"אם נהיה מדינה מכאיבה וקשה כלפי מי שפוגע בה - גם הנגב יתיישר"

"אני מעדיף להיות סמל עם כיפה על פני כל סמל אחר. אני בטוח לא סמל סקס". יחזקאלי במרפסת ביתו | צילום: אורן בן חקון

"אני לא חושב שיהיה שלום, כי אנחנו לא מבינים את הערבים" • "כל מה שהם לוקחים לנו הוא ג'יהאד: רכב גנוב, ביטוח לאומי, הכל" • "חמאס משוקם בעזרת ישראל, כל מבצע בעצם מגן עליו" •   "אם ישראל לא תתאפס, איראן תודיע בקרוב שיש לה פצצה גרעינית" • צבי יחזקאלי, פעם רווק תל-אביבי מבוקש והיום אב לשבעה שמגדל עיזים בגוש עציון, מכין סדרת דוקו מפתיעה לרשת 13 ולא מתגעגע לתלתלים • "אם היה תחליף להבנה שיש לי על המזרח התיכון, אולי הייתי שוקל לעזוב את התפקיד. כרגע אני עדיין קול שחייב להישמע בתקשורת"

"בוא להתארח אצלי", אומר לי צבי יחזקאלי. "אני עשר דקות מבית שמש". הוא אוסף אותי מתחנת הרכבת בעיר בג'יפ שטח שחור מאסיבי, כובע וחולצה ארוכה, למרות שזה היום הכי חם בשנה. "אני תמיד עם ארוך. כמה שפחות לראות".

"עשר הדקות" מתגלות כחצי שעה. הכבישים העירוניים הופכים להרים, והג'יפ הופך לרכב שטח. בעוד אני מוטרד מהיעדר הקליטה בסלולר ומהירידות התלולות, יחזקאלי נפעם מעצי הזית ומהצמחייה, כאילו פגש אותם בפעם הראשונה. "מי עוד בעולמות הבידור יביא אותך לראיין במקום כזה?", הוא שואל בהנאה, ואז מצביע ימינה: "פה המקווה שלי. ואם יש פה אנשים, כמו עכשיו, אני הולך לאחד אחר". 

יותר מעשור חלף מאז שיחזקאלי חזר בתשובה, והפער עדיין לא נתפס. מי שהיה אחד הרווקים המבוקשים של תל אביב, מתגורר היום באזור מבודד בגוש עציון עם אשתו ושבעת ילדיהם. ברקע נשמעים קולות העיזים והתרנגולות של המשפחה, ורק הג'יפ, והאופנוע הכבד שעומד בחוץ, מזכירים שאנחנו ב־2021. כמה מטרים מעל הבית נמצא הצימר הפרטי שבנה בעצמו, ומשרת אותו לעבודה.

היום שלו נפתח ונסגר בהתבודדות ביער שליד הבית, ובאמצע הוא קובע "עיתים לתורה", טובל במקווה ונוסע לעבוד.

אתה לא מתגעגע לפעמים לימים שבהם כיכבת ברשימות הגברים הלוהטים של ישראל והיית סמל סקס?

"אני אפילו לא יודע מה זה אומר. אני מעדיף להיות סמל עם כיפה על פני כל סמל אחר. אני בטוח לא סמל סקס".

יש קידוש השם גם בהופעה שלך על המסך?

"בוודאי. זה חשוב. פעם באה אלי אמא ואמרה לי: 'אתה חייב לדבר עם הבן שלי, שחזר מהודו במצב לא יציב. אתה כזה ילד טוב, אולי תוכל לדבר איתו'. כלומר, הם רואים אדם מוסרי וטוב. ואם אני יכול לעזור בדרך, למה לא. מבחינתי, הישראלי היפה זה אני. הייתי בכל התחנות - בצבא, בשב"כ, באוניברסיטה, ואחר כך יצאתי למסע לחיפוש עצמי. המקום שבו אני נמצא היום".

כולנו נחזור בתשובה?

"אני לא רוצה להתערב לאף אחד, שכל אחד יעשה את הבחירות שלו. אני יכול להגיד לך שאני אדם שהתבונן ומצא".

• • •

יחזקאלי (51) נולד וגדל בירושלים, במשפחה חילונית למהדרין, אח בכור לשתי אחיות. בצבא שירת ביחידה מובחרת. עם שחרורו התגייס לשב"כ, שם עבד כשבע שנים. בתחילת שנות ה־90, בעת נסיעת עבודה באירופה, ראה בטלוויזיה את לחיצת היד המפורסמת בין רבין לערפאת ("החלטתי שכאשר אשוב לארץ, אבין את הסיפור של העולם הערבי"). ב־1997, לקראת סוף התואר הראשון בלימודי המזרח התיכון ותקשורת באוניברסיטה העברית, עבר לגור בחברון למשך חצי שנה, ומשם המשיך לג'נין, כדי ללמוד מקרוב את השפה והתרבות.

את דרכו בתחום התקשורת החל ב־1997, ככתב לענייני ערבים בגלי צה"ל. לחדשות עשר הצטרף מיומה הראשון כראש הדסק לענייני ערבים, ובמהרה הפך לאחד הטאלנטים הבולטים בחברה. בדצמבר 2012 יצא לאירופה לצלם את הסדרה "אללה איסלאם", ששפכה אור על ההתחזקות של דאעש ביבשת.

הוא נשוי זה 13 שנים למיטל כהן, שעבדה כפרסומאית עד שחזרה בתשובה, והם מגדלים שתי בנות וחמישה בנים: הלליה (בת 12), נהוראי (9), מלאכי דוד (7 וחצי), יוסף אור (6), לבונה חנה (4), נועם יהודה (3) ובארי יצחק (שנה).

הקורונה לא פסחה גם על המשפחה שלו. "נדבקתי, והדבקתי את אשתי, שהיתה אז בחודש השביעי, וגם את הילדים" הוא מספר. "זה היה מבחן גדול באמונה. המשכתי לשדר כרגיל, עשיתי את זה מהצימר. אני עברתי את המחלה סביר, יחסית, ורק נעלם לי חוש הטעם. אבל דאגתי בעיקר לאשתי".

נלחצת?

"כשמודיעים לך שאתה חיובי, מתחילים לרוץ לך סרטים בראש. ואז נזכרתי שאני יהודי מאמין, והזכרתי את זה גם לילדים שלי. האמונה היא פצצת הגרעין האמיתית שלנו. בסוף הכל עבר בסדר, ואשתי ילדה בבית את בארי יצחק".

"בנישואים אנחנו מבטיחים לא לעזוב". עם אשתו מיטל, צילום: מהאלבום המשפחתי

 

בימים אלה מציין יחזקאלי 20 שנה כפרשן לענייני ערבים של ערוץ 10 וחדשות 13. "אני בא כל יום למסך כדי להסביר איך דברים נראים מהצד הערבי", הוא אומר. "זאת השליחות שלי".

תעשה לי ספוילר, יהיה פה שלום?

"אני לא מאלה שחושבים שיהיה שלום, כי אנחנו לא מבינים את הערבים. מי שלא חי עם ערבים ומבין ערבית אמיתית, לא מבין מה ערבים רוצים. הצורה שבה התייחסנו למהומות ברמלה רק חיזקה את זה. הם עשו מהומות וקיבלו 50 מיליארד שקלים. הם עושים עלינו דאחקה אחת גדולה, והם יודעים לעבוד.

"ערפאת אמר לי פעם: 'לא יהיה שלום עם הפלשתינים. אלו שתי תרבויות מקבילות שלא ייפגשו לעולם, ואם ייפגשו, זה יהיה רק בעימות'. כשהגעתי לגלי צה"ל, אמרו 'צריך כתב לענייני ערבים עד שיהיה שלום'. אני עוד מחכה לשלום הזה כדי לשבת בנחת, ללמוד תורה ולגדל עיזים".

פסימי.

"לדעתי אנשים בכלל לא קלטו מה קרה לנו השנה. היתה פה מלחמת אזרחים, שאתה ואני אולי לא הרגשנו, אבל תחשוב על תושבי לוד. סבתא של אשתי, ניצולת שואה, שגרה בלוד, היתה כלואה שם, והיא אומרת שהרגישה כמו בגטו. השכנים הכי טובים שלהם סימנו לפורעים איפה גרים יהודים.

"זאת פצצת אטום. אנחנו לא מכירים בבעיה - שערביי ישראל והפלשתינים לא הכירו בקיום שלנו".

מה חשבת על קרב החמולות ליד בית החולים סורוקה, השבוע?

"אני לא מבין למה כולם מופתעים. כי זה קרה בסורוקה? זה קורה כל הזמן. חברים, אנחנו חיים באזורים של חמולות, שכלי נשק שם זה כמו מזלג באוכל. אצלם זה כלי עבודה. עד שלא נקלוט את הסיפור הזה, אנחנו עשויים לראות דברים גרועים יותר.

"גורמי אכיפה מפחדים היום מגנבים בדואים, כי בתי משפט מענישים את מי שמעז לירות לעבר גנב. איבדנו את רוח הלחימה. אין לי טענות לבדואים, הם עושים את זה כי אפשר ומותר, ואנחנו מאפשרים להם את זה. במדינות אחרות במזרח התיכון זה לא היה קורה, כי שם יודעים לעבוד עם שבטים. אנחנו עובדים כאילו אנחנו אירופאים.

"כשאני שומע את ההצהרות של הפוליטיקאים, אני צוחק. הם לא מכירים את עומק התופעה. בעוד שנה שוב נתעורר למציאות כזאת. בהנהגה עובדים בתחושה שאין מלחמה ושכבר ניצחנו, אבל צר לי להודיע - לא ניצחנו, ואנחנו כל הזמן במלחמה".

"אחרי שכל מה שאמרתי על האסלאם באירופה קרה, קיבלתי ביטחון להגיד את מה שאני חושב". מחופש לערבי בסדרת הכתבות "זהות בדויה",

 

• • •

זכריה זביידי ניסה לרצוח אותך בזמנו, כשביקרת אצלו בג'נין. מה חשבת כשהוא ברח מהכלא?

"זה היה צפוי, כי הוא תמיד היה מחבל בינוני ועבריין מצטיין. עשה הסבה מגנב רכב למחבל. אחת הסיבות שהוא מבוקש היא עשרות הראיונות שהוא נתן לי. הראיון האחרון שלו היה אצלי, והוא אמר לי משפט אחד: 'אני תמיד אמשיך להילחם בכם, כי הבית שלי הוא בקיסריה ולא בג'נין'. אם הוא בא לסוהר יומיים לפני הבריחה וביקש לעבור חדר - הסוהרים היו אמורים להבין שהוא זומם משהו.

"צריך להבין מהי התמדה של חפירת מנהרה כזאת. אבל האמת היא שהוא פשוט ידע שהוא יכול לברוח, ושאנחנו לא כאלה מפחידים. הייתי עצוב שאלה פנינו, כי זה היה עוד משהו שסימל חולשה והוציא אותנו רע".

אז זה ענין של זמן עד שיתפוצץ לנו שוב בפנים.

"נכון. אם אנחנו נהיה מדינה מכאיבה וקשה למי שפוגע בה, אתה תראה גם את הנגב מתיישר. המזרח התיכון הוא שבטים, ובשבטים יש חוקים. אם פוגעים בשבט - כולם יוצאים ונוקמים. ישראל היום היא שבט עם הרבה כסף וחידושים, כולם רוצים להיות חברים, אבל אתה לא יכול להיכנס לי לבאר ולהשתין בתוכה. שבט חזק כמו הישראלים מתגלה בחולשה שלו כשהוא לא מתמודד עם עזה או עם הנגב. למה אין בנגב חוק? כי ישראל בוחרת שלא יהיה שם חוק".

המונח "שבטים" נשמע קצת מיושן.

"אם אני אגיד חמולות זה יסתדר לך יותר? אני בשלב בחיים שבו אני רוצה אמת, והאמת קשה וכואבת. זה לא נראה טוב. אחרי שכל מה שאמרתי על האסלאם באירופה קרה, קיבלתי את הביטחון להגיד את מה שאני חושב. פעם הייתי מפחד, היום אני לא מפחד מכלום. עיתונאים בולטים הם אלה שהולכים עם האמת שלהם. מי שלא הולך עם האמת, הקהל מזהה את זה, לא חשוב לאיזה צד. בסופו של דבר, אנחנו מביאים את האמת ונשענים על עובדות".

זביידי אחרי שנתפס. "מחבל בינוני", צילום: משטרת ישראל

 

• • •

בעת ההכנה של סדרות לחדשות 13, הוא תמיד מתחפש לערבי. "לא כדי להגיד שנכנסתי ועשיתי להם סלפי לערוץ 13, אלא כדי להבין באמת איך הם רואים אותנו, ומה אומרים עלינו ועל נשות ישראל בסלונים".

ומה הם אומרים על נשות ישראל?

"שאפשר לקחת גם אותן. יש יהודים מודאגים שמתקשרים אלי מדי פעם ומספרים שהבת שלהם עברה לכפר ערבי. קרוב ל־30 אלף נשים יהודיות גרות בכפרים ערביים. גם שני המחבלים שביצעו את הפיגוע בשרונה הם חלק ממשפחה שיש בה גם יהודייה".

אולי הן שם מתוך אהבה?

"זה חלק מהג'יהאד. כל מה שהם לוקחים לנו הוא ג'יהאד: רכב גנוב, ביטוח לאומי, הכל. במהומות בלוד הורידו את דגל ישראל ותלו דגל פלשתין. זה ג'יהאד.

"גם לרשות הפלשתינית אנחנו מאפשרים. הם מפעילים עלינו ג'יהאד שקט: לא זורקים אבנים, אבל נלחמים בחזית המשפטית, וזה הכי יעיל. פלשתיני אמר לי: 'אני יכול לזרוק אבן, אבל אם אני נכנס לבית משפט - אני יוצא משם גיבור'. מה מפנה מתנחלים? אבנים או בג"ץ".

במה תעסוק הסדרה הבאה שלך?

"אחרי 'זהות בדויה' וסדרות המסתערבים, היה קשה לחזור עם סדרה חדשה. אבל נפלו לידינו, כפרי בשל, חומרים ששייכים לסדרת מתח מהסרטים. בעוד כמה חודשים תעלה סדרה שאני לא במרכזה, אלא אישה, שבדית, שהגיעה לארץ ללמוד, גויסה למשימת ריגול חוצת גבולות, והיא מביאה הרבה מאוד חומר בכל הקשור ל־BDS ולחמאס. זו סדרה שחבל על הזמן".

מה אתה חושב על היחס של ישראל לחמאס?

"שחמאס משוקם בעזרת ישראל. כל מבצע שאתה עושה, אתה בעצם מגן על חמאס ושומר עליו. עד שלא תפיל את שלטון חמאס בעזה, תמיד יהיו עלינו טילים".

אתה בעד עימות?

"אני לא פוליטיקאי, אני לא נותן פתרונות. אני נותן דיאגנוזה. אחרי 24 שנים על המסך, תסתכל על דברים שאמרתי ותראה מה קרה.

"הפתרון הוא להבין את המזרח התיכון. אם נבין את חמאס, נוכל לעשות הרבה דברים כדי לנטרל אותו. אם נעשה את זה בנחישות, הוא יזוז החוצה ויבין שיש פה בעל בית. אם נהיה מספיק מסוכנים וקטלניים לשכנים שלנו, אנחנו נהרוג הרבה פחות".

איך?

"מאז ההתנתקות נהרגו 10,000 פלשתינים. אם ביום הראשון, אחרי הטיל הראשון שנורה לכיווננו, היינו עושים מבצע חד־פעמי עם מאה הרוגים - הם לא היו ממשיכים לירות אחר כך, וכל אלה שנהרגו בכל המבצעים לא היו נהרגים. אבל לא עשינו את זה, כי הכלנו אותם. אז שילמנו את המחיר.

"הגישה של ישראל היא גישה מאפשרת. אתה מאפשר לטילים לעוף, במקום לבוא ולהגיד 'חבר'ה, אני כאן בעל הבית, ואני לא מקבל טילים בשכונה'. אני לא בעד אלימות, אבל אני כן בעד הרתעה. במזרח התיכון יש חיים כתוצאה מהרתעה, מכוח ומאינטרסים".

אז מה צריך לעשות?

"סליחה על ההשוואה המגעילה, אבל חמאס זה כמו ילדים. כשילד מתקרב לאש, אתה אומר לו 'אל תיגע'. ומה הוא עושה? נוגע. ומה אבא עושה? מתעצבן. אתה לוקח את הילד, ואומר לו: 'מתוק, ידעתי שתיגע ונטפל לך בכווייה, אבל עכשיו אתה מבין שזה כואב? יופי, אל תעשה את זה בפעם הבאה'. אנחנו הילד הכי צעקן בשכונה, אבל אנחנו גם הכי חכמים ומסוכנים. אלא שבינתיים אנחנו הילד הכי לפלף בשכונה.

"אם תחיה כל חייך בגישה שיש חרב על ראשך, יהיו לך הרבה תקופות של שלום. אם תמכור לעצמך שאתה חי בתקופה של שלום ואהבה, הכל יתפוצץ לך בפרצוף. אם אתה מוציא את מוד המלחמה - הפסדת. אם תכניס אותו - אתה חי הרבה פחות במלחמה. זה פרדוקס, אבל ככה זה.

"מה שקרה באפגניסטן הוא דוגמה מצוינת לכך שהמערב לא מבין את העולם המוסלמי. נתנו נשק לטליבאן, וזה רק יביא לעוד טרור בעולם. מה אתה חושב? שבחמאס לא רואים את זה ושואבים אנרגיות? זה קורה אצלנו, כאן.

"הכישלון האמריקני באפגניסטן יחזור אלינו באיראן, ואם ישראל לא תתאפס על עצמה, בעוד זמן קצר איראן תודיע לנו שיש לה פצצה גרעינית".

"כאדם דתי אני מחויב ליותר מוסר. להיות דתי זה אדם שמשרת את הטוב". יחזקאלי בביתו, צילום: אורן בן חקון

 

• • •

דאעש חוסל או שיש מצב שיחזור?

"אמרו שדאעש נעלם, אבל אמרו את זה גם על הטליבאן. כמו שהטליבאן חזר, גם דאעש יחזור. כי זה לא ארגון, זו אידיאולוגיה. אידיאולוגיה של אנטי המערב. אותו הדבר דאעש וחמאס. אתה חושב שהם ייעלמו? הם יושבים בסבלנות במערות שלהם, וכשאתה תעשה את הטעות, הם ינצלו את זה ויבלעו אותך. לכן אנחנו צריכים תמיד להיות ערניים, כי הם הולכים לבוא. בכל פעם שתשמע שהם נעלמו, תזכור מה אמרתי לך".

איך אתה רואה את המזרח התיכון בעוד עשור?

"אני חושב שהעניין האיראני הולך להכרעה - או שאיראן תהיה גרעינית ומדינות ערב יתגמדו, או שישראל תעשה מהלך שבעקבותיו אולי אפילו השלטון יתחלף שם. עם הפלשתינים אני לא רואה הכרעה, אלא הנהגה שדואגת לעצמה ולא לעם".

אם היית פוגש היום את נסראללה, הייתם מוצאים שפה משותפת?

"כן, כי שנינו דוברי ערבית. אני לא מתכוון רק לשפה, אלא למרחב ולתרבות. ואם כבר מדברים עליו, אז לדעתי צריך לחסל אותו. עיתונאי שמסקר 25 שנה את התחום מבין שצריך לחסל את מנועי הג'יהאד, והוא אחד מהם".

מה השאלה הראשונה שהיית שואל אותו?

"איך זה לחיות 15 שנה מתחת לאדמה".

והשנייה?

"עד כמה אנחנו פראיירים ואיך הוא משחק בנו".

יש משהו שאתה מעריך אצלו?

"אני לא מעריך רוצחים. אבל אם בכל זאת אני צריך לציין משהו - אז את כוח הסבלנות שלו".

נסראללה. "צריך לחסל אותו", צילום: אי.אף.פי

 

• • •

הדעות שלך קשורות לאורח החיים שלך?

"לא. כאדם דתי אני מחויב ליותר מוסר. אם אני נכנס עכשיו לבר ואני חילוני, ומכיר מישהי, אני יכול להמשיך איתה. כשאני דתי, אסור לי, כי היא לא שלי. יש לי מוסר, ואני מחויב לחוקי התורה. להיות דתי זה אדם שמשרת את הטוב".

אתה מתגעגע לימים שהיית נכנס לבר וכולם היו מסובבים את הראש?

"כבר לא. זה כל כך רחוק, ואני רואה את הנזק שזה גורם. אני דוס כבר הרבה שנים, ובגלל שאין לי לְמה להתגעגע, אני לא מתגעגע. המציאות שלי היא שבעה ילדים, וזה הג'יהאד האמיתי.

"אחד הדברים הכי חשובים בחסידות הוא לשמור ברית. בנישואים אנחנו מבטיחים לא לעזוב, ואני בא מברית ועושה מה שצריך כדי לשמור את התורה ואת הברית. לשמור ברית זה קודם כל לשמור מחשבה".

יש לפעמים הבלחות מחשבתיות?

"היה טוב, טוב שהיה, לדעתי היה ארוך מדי. הייתי חמוד, היו לי תלתלים יפים, אבל הלאה. היום יש לי שבעה ילדים, לא מעניינים אותי התלתלים שהיו לי, ולא אכפת לי איך אני נראה. אני יודע שהמראה הזה שלי נראה לא טוב על המסך. יושבים שם כולם יפים, ואני נראה כמו איזה ש"סניק. אז הייתי רוצה זקן גדול יותר, אבל אני יודע שאני צריך להתאים את עצמי. אחד הבמאים באולפן לקח תמונה של נסראללה ושלי ועשה השוואה" (צוחק).

בערוץ העירו לך על הזקן?

"אף פעם. אני בערוץ הכי מפרגן שיש, אולי בגלל שאני זקן ולא נעים להם. אולי שומרים על כבודי. מצד שני, אצלנו בתעשייה, כשרוצים להגיד לך שאתה לא בסדר, אומרים לך".

החיצוניות לא מעסיקה אותך היום?

"הייתי רוצה להיות יותר רזה. כשאתה דוס, אתה אוכל כל הזמן. אתה חי עם דוסים, וכל הזמן יש סעודות. אני טובל כל יום במקווה ורואה איך אני נראה. אבל אני לא מתעסק בזה".

אתה ממשיך להתחזק?

"כל הזמן. אמונה זה כמו אופניים - אם לא תדווש קדימה, תחזור אחורה. יש הרבה דברים של הקפדות, להגיע יותר לתפילה במניין, יותר תהילים, התבודדות - שזו מעלה עליונה, לדבר עם ה', להתחזק באמונה ולימוד".

אם מקור פלשתיני מציע לך לאכול איתו חומוס, אתה הולך - או שהכשרות חשובה?

"המקורות שלי כבר מכירים אותי, ומציעים לי כשר מראש. הכי חשוב זה לא להעליב את מי שמארח אותך. חזרתי מהרצאה, ומישהי הושיטה לי יד, ואני לא לוחץ ידיים. הסברתי והתנצלתי בפניה".

"הייתי חמוד, אבל הלאה". בערוץ 10, צילום: משה שי

 

נסעת השנה לאומן?

"בטח. אני נוסע לאומן כל שנה".

מה חשבת על האסון במירון?

"הייתי שם כמה שעות לפני. זה נורא, וזה כואב, אבל במקומות שיש דוסים, יש הזנחה גם מצד המדינה וגם מצד עצמם. בכל פעם שיצאתי משם בל"ג בעומר, הייתי אומר שזה עבר בנס. אבל הבנו שאסור לסמוך על ניסים".

יש לך מחשבות להפוך למחזיר בתשובה?

"יש כאלה שרואים את הסרטונים שבהם אני מדבר על פרשת השבוע, ובשבילם אני רב. אני מסביר להם שאני לא רב, אין לי הסמכה לזה. לדבר לקהל גדול זו עבודת קודש מאוד רגישה. אני משתדל להפיץ תורה ואור, אבל לא בהמונים, כי יש לי חשש מזה. אסור לי להיסחף".

• • •

בשנה החולפת עברה חברת חדשות 13 עוד משבר - קיצוצים, פיטורים של עשרות עובדים, ולאחרונה גם פרידה מהמנכ"ל ישראל טויטו ומינוי של מנכ"ל חדש, אבירם אלעד.

"התחלתי לעבוד בחדשות 10 בשנת 2001, ואחרי שלוש שנים כבר היינו בהקפאת הליכים", הוא מספר. "לאורך השנים היו הרבה טלטלות, אבל תמיד הגענו לשעה 8 בערב עם מהדורה. כל תקופות המשברים לא פגעו בעיתונות שאנחנו עושים. אנחנו עדיין טובים, ולא פחות מהמתחרים".

יש לך לפעמים חשש שהערוץ ייסגר?

"אני עמדתי בהפגנות כדי שלא יסגרו. ולא סגרו. הערוץ ימשיך, ואני חייב להמשיך לתת עבודה".

חדשות 12 משיגים מדי ערב מספרים כפולים משלכם.

"נכון, יש את קללת הרייטינג. אבל אני לא עובד בשביל הרייטינג".

הרייטינג הוא לא מדד מבחינתך?

"רייטינג לא מנחה את העבודה שלי. אם תגיד לי 'תוריד את הזקן ויהיה יותר רייטינג' - אני לא אעשה את זה. אני בא לשרת את הצופים ולתת את המוצר העיתונאי הכי טוב שיש היום. כשיש לי סדרות, הרייטינג יותר חשוב לי, ואני אעשה מה שאפשר כדי לקדם אותן".

ועדיין, איך אתה מסביר את המספרים?

"אנחנו עובדים בתקציב נמוך בהרבה. יש לנו הרבה פחות כוח אדם. אנחנו לא 12 בשלט. ועדיין, אנחנו נותנים פייט רציני. תלך איתי ברחוב ותראה את התגובות. מי שבוחר אותנו בחדשות עושה בחירה מעולה, וזה שאנחנו בטלטלה כבר 20 שנה ועדיין משדרים, רק מוכיח כמה אנחנו חזקים. זו לא היתה בחירה שלנו, להיות חברת חדשות שבכל פעם מחליפה מנכ"לים ועוברת קיצוצים. נקלענו לזה, אבל יצאנו מזה".

• • •

אין לו טלוויזיה בבית. "עוד לפני החזרה בתשובה לא היתה לי טלוויזיה. ילדים שחיים בלי טלוויזיה זה מקסים, ונותן להם לעשות הרבה דברים בחוץ. טלוויזיה זה לא הערך שעליו הייתי רוצה לגדל אותם. יש לנו אינטרנט, והילדים שלי רואים סרטונים כשרים. הם לא רואים אותי בטלוויזיה".

איזו מוזיקה אתה שומע?

"אני שומע מוזיקה יהודית, והילדים שומעים ישי ריבו. אם אני מתפרע ועושה ספורט, אז שומעים טרנסים של טרנסבג".

מה ההישג הכי גדול שלך בקריירה?

"הסדרות שצילמתי בחו"ל, שבהן חזיתי את גל הטרור באירופה ובעולם. סדרות שקראו את המפה כמה שנים לפני. כמובן, הראיונות עם אנשי דאעש, כניסה למסגדים".

אם היית יכול למחוק מההקלטות רגע אחד מפרשנות שלך, מה היית מוחק?

"שהאמנתי לרינוני השלום של ערפאת ושל זביידי. הייתי צריך להיות יותר ביקורתי, ועם האומץ האינטלקטואלי שיש לי היום".

מה המשך הדרך שלך מבחינה מקצועית?

"מרחב הסדרות שלי מצטמצם, כי אני כבר שרוף, מכירים אותי. אני גם מקבל אזהרות מגופי מודיעין. אבל אני עדיין מרגיש שליחות לבוא לטלוויזיה, לפקוח עיניים במזרח התיכון, ויכול להיות שזה ימשיך לספר. בינתיים אני עוד שם".

היו לך מחשבות לעזוב את התחום?

 "היו לי מחשבות שאני צריך אולי להיות כמו הרב אורי זוהר. אבל אני יודע שיש לי פה עוד תפקיד, שהוא יותר גדול. אם היה תחליף להבנה שיש לי על המזרח התיכון, אז אולי כן. אם היו מבינים פה את הערבים, הייתי אומר לך: תעצור את ההקלטה, בוא נלך לעשות סיבוב עם העיזים. אבל כרגע אני עדיין קול שחייב להישמע בתקשורת".

אתה גם לא משחק בברנז'ה. אני לא רואה אותך בטוויטר, למשל.

"אני לא בסצנות האלה, כי זה לא עוזר לי בשום דבר, ואפילו מטשטש את הראייה. לפעמים, כשאתה יותר מדי בביצה, אתה יכול לחשוב בטעות שזה הדבר החשוב. אני מוכוון דבר אחד: מה זה העולם הערבי, מה זה ערבי, ומי זה אני. בכל בוקר אני שואל את זה, ולפי זה אני חי.

"אין לי טוויטר ואין לי ווטסאפ. יש לי חבר בטוויטר בשם ינון מגל, והוא חזק שם ועושה עבודה יפה. זה מספיק לי. אני לא צריך להיות בטוויטר כדי להבין. אני באולפנים כבר הרבה שנים, ויש לי כבר שיער לבן. אני לא עובר את איילון מערבה. מי שהיה יותר מדי במערב, כמוני, עדיף לו שלא ייכנס. צריך לשים את הגבולות".

צבי יחזקאלי נגד טוויטר?

"שכל אחד יהיה בטוויטר כמה זמן שבא לו, אבל שיידע כמה זה משפיע עליו ומה זה עושה לו. אין בן אדם שיישב כל היום מול מסכים ולא יתחרפן. גם כשהייתי סטודנט באוניברסיטה העברית לא היתה לי טלוויזיה, כי רציתי להתמקד בלימודים".

"אני בעד כל מה שמחזק את ישראל וכל מה שהוא בשפת השכונה". עם האופנוע, צילום: אורן בן חקון

 

• • •

יחזקאלי מגלה כי בבחירות האחרונות קיבל הצעות מכמה מפלגות להצטרף לשורותיהן - וסירב לכולן. "היו שש הצעות רשמיות", הוא מגלה, "כולל יו"ר מפלגה שהגיע לפה ודפק לי בדלת, כי לא עניתי לו בטלפון. והתשובה היא לא".

למה?

"עדיין לא הנהגתי את עצמי למקום שאליו אני רוצה להגיע - לגאולה, שלוות נפש, קדושה, טהרה, ולהיכנס בחדרי התורה. אני רוצה להתוות דרך לילדים שלי. אני גם לא יודע אם אני מנהיג טוב. זה שהייתי לוחם ושאני מבין בערבים, לא הופך אותי למנהיג טוב. כי איכשהו, כשהלוחמים מגיעים לפוליטיקה, הם עושים הכל הפוך. הכי חשוב הוא שאני אצטרך לשקר, ואני לא רוצה. אני לא יכול להיות במקום שמשקרים בו".

הדעות שלך מושפעות מהעמדה הפוליטית שלך?

"אני יודע שהדעות שלי נשמעות ימניות, אבל הייתי יותר שמאלני מכל אחד שהיה פה. הייתי מאלה שמוכנים לתת את תל אביב כדי שיהיה פה שלום. אבל זה לא עבד, ואל תבוא אלי עם ימין ושמאל. גם ימין וגם שמאל לא מבינים ערבים. שמאל אומר: 'לא צריך מלחמות, תן להם'. ימין אומר: 'אל תיתן להם'. הסיפור פה הוא להבין את השכונה, ואף אחד לא מבין.

"ואני אומר: תתבונן. בגמרא יש שאלה, 'איפה זה אמצע העולם? אמצע העולם הוא המקום שבו אני עומד'. והמקום שבו אני עומד כעיתונאי הוא האמצע".

איפה אתה ממקם את עצמך פוליטית?

"לא ממקם את עצמי".

אבל אתה הולך להצביע.

"אני מצביע לפי תפיסה רוחנית, לא פוליטית. אני בוחר במי שיעזור בתלמוד תורה ובביוב. אם לא הייתי עובד בחדשות, לא הייתי צורך חדשות. ביום שבו אתפטר, אני מביא לך את האייפון שלי במתנה".

אתה רואה את זה קורה?

"כרגע לא".

פוליטיקאים מתייעצים איתך מאחורי הקלעים?

"התייעצו איתי הרבה פעמים. גיליתי שהם רוצים להבין את הערבים, אבל מוגבלים בתפיסה שלהם, שהיא מערבית. בסוף הם פועלים מתוך האילוץ התקשורתי, המפלגתי והבינלאומי. הם מבינים את העצות שאני נותן להם, אבל פועלים כמו מערביים.

"לפני שנה הגיעה לפה פלוגה. המ"פ אמר לי: 'צביקה, החיילים אוהבים אותך, בוא תדבר איתם'. בדרך כלל אני לא אוהב לדבר עם הצבא, כי הוא לא מבין. אמרתי לחיילים: 'פרשת השבוע היא כי תצא למלחמה. מה זה מלחמה?'.

"המ"פ עצר אותי ואמר לי: 'צבי, הצבא קצת השתנה. היום אנחנו לא אומרים מלחמה, אלא אתגור'.

"אבל באתגור אין אויב, והכל פאן. אמרתי להם: 'מי שאין לו אויב, לא ינצח אף פעם'. אם אתה לא יודע שיש מלחמה, אתה לא תנצח. לצערי, החיילים שלנו כבר לא מרתיעים".

• • •

גם את הסכמי השלום עם מדינות המפרץ מייחס יחזקאלי לתפיסת השבטים. "מה עשו השבטים של המפרץ? ראו שאיראן באו, וחיפשו שבט חדש שיגן עליהם - השבט הכי חזק בסביבה. מבחינתנו השלום הוא נורמליזציה, מבחינתם הוא הגנה שמאפשרת להם להמשיך להתקיים. לא היה אכפת להם לצאת מהארון ולהגיד 'אנחנו חברים של היהודים', כי הם רוצים חיים".

מה אתה חושב על הנהירה לדובאי?

"זה יפה וממלא לישראלים את הצורך בשלום, שהם לא מקבלים אצל המצרים והירדנים. הדובאים פותחים את הלב אלינו, אבל רק ככה אתה מבין כמה הם בסכנה. טרקטורונים במדבר זה חמוד, אבל לא בשביל זה עושים שלום. שלום עושים כי יש אסטרטגיה. המפסידים הגדולים הם הפלשתינים".

אז אתה בעד.

"אני בעד כל מה שמחזק את ישראל וכל מה שהוא בשפת השכונה. כשאנחנו עובדים שבט מול שבט, זה מעולה. כל עוד איראן מאיימת עליהם, השלום הזה יחזיק. כמו שסעודיה יודעת שהאיום הכי גדול שלה זה איראן, כי אם אני הרמטכ"ל האיראני ויש לי פצצה אחת, על מי אני אזרוק אותה? על סעודיה. הרי זה הקרב הכי גדול במזרח התיכון - שיעים נגד סונים. והם גם אמרו את זה".

הסיפור עם איראן יכול להסתיים בהסדר?

"ככל שעובר הזמן מצטמצמת האפשרות לתקיפה של זבנג וגמרנו, אלא אם זו תקיפה גדולה, עם עזרה של הרבה גורמים, ואני לא רואה את זה קורה בממשל האמריקני הנוכחי. ההתקפיות היא חובה בכל מה שקשור לגרעין האיראני. כל עוד יש שלטון אייתוללות באיראן, אנחנו בבעיה. גם אם יום אחד יהיה הסדר, הכסף שייכנס להם רק יחזק אותם, ובעתיד נקבל פתאום הזמנה לטקס חנוכת הגרעין".

אין חשיבות להסכמים?

"ערפאת אמר לי פעם שהסכמים במזרח התיכון מופרים בשנייה. אתה יודע איך אומרים פשרה בערבית? אין מילה כזאת".

erans@israelhayom.co.il

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו