לבוש בטי־שירט שחורה ומגולח למשעי התייצב השבוע גור שטיינברג במשרדו הממוזג בחברת אינטל, במבואות חיפה. הוא התיישב מול מחשבו האישי, סקר את הלו"ז שמחכה לו, ופתח, אחרי ארבע שנות הפסקה, בעבודתו החדשה־ישנה: מהנדס פיתוח מעבדים לליבות מחשב בחברת ההייטק העולמית.
מתחת לנורות הניאון לא נזקק שטיינברג לקרם ההגנה הלבן, סמלו המסחרי הנצחי מימיו בשמש הקופחת בים. המאמן הלאומי המצליח ביותר בתולדות השיט הישראלי, האיש שהוביל לזכייה במדליית הזהב הראשונה של ישראל אי פעם באולימפיאדה - שאותה קטף גל פרידמן באתונה 2004 - עזב לאחרונה את הים, או נזרק מהסירה שלו לכל הרוחות. תלוי, כמובן, את מי שואלים.
לגרסתו של שטיינברג, הוא רצה מאוד להמשיך בתפקיד המאמן, אך איגוד השיט בישראל החליט שלא לקבל את בקשתו לחתום על חוזה חדש וארוך יותר, ולמעשה הראה לו את הדרך הביתה. עקב כך חזר להייטק, כשהוא כועס, מאוכזב, טעון ופגוע. אולי אפילו סוער מעט, כמו תנאי הרוח שבהם נתקל עם השייט שלו, יואב כהן, באולימפיאדה ביפן, לפני שלושה חודשים.
במהלך הראיון עימו ניכר ששטיינברג משתדל לשמור על קור רוח, אבל כשהוא מדבר מדם ליבו על השתלשלות האירועים שהובילה אותו לחזור למשרדי אינטל במקום לאמן בים, הוא עורך חשבון נפש נוקב - גם אישי - ולא נרתע מפירוט רגשותיו לנוכח הטלטלה שעברה עליו.
• • •
אנחנו נפגשים בביתו שבקיבוץ נחשולים. שטיינברג (53), לבוש מכנסיים קצרים ושוב טריקו, מתנצל שזה עתה חזר מהכלבו של הקיבוץ, לשם דיווש באופניו "להביא קצת כיבוד לפגישה".
הוא עבר, לדבריו, ימים לא פשוטים, גם לילות ללא שינה. "הם רצו אותי עם כנפיים מקוצצות", הוא מצהיר.
ההחלטה של האיגוד שלא להמשיך את העסקתך היא, בראייתך, פגיעה למעשה בנבחרת?
"ברור, כן, יש כאן פגיעה בנבחרת. אתה שואל אם נפגעתי מזה? כן, הייתי פגוע. רציתי חידוש חוזה לשבע שנים, כמו החוזה הקודם שלי (שטיינברג חתם בסוף 2017 עד 2024; ע"נ), ורציתי את כל התנאים שאני צריך כדי לצאת לקמפיין חדש אחרי החוויה החיובית ביפן.
"רציתי להגיע לקמפיין החדש עם עמדת כוח, מול הספורטאים ומול האיגוד. לא מתוך חולשה וחוזה לעוד שלוש שנים בלבד, כשכולם יודעים שאחרי פריז 2024 זה ייגמר. רציתי שכולם יידעו שאיתי לא מתעסקים. זה היה התנאי שלי לבדוק אם אני מתחיל כשאני מקוצץ או על דרך המלך. רציתי את כל זה כדי להביא מועמד לזהב בפריז, ואני יודע ומאמין שזה היה קורה. מבחינתי, האולימפיאדה בטוקיו היתה סיפור הצלחה, גם כל הקמפיין עד לשם.
"לי היה ברור שיאשרו לי את החוזה, וידעתי שלא אחזור להייטק, למרות שהיו לי הצעות מכמה חברות. היה לי שוֹק כשאמרו לי 'לא'".
כשאיגוד רוצה מישהו, הוא מן הסתם יודע להשאיר אותו.
"אני אתאר לך את ההשתלשלות: כשהייתי ביפן התקשר אלי בחור שעבד איתי בזמנו באינטל, והפך בינתיים למנהל. הוא אמר לי 'יש כאן תפקיד שתפור עליך, תפקיד טוב, ואנחנו מעדיפים אותך'. הוא רצה תשובה מהירה, אבל ביקשתי שייתן לי שבועיים.
"אחרי האולימפיאדה טסתי עם הספורטאים שלי לאליפות העולם בשווייץ. נשארתי שם עוד יומיים עם אשתי, וכשחזרתי לארץ נכנסתי לבידוד. זה היה יום רביעי, והבטחתי לתת לאינטל תשובה למעשה עד יום ראשון. אז קבעתי שיחה טלפונית עם יו"ר איגוד השיט, שי בובר, לראות מה קורה.
"בשיחה הוא אומר לי: 'שמע, החלטתי שלא'. זה היה ההלם הראשון. ואז במשפט השני הוא מוסיף: 'ועזוב ניסיונות הדדיים לשכנע'. זה היה ההלם השני בשיחה. בעצם הוא אמר לי שאין על מה לדבר.
"לדעתי, הוא והסובבים אותו היו משוכנעים שאני אמשיך בחוזה המקורי שלי. הוא גם אמר לי: 'מעריכים אותך, רוצים אותך, יודעים שמאוד הצלחת. יש דגם גלשן חדש (איי־קיו פויל; ע"נ), תן עוד שנה, נראה מה קורה. אסטרטגית החלטנו שהולכים על עוד שלוש שנים, ואתה בכל זאת תחת חוזה'. הוא לא צפה שאני אקום ואעזוב. לא האמין".
התחושה שמתקבלת היא שהוא לא רצה בך מספיק.
"זה ברור לי".
למה, בעצם?
"שי בובר, אלי צוקרמן (המנהל המקצועי של הנבחרת; ע"נ) וסמדר פינטוב (המנכ"לית; ע"נ) - השלישייה הזאת רצתה אותי בקטע של התוצאות שאני מביא ואנשי המקצוע שאני מוביל, אבל הם רצו אותי עם כנפיים מקוצצות".
אולי לא רצו מין מפלצת ששולטת בכל, כמו שאתה אוהב.
"כן. מבחינתם, היו שלבים בדרך שהם אמרו 'מה אנחנו עושים איתו'. הם רצו אותי קצת יותר מוקטן, לשלוש שנים בלבד.
"שי אמר לי, בשיחות בינינו, מעין פליטת פה כזאת: 'אין אדם שהוא יותר גדול מהמערכת'. אז נכון, לא כיף להיות מנהל שלי. לא תענוג גדול. אבל בוא תבדוק באמת מה אתה מקבל. אני לא מתנהל כמו מאמן רגיל".
כלומר, לא מתיישר עם המערכת.
"אני בפירוש כל הזמן עומד על זה שאני ראש המערכת. המערכת זה מבחינתי הנבחרת".
אז לשיטתך, אתה גם ראש המערכת של המנהל המקצועי.
"אני לא אקבע להם מי המנהל המקצועי, אבל במערכת שלי אין על מה לדבר. אתה רוצה לעזור? הנה, זאת הדרך שלי. אני מרשה קצת, אתה יכול לעזור בככה וככה, ואם לא - אז בכלל תתרחק, אל תפריע".
כלומר, הם מקבלים לא רק מקצוען וקבלן תוצאות, אלא גם אדם קשה, תובעני וקפריזי.
"כן".
אדם שלא בוחל באמצעים כדי להצליח.
"ברור. וזה כנראה היה גדול עליהם. אני תובע את שלי באימונים ובתחרויות, בטלפונים ובמיילים לאיגוד. הם יודעים שלא יהיה להם שקט, ושאם היו"ר יגיד לי לשתוק - אלך לוועד האולימפי. ואם לא יסתדר לי שם, אלך לעיתון. אז צוקרמן, ברור לי שנפלה עליו מתנה שאני לא ממשיך".
למה מתנה?
"כי הוא, בסופו של דבר, יקבל מאמנים שיותר קל לו לעבוד איתם. המחיר של ההצלחה־לא הצלחה הוא לא בנפשו, בסדר?"
דבר קשה לומר על המנהל המקצועי.
"אני אומר את זה על השולחן. אלי, יש לו הכשרה ראויה, אבל בסופו של דבר אין לו את היושרה המקצועית, לטעמי, להוביל את התפקיד הזה. הוא יכול לעשות תפקידים אחרים - מנהל טכני, למשל. אבל בשביל ספורט הישגי אולימפי, ברמות שהתרגלנו אליהן, זה לפחות רמה אחת מעל הרמה שלו".
אז למעשה לא נתת לו דריסת רגל בנבחרת שלך.
"נכון. אני באופי שלי מאוד שמרן. אנשי המקצוע שעבדו איתי בנבחרת היו שותפים מלאים, וזאת היתה הצלחה גדולה הפעם. הכי חבל לי לעזוב בגללם".
אבל עם אלי זה היה אחרת. העובדה שלא עבדת איתו בשיתוף פעולה צרמה לו? היו על זה ויכוחים?
"כן, ברור".
הוא ניסה להתערב לך?
"תראה, היה שלב, בתחרות גביע העולם בפלמה 2019, שהיה קצת ויכוח על הגבולות הסבירים ששמתי. מההתחלה אמרתי: אף מנהל מקצועי לא יישב לי בפגישות נבחרת, לא יישב לי בפגישות צוות. אתה רוצה לשבת בפגישת צוות? בוא תהיה חלק מהצוות שלי. אין דבר כזה שמישהו יבוא לשמוע ולבקר את איך שאני מנהל פגישה.
"היה שלב שפתאום אלי פתח ממש מבערים על הדבר הזה. כאילו הדליק מדורות מבחינתי. הוא שלח מיילים: איך יכול להיות שהיתה פגישת צוות והוא לא הוזמן, או פגישת סיכום בפלמה והוא לא הוזמן. זה היה שלב שבו לקחו באיגוד פסיכולוג ארגוני, כי היו"ר דאז, גילי אמיר, החליט שגדולים עליו כל הוויכוחים האלה.
"היה עוד שלב שאלי ניסה להיכנס, אבל שם נלחמתי, ומאותו שלב היה נתק יותר גדול. ניסיתי גם כמה פעמים שיעזור בדברים יותר טכניים, אבל דריסת רגל בנבחרת שלי התעקשתי שלא תהיה לו. הוא מבחינתי לא חלק מהתחרות".
כלומר, אצלך היה מיותר מנהל מקצועי.
"בנבחרת שלי זה היה ברור שהוא מיותר. לא היה שום סיעור מוחות בין מאמן הנבחרת למנהל המקצועי שלה, כביכול. בחצי השנה הראשונה שלי בתפקיד היה סיעור כזה, כי באתי מאינטל, מתרבות כזאת. אחרי חצי השנה הזו היה נתק מבחינה מקצועית.
"היינו מדברים רק על עניינים טכניים. הוא היה דואג שתהיה לי סירת מנוע כמו שצריך לתחרות, הוא עשה את זה טוב. שיתפתי אותו בעוד עניינים שקשורים לתחרויות ולמבחנים, כי הייתי צריך אישור של דרג ממונה. כאלה דברים.
"בהתחלה עוד הייתי עונה על שאלות. מאינטל היתה לי תרבות של לענות. שכל אחד יבוא ויאתגר אותי, אני אענה על הכל. אחרי חצי שנה, אולי פחות, זה נגמר. אבל מנהל מקצועי? מי אתה שתבוא ותגיד לי 'תעשה ככה, אל תעשה ככה'. כאילו, דע את הגבול שלך. אני מוכן לספר לך מה קורה בנבחרת שלי, אבל אין לך דריסת רגל בנבחרת שלי".
אולי פגעת בו? כלומר, אחרי שדחקת אותו הוגשה הנקמה הקרה.
"ברור לי שאלי, אם הוא היה מיינדד רק לדרך פעולה אמיתית של האיגוד ולתוצאות, היה בא לשי ואומר לו, 'שמע, קשה לי לעבוד עם גור, אבל טובת הארגון, טובת הנבחרת, טובת הספורט, שהוא יהיה'. זה מה שהמנהל המקצועי היה צריך לעשות. בסדר? אבל ברור לי ששי לקח את ההחלטה, ובעניין הזה הוא טעה" .
ואחרי הכל מצאת את עצמך בחוץ. נפגעת?
"תמיד זה בא קצת עם פגיעה. אבל חשוב לי להדגיש שהאלטרנטיבה שלי באינטל מצוינת. אני גם טיפוס מקובע, ואם אני הולך על משהו - אני הולך כמו שור".
אתה כועס?
"זה מין סוג של כועס, מאוכזב, איך שתגדיר את זה. כאילו, למה באיגוד לא היו מסוגלים להבין שזה לטובת הנבחרת, שזה בעצם מגיע לי? לפני ארבע שנים הייתם על הקרשים. לא עשיתם מדליות, הייתם אחרי שני קמפיינים כושלים, גם בלונדון וגם בריו, וחיפשתם מי שיעזור. הבאתם אותי מאינטל בחזרה לשיט.
"ידעתם לבוא אלי כשהייתם צריכים מי שירים את הנבחרת. ועכשיו, אחרי ארבע שנים, כשהפכנו להיות שוב על המפה, כמעט היינו סינדרלה באולימפיאדה, זכינו בשלל מדליות בקמפיין, הנבחרת היתה מאוחדת כולה והתאמנה עם יואב עד הסוף..."
דווקא אז גרמו לך לקום ולעזוב.
"כן, ואנשי המקצוע שאני הבאתי, ושאני גאה בהם, נשארים - ואפילו יהיו פעילים בנשים. אני בטח קצת כועס, אבל כשאני עושה את הניתוח האישי שלי, אני אומר בוא'נה, קיבלת חתיכת הזדמנות לחזור לאינטל".
ולשיט תוכל חזור?
"אני יודע שכן, ואגיע שוב מעמדה של כוח. בתנאים שלי".
בסוף, בתכלס, הם הראו לך את הדלת החוצה.
"היה לי קטע שהתעצבנתי מזה מאוד. אני יודע שלא התאמצו להשאיר אותי. אין מה לדבר.
"היה לי לילה אחד קשה, ולקח לי זמן להפנים את זה. הרגשתי מרמור כזה. איך ההוא עשה ככה, איך הוא לא מתבייש, איך הוא לא יודע. היה לי שבוע הזוי, של מאבק, אחרי ששי אמר לי בעצם את ה'לא', וגם זה בשיחת זום בטלפון.
"בהתחלה גם זעמתי, ואמרתי לו את זה. נגררנו להתווכח על תנאי העזיבה שלי. לא ניהלתי את השיחה טוב. גם אמרתי לשי: 'מה משכת אותי חודש כשידעת שהיתה לי ההצעה מאינטל'. אחר כך היו עוד שיחות, ויצא לי להסביר לו, גם בטונים זועמים, למה אני חייב לקבל את החוזה שאני מבקש.
"דיברתי גם עם אנשים בדירקטוריון של הנהלת איגוד השיט. יש שם אנשים שאני מעריך, אני מיודד איתם. דיברתי עם יהודה מעיין. הוא היה היו"ר המיתולוגי שלי כשאימנתי את גל באתונה, ובכלל. רציתי לשמוע מה הוא אומר על כל העניין.
"יהודה אמר לי: 'אם יש לך הצעה אמיתית מאינטל, תעזוב אותם' (את איגוד השיט; ע"נ). זה היה הטריגר, שם נפל הפור. חצי שעה אחרי השיחה איתו הרמתי טלפון לאינטל - ואמרתי שאני בא".
• • •
לשיחה המסכמת עם היו"ר בובר, שנערכה בשדות ים, גור הגיע כבר "נקי", לדבריו. החוזה שלו באינטל היה מוכן. "כשהוציאו אותי לפני ארבע שנים מאינטל, בחזרה לים ולנבחרת, לא סבלתי בהייטק. להפך, נהניתי מהתפקיד שלי. כעת אני מרגיש שיש לי פוּקס גדול לחזור לשם. השוק טוב, ורוצים אותי. זאת חברה מדהימה עם תרבות ארגונית נהדרת".
אני מעריך שהיו גם שיקולים כספיים למעבר.
"החוזה עם אינטל כבר ישב לי במטבח. כל המשפחה שלי ראתה אותו. בלי המספרים, אבל זה כבר היה ברקע שארוויח שם כפול מהשיט".
50 אלף במקום 25?
"אתה אמרת. אסור לי להגיד מספרים".
אני לא רחוק.
"נכון. שחיתי באותו בוקר בחוף נחשולים, לאיים, אחרי הימים והלילות הקשים שעברתי, ופתאום הרגשתי שהסם מתרוקן ממני. שאני נקי. באתי לפגישה עם שי, וכבר ידעתי שאני בחוץ. רק דיברנו על תנאי העזיבה שלי. כבר לא היו הטונים הזועמים שלי מהשיחות הקודמות. אמרתי לשי, 'בוא, אפילו ניפרד כידידים בסוף'. גם סמדר המנכ"לית נכחה. היתה שיחה מאוד עניינית".
ואולי במבט לאחור גם אתה טעית? בעודף הריכוזיות שלך, בקשיחות? אולי יש בהתנהלות שלך דברים שמלחיצים את המערכת יותר מדי.
"קודם כל, ההבחנה שלך מאוד נכונה. אם היו לי, למשל, היכולות של שחר צוברי להתנהל עם הדרגים שמעלי ולהבין את הצרכים שלהם, להעמיד במקום בדברים החשובים, אבל לעשות את זה יותר בנחמדות - הייתי כמו המאמן האוסטרלי בשיט, ששורד בתפקיד. הייתי מייצר אז מדליה אחרי מדליה.
"אבל אין לי הכישורים האלה. אני לוחמן כזה, וכשאני לא לוחמן אני מוותר. ואם אני מוותר, אני נהיה מתוסכל. ואז בשנייה אני רב. ובכלל, אם אני נחמד למישהו וזה מנוצל לרעה - אז האדם נשרף אצלי.
"נאלצתי עכשיו להזיז את אזור הנוחות שלי, אבל אני אעשה באינטל תפקיד מעניין. אני נמצא בקבוצת הפיתוח המובחרת של החברה, מתעסק בליבות המחשב, ארוויח כפול כסף, אלמד דברים חדשים ואשתדרג. וכמו שקרה שלוש פעמים כשחזרתי לאיגוד, גם בפעם הבאה, כשאחזור לשם, הם כבר לא ישחקו איתי".
• • •
מי שיחליף את שטיינברג בתפקיד המאמן הוא גל פרידמן, מדליסט הזהב מאתונה 2004 שזכה גם בארד באטלנטה 1996. בשתי אולימפיאדות אלה, גור היה מאמנו של גל. עד היום השניים חברים טובים ושומרים על קשר רציף.
אמרת קודם שהעובדה שאתה לא ממשיך בנבחרת פוגעת בה. גל פחות מתאים בתפקיד ממך?
"לא, אני לא רוצה להגיד ככה. גל פרידמן ושחר צוברי (שהיה חניכו של גור בנבחרת, פרש כעת ומונה למאמן נבחרת הנשים בגלישה; ע"נ) הם אנשים שאני מאוד־מאוד מעריך. גל היה מיועד לאמן את נבחרת הנשים (לפני צוברי; ע"נ). ישבנו, דיברנו על זה. מבחינתי, יכולנו לשתף פעולה, הוא בנשים ואני בגברים. זה היה יכול להיות בשבילנו סגירת מעגל. היינו מאמנים ביחד, הייתי עוזר לו".
הוא לא מתאים בעיניך לגברים כעת?
"אני לא אומר שהוא לא מתאים. ניסיתי לשכנע אותו שיתעקש על הנשים, בגלל שאני חושב שהיה לו יותר קל להצליח עם הבנות. בגברים יהיה לו יותר קשה, אבל אני לא אומר שהוא לא יצליח. זה יאתגר אותו.
"נבחרת הגברים עברה עכשיו קמפיין מלא וטוב עם מערכת מסודרת. הם גם דעתנים. לדעתי, היה לגל יותר קל וכיף לבוא לבנות, כי מי שנותן שם היום את הטון זה בנות צעירות, ולא אלו שעברו את הקמפיין ליפן. הוא היה בא עם הניסיון והוותק שלו ובונה נבחרת מכלום. גדל איתה ביחד.
"אני רוצה להגיד לך עוד משהו, ואני פה לא ממצמץ: גל הוא איש מיוחד. הוא עשה בעבר שלוש מדליות עם נמרוד משיח, כמאמן שלו. גל מוערך אצלי הרבה יותר ממה שהוא מוערך בשיט הישראלי. הוא איש חכם ואני אוהב אותו. כיף לי שגל מקבל את התפקיד אחריי. אני מרגיש שהוא חצי ילד שלי. הוא חלק מהמורשת שלי. אני באמת רוצה שהוא יצליח, כך גם כל הספורטאים שאימנתי.
"ואספר לך עוד דבר. חצי שעה אחרי שסיימתי את שיחת הפרידה שלי בשדות ים, הלכתי לגל (שמתגורר בקיבוץ עם משפחתו; ע"נ) לקפה. ישבתי איתו ונתתי לו טיפים אחרונים איך לנהל משא ומתן עם האיגוד על נבחרת הנשים. אמרתי לו שהם לחוצים להראות שיש להם פתרון לנבחרת הגברים, ושלא יעז לקחת את זה.
"אחרי שלושה שבועות ראיתי אותו שוב, והבנתי ממנו שמדברים איתו על הגברים. אמרתי לו שוב 'שלא תעז'. אבל הבנתי ממנו שזה כבר קרה. אז אמרתי לעצמי, טוב, זה הזמן שלי ללכת אחורה".
הרגשת שהאיגוד השתמש בגל? אולי אפילו נגדך?
"כן. לדעתי, השתמשו בצוות הזה - גל בגברים ושחר בנשים - בתור החלטה שתיראה מצוין בתקשורת. מי יכול לבקר שני כוכבים כאלה?
"גל היה יכול להביא יותר ערך מוסף בנשים, וצוברי יכול ללכת על תפקידים יותר גדולים מאימון הנשים. הוא יכול להיות גם יו"ר, גם מנהל מקצועי, הוא יכול לעשות את שני התפקידים האלה ביחד".
אתה יודע מה אומרים חלק מפרשני הספורט: שאתה, בשורה התחתונה, לא הבאת מדליה ביפן, ושגל יוכל להצליח יותר – אפילו להשיג זהב בפריז.
"אין אדם ישר ומבין שאומר את זה. אפשר למצוא מישהו שכותב טוקבק כזה, בסדר, וגם יכול עיתונאי לכתוב את זה. שיכתבו. אז אני אומר לך על הכמעט מדליה: בשתי האולימפיאדות הקודמות הגיעו בשיט למקומות 17 ו־19. התוצאות שלי כמאמן באולימפיאדות הן 3, 1, ו־4. זה המקבץ שלי".
מה דעתך על ההופעה של הנבחרת באליפות אירופה שהסתיימה כעת במרסיי?
"אני גאה בהם. זה דגם סירה חדש, והתוצאה של תום ראובני (מקום שביעי; ע"נ) מעודדת. אני חושב שזאת בהחלט הופעה סבירה וטובה לזמן הזה. זאת רק תחילת הדרך".
• • •
הבקרים של שטיינברג נראים כעת אחרת לגמרי, במשרדו בפארק מת"מ (מרכז תעשיות מדע) - מתחם תעשיות הייטק במבואות הדרומיים של חיפה.
איך קיבלו אותך באינטל אחרי שעזבת אותם לשיט לפני ארבע שנים?
"תראה, בהייטק העריכו אותי. אני לא איזה פנומן, לא גאון מחשבים, אבל אני בא לשם עם קטע מיוחד. אני מאוד משקיע, ומעריכים אותי. אני לא מפסיד כעת באינטל. אני משתדרג טכנולוגית וערכית, ויהיו לי חיים טובים שם. אני לא פוחד.
"יהיו גם חסרונות. החיים שם אינטנסיביים בטירוף. אני לא כזה מנהל גדול. בים, כמאמן הנבחרת, יכולתי לנהל כל רגע כמו שאני רוצה. באינטל אני גם לא נמצא בתודעה הלאומית, וזה חשוב לי. חסר לי העניין הזה שאני יוצא מהתקשורת, מהאור.
"באינטל אני מהנדס פשוט, אפשר להגיד, ולא הכל יהיה ורוד שם. מקצועית בטח יהיה לי קשה. השחיקה, שעות העבודה. אני מכין את עצמי לזה, ואני לא הולך לשחק שם. אני גאה לעבוד בחברה הזאת, עם תרבות ניהולית תחרותית ברמות הרבה יותר גבוהות מהספורט ההישגי בארץ. מבחינתי, אני בא לשם לפרק ארוך וראוי".
• • •
הוא גדל ברמת השרון. בנם של גרשון (79), ד"ר לגיאודזיה (מדידה ומיפוי של פני כדור הארץ), שעבד במרכז למיפוי, ושרה ז"ל, שהיתה אחות בחדר ניתוח בבית החולים בילינסון ונפטרה מסרטן לפני שנים רבות. מגיל 10 כבר היה בים, שייט בהפועל ת"א.
"לא הייתי מספיק טוב ובולט כשייט", הוא משחזר. "זכיתי פעם אחת באליפות העולם בגלישת רוח, אבל זה היה בדגם לא אולימפי, בתחרות שנערכה בארץ ב־1991. באימון אני הרבה יותר מוצלח, ידעתי שהדרך שלי לתהילה תגיע משם".
הוא שירת בחיל הים, בחובלים, והשתחרר ב־1991 (כיום הוא סרן במילואים). משם התחיל לאמן בהפועל ת"א, ומ־1993 אימן את נבחרת ישראל.
אשתו נילי (50) היא פרופסור במדעי הבריאות, ראש בית הספר לחינוך ולהוראת החינוך הגופני במכללה האקדמית במכון וינגייט. הם מגדלים ארבעה ילדים: סער (20), שמסיים מסלול ביחידה מובחרת, יואב (18), תלמיד י"ב, תמר (15), שייטת במועדון השיט בשדות ים, אלופת העולם ואירופה לנוער בגלישת רוח, וניצן (13), מתעמלת מכשירים בנתניה ובנבחרת ישראל.
בראיון, שטיינברג שונה מהדמות הקשוחה הרגילה שלו. הוא מעט ביישן, מרבה לחייך, ובחלוף הדקות הוא נעשה יותר ויותר רך ונינוח.
"אני הילדותי בבית", הוא מפתיע. "אני עושה עם הילדים שלי מלא שטויות, יש הרבה צחוקים כאן".
מה, אתה רוקד ושר איתם בסלון?
"לא רוקד, אני צריך להיות שיכור בשביל זה. קשה לי להוציא רגשות. אני אדם מופנם בסך הכל. ככה גדלתי. נילי עוד יותר קשוחה ממני. עכשיו המצב בבית יותר רגוע. כשהילדים היו קטנים, היה הרבה יותר לחץ, כעת העצימות ירדה. יש לי משפחה שאני מאוד גאה בה, ואני רואה את חיי כמצוינים.
"כשהייתי באינטל בסיבוב הקודם היינו עושים הרבה טיולים. פעם בשנה שכרנו יאכטה בחו"ל לשבוע, היינו מפליגים ליוון ולקרואטיה, כיף אמיתי".
הוא מבשל בבית מדי פעם. "אני מבשל יותר מאשתי. שנינו לא בשלנים גדולים. בימי שישי אני קופץ לכפר פורידיס השכן, קונה דגים, חומוס, טחינה וכל שאר הסלטים. בערב יהיו על השולחן הדגים, אורז, סלטים, תפוחי אדמה. אבל ביומיום, לא נעים להגיד, אמא של נילי מביאה לכאן צידנית עם מלא אוכל מנהריה - בולונז, שניצלים. הילדים עושים לעצמם כל יום אורז ופסטה".
מילדיו הוא נדבק, לדבריו, באהבה לשחמט. "אני, בחצי השנה האחרונה, לא מפסיק לשחק שחמט, הילדים הלהיבו אותי ונתפסתי לזה". בין לבין הוא קורא אוטוביוגרפיות ("של אולמרט, של ברק"), אבל לא מרבה, לעדותו, לבלות בהופעות ("היינו בשלמה ארצי בקיסריה").
ואגב משפחה, ביום השיוטים האחרון באולימפיאדה ביפן חווה שטיינברג אירוע כפול מיוחד ומרגש. "יואב כהן התמודד בשיוט המדליות על מדליה אולימפית, והבת שלי, תמר, התמודדה באליפות העולם לנוער באיטליה בגלישת רוח. יואב הפליא בשיוט המדליות וניצח בו, אבל זה לא הספיק לו למדליה אולימפית. ובאותו יום תמר זכתה באליפות העולם".
במי היית יותר גאה?
"הייתי מרוכז כולי ביואב ובעבודה שלי. תמר היא שייטת מאוד מוצלחת ומוכשרת, ומובן שצהלתי כשהיא זכתה. עכשיו היא תנסה לעלות ולהשתלב בנבחרת הנשים הבוגרות בשיט.
"אז כשאני חושב על זה, אולי הכל באמת לטובה. אם הייתי ממשיך לאמן, תמר ואני היינו נפגשים כל הזמן בתחרויות ונוסעים ביחד לחו"ל עם הנבחרות. ומי צריך אבא נודניק לידך, כשאת מסיימת תחרות טובה בחו"ל ורוצה לצאת עם החבר'ה לשתות משהו טוב?..."
• • •
מאיגוד השיט נמסר בתגובה לדבריו של שטיינברג בראיון: "גור שטיינברג בחר לסיים את עבודתו באיגוד למרות שהיה לו חוזה לעוד שלוש שנים. אנחנו מאחלים לו בהצלחה בתפקידו החדש".
erannavon9@gmail.com