ההחמצה: הגולש יואב כהן חוזר לדרמה באולימפיאדה

זה היה רגע מזוקק אחד, שריגש מדינה שלמה. רגע כואב של גיבור ספורטיבי, שאחרי שבוע של שיוטים, החמיץ את התהילה ממש על הבאזר, בגלל נקודה אחת.

יואב כהן ישב על הסירה באנושימה, יפן, ותפס את הראש. הוא לא ידע את נפשו. רטוב כולו, אחרי שניצח בשיוט המדליות, הוא הביט אחורה וראה למגינת ליבו איך הגולש הסיני, קון בי, עוקף לקראת הסיום את הגולש הספרדי אנחל גראנדה רוק וזוכה במדליית הארד. אם הספרדי היה מקדים את הסיני, היתה המדליה הולכת ליואב.

"בשנייה הזאת, כשהבנתי שהסיני מקדים אותי בנקודה, בנקודה! - ולוקח את הארד - רציתי לבכות. רציתי לצרוח. מגיל 8 היה לי חלום להגיע לאולימפיאדה ולזכות במדליה. החלום שלי לא היה להגיע למקום הרביעי".

גם עכשיו, חודש לאחר מכן, כשאנחנו נפגשים בבית המשפחה בקיסריה, יואב (22) עדיין נסער. הוא לוקח פלח מנגו, מבקש מאביו שיביא לו כוס מים ואינו יודע את נפשו.

"זה היה בלתי נתפס. חיכיתי שיעירו אותי, שיגידו שהיתה טעות. שאין מצב שאלו התוצאות האחרונות. כאילו, להיות רביעי? נקודה מהמקום השלישי? ככה זה נגמר?"

ובאותו רגע עולה צער גדול על הטעויות הקטנות במהלך שבוע השיוטים?

"זאת חוכמת הבדיעבד. קרו הרבה דברים במהלך השבוע הזה, גם כאלה שלא היו בשליטתי. נגיד, באחד השיוטים זינקתי מעמדה קדמית והייתי בחמישייה הפותחת. אמרתי 'יאללה, עוד שיוט טוב, באנקר'. ואז בום, נכנסתי בתוך שיח.

"אמרתי 'פאק, אבל יאללה'. עשיתי רברס, וכולם טק־טק־טק, שורפים אותי. בחצי דקה כזאת אתה יורד ממקום רביעי או חמישי למקום 15. זה משהו ששווה 10 נקודות, לא נקודה".

מה עבר עליך מהרגע שהתחרות הסתיימה?

"נפילת מתח אדירה. שאלתי את עצמי, למה? למה זה נגמר? הגעתי לחדר שלי בכפר האולימפי ורציתי להיות לבד. וגם התעצבנתי. מצד אחד, בשיוט המדליות הראיתי לכולם מה אני שווה. מצד שני, לא הייתי מספיק טוב לעמוד על הפודיום.

"בלילה שאחרי התחרות, למרות שהגוף שלי היה גמור, לא הצלחתי להירדם. עצמתי עיניים וראיתי נקודות שהפסדתי. פלאשבקים לתחרות, לגלים. כל גולש שעבר אותי על שטות. כל שבוע השיוטים עבר לי בראש, ואני עייף מת, ולא מצליח לישון. הרגל רועדת, אני מזיע, ואומר לעצמי, וואלה, אני בפוסט טראומה".

אפילו בטיסה חזרה ארצה, המחשבות לא הרפו. "לא הצלחתי להכיל את סיפור הנקודה הזאת. בין מקום רביעי לחמישי יש הבדל, בין מקום שישי לשביעי יש הבדל, בין מקום שני לשלישי יש הבדל, אבל אין הבדל כמו בין מקום שלישי לרביעי".

הוא עוצר את שטף הדיבור, ומעיניו הכחולות ניבט מבט מחויך. "היום, כשחזרתי לעצמי, אני שמח שהרגשתי את האכזבה. שנתתי מקום לרגשות שלי ולא זייפתי. הבסיס שלי כבן אדם הוא בסיס של שמחה, אושר, הכרת תודה. אני אדם של צחוקים, של כיף. בכל פעם שאני לא במקומות האלה, הטבע שלי מחזיר אותי לשם".

אילו תגובות קיבלת?

"מאות הודעות תמיכה ואהבה. ממשפחה, מחברים, מהציבור. מספר העוקבים שלי גדל. כתבו לי גברים, נשים, צעירים, צעירות. בפייסבוק, באינסטגרם, בנייד. כולם עודדו אותי והתרגשו בשבילי כשראו את שיוט המדליות. אבל אני הייתי עם עצמי. הייתי כבוי".

שחר צוברי דיבר איתך?

"שחר התקשר אלי במהלך השבוע, לנתח את השיוטים ולשאול איך אני מרגיש. היה לו חשוב שאצליח, אנחנו חברים טובים. הוא ניסה לתרום מהניסיון שלו ורצה לשמוע ממני מה עברתי".

• • •

הוא עדיין שזוף מאוד מימי השיוטים ביפן. לבוש במכנסיים קצרים וגופייה, חף מגינוני ראווה, צעיר תוסס ומלא חיים. עד אפריל עוד התמודד על הכרטיס לטוקיו עם צוברי, מדליסט הארד מבייג'ינג 2008. שובר השוויון שעליו הוחלט מראש היה אליפות אירופה, שנערכה בחורף שעבר בפורטוגל - ובה זכה יואב במדליית הזהב וצוברי זכה בכסף.

לאולימפיאדה הוא הגיע, לדבריו, בכושר שיא. "החברים שלי מהנבחרת עזרו לי מאוד והתאמנו איתי בכל התקופה שלפני המשחקים. הגענו ליפן עשרה ימים לפני התחרות. עשיתי אימונים, רוטינות, שבמהלכם התחריתי עם היריבים האמיתיים שלי. לא היה שיוט אחד שבו יצאתי מהשלישייה הראשונה.

"התנאים בים היו כמו בשיוט המדליות, רוח קלה־בינונית. אלה התנאים הכי טובים לי, למרות שאני נחשב ורסטילי ומתמודד טוב גם עם רוח חזקה.

"מהיום שהגענו ועד יום הזינוק לתחרות היו תנאים טובים. ואז, ביום הראשון של התחרות, הגיעה לאזור סופת טייפון, והכל התהפך. זה גם משהו שלא יוצא לי מהראש. עשרה ימים אני מפרק את כולם, ביום הראשון התנאים מתהפכים, וביום האחרון - בום, חוזרים אותם תנאים כמו באימונים".

הסופה באה בהפתעה?

"לא, חמישה ימים לפני שהתחרות התחילה ראינו את התחזית. לא היתה סערת טייפון בשיוטים עצמם, אבל בגלל שהיה טייפון לפני, הרוח הפכה לחזקה. עשינו הכנות טובות לזה גם בארץ, ככה שהגעתי מוכן ובכושר טוב, פיזי ומנטלי, והייתי יכול להתמודד עם כל רוח ובכל מזג אוויר".

היית לחוץ?

"לא, הכל עבד לי טוב, לפי הרוטינות הקבועות שלי. כל יום שיחה עם גור שטיינברג המאמן, עם הפסיכולוג של הנבחרת יורם גובר, עם המנטור שלי ארי גיטלבנד, שהוא אדם מדהים ואני מתרגל איתו מדיטציות בשיטת וים הוף. כל ערב ב־21:30 הייתי עושה את המדיטציה הקבועה שלי עם ארי בטלפון, ואחר כך זהו, ישנתי כמו תינוק, בלי שום לחץ.

"בבקרים היתה לי רוטינה אחרת. אחרי שקמתי הייתי עושה מקלחת קרה, שם מוזיקה בפול ווליום ורוקד. במקלחת אני אוהב להסתכל במראה ולהרים את היד בתנועת ניצחון, סוג של דמיון מודרך.

"שעה וחצי לפני השיוט הייתי עושה אמבטיית קרח. אלי צוקרמן, המנהל המקצועי שלנו, ארגן מעין זולה ליד הקונטיינר של הגלשנים, הזמנו בריכת קרח מאמזון, וזה עבד נפלא. נתן לי את האנרגיה להסתער על השיוט. התרגשתי כל כך מההזדמנות להיות במעמד הזה, להגשים את החלום ולעשות את מה שאני אוהב בחיים".

• • •

שבוע השיוטים לא היה קל.

"כבר ביום הראשון הפסדתי המון נקודות. למצוף השני, בערך רבע שעה אחרי תחילת השיוט, נכנסתי בטופ 4. אנחנו עושים חמש הקפות של המצופים, ופעם אחת הלכתי ימינה. מי שהרוויח הם אלה שהלכו שמאלה, כי הרוח בצד שלי נפלה והלכה לצד השני. אנשים שהיו מאחוריי עקפו אותי בכמויות. וככה, על היום הראשון, בבום, הפסדתי עשר נקודות על כלום.

"אחרי יומיים של גלישה ידעתי שאני מעולה, אבל אני משחק יותר מדי הגנתי, כשאין באמת הגנה. גור ואני ניתחנו את זה והבנו שאני מגיע למקומות טובים בשיוט, ומתחיל להפסיד ברגע שאני נכנס למצב של שמירה על המקום, במקום להמשיך את הגלישה שהובילה אותי להיות בין הראשונים במהלך השיוט.

"אבל אז כבר היו תנאים שונים, רוח חזקה וגלים, וההזדמנויות שיש לך בתנאים האלה הן לא גדולות. אין מתנות".

למרות שכבר איבד כל סיכוי מעשי למדליה, לשיוט המדליות הגיע יואב עם רוח קרב אדירה. "אמרתי למאמן הכושר שלי, אייל פרקש, שיזמין אמבולנס לפיניש, כי אני הולך לתת שם את כל החמצן שלי. היה עלי פחות לחץ מאשר על גולשים אחרים, שהיו עדיין במלחמה על המדליות.

"באתי קרבי, אבל גם עם חיוך. הייתי נינוח. ארבע דקות לפני תחילת השיוט צעקתי לגולשים שסביבי: 'חבר'ה, זה השיוט האחרון שלנו, מה אתם רועדים? תחיו את הרגע'.

"קיראן בדלו ההולנדי צחק איתי. הוא כבר הבטיח את הזהב, אז הדלקנו אחד את השני, כשכולם מסביב בלחץ אטומי. אני מת על מצבי לחץ. רק מקווה תמיד שאגיע לרגעי לחץ.

"שתי דקות אחרי שיצאנו לדרך, אני רואה שהאיטלקי נפסל. ואחריו הפולני. ואני מבין מייד שאם אני מסיים ראשון והסיני מגיע חמישי, יש לי מדליה. הייתי באטרף.

"לצערי, גם הצרפתי נפסל, וזה דווקא לא היה לטובתי. את הסוף עם הסיני שעקף את הספרדי כולם כבר יודעים. אם הייתי עם עוד נקודה, היה לשנינו את אותו מספר נקודות, אבל המדליה היתה הולכת אלי, כי שיוט המדליות הוא הקובע, ובו סיימתי לפניו. ידעתי שאם הייתי מסיים כל אחד מהשיוטים הקודמים במקום גבוה יותר, היתה לי מדליית כסף או ארד".

• • •

מייד אחרי השיוט חיבק יואב בחום את המאמן שלו, גור שטיינברג. שניהם ידעו שהם שם ביחד, עד הסוף.

"לי ולגור היה לו"ז קבוע. היינו הרבה ביחד, לקחנו גם הרבה זמן חופשי, ולמדנו להסתדר מצוין. גור הוא לא המאמן שיחזיק לך את המגבת, ייתן לך מים וימלא את כל משאלותיך, אבל אני רואה בזה יתרון גדול עבורי. הוא מקצוען אמיתי, ואני הייתי צריך להתאים את עצמי אליו. הוא לא מטאטא כלום, נוזף אם צריך. אבל כשהוא מחמיא לך, אתה מאמין לו. הוא היה הכי אמיתי איתי.

"לפני שיוט המדליות הוא אמר לי: 'זה לא נגמר עד שזה נגמר. לא משנה באיזה מקום אתה ולא משנה התוצאה, אתה עושה את שיוט המדליות כדי לנצח, בשביל הערכים, כי זה מי שאנחנו'".

שטיינברג הוא זה שהוביל את גל פרידמן למדליית הארד באטלנטה ב־1996 ולזהב באתונה ב־2004. "אני מאוד מרוצה מההופעה של יואב באולימפיאדה, ובכלל, מהשנה האחרונה שלו", הוא אומר. "ראיתי אותו לראשונה כשהתחלתי לאמן את הנבחרת, ב־2018, ואמרתי, 'מה זה, הוא גאון. הוא ישתפר פיזית ומנטלית ויהפוך למפלצת'.

"אני זוכר איפה הילד הזה היה לפני שנה, הוא עשה מאז קפיצה מטורפת. בשלושת החודשים האחרונים, זה היה מדהים לראות אותו מתקדם.

"גם באולימפיאדה הוא תפקד נפלא. כל ערב הוא הגיש לי ולצוות שלי תחקיר מלא שהוא כתב, לבקשתי, על יום השיוט שלו. איזו רצינות, איזו בחינה עמוקה של מה הוא עשה, טוב או פחות. חוויה לעבוד עם בחור כזה. היה לנו שיתוף פעולה מעולה, תרגלנו הכל, שיפרנו, הידקנו והגענו לתוצאה מצוינת, אך לצערי לא מושלמת".

הדרמה בסיום השיוט האחרון הוציאה אפילו משטיינברג, מאמן קר מזג בדרך כלל, התרגשות גדולה. "אתה יודע, אני באמת אוהב את יואב", הוא מחייך. "חיבקתי אותו בסיום ואמרתי לו שאני גאה בו, וזה נדיר אצלי. נהניתי מכל רגע איתו. הוא אפילו הצליח להכניס אותי לאמבטיית קרח שהוא עושה כל יום, וזה קר וכואב.

"אם שואלים מה לא עבד ולמה הוא לא זכה במדליה, זו רשעות ממש. איפה הוא היה לפני שנה־שנתיים? במקומות 20 ומטה באליפות העולם. תחרות שיט היא לא תחרות ריצה. ניהלנו את זה אסטרטגית בצורה הכי מדויקת שאפשר. זו לא חוכמה להגיד 'אני הולך לנצח' ולקחת רק סיכונים, ובכלל לא להיות מחושב במהלך השיוטים.

"חצי שנה עבדנו על מתי להיות התקפי ומתי הגנתי, באילו תנאים של רוח ובאיזה מצב בשיוט אפשר לקחת סיכונים. ברור שצריך לשפר דברים שנעשו פחות טוב, אבל אני באמת גאה ביואב ובתוצאה שלו".

השבוע הודיע איגוד השיט כי שטיינברג פורש מאימון הנבחרת, בהסכמה, למרות שהחוזה שלו היה אמור להסתיים רק ב־2025. "ביקשתי לקבל עכשיו חוזה חדש לשבע השנים הבאות. זה נותן לי סמכות מול הספורטאים והאיגוד, שיודעים שאני כאן להרבה זמן, וגם זמן הכנה נאות לדגם החדש שנכנס כעת, ושקט כלכלי. האיגוד ביקש שאמשיך עם החוזה המקורי, ואת זה לא אוכל לעשות".

יואב מגדיר את פרישתו של גור כאבידה גדולה. "עשינו דרך ביחד, נוצר בינינו קשר מצוין", הוא אומר. "אני אוהב אותו וחייב לו המון. הוא חלק בלתי נפרד ממי שאני כיום, גם כבן אדם וגם כספורטאי. ממש חבל".

• • •

יואב הוא בנם של חננאל (55), בעל חברת בנייה, ואיזבל (64), שהיתה בעברה עיתונאית בצרפת. יש לו אחות אחת, עדי, מנישואיה הראשונים של איזבל.

הוא מספר על עצמו שהיה ילד טבע, אהב לטפס על עצים וללכת יחף, "מוגלי כזה". בגיל 8 התאהב בים, ולא רצה עוד לעזוב. התחיל לגלוש במועדון השיט הפועל שדות ים והפליא בביצועיו, בעזרת מאמנו המסור, שחף אמיר. בגיל 13 שכנע את הוריו לעבור מקדימה לבית שכור בקיסריה, כדי להיות קרוב למועדון.

הוא היה נער צנום וקטן, ובכיתה ח' קיבל זריקות של הורמון הגדילה. והוא גדל וצמח לתפארת. שלוש פעמים זכה באליפות העולם לנוער (עד גיל 15, עד גיל 17 ועד גיל 19), והיה לספורטאי הישראלי היחיד עד כה שזכה בשלוש אליפויות עולם בכל קטגוריות הגילאים.

בצבא שירת במעמד ספורטאי מצטיין בחיל הים. במאי 2020 השתחרר והמשיך בכל הכוח בהכנות לאולימפיאדה.

"אני לא יכול להגיד לך שלכל אימון אני הולך בכיף אדיר", הוא מודה. "יש בקרים קשים, יש ימים קשים, יש לילות שבא לך ללכת למסיבות עם חברים ואתה לא יכול. היו מצבים שהתבאסתי. אבל אני מרגיש שהוויתורים האלו על ההנאות הקטנות, הרגעיות, בשביל הדבר הגדול הזה שאני כל כך אוהב, הם מאסט. כשמסתכלים על התמונה הכוללת - אני חי את החלום שלי. באולימפיאדת פריז אהיה בסך הכל בן 24, אז יש מצב שאעשה עוד שתי אולימפיאדות, לא אחת".

חננאל יושב לצידו, מאזין לדברים. הוא מחובר אליו בכל נימי נפשו ולא מש ממנו. "אפרופו חלום", מעיר חננאל, "יום לפני שיוט המדליות היה לי חלום, שיואב מגיע לארץ, מעיר אותי, ואני אומר לו: 'מה אתה עושה פה? מה אתה עושה פה? יש לך מחר את שיוט המדליות'. ויואב אומר לי: 'אבא, לא, רק באתי להגיד שלום, יהיה בסדר, אני חוזר'.

"אתה לא מבין איזה אטרף היה כאן בבית בשיוט המדליות. צעקות, היה לי קשה להירגע. אני חושב שזו היתה החמצה, לא אכזבה. קרו הרבה דברים, ויואב עשה את מה שהיה צריך לעשות.
"כל יום אני חושב על הנקודה הזאת. זה לא עוזב אותי. אבל אני רוצה להגיד לך: הבן שלי הוא מקצוען אמיתי. והוא עשה באולימפיאדה דברים אדירים.

"קשה לי לפנק את יואב, בגלל ההקפדה שלו על התזונה ועל אורח החיים המקצועני. הרבה פעמים אני אומר לו, 'יואב, בוא נעצור, נאכל במסעדה'. אבל הוא רוצה רק את האוכל שלו בבית. חברים שלו יוצאים למסיבות, הוא לא הולך אם זה מתנגש עם הלו"ז שלו".

• • •

כשחזר הביתה מיפן, יומיים אחרי סוף התחרות, ניסה יואב להירגע.

"בלילה הראשון בבית התעוררתי שלוש פעמים מסיוטים. באחד מהם חלמתי שמעירים אותי בבוקר ואומרים 'יואב, היתה טעות, מתחילים את האולימפיאדה מחדש. יאללה, תארגן את הציוד'. בחלום אחר העירו אותי ואמרו לי: 'יואב, מצאו אצל הסיני סמים, שולחים לך את המדליה בדואר'. אתה יודע, דברים הזויים. ואני מתעורר עם דופק גבוה, לא מוצא שקט.

"אחרי כמה ימים, במוצ"ש, הלכתי עם חברים למסיבה. היו שם מלא צעירים בני גילי. כל אחד בא אלי ואומר, 'יו, אתה הכמעט מהאולימפיאדה'. אתה מבין? הפכתי לכמעט מהאולימפיאדה. ואין דבר שכואב לי יותר מההגדרה הזאת.

"זה החזיר אותי אחורה, שוב. מצד אחד, אני במסיבה, רוקד, והרבה חבר'ה באים אלי ומבקשים לעשות איתי סלפי. ואז אומרים את הכמעט הזה. הם לא אמרו את זה בקטע רע, גם הם היו מאוכזבים".

אתה מרגיש לפעמים שאולי הגלישה לא "שווה את זה"?

"מה זה 'לא שווה'? ברור ששווה. הגלישה היא החיים. מה אני עושה בסוף? גולש בים ועושה אימון כושר? חברים שלי משקיעים את הגוף שלהם בצבא. אולי אני בכלל האגואיסט מביניהם".

הוא מקבל חסות ותמיכה כספית מבנק הפועלים ומקבוצת מאיר (יענקל'ה שחר ובנו אור), חבר בסגל הזהב של הוועד האולימפי, ומקבל גם תמיכה ממועדון השיט שלו בשדות ים. "בנק הפועלים תמכו בי מכל הלב, גם בשנת הקורונה וכמובן עכשיו", הוא אומר, "וכך גם יענקל'ה ואור שחר, שנותנים לי תמיכה אישית מטורפת ואני בקשר מצוין איתם".

בנוסף, יש לו תזונאית צמודה, תמר אשלגי, שעוזרת לו בכל העניין הקולינרי; מאמן הכושר האישי אייל פרקש ומאמן הכושר של הנבחרת, אריה ריינר; ומי שמסייעת לו בהתנהלות מול התקשורת, ברוריה ביגמן, דוברת הוועד האולימפי ומנהלת השיווק.

לצד כל אלה מלווים אותו אלי צוקרמן, המנהל המקצועי של איגוד השיט; יו"ר האיגוד הקודם, גילי אמיר; והיו"ר הנוכחי, שי בובר.

"אני באמת עטוף מכל הכיוונים", הוא מחייך. "לא חסר לי שום דבר, וזה מאפשר לי להתרכז רק בעבודה שלי בים.

"השנה האחרונה היתה השנה הכי משמעותית בחיי מבחינת התבגרות, צמיחה, הכל. לפני שנה לא הייתי אלוף אירופה, לא הייתי מקום חמישי בעולם, ולא היה לי כרטיס לאולימפיאדה. אחרי שדחו את האולימפיאדה בשנה, פשוט הסתערתי על ההזדמנות המחודשת".

• • •

גלשן ה־RSX (ניל פרייד), שבו מתמודד יואב, יוחלף באולימפיאדה הבאה בדגם חדש – iQFoil, שמבוסס על טכנולוגיה חדשה. הוא קל יותר, מהיר יותר ומסוכן יותר: לסנפיר הגלשן מחוברות מתחת למים שתי כנפיים קטנות, וכשהמהירות עולה, יוצא גוף הגלשן לגמרי מהמים, למעט הכנפיים. הוא יכול להגיע למהירויות עצומות של כ־60 קמ"ש, וכדי לשלוט בו דרוש משקל גבוה יותר של הגולש.

"כשאחזור מהחופשה אלמד את הדגם החדש ואתמקצע בו", אומר יואב. "אבל אני לא אעשה את הקמפיין לפריז 2024 בהרגשה שאני בא לתקן את טוקיו. אני בא לייצר את הכי טוב שלי, לא צריך לתקן כלום. ברור שאנחנו מנתחים את מה שהיה ורואים על מה יש לעבוד כדי שלא נגיע שוב למצב הזה. ברור לי גם שמעכשיו, בכל תחרות, הנקודה הזאת תשב לי עמוק בראש.

"בשנה הזאת למדתי כל כך הרבה. למשל, לא להסתכל מה יהיה בעוד חצי שנה, מה יהיה בעוד שנה. ברגע שאני קם בבוקר ועושה את הכי טוב שלי בתשוקה ובאמונה, לוקח דברים בפרופורציות ופשוט חי את החיים, אין שום דבר שהוא בלתי אפשרי. באולימפיאדה הבאה אהיה בסך הכל בן 24, אז יש מצב שיש לי בכלל עוד שני קמפיינים או יותר".

תהיה מדליה בפריז?

"היום יש לי הרבה יותר חוסן מנטלי משהיה לי. שום דבר שיקרה מעכשיו כבר לא מפחיד אותי. יש לי דרייב אדיר, ובסוף אני באמת עושה את מה שאני הכי אוהב בעולם. הנה, עכשיו יש לי חופש, ואני לא נוסע לשופינג בחו"ל. אני חייב אקסטרים. גלישה. אז אני נוסע לאל סלוודור לחופשת גלישה של חודש עם החבר הכי טוב שלי, מאור עבו משדות ים שהוא שייט במפרשיות 470, שם נפגוש חברים נוספים.

"לשמחתי, אני כבר לגמרי במצב רוח טוב. בכיף. חזרתי לחיוך שלי, חזרתי לעצמי, האולימפיאדה מאחוריי, והחלום נשאר אותו חלום: מדליה אולימפית".

הצבע שלה משנה?

"ברור, אבל לא יעזור שאבחר אותו מעכשיו".

erannavon9@gmail.com