כבר קרוב לשני עשורים החיים מטלטלים את אמיר זרד מצד לצד. רק בן 18 וחצי, וכבר צבר רזומה של שלושה אנשים לפחות ומחזיק סיפור אישי שיש בו כל המצרכים המתבקשים לסרט עוצר נשימה.
עם חלומות על פרסום והצלחה, ושני תפקידים בסדרות מצליחות בטלוויזיה - "בני אור" ב־yes ו"לבד בבית" בחינוכית - זרד כבר גיבש מסקנות נחרצות על תקרת הזכוכית שהוא נחוש לנפץ.
"התעשייה הזאת מאוד קשה", הוא מסביר, "עוד לא נולד הבנאדם האמיץ שייקח אותי לקמפיין או לפרסומת. אני אגיד לך למה: כי אני שמן. אותי ישר ימתגו עם אוכל. לא ייקחו אותי לפרסם מלון, מכוניות או שמפו. אותי ייקחו אולי לקמפיין לירקות. להיות פרזנטור בכלל לא יציעו לי.
"איזו חברה תרצה לשים שמן כמוני על שלטי חוצות? התעשייה כולה מחפשת רק פרצוף יפה. עמוס תמם, אביב אלוש, יהודה לוי. לשחק תפקיד ראשי ב'בני אור' בחיים לא היו נותנים לי. אני לא פרצוף יפה. תפקיד ראשי בתיאטרון, זה גם כנראה לא יקרה לי. עצוב, אבל אני פה כדי לנסות לשבור את הסטיגמה הזאת, בעזרת השם".
מצד אחד, זרד משחק אותה כוכב, מתענג על העוקבים שעולים בהתמדה בעמוד האינסטגרם שלו (13.5 אלף, נכון לאמצע השבוע), נענה לדרישות לסלפיז בכל יציאה לרחוב ומפנטז להגיע עד לפסטיגל. "אני כוכב נוער יותר גדול מכל החבר'ה בניקלודיאון, ואני הכי צנוע שיש", הוא מצהיר, ומצד שני, לא מפתח ציפיות שהפרסום יעזור לו למצוא אהבה. או סתם זוגיות מזדמנת.
"עדיף לי לצאת לדייט עם קיר ולא עם בנות. הן עושות לי חיים קשים. אני נראה כמו אחד שבת תסכים להיות איתו? פעם, לפני שהתפרסמתי, כשעוד היה לי ביטחון עצמי גבוה, התחלתי עם מישהי והיא אמרה: 'איך נלך יחד ברחוב כשאתה כזה ואני יפה?' היום אני אומר בכאב לב: הן מתביישות שיראו אותן איתי בדייט, וזה רק בגלל המראה החיצוני. אז היום אני אפילו לא מתחיל איתן, כי אני יודע שאין לי סיכוי.
"בכיתה ו' ילדה אמרה לי 'אתה חי בסרט אם אתה חושב שמישהי תצא איתך', אז מייד ברחתי לאוכל, ורק עליתי עוד יותר במשקל. זה מרפא לי את הדיכאון. כבר שלוש שנים אני מנסה להתמודד עם המציאות, ואז מחפש איך לברוח ממנה.
"אני בורח לשירים, שומע אייל גולן וכאלה. בורח לצפייה בסדרות, כמו 'השוטרים'. בורח למשחק, או מסתובב עם חברים כדי להראות לעולם שהכל נוצץ אצלי ושאני חי את החיים הכי יוקרתיים בעולם, בזמן שעמוק בתוכי אני לא. אני תמיד משתדל לחייך, אבל אם תשאל אותי מה שלומי - בחיים אני לא אענה 'מושלם'".
הוא נולד בכפר סבא למשפחה קשת יום, עם אמא שהחליפה עבודות מזדמנות ואבא עם משיכה לאלכוהול ולהימורים. "ההורים שלי התגרשו, ולאמא שלי לא היה כסף לגדל אותנו, ואני ואחי היינו גם ילדים בעייתיים".
כשהיה בן 8 נשלח אמיר לפנימייה חינוכית בנתניה, וכעבור שנתיים לפנימייה בנס ציונה. "בפנימיות הייתי מוחרם כי לא ידעו לקבל שם את השונה, ולכן האוכל היה החבר הכי טוב שלי. כבר אז שקלתי פי חמישה מכל ילד ממוצע אחר. מרוב שהייתי ילד בעייתי, היו אומרים לי 'תאכל, קח עוד מנה, רק תעזוב אותנו בשקט'. ככה היו משחדים אותי, במקום לקחת אותי לשיחה ולהגיד לי 'תהיה ילד טוב, יש לך פוטנציאל' וכל הדברים שצריכים לומר.
"תבין, בשנה הראשונה בפנימייה הייתי מצטיין. יש לי תעודות. בשנה השנייה, כשהבנתי שאני עדיין מוחרם, התחלתי עם כל הבלאגן. הייתי שטן. בדיעבד, אני מבין שנקמתי בעיקר בצוות החינוכי, כי הם אלה שראו שמחרימים אותי ולא עשו כלום".
באחד מסופי השבוע, כשיצא מהפנימייה לביקור בבית, היה עד, לדבריו, לניסיון פגיעה באביו. "אבא שלי עשה טעויות בחיים שלו ושילם מחיר כבד. לבנאדם שפגע בו לא היה אכפת שיש לו משפחה. זה מקרה שילד קטן לא אמור לראות. אני פחות רוצה להיזכר בזה, כי זה די כואב".
אתה בקשר עם אביך היום?
"הוא כבר לא בין החיים, ועדיף שאני לא אדבר על זה".
בפנימייה, הוא מעיד, החל ליטול כדורים "כדי למחוק מהראש את מה שראיתי. דחפו לי זבל כדי להדחיק את הטראומה, אבל לא שיתפתי פעולה. היו לי שיטות להחביא כדורים בפה, ולזרוק אותם כשהמדריך יצא מהחדר.
"לקחתי את הילדים הכי מקולקלים בפנימייה והקמתי חבורה. הם היו מוכנים לאכול מכות בשבילי. יום אחד באתי למדריך וביקשתי את הפלאפון שלי. אם יש משהו שאני שונא, עד היום, זה את המילה 'לא'. כשהוא אמר לי אותה, לקחתי לום מאולתר מברזל, חזרתי למדריך ואמרתי לו: 'זוז הצידה'. שברתי את המנעול של הארון ולקחתי את הטלפון שלי. בדרך החוצה אמרתי: 'בפעם הבאה, הפנימייה הזאת כבר לא תהיה יפה'. מאז אף אחד שם לא אמר לי 'לא'.
"כשקרו דברים כאלה, מנהל הפנימייה היה מעיף אותי מחוץ לשער, אומר 'תחשוב על מה שעשית', מזמין משטרה ואומר 'עכשיו תתמודדו איתו'. השוטר אפילו לא העז לגשת אלי. יודע למה? כי כל החבר'ה שלי עמדו מאחוריי. היינו מקללים את השוטרים. אני לא מתגאה בזה, אבל זה הילד שהייתי אז. אלה השטויות שעשיתי בגיל 12-10".
אחרי הרבה חיכוכים הגיעה לבסוף התקרית שסללה את זריקתו של זרד מהפנימייה. "היתה מדריכה אחת שידעה להשתיק אותי במבט. הייתי יכול ללכת מכות עם קרשים ואבנים, לפצוע בנאדם, ופתאום היא היתה נעמדת מולי ובן־רגע הפכתי משטן למלאך. הייתי מקים את הבנאדם, נותן לו עזרה ראשונה, מבקש סליחה. איך זה? היא היתה יפה מאוד, ואני התנהגתי אליה כאילו היא אשתי.
"יום אחד, אחרי ששוב עשיתי בלאגן, ישבנו לשיחה על ספסל. דיברנו. פתאום עבר מדריך שנוא עלי, שהתגרה בי, אז לקחתי כוס זכוכית שהיתה על השולחן וניפצתי אותה על הקיר. הטענה היתה שלמדריכה נכנסה זכוכית לעין, יעני. הזעיקו משטרה, ואני הגעתי למצב שבכיתי מההלם שעשיתי את זה למישהי שהיתה כמו אמא שלי. היא היתה העוגן שלי בחיים. הסיבה שבגללה קמתי כל בוקר".
מה היה כל כך מיוחד במדריכה הזאת?
"היא לא החרימה אותי. היא ישבה לידי, עזרה לי. היתה אומרת לי 'לילה טוב' לפני השינה. אני בחיים לא הייתי עושה תורנות שטיפת כלים, אבל כן היינו שוטפים כלים יחד, והייתי אפילו שוטף לבד כדי שהיא תגיד לי 'כל הכבוד'. ממש נכנסתי להלם מזה שפגעתי בה".
בגיל 12 התייצב לדיון גורלי על המשך דרכו. "אמרו לי שאני ילד בעייתי שצריך מסגרת סגורה. שאלו אותי מה אני רוצה, ועניתי שאני רוצה לחזור הביתה. מה ששחרר אותי היו תעודות ההצטיינות שקיבלתי בשנה הראשונה. לבסוף הוחלט לשחרר אותי מהפנימייה.
"חזרתי לאמא שלי, אם חד־הורית עם פריצת דיסק, שהבית הכי זול שהיא מצאה ממוקם בשכונת פשע. אני יורד לרחוב ורואה מזרקים ואלכוהוליסטים. החברה הכי טובה של אמא מורידה כוס אחרי כוס, והילדים שלה יותר גרועים מאיתנו.
"בהתחלה חשבתי, 'לי זה לא יקרה', אבל אז אתה הולך למכולת כמו כל ילד נורמלי ורואה בנאדם יורה באדם אחר. למה? כי הוא לא נתן לו פרוטקשן על החנות. בכל פינה סביבך יש נרקומן, עבריין, רוצח, סוחר סמים, אלכוהוליסט. אתה מבין שזה מה שהעולם משדר לך.
"כילד בן 13 אתה יורד למטה ומתערבב בשכונה. פתאום אתה חלק מחמולה, ואז אתה מוצא את עצמך חייל־של, ואז אתה הופך לבוס בשטח, ומשם השמיים הם הגבול למה שאתה יכול להיות בעולם הזה.
"אני לא הייתי חייל. אני מההתחלה באתי לעבריין כבד ואמרתי לו: 'אני אהיה יד ימין שלך'. הייתי כבר בן 14, ובסוף באמת נהייתי יד ימינו. ואתה יודע מה האבסורד? שזה העבריין שעשה מה שעשה לאבא שלי".
אתה אמיתי?
"אבסורד, אמרתי. נכנסתי לעבוד אצלו, כי רציתי לראות מי הגבר שהיה לו אומץ לפגוע באבא שלי. סקרן אותי לדעתי מי הבנאדם. היה לו שם בשכונה".
אמו של אמיר, שמקשיבה מהצד, מסננת: "אולי זה היה סוג של נקמה מסוימת".
"נקמה לא היתה", מבהיר אמיר, "אבל גם לא ניצחתי. גם אני שילמתי אצלו מחיר. חשבתי שאני חזק פיזית, אבל הוכיחו לי שיש יותר חזקים ממני. ואני לא אוסיף".
מה הפירוש בשטח של "הייתי יד ימינו"?
"הייתי עבריין לכל דבר ועניין. גובה חובות, פרוטקשנים. הגעתי למצב שעם כל הגודל שלי, אפילו נשק לא הייתי צריך להוציא. הייתי דופק לאנשים בדלת בבית, היו רואים אותי בעינית ורצים להביא את הכסף, כי יצא לי שם של פסיכופת.
"היה ידוע בשכונה שלא מתעסקים עם אמיר, כי בפעם הראשונה אמיר בא להזהיר. בפעם השנייה הוא שובר פיקה של ברך. לא באתי לשחק משחקים, ובגלל זה גם הפכתי להיות מי שהפכתי להיות. והייתי הכי טוב, שתדע. זה לא שאהבו אותי וצייתו לי מתוך רצון טוב, פשוט פחדו שאוציא אקדח או סכין.
"הייתי מסתובב עם מאבטחים, ובכיסים שלי היו 60-50 אלף שקלים קשורים בגומי. מילד מוחרם הפכתי פתאום לאחד שכל השכונה שלו. היו זורקים עלי כסף כמו מים, וחשבתי לעצמי 'מה רע לי? אני מלך'. היו רגעים שבאמת הרגשתי מלך העולם התחתון.
"הפוזה הזאת, של ללכת ברחוב ומאחוריך אנשים שומרים לך על הגב, ועשרות אלפי שקלים בשטרות בכיס שלך. אתה אומר לעצמך: 'ניצחתי. אני קינג. מי יכול עלי? מי יחכה לי בפינה? מי ייגע בי?'.
"אבל אתה כל הזמן מסתכל אחורה. ומתחת לחולצה אתה לובש אפוד, כי לך תדע מי יבוא עליך. הייתי הולך לישון עם עין אחת פקוחה ואקדח או סכין מתחת לכרית".
נעצרת פעם על ידי המשטרה?
"אף פעם לא. תבין, לא נתתי להם סיבה לבוא לחפש אותי ולעצור אותי, כי אין על מה".
בגיל 16, כשלדבריו "כל השכונה כבר היתה בכיס שלי", ניגש אליו הבוס עם צילום של אלמוני, ופקד עליו: "הגיע התור שלך להעלים אותו".
"ברגע ששמעתי את המשפט הזה, לא רציתי יותר את העולם הזה. לא חשבתי שזה יגיע לשם, כי בוסים לא מחסלים אנשים. באותו רגע הבנתי שאני אולי בוס בשטח, אבל לא באמת הבוס. אני עוד מישהו. חשבתי שאמא שלי גם ככה מתביישת בי שנהייתי עבריין, ואם ארצח אנשים היא תתבייש בי עוד יותר. וגם, מי אני שאחליט מי יחיה ומי ימות. אני לא אלוהים.
"אמרתי לעבריין: 'שבעתי מהעולם הזה, אני לא רוצה לרצוח'. הוא ענה לי: 'מצחיק שאתה חושב שזה חוג או קייטנה, ושאפשר לבוא וללכת מתי שרוצים. מהעולם הזה יוצאים או בארון או אם אתה הופך להיות אני'. אבל לי היו ביצים משיש, וגם גב מהאנשים שלי, אז אמרתי לו: 'אני בבית. אתה יכול להוציא נשק ולחורר אותי אם זה מה שאתה רוצה', והלכתי.
"בסוף הצלחתי לצאת מהעולם הזה, רק כי הייתי מקושר לאנשים הרבה יותר חזקים מהבוס הזה. היה לי חבר שגדלתי איתו, עבריין הרבה יותר גדול בכפר סבא. הוא הוציא נשק ואיים להתחיל עם הבוס ההוא מלחמות עולם, לשרוף לו חנויות, תחנות סמים, תחנות דלק. אחרי שסגרו מה שסגרו ביניהם, החבר שלי אמר לי: 'אתה חופשי'. שאלתי אם אני חייב לו משהו, והוא ענה: 'זדיין מפה לפני שאתה מקבל אגרוף לפנים. לא רוצה אותך יותר בעולם הזה'".
אט־אט התחיל זרד, שחי היום עם אמו בכפר סבא, להתמודד עם חייו החדשים. "לבית הספר כבר לא הלכתי, אמא שלי היתה מסודרת כלכלית בזכות הכסף שעשיתי בעולם הקודם, ולא היו לי חברים. אז כנער בן 16 ניסיתי לחשוב מה אני יודע לעשות, וחשבתי, אוקיי, אני יודע ללכת מכות - אז אולי אמנף את זה. נרשמתי לאיגרוף תאילנדי.
"חשבתי להוציא על שק האיגרוף את כל העצבים העצומים שהיו בי על אלה שהחרימו אותי ועל העבריינים ששיחקו אותה עלי ועל אבא שלי. על הכל. בשיעור הראשון שמתי כפפות וקרעתי למאמן ייבגני את שק האיגרוף. היה לי לא נעים. זאת פעם ראשונה שמישהו שבר לו שק איגרוף. אפילו רציתי לשלם לו על זה".
במקביל לאיגרוף, השתתף זרד באתגר רשת שיזם מאמן כושר באינסטגרם - מה שהתפתח בהמשך לסדרת יוטיוב על דיאטה, "גדול מהחיים". סוג של "לרדת בגדול", עם פרק בכל שבוע, שבעזרתו הוריד 60 מ־185 הקילוגרמים שאיתם פתח את התהליך המצולם. "נהייתי כוכב רשת, וזאת היתה הפעם הראשונה שהרגשתי שאוהבים אותי לא כי מפחדים ממני, אלא כי אני דמות להשראה עבורם. בשלב הזה הבנתי שבתעשייה הזאת אני רוצה להיות ולפרוח".
דרך הרשת גילה זרד שמחפשים שחקנים ל"בני אור". הוא התייצב לאודישנים, סחף את היוצרים עם סיפור חייו הייחודי ועם הטבעיות שבה נכנס לדמות, ולבסוף קיבל את התפקיד של דאטו - חבר בכנופיית הנערים האלימה והפושעת שבמרכז הסיפור, בשכונה הבאר־שבעית הקשוחה.
"לא למדתי משחק. הייתי בקושי בחוג דרמה אחד, דרך פרויקט היל"ה, אבל כשקראתי את התסריט בפעם הראשונה ידעתי שהדמות הזאת היא אמיר של פעם. הרי הייתי בעולם הזה, אז רק הייתי צריך לקחת את אמיר מהעבר, לסנן קצת ולעשות ממנו דאטו. ויצא דאטו מדהים.
"מגיל קטן ידעתי שאהיה שחקן. ראיתי מלא סדרות ואמרתי לכל מי שרצה לשמוע: 'יום יבוא ואני אהיה לצד יהודה לוי, או במקומו'. כשהייתי קטן, אבי הטחול, מהסדרה 'הבורר', היה מודל חיקוי עבורי. אביב אלוש וצחי הלוי הם ההשראה הכי גדולה שלי. אם אני משחק היום לידם, אני מקבל התקף לב במקום.
"השאיפה הכי גדולה שלי היא לשחק ב'פאודה'. לעשות מלא סדרות פשע, מלא סרטים. תן לי להיות לצד שחקנים שעשו דבר או שניים, אולי מחזמר טוב. אני מסתפק במועט. רוצה פסטיגל. ברגע שאתה מגיע לפסטיגל, אתה יודע שעשית דרך מושלמת".
כשחקן, אתה לא חושש שידביקו לך טייפקאסט של עבריין?
"אני חולה על הטייפקאסט הזה, רק תן לי עוד. גם ב'לבד בבית' בחינוכית שיחקתי עבריין. אני משחק את זה הכי טוב, חד־משמעית. הסוכנות שלי, שרית ולורנס, קוראות לי 'טוני סופרנו הישראלי', אבל אני אף פעם לא ראיתי 'הסופרנוס'. שבוע לפני שהתחלנו לצלם את 'בני אור' ראיתי בפעם הראשונה את הסרט 'פני צלקת', וזה היה פאקינג פנומנלי. מאז אני רוצה להיות טוני מונטנה".
אתה יכול לשחק גם דמות הפוכה לחלוטין?
"אין לי בעיה לשחק הכל, להיכנס לדמות ולהיות עורך דין או חנון או גיי או תלמיד ישיבה. תשים אותי בדמות של גאון מחשבים, עם משקפיים ונזלת באף, ואני אשחק פצצה.
"בשלושת האודישנים הראשונים שלי, ל'בני אור', ל'לבד בבית' ול'האחיין שלי בנץ', שאמורה לעלות בקרוב בחינוכית ושאשחק בה את גוליית, התקבלתי. רק אחר כך התחיל רצף של 'לא', אבל ברור לי שבתעשייה הזאת צריך לדעת לשמוע גם את זה.
"כשצעקו עלי על סט הצילומים, או אמרו לי 'לא', מייד הורדתי ראש למטה. אם פעם הייתי מגיב לזה עם אגרוף או לום לפנים, היום אני סותם את הפה ואומר לעצמי בלב 'שתוק, הם צודקים'. גם אם עמוק בפנים אני יודע שמי שעומד מולי לא באמת צודק. התבגרתי".
מה עם שירות בצבא?
"לא עשיתי. הסברתי שאני לא יודע לקבל הוראות ושאני לא מתאים למסגרת הצבאית, כי אני עלול להיות אלים אם מפקד יגיד לי משהו לא במקום. הרופא מייד נתן לי פטור".
אתה לא יכול להכריח את עצמך להיכנס למסגרת ולקבל הוראות, כמו שאתה עושה כשחקן על הסט?
"צבא הוא מסגרת שאני לא אצליח להסתדר בתוכה. אבל אני כן מקפיד לתרום לקהילה בדרכים אחרות, כמו התנדבות אצל בני נוער בסיכון. ואני גם רוצה להתחיל להרצות על סיפור החיים שלי, כדי להשפיע על אחרים לטובה".
אילו תגובות אתה מקבל לשינוי הגדול בחייך?
"החבר ששחרר אותי מהעולם התחתון מאוד גאה בי. אחרי שהוא ראה את 'בני אור' הוא אמר לי בצחוק: 'אולי תתחיל לעבוד אצלי, בוא תהיה דאטו פה'.
"ההצלחה שלי היא הנקמה המושלמת מבחינתי. פתאום המורים שאמרו שלא ייצא ממני כלום, והילדים שעשו עלי חרם, והבנות שלא רצו לצאת איתי, כולם שולחים לי היום הודעות מחמיאות וכותבים לי 'אתה שחקן ענק'. פעם הייתי אומר שיבוא יום ואהיה שחקן, והיו צוחקים עלי. אז אני מרגיש שניצחתי את עצמי.
"אני לא אשקר, יש גם תגובות רעות. היתה סצנה, בפרק 3 של 'בני אור', שחשפנית מושכת אותי איתה לחדר. היא אנסה אותי, אבל בתגובות לסדרה קראו לי 'אנס'. למזלי, כבר יש לי שריון שמגן עלי וחוסם קללות. אני לא מתייחס לתגובות רעות. אתה יודע כמה פעמים אני הולך ברחוב ושומע את המילה 'שמן'? אני עונה: 'תודה רבה, הכי בריאים הם השמנים'. כשאתה שמן טוב לך, כי אתה יכול לאכול הכל, וזה מושלם".
ניכר שהמשקל הוא נושא שעדיין מטריד אותך.
"אני רוצה לעשות ניתוח מעקף קיבה, אבל לא כדי להיות רזה. אני רוצה, כי זה יעזור לי להרגיש טוב עם עצמי, יעלה לי הביטחון. אבל אני גם חושב לעצמי, יכול להיות שאת התפקידים שקיבלתי לא הייתי מקבל אם הייתי רזה. אתה יודע מה, לא אכפת לי מה אנשים אומרים.
"פעם הפריע לי מה אומרים עלי, אבל היום הכבוד שלי לא תלוי בכסף, בשעונים או בשרשרת מגן דוד. היום אני מתון ועדין יותר. אני אדם מחושב שיודע איך לנתב את עצמו. גם התקרבתי לדת. מי שמאמין לא מפחד, ואם אלוהים הגשים לי את החלום - אני רוצה לתת לו בחזרה".
בדרך להגשמת כל החלומות, הספיק זרד לעבוד גם בדומינו'ס פיצה. "הכנתי פיצות, חתכתי, פתחתי בצקים. ארבעה חודשים הייתי שם, תכף מנהל משמרת, אבל השבוע התפטרתי כדי להתמקד בקריירת המשחק".
לאחרונה נתפסו קטינים שפרצו וגנבו, ולטענתם קיבלו את ההשראה מצפייה ב"בני אור".
"מי שחושב שהוא גבר כי הוא פורץ לבית ספר, אז הוא האפס הכי גדול. זה אומר שהוא לוקח את הדברים הרעים מהסדרה, ולא את הצדדים החיוביים - האחדות והחברות שלנו כחבורה.
"אני מקבל המון תגובות מילדים קטנים, שאני לא יודע איך ההורים שלהם מאשרים להם לראות את הסדרה. ילדים בני 12-10 שאומרים לי שהם אוהבים את הדמות שלי והכל.
"אני כבר נקי מהעולם המלוכלך הזה שלוש שנים, צח כשלג, תודה לאל. המצפון שלי נקי ואני ישן בלילה בשקט. אבל אני רוצה להעביר את המסר לנערים שנמשכים לעולם הזה: אתם אולי מרגישים עכשיו ערסים, מעשנים סמים, מרביצים, וזה עושה לכם טוב, אבל זה חרא של דבר. זה יהרוס לכם את העתיד.
"מי שחושב שהוא ייכנס לעולם התחתון וירגיש מלך, אז נכון - בהתחלה תרגיש ככה, אבל מתישהו תגמור בכלא או בקבר, ורוב הסיכויים שזה יקרה מהר יותר ממה שאתה חושב".
nirw@israelhayom.co.il
