ותמונות של מפקדי צבא נערצים או סמלי החילות השונים - שאף הם נתלו כשרשראות בכניסה לבית או לצד דגל ישראל, מעל אדן החלון.

גל תיירים ליום העצמאות השלישי

בתחילת מאי 1951 גדשו את ישראל המוני תיירים שהגיעו להשתתף בחגיגות יום העצמאות השלישי למדינה, שנקבעו ל־10 בחודש. בנמל התעופה לוד תוגברה תנועת המטוסים הנוחתים, ובנמל חיפה עגנו אוניות תיור מלאות בתיירים נרגשים. בזמן שהספנים התארגנו לחיבור האונייה למזח, המתינו בשטח הנמל מוניות מהודרות רבות שהוזמנו מראש. הללו חנו בסדר מופתי מול האוניות (בצילום), לקליטת התיירים הרבים.

יש לכם תמונות או מזכרות מימיה הראשונים של המדינה? כיתבו לנו: shishabat@israelhayom.co.il