סיפורים מבית אבא: וויל סמית שלא הכרתם

אחרי שלושה עשורים של קריירת משחק עטורת הישגים, וויל סמית רוצה עוד דבר אחד קטן: אוסקר.

כבר פעמיים היה קרוב. ב־2002 כמעט נגע בפסלון המוזהב על תפקיד המתאגרף המיתולוגי מוחמד עלי בסרט הביוגרפי "עלי", אבל דנזל וושינגטון השאיר לו אבק כשזכה עם "יום אימונים מסוכן". סמית נטש את האולם לפני תום הטקס במה שרבים פירשו כזעם על ההפסד.

חמש שנים אחר כך היה מועמד, ושוב על סרט ביוגרפי - "המרדף לאושר", שבו גילם את כריס גרדנר, שהפך מדייר רחוב לאיש עסקים מיליונר. לצידו שיחק בנו הצעיר, ג'יידן. כל זה לא הספיק, והאוסקר הלך לשחקן שחור אחר, פורסט וויטאקר, על תפקיד הרודן אידי אמין ב"המלך האחרון של סקוטלנד".

עכשיו סמית מככב בסרט הביוגרפי "משפחה מנצחת" בתפקיד ריצ'רד וויליאמס, אביהן של הטניסאיות ונוס וסרינה וויליאמס, ותצוגת המשחק הציבה אותו על הרדאר של הוליווד כפייבוריט הראשי לפרס השחקן הטוב ביותר. הפעם הוא הולך בכל הכוח על קמפיין אישי ומשיק גם ספר אוטוביוגרפי וסיבוב הרצאות תחת הכותרת "ערב של סיפורים וחברים", שיצא לדרך בשבוע שעבר בעיר הולדתו פילדלפיה, ומשם המשיך לברוקלין.

"תשוקה זה כשאתה רוצה משהו לעצמך", אמר סמית לבמאי ספייק לי, שראיין אותו על הבמה בברוקלין, "ייעוד זה כשהתשוקה מכילה בתוכה דאגה לאחרים. בדרך להגשמת הייעוד אפשר ללכת לאיבוד וליפול, זה מדרון חלקלק. קיבלתי החלטה שאני רוצה להיות כוכב הקולנוע הכי גדול בעולם, וזה מצריך הרבה הקרבה והרבה תשומת לב, כי לעיתים אתה לא מבחין על מה אתה מוותר לאורך הדרך.

"מיומי הראשון במקצוע קיבלתי רוח במפרשים מאלו שהטילו ספק בכישרון שלי. בכל פעם שהרגשתי שיש מי שמפקפק בי, זה מה שדחף אותי להצליח. ואז, לפני כמה שנים, הגעתי לאיזושהי תקרה. הרגשתי שהאתגר הגדול ביותר כנראה מאחוריי, ושעלי להיות מרוצה מהשחקן שהפכתי להיות ומהידע שצברתי.

"לקחתי חופש של שנתיים, שבמהלכן הבנתי שבתור שחקן בנעליהן של דמויות ענק שגילמתי לא עליתי לגבהים חדשים. הדרך להבנה הזאת, שהיתה גילוי ענק עבורי, עברה בנישואים שלי, במשפחה שלי ובחברויות שיצרתי. הבנתי שאם אמשיך להתפתח, אוכל להגיע לאותם עומקים כמו הדמויות שגילמתי, שיהפכו לבאר היצירה עבור האמנות שלי.

"במהלך התהליך הזה של שיפור ההיכרות עם עצמי והקשר עם קרוביי, מצאתי את דרכי חזרה למקום שבו אוכל להתרומם כאמן דרך העבודה שלי".

סיבוב ההרצאות והספר של סמית כבר סיפקו כמה כותרות בזכות מנוע יחסי ציבור שמשאיר את שמו בשיחות ברזייה, בעת שבהוליווד מתכוננים להכרזה על המועמדים לעונת הפרסים הקרובה. בין השאר, חשף סמית שחשב להרוג את אביו שהיכה את אמו, שהיו לו בעבר מחשבות אובדניות, שנטל 14 פעמים את שיקוי האייוואסקה הפסיכדלי, ושנעזר במומחה למין טנטרי לשיפור נישואיו.

לפני שבוע הגיע סיבוב ההופעות לתיאטרון הדולבי בלוס אנג'לס, משכן הקבע של טקס האוסקר. "כמה מהתכונות הכי טובות בי הן הודות לאבי", סיפר למראיינת האורחת, הבמאית אווה דוברניי ("סלמה"). "את השיעורים הכי חשובים בחיים למדתי ממנו. את הדרך שבה אני רואה את העולם, וכיצד לשרוד. הוא היה הגיבור שלי, אבל בה בעת הרביץ לאמי מול עיניי, וזה מה שמסבך את הראש - אתה לא אמור לשנוא את האיש שמרביץ לאמא שלך?

"בגלל מה שחוויתי בילדות, ידעתי כבר בגיל 5 שאני רוצה משפחה, שאני רוצה להיות אבא. רציתי את ההזדמנות להיות טוב יותר מאבא שלי, לעשות את זה כמו שצריך. אבי נפטר לפני חמש שנים, בנובמבר 2016, ולשמחתי, זה קרה אחרי שהצלחנו ליישר את ההדורים, אחרי שנים של קושי.

"בשלב הזה של חיי כבר למדתי מה זאת אהבה, והבנתי שאתה לא יכול להמשיך להעניש אנשים על הטעויות שהם עשו לאורך החיים. אף אחד לא מושלם, לכולם יש קשיים, ואנשים מנסים להסתדר בדרך הכי טובה שהם מסוגלים. אתה מוכרח לסלוח להם, ואתה מוכרח לסלוח לעצמך. אם לא נסלח לעצמנו, זה יהיה בלתי אפשרי לעשות זאת עבור האחר.

"אבא שלי עזר לי לפתח מנגנון של רגישות בלתי מנוצחת, לאהוב ולהיות נאהב. זה כל מה שיש לנו, וכל מה שמסביב צריך לעזור לזה לקרות".

• • •

נקודת המבט האבהית הזאת מתכתבת ישירות ובמכוון עם "משפחה מנצחת", דרמת ספורט שבה אור הזרקורים כולו עליו בתפקיד האב הדוחף מאחורי שתיים מהטניסאיות הגדולות של כל הזמנים, האחיות ונוס וסרינה וויליאמס. למרבה ההפתעה, הן כמעט דמויות שוליות בעלילה; רוב הסרט הוא סביב דמותו של האב, שאימן אותן מגיל צעיר במטרה ברורה להפוך אותן לספורטאיות ברמה עולמית, ולא התייאש מלהגיע עד למאמני הטניס הנחשבים ביותר - תוך שהוא נותן את הטון, קובע מתי ואם בכלל הן יתחרו בטורנירים, ושם את החינוך ואת המשפחה לפני הכל.

העלילה מתרחשת בתחילת שנות ה־90, כשהמשפחה התגוררה בעיירה קומפטון בדרום לוס אנג'לס, אזור המאופיין באוכלוסייה שחורה ענייה עם שיעורי פשע גבוהים. וויליאמס מאמן בערבים את בנותיו במגרש ציבורי באחת השכונות הקשות, ובבקרים מכתת רגליו בקאנטרי קלאב בבוורלי הילס ומנסה לשכנע משקיעים מקושרים בענף הטניס שיעזרו לו לקדם את הילדות. לבסוף הוא מצליח להשיג מאמן מבוקש, אבל דורש להתערב ולוודא שוונוס לא נסחפת במהירות בשבחים ומאבדת את הערכים שעליהם גדלה.

הסרט מדלג על פרטים מרתקים בסיפור - כמו למה טניס, מה החיבור של האב לתחום, ואיך התחילה קריירה של שתי שחורות במה שמכונה "הספורט הלבן". כמעט אין רקע סביב סיפורו האישי של האב, כולל העובדה שיש לו עוד לפחות שבעה ילדים מנישואים ומקשרים רומנטיים קודמים. בעבר טענה בתו הבכורה סברינה, אחת מחמשת ילדיו מנישואיו הראשונים, כי שמעה על כ־15 ילדים מרומנים חולפים.

עיקר תשומת הלב היא על אופיו הלא מתפשר, והחינני לפרקים, של האב, שבא לידי ביטוי בתיעוד הפרטי במצלמת וידאו ביתית ובראיונות מוקדמים בתקשורת המקומית לפני הפריצה הגדולה.

סמית מספר כי אחד הראיונות הראשונים של ונוס, כשרק החלה להתחרות בטורנירים מקצועיים, נחרת בזיכרונו. מדובר בכתבה של ערוץ ABC משנת 1995, כשהיא סומנה כהבטחה במרכז לטיפוח כישרונות טניס צעירים בפלורידה - לשם עקרה המשפחה לטובת חלום הטניס. לאחר שהצהירה בראיון כי היא מלאת ביטחון ביכולותיה, המראיין שאל אותה מה הופך אותה לכל כך בטוחה, ואז וויליאמס התפרץ לראיון ורטן באוזני המראיין: "היא כבר ענתה בביטחון בפעם הראשונה, ואתם ממשיכים לשאול אותו הדבר. אתה לא מבין שאתה מתמודד פה עם תדמית של ילדה בת 14, שהולכת לשחק טניס כשאתה כבר תהיה זקן ועמוק בקבר? יש פה מולך ילדה שחורה קטנה, תן לה להיות ילדה. היא ענתה בביטחון רב, תניח לה!"

"הראיון הפך למפורסם, כי ריצ'רד וויליאמס תפס קריזה על המראיין", סיפר סמית במפגש עם עיתונאים לקידום הסרט, "צפיתי בזה בזמן אמת, כשזה שודר בטלוויזיה, והפנים של ונוס באותו רגע נצרבו לי בלב. ככה בדיוק הייתי רוצה שהבת שלי תיראה כשאני אעמוד לימינה לדבר בעדה.

"באותו זמן הייתי אב צעיר לילד בן שנתיים, והראיון הזה שינה את תפיסת ההורות שלי. ונוס ראתה שיש לצידה אריה, והרגישה בטוחה שהאריה שלה לא ייתן שמשהו יקרה לה. זו היתה הנקודה שבה התאהבתי בריצ'רד וויליאמס. כשעלה הרעיון לסרט, זה היה הדבר הראשון שקפץ לי לראש. ידעתי שאני רוצה להציג לעולם דמות של אבא שנלחם עבור בתו".

• • •

בחסות הקורונה, המפגש עם סמית מתקיים בזום. הכוכב בן ה־53 יושב במגרש טניס פרטי בלוס אנג'לס, כשמשני צידיו האחיות וויליאמס, מפיקות־שותפות בסרט. סמית, נונשלנטי ומחויך, עם זקנקן בלבד ובלי השפם המוכר, שופע מחמאות לאחיות ולשחקניות הצעירות שגילמו אותן: הוא לא רק מככב בסרט, הוא גם המפיק הראשי.

"השחקניות האלה למדו לשחק טניס כמו שתי הטניסאיות הגדולות בכל הזמנים, ואני יודע עד כמה המטלה הזו אדירה ומרתיעה בזכות העבודה שלי על הדמות של מוחמד עלי, כדי להיראות כמו הלוחם הענק הזה. כשאני מגיע לסט צילומים יש לי אחריות לצוות שלי, והעבודה שלהן היתה דבר יפהפה לראות. זה כבוד גדול להביא את הסיפור הזה לעולם, ואני מודה לכל הצוות על העבודה הקשה, ההשראה והסבל".

הסרט החל להצטלם בינואר 2020. ההפקה נעצרה כעבור חודשיים, עם התפרצות המגיפה, והתחדשה באוקטובר. על פי דיווח ב"הוליווד ריפורטר", סמית קיבל 40 מיליון דולר עבור הסרט, והחליט להעניק מהסכום הזה בונוסים כספיים ליתר השחקנים.

"אחד הדברים הראשונים שעניינו אותי במפגש הראשון על התסריט היה כשוונוס אמרה שבדיעבד נדמה שהן עברו שטיפת מוח, ושתמיד העונש מההורים על התנהגות לא נאותה היה לא לשחק לטניס. כלומר, זאת לא היתה הדחיפה הסטנדרטית שרגילים לראות מהורים שדוחקים בילד להתאמן, אלא היה שם מעין טריק מתוחכם - האש כבר היתה בתוכן, ואביהן סיפק את הדלק להגביר את הלהבות.

"זה היה בשבילי גילוי של גישה חדשה להורות - ליישר קו עם הבעירה הטבעית שיש בילדים, ולא לכוון אותם למקום מסוים. הגישה הזאת פתחה לי את העיניים כי אני גדלתי אחרת, עם אבא נוקשה מרקע צבאי. בילדותי לילדים לא היתה הזכות להחליט, הם פשוט עשו מה שאמרו להם המבוגרים, שיטה שיש לה גם יתרונות, כמובן. כאן הסיפור היה שונה לגמרי".

• • •

סמית נולד בספטמבר 1968 בפילדלפיה, שני בין ארבעת ילדיהם של ווילארד, ששירת בחיל האוויר האמריקני ואחר כך עבד כטכנאי מקררים בסופרמרקטים, וקרוליין, שעבדה באגף החינוך המחוזי. בסיבוב ההרצאות שלו הוא מדבר הרבה על אופיו האלים של אביו, מה שהוביל לבסוף לפרידה של הוריו כשהיה בן 13.

"כשגדלתי, היו רגעים שבהם איבדתי את שמחת החיים", הוא אומר, "רק אחרי מותו של אבי ב־2016 הרגשתי חופשי לחלוק את הצדדים הלא מחמיאים מילדותי, הדיכוטומיה של אבא, שמצד אחד נשאתי אליו את עיניי, ומצד שני היה מקור להרבה מהכאב שסחבתי איתי.

"תמיד אהבתי את החיים, אבל חוויתי טראומות שבעקבותיהן פיתחתי מיומנות לברוח בדמיון וליצור מקום יפהפה שמשכיח את כל מה שקורה בעולם. זאת היתה מתנה שהצילה אותי. ידעתי גם למצוא את הצד המשעשע בכל מיני סיטואציות ולתת לזה להשתלט עלי. אני יכול להיות בהלוויה, וברגע שאבחין, למשל, שהנעליים של האדם ששוכב בארון הקבורה לא מתאימות לו - זה מייד יעלה בי חיוך. יכולתי לראות דברים קטנים כאלה, ואני תמיד בורח למקומות הללו שבהם העולם מצחיק אותי. קומדיה עזרה לי לעבור את התקופות הקשות בחיי ולהבין שמשהו רע שקורה לי לא יימשך לנצח, גם זה יעבור. צריך רק לחכות שייגמר, וזה מה שנותן ביטחון הלאה.

"לכן המסר שלי לאנשים הוא לעולם לא לשכוח לצחוק. כשנגיע כולנו לישורת האחרונה, מוטב להביט לאחור בחיוך. אחרי שהדברים הקשים חולפים, צריך לזכור לצחוק. 80 אחוזים מהזמן שביליתי עם אבי לאורך כל השנים, צחקנו יחד. אחרי לכתו נזכרתי ברגעים היפים הללו, המוות שרף את כל הבולשיט. רק כשאתה חווה אובדן, אתה מבין מה באמת חשוב בזיכרון של אותו אדם קרוב. ובסופו של דבר, לאהוב ולצחוק זה מה שעושה את כל המסע הזה לנסבל. אנחנו חייבים לאהוב זה את זה ומוכרחים לצחוק. כל מה שלא מסב אושר צריך להסתלק".

בגיל 17 הכיר סמית במסיבה את ג'פרי טאונס, שכונה די.ג'יי ג'אזי ג'ף, ויחד הם הקימו הרכב ראפ שבו נודע סמית בתור "הנסיך המדליק". ב־1986 הם כבר הוחתמו לחברת תקליטים מקומית על ידי סוכן בריטי בשם פול אוקנפולד (שלימים עשה הסבה מקצועית והפך לאחד הדיג'ייאים המצליחים בעולם). ההרכב נודע בשירי ראפ קלילים והיתוליים, בניגוד לטקסטים הקשוחים והגסים שבלטו בז'אנר.

ב־1988, שנה אחרי אלבום הבכורה, יצא אלבום שני, שבו בלט הלהיט "Parents Just Don’t Understand", שעליו הם זכו בגראמי על ביצוע הראפ הטוב ביותר.

ההצלחה הביאה נחת כלכלית, אבל פזרנות היתר של סמית הסתכמה בחוב בהיקף 2.8 מיליון דולר בגין מסים שלא שילם, והרכוש הרב שצבר הוחרם על ידי המדינה. האלבום השלישי של הצמד נכשל מסחרית, והוא מצא עצמו מרושש ("זה כיף שמזהים אותך, אבל לא כשמבקשים ממך חתימה כשאתה נוסע באוטובוס").

• • •

סמית הוזמן להתארח בתוכנית הלייט נייט של הקומיקאי השחור ארסיניו הול, ושם התיידד מאחורי הקלעים עם מפיק דומיניקני־אמריקני בשם בני מדינה, שגדל בשכונת מצוקה באל.איי ועבר להתגורר עם משפחתו של חבר קרוב בבוורלי הילס - מה שהיווה את ההשראה לעלילת הסיטקום "הנסיך המדליק מבל אייר".

סמית התלווה למדינה למסיבה באחוזה של המפיק המוזיקלי האגדי קווינסי ג'ונס, ושם קיבל תסריט לפיילוט של סדרה קומית שג'ונס פיתח עם מדינה. "ג'ונס אמר לי: 'קח עשר דקות לשנן את הטקסט, נעשה אודישן בפני כל האורחים, וחייך ישתנו לעד'. האודישן עבר בהצלחה, כולל מול נשיא NBC ברנדון טרטיקוף".

בספטמבר 1990 עלתה הסדרה לאוויר ורצה במשך שש עונות. סמית הפך לכוכב טלוויזיה אהוב, שעל הדרך גם למד משחק ופיתח כישורים קומיים מול מצלמה תוך כדי תנועה. אפילו לג'אזי ג'ף סידרו תפקיד משני.

סמית היה מועמד לשני פרסי גלובוס הזהב, מה שגם סייע לו להרחיב את קריירת המשחק למסך הגדול, עם תפקידים בסרטים כמו "תוצרת אמריקה" (לצד וופי גולדברג וטד דנסון) וסרט הדרמה "קשר בכל מחיר" משנת 1993.

הפריצה הגדולה לקולנוע התרחשה שלוש שנים אחר כך, כשהוא כיכב בשלאגר "היום השלישי", שהיה שובר קופות אדיר עם הכנסות של 817 מיליון דולר ונחשב אז לאחד הסרטים הרווחיים אי פעם, שני רק ל"פארק היורה". "היום השלישי" הגדיר סדר יום חדש בתעשיית הקולנוע בכל הקשור לסרטי אסונות עתירי תקציב, שעולים לאקרנים בקיץ.

שנה לאחר מכן כיכב סמית לצד טומי לי ג'ונס ב"גברים בשחור", שהכניס 590 מיליון דולר וזכה לשני סרטי המשך. הוא הפך רשמית לכוכב קולנוע בלתי מעורער, אף כי המערבון הקומי בכיכובו "פרוע על המערב" (1999) היה כישלון גדול - בעיקר לנוכח העובדה שסמית העדיף אותו על פני הצעה לככב בסרט אחר, בשם "המטריקס". התפקיד שלו הלך לקיאנו ריבס. "אני לא גאה בהחלטה הזאת", הוא מחייך, "אבל בטח הייתי מחרב את התפקיד והורס את הסרט, אז אולי עשיתי לכולכם טובה".

בסוף שנות ה־90 חזר סמית לקריירה המוזיקלית והוציא לראשונה אלבום סולו שלא היה תחת הכינוי "הנסיך המדליק", אלא פשוט וויל סמית. האלבום היה הצלחה גדולה, עם תשע פלטינות ולהיטים כמו "Gettin' Jiggy Wit It" ושיר הנושא מ"גברים בשחור", שזיכו אותו בשני פרסי גראמי נוספים. הוא הוציא עוד שלושה אלבומים, האחרון שבהם "Lost and Found" מ־2005, אבל הם לא שחזרו את ההצלחה - ומאז התמקד בעיקר במשחק.

• • •

לדברי סמית, הוא עדיין מסתובב ועובד עם אותם האנשים שהיו לצידו בתחילת דרכו המקצועית. "כשאני מביט סביבי, רוב אנשי הצוות שלי נמצאים איתי מינימום 20 שנה. יש לנו היסטוריה עשירה ביחד. לא היתה תקופה בחיים שלי שלא הסתכלתי הצידה ומצאתי שם חבר טוב: לא רק מישהו שאני מכיר, אלא אדם שמאוד קרוב אלי. למשל, אני עדיין מקורב לחבר'ה ששיחקו איתי ב'נסיך המדליק מבל אייר', עוד לפני שהתחתנתי. חברים שמבינים ומכבדים זה הגרעין שלי, אנחנו דוחפים קדימה להיות הגרסאות הכי טובות של עצמנו.

"בגיל 20 לא ממש התעכבתי על מה מותר ומה אסור, ולא נשמעתי לחוקים. זה היה חלק גדול מהסיבה שהצלחתי להוציא לפועל הרבה מהדברים שיצרתי כאמן צעיר. יש כוח בנאיביות, יש כוח בחוסר הידיעה. תמיד שואלים אותי מה וויל של היום היה מייעץ לוויל של אז. אבל בעצם הייתי רוצה לבקש עצה מהגרסה הצעירה שלי, ולשאול איך זה שלא היה אכפת לך כל כך מה אומרים ומה יקרה, בלי לדעת מה אתה יכול להפסיד ועד כמה זה יכול להשתבש? הייתי שמח להחזיר לעצמי חלק מהפזיזות הזאת. אני מתעסק בזה לא מעט בשנים האחרונות, חוזר ונזכר באותה רוח חופשייה ומשוחררת שלי ומקווה לשחזר את הכוח הזה שהיה לי אז.

"בעצם, אתה יודע מה? הייתי אומר לעצמי: 'אחי, תירגע, אתה לא חייב להשכיב כל בחורה שאתה פוגש (צוחק). זה בסדר גם שתהיו ידידים טובים, הכל טוב'. החוכמה בחיים היא ללמוד איך ליהנות מיופיו של פרח, בלי צורך לקטוף אותו ולקחת אותו הביתה. וזה נכון לגבי כל העולם החומרני עבור כולנו - רק להביט ביופי שמסביב, בלי לחשוב איך הוא ייראה על המדף אצלך בסלון".

בעשור האחרון שיחק סמית, בין היתר, בהצלחות קופתיות כמו סרט גיבורי העל של DC קומיקס "יחידת המתאבדים" (2016) ובעיבוד הלייב אקשן של דיסני ל"אלאדין", בתור הג'יני, וגם בכישלונות כמו המותחן הפוסט־אפוקליפטי "העולם שאחרי" ובסרט הדרמה "פוקוס". ב־2015 כיכב בסרט "בלתי הפיך", שטיפל בנושא הטעון של פגיעות ראש של שחקני פוטבול, ושעימו קיווה ללכת עד הסוף באוסקר, אך נותר בחוץ בשנה שבה לא היו מועמדים שחורים, ומיהר להכריז שלא יגיע לטקס. רבים צקצקו בלשונם והעירו שהוא לא בהכרח הוזמן אם הוא לא מועמד, ושבעצם הבחירה המחושבת לצדד במחאת OscarsSoWhite# נבעה מהעובדה שהוא עצמו לא קיבל מועמדות.

• • •

הונו של סמית מוערך ב־350 מיליון דולר. בשנים 1995-1992 הוא היה נשוי לשחקנית שרי זמפינו, שילדה את בנו הבכור טריי (29), כיום די.ג'יי.

בתקופת הסיטקום "הנסיך המדליק" הכיר על הסט שחקנית צעירה בשם ג'יידה פינקט, שבאה להיבחן לתפקיד אורח, והשניים התאהבו ונישאו ב־1997. הם נחשבים לאחד הזוגות הבולטים בהוליווד, ונוהגים לא אחת לחשוף פרטים אינטימיים מחייהם - כמו התנסויות בנישואים פתוחים ורומנים חולפים, שכל אחד מהם ניהל. ילדיהם, ג'יידן (23) והבת ווילו (21), הם אושיות רשת וחלק בלתי נפרד מהמותג המשפחתי, שהוא בעל נוכחות מרשימה ברשתות החברתיות.

הם מתגוררים באחוזה השווה 42 מיליון דולר בעיירה קלבאסס בוואלי של לוס אנג'לס. לאחרונה רכש בית בשווי 11.3 מיליון דולר בעיירה הסמוכה, הידן הילס, ובבעלותו גם שני בתי נופש בהוואי, בית בפילדלפיה ובית נוסף בפרבר שקט מצפון לפילדלפיה.

ב־2018 עלתה בפייסבוק תוכנית האירוח המצולמת "שיחות השולחן האדום", שמובילה פינקט לצד אמה ובתה ווילו, שלושה דורות של נשים המקיימות דיונים ללא מסננים במגוון נושאים ועם אורחים מהשורה הראשונה בהוליווד - כמו גווינת' פאלטרו, אלן פומפאו, מת'יו מקונוהיי, וכמובן סמית, שמפציע אחת לכמה פרקים. ביוני האחרון זכתה התוכנית בפרס האמי לתוכניות יומיות, ואף זכתה לספין־אוף של הזמרת גלוריה אסטפן יחד עם אמה ובתה, בקונספט דומה אך מנקודת מבטן של נשים היספניות.

"זה היה מסע מהנה לראות את ג'יידה מוצאת את הנתיב שלה בתוכנית משלה", הוא אומר, "כי היא תמיד היתה זאת שמגינה עלינו ואומרת 'לא, לא, את זה אי אפשר להגיד, מותק. בוא נשמור את זה לעצמנו'. העובדה שהיא מצאה עכשיו את המרחב הזה לשיחה, ולמרבה הפלא, דווקא ברשתות החברתיות, גורמת לי להבין כמה זה הרבה יותר פשוט להיות מי שאתה, פשוט לתת לאנשים לחבב אותך או לא על סמך האמת שלך.

"ג'יידה היא מאמינה אדוקה בלומר את האמת. היא מתייסרת כשהיא בסביבה שבה היא מזהה שזה לא קורה, או כשהיא מתקשה למצוא את האמת בעולם. מבחינתה צריך להוציא את האמת לאור בכל מחיר. גם סבתי נהגה לומר שכנות וטוב לב הולכים ביחד, אף פעם אל תהיה כן מדי עם הזולת ותסתכן בכך שתעליב אותו; תזכור להיות אדיב באותה מידה. זה השילוב שאנחנו מנסים להביא בתור משפחה בתוכנית.

"לכל זה צריך להוסיף את הפער בין הדורות. הילדים שלי, והדור שיבוא אחריהם, לוקחים כמובן מאליו שאם עברת את גיל 50, אתה לא לגמרי מבין את העולם כיום. אני יותר ויותר מגלה שבחברתם אני שואל שאלות ומנסה להבין דברים, אבל אני הרבה יותר הולך בעקבותיהם מאשר נמצא שם בתפקיד המוביל.

"לדוגמה, כל נושא שינויי האקלים. קולם של הצעירים בנושא בוקע מתוך מסכים, מתוך הסמארטפון המתווך את המדיה החברתית, וכך הם מתקשרים עם כל העולם בדרך שאנחנו, המבוגרים, לא תמיד מבינים. אז אני שמח להיות רועה צאן, אבל במקביל נותן לילדים שלי לעבור לחזית העדר, שיסללו את הדרך שלהם, שיעשו טעויות וילמדו מהן, שיצברו חוויות שיעצבו אותם כאנשים בוגרים. האל מעביר אותנו שיעורים באמצעות אותם ניסיונות בחיים, רק כך האדם לומד.

"בגיל 50, כשהחלפתי קידומת, התחלתי לראשונה להרגיש שהאנרגיה של הגוף דועכת מעט. למשל, אני אוהב מתוקים, אף פעם לא עומד בפיתוי, אני מסוגל לאכול קאפקייקס לארוחת בוקר ולחסל פאי בצהריים ועוד פרוסת עוגה וגלידה אחרי ארוחת הערב. פעם ממש יכולתי לזלול בחופשיות בלי לשים לב. הייתי מתאמן ממש קשה במשך חודשיים או שלושה, ואז אוכל ועושה מה שבא לי ביתר השנה. עכשיו זה כבר לא אפשרי.

"אף פעם לא היתה לי בעיה שמדברים עלי או עם תשומת הלב. להפך, אני מת על זה שאני מפורסם ויכול ללכת ברחוב כשאנשים מזהים אותי. לאשתי ולבת שלי זה קשה, אבל אני לוקח את הפרסום כחוויה יפה, שמעניקה תחושת ביטחון כאילו אני מוקף אנשים שאוהבים אותי ורוצים בטובתי. כאילו אם יקרה לי משהו, יהיה מי שיעזור לי, לא חשוב מה. זאת תחושה של נחמה, ואני לא יכול לדמיין את החיים שלי אחרת".

סמית פעיל גם בטיקטוק וביוטיוב, שם העלה סדרה תיעודית על תהליך ההורדה שלו במשקל. "לקראת צילומי 'משפחה מנצחת' הייתי צריך להעלות במשקל לטובת הדמות", הוא מספר בסדרה, "אבל אז פרצה הקורונה, ואני המשכתי והמשכתי להעלות במשקל. הייתי במצב הגופני הכי רע בחיי, עם משקל שיא של 100 ק"ג.

"אין דבר בחיים שמלמד אותך את חוקי העולם כמו הגוף שלך שמשתנה. אחר כך הורדתי 9 ק"ג ב־20 שבועות. שמירה על גוף בריא ונפש בריאה שקולה ברמת המאקרו להפיכה של העולם לטוב יותר".

dcaspi@goldenglobes.org