אילנית, אחותו של יצחק (איציק) כהן, היתה האחרונה ששוחחה עימו לפני שנעלם. השעה היתה 9:15 בבוקר לפי שעון ישראל. היא בדיוק תכננה חופשה, ויצחק הספיק לבשר לה שטיפל בשבילה בכל ענייני הביטוח.
ברגע האחרון הוא מסר לה את מספרו של סוכן הביטוח שלו ואמר שהוא חייב ללכת לפגישה חשובה. פגישת עסקים שאם תצליח - הוא יזנק גבוה, למדרגה הבאה, וכך יוכל לשלוח לאמו סכום גבוה שיסייע לה, כפי שהבטיח. "הוא לא ידע שהפגישה הזאת תהיה קטלנית", מספרת האם רחל בקול סדוק, "הוא הלך בתמימות".
היא יושבת על כיסא צמודה לקיר. מעליה תמונתו של קרוב משפחה, הבאבא סאלי. סביבה יושבים ששת בניה ובנותיה, ולצידה בעלה, אבי. בידיה היא אוחזת תמונות של יצחק כשהיה בן 13 ועלה לתורה, מנסה לחבק אותו כמו אז. מדי פעם הדמעות נקוות סביב עיניה, שקופות ונוצצות.
כשהן יורדות בלי הכנה היא מתעקשת שלא לעצור בעדן. "כל דמעה שיורדת מסייעת לעילוי נשמתו של יצחק", היא אומרת. "הבן שלי, החיים שלי. דמעות של אמא מעלות את הבן שלי במדרגות לגן עדן". כשהתבשרה לפני כשלושה שבועות שבנה האמצעי יצחק נעלם, היא הפסיקה לנשום. "עכשיו אני מרגישה כמו שהאימהות של החטופים והחטופות בעזה מרגישות", אמרה לבנותיה.
מנחמים מגיעים והולכים, מברכים על פירות האדמה והעץ לזכרו של יצחק, בנה הרביעי מבין שבעה אחים ואחיות, שנרצח יחד עם ארוסתו, ז'נבה לופז, הדוגמנית ומלכת היופי המקומית לשעבר, במחוז טראלק בפיליפינים.
נסיבות האירוע עדיין מעורפלות והחקירה המאומצת עוד בעיצומה. בינתיים, ידוע כי ב־21 ביולי, היום שבו נעלם, הוא עוד הספיק לצאת לטיול אופניים עם חבריו רוכבי ההרים. סמוך ל־3 בצהריים (זמן מקומי) הוא אמר לחבריו שלא יוכל להישאר איתם לארוחה כי יש לו פגישה חשובה. "וויש מי לאק", אמר ולא פירט. לפגישה בטראלק הוא יצא עם ז'נבה. מאז איש לא שמע מהם. רכב השטח שלהם נמצא שרוף בפאתי הכפר כריסטו ריי בקפאס.
מייד עם היעלמו בפיליפינים - ובמשך השבועיים שבהם נעדר - פתחה משפחתו חמ"ל. מספר הטלפון של סוכן הביטוח, שיצחק מסר לאחותו אילנית רגע לפני הפגישה, סייע לחיבורים הראשוניים. את הפיקוד לקח לידיו יניב, האח הגדול שמתגורר בשווייץ.
יחד עם חבר קרוב של אחיו הוא אסף ראיות, התראיין במדיה המקומית ופרסם מודעות שבהן הובטח פרס כספי למי שימסור מידע. "כשאילנית אמרה לי שיצחק נעלם הרגשתי שהוא חי - ומייד התחלנו לגייס כסף", מספרת רחל. "היו לנו שבועיים שלא ידענו איפה הוא, כאילו האדמה בלעה אותו".
בתחילה ניהל יניב את החמ"ל מציריך, אבל מהר מאוד הוא הבין שכדי להצליח לאתר את אחיו הוא חייב להגיע לפיליפינים ולעבוד שם יחד עם חברו הקרוב של יצחק. בהדרגה נאספו חלקי הפאזל.
הראשונה שדיווחה למשטרה על היעלמות בני הזוג היתה ג'וני לופז, אחותה של ז'נבה. היא סיפרה לחוקרים שאחותה שיתפה אותה בכך שהם עמדו לדון עם בחור מקומי, שוטר לשעבר, על רכישת קרקע שהוא משכן בשנת 2021 כנגד כמה הלוואות שקיבל מיצחק לאורך תקופה מסוימת. בני המשפחה של יצחק שיתפו שאותו אדם היה חייב לו בסך הכל 250 אלף דולר.
אל המשפחה בישראל הגיע המידע על היעלמותו בהפתעה גמורה. נתנאל (נתי), אחד מאחיו, קיבל הודעה מחברו הקרוב של יצחק באחת הרשתות החברתיות. "הוא כתב לי 'צור קשר דחוף'", הוא מספר. "כשהתקשרתי, הוא אמר לי 'מצאו את הרכב של אחיך שרוף. אחיך נחטף או נרצח". נתי מיהר להעלות על הקו גם את יניב.
"יצחק היה האח שהכי דומה לי", מספר יניב. "הוא הכי קרוב אלי בתפיסת העולם. הוא תמיד הסתכל עלי כאח הגדול שלו ועשה דברים בעקבותיי. כשגדלנו, הוא התחיל לטייל בעולם, אחריי, בגלל שהייתי חולה על טיסות ותרבויות חדשות".
האם רחל: "הוא היה ילד עם ידי זהב. את כל הבית הוא שיפץ לנו. בכל פעם שהגיע הוא היה מתקן, משפץ ומתאים את הבית לנוחותנו, אבל לפני הכל הוא היה מצחיק. הוא היה ליצן קטן. תמיד הצחיק את כולם וכולם אהבו אותו בגלל החיוך שלו"
כל היישוב התגייס
בחדרו של יצחק שבקומה התחתונה של בית ההורים ניצבים זה לצד זה דגמי המטוסים שאסף לאורך השנים, מזכרות שהביא מטיוליו הרבים בעולם. "יצחק היה האח שיותר הצליח והגיע להישגים יותר גדולים כלכלית", מספר יניב. "הוא תמיד עזר ונתן לכולם, והוא הגיע לפיליפינים בעקבות חברי ילדות כדי לעשות שם עסקים".
הוא הגיע לפיליפינים ב־2015 ובשלב הראשון הקים שם עסק של שיפוצים. בהמשך פתח חברה לתיירות ומכבסה. "בפסח, כשהוא בא לביקור, הוא סיפר לנו שהוא רוצה להקים במכבסה גם בית קפה", מספרת האחות אילנית. "כל רעיון שהיה לו - הוא מייד הוציא לפועל. הוא חזר, קנה מקום, שיפץ והזמין את נתי, שעוסק בבישול, לבוא לעבוד איתו".
"הוא סמך על אנשים שמשכו אותו לכיוון הלא נכון", מוסיף יניב. "הוא נעקץ ונשרף בגלל שהתקרב לאש. מתוך הדרייב האישי שלו להצלחה הוא לא ראה לקראת מה הוא הולך. זה עצוב שכך סיים את חייו, כשהוא בסך הכל רצה להתקדם בחיים. הוא אמר לי 'אחי, אני עובד על משהו שאם זה מצליח אני עולה מדרגה', אבל לא סיפק פרטים על הפגישה האחרונה בחייו".
יצחק נולד וגדל במצפה יריחו, יישוב קהילתי דתי בגוש אדומים שמשקיף אל יריחו. משפחתו חיתה בצנעה, והוא הבין מגיל צעיר מאוד שהוא חייב להצליח בעסקים כדי לסייע לה. "יצחק היה חייכן, אדם מאושר עם חסד בלב", מספרת אמו.
"הוא היה ילד עם ידי זהב. את כל הבית הוא שיפץ לנו. בכל פעם שהגיע הוא היה מתקן, משפץ ומתאים את הבית לנוחותנו, אבל לפני הכל הוא היה מצחיק. הוא היה ליצן קטן. תמיד הצחיק את כולם, וכולם אהבו אותו בגלל החיוך שלו".
"הוא היה האח הכי מצחיק בעולם", מסכים נתי עם אמו, והאחות חדווה מזכירה את החיקוי שנהג לעשות לדונלד דאק. "אני זוכרת איך כילדה הייתי אומרת לו כל הזמן 'יצחק, תעשה את האפצ'י של דונלד דאק!'".
הוא למד בתיכון מלך בירושלים וב־2008 החל ללמוד משחק בבית הספר "המרתף". "הוא היה שחקן וחקיין, והוא תמיד היה מרים את המצב רוח", מספר אביו. "כולם שקטים ופתאום הוא מעיר את כולם, משמח את כולם. היה לו את הכישרון הזה. היה לו לב טוב.
"בסוכות השנה אני מחליף קידומת לגיל 70, ויצחק מאוד רצה לשמח אותי, להפתיע אותי, ואף קנה כרטיס טיסה למועד היומולדת שלי. כחלק מהשיפוצים שהוא עשה בבית, הוא בנה לנו עוד קומה, לנכדים".
החודש הוא היה אמור לחגוג את יום הולדתו ה־38. חייו, כך נדמה היה לכולם, ובמיוחד לו עצמו, היו במסלול המראה. הוא עמד לשאת לאישה את ז'נבה, זוגתו בשש השנים האחרונות, והעסקים שפתח בפיליפינים הלכו והתרחבו. "הם היו מאושרים ומאוהבים", מספרת אילנית. "הם גרו יחד, עבדו יחד, נרצחו יחד וגם נקברו יחד - עד שנמצאו".
את ז'נבה (27) הוא הכיר ב־2018, כשהחלה לעבוד עימו באחד העסקים. הם מייד התאהבו. "היא היתה מועמדת בתחרות מלכת היופי, וכשהיא נעלמה זה היה סיפור גדול בפיליפינים", מספר יניב. "סינדרלה שנעלמת כאילו בלעה אותה האדמה - זה תופס כותרות. זה עזר לנו לדחוף את החקירה".
לדברי האחים, התקשורת המקומית הפנתה בתחילה אצבע מאשימה אל יצחק, בטענה ש"העלים" את זוגתו ולאחר מכן גם את עצמו, אבל בזכות פעולות מהירות בשטח התמונה השתנתה. "היתה הרגשה שהמשטרה מחפה על השוטר לשעבר, ולכן היה לנו חשוב להיות זהירים מאוד", ממשיך יניב.
חברו הקרוב ביותר של יצחק הציע שקודם נאסוף את כל הראיות שיש לנו, ורק לאחר מכן נחשוב למי אפשר להעביר אותן. בסופו של דבר עורך הדין של החבר הסכים לקחת את התיק שלנו ודרכו הגענו לנציג משרד החקירות הראשי של הפיליפינים. נפגשנו איתו במנילה ומסרנו לו את הראיות והמידע שאספנו".
אלה היו שבועיים מורטי עצבים, שבהם האחים וההורים המשיכו להאמין שיצחק בחיים. "חיכינו שמישהו יתקשר ויגיד שהוא רוצה כופר", מספר אביו. "היינו משלמים כל סכום כדי שיחזור חי. כל היישוב התגייס. חילקו תהילים וביקשנו שיתפללו עליו".
במקביל, יניב וחברו הקרוב של יצחק יצאו בתקשורת המקומית עם הודעת פרס כספי בסך מיליון פסו למי שימסור מידע שיסייע לאתר את בני הזוג הנעדרים. "פעלנו גם מול השגרירות, שסייעה במהלכים הדיפלומטיים, וביצענו פעולות כדי לשמור על הסיפור ויראלי ולהישאר בתקשורת".
לדברי יניב, יצחק וז'נבה הכירו את החשוד המרכזי ברצח לפני כשלוש שנים. בהתחלה הוא ביקש הלוואות קטנות, אולם בהמשך הסכומים גדלו והוא הציע ליצחק למשכן עבורו קרקע תמורת ההלוואות. "הוא עניין את יצחק בעסקי קרקעות, וזאת בעצם היתה הפגישה האחרונה", אומר יניב.
"הבנו שהחשוד המרכזי ביקש עוד סכום כסף, ויצחק וז'נבה אמרו לו שהברז נסגר עד שעניין הניירת על הקרקע יוסדר.
"הוא חזר אליהם אחרי כמה ימים ואמר שיש לו אישור להחזקת האדמה וגם קונה - זה מה שהבנו מתוך ההתכתבויות שלהם. חשוב לי שיידעו: ליצחק היה לב טוב, הוא היה מוכשר, שניהם היו אהובים. הוא לא היה מעורב בעבריינות. זה לא עבריין קטן שנפל על עבריין גדול. היה לו דרייב להצלחה, הרבה תמימות ואולי גם חוסר ריכוז. הוא קיבל החלטה לא נכונה. הוא נגע באש ונשרף".
סבל מתמשך
ב־10 ביולי זעקו הכותרות בתקשורת המקומית כי "גופותיהם של מלכת היופי ז'נבה לופז ובן זוגה השחקן הישראלי התגלו במחצבה, בעקבות טיפ מסתורי", לצד תמונותיהם של בני הזוג. בהמשך, כאמור, נודע כי מי שהוביל את החוקרים אל המקום שבו נקברו זה לצד זה היה החשוד המרכזי, שכנראה ביקש לעצמו את הפרס הכספי.
בנתיחה שלאחר המוות נקבע ששניהם נורו. ז'נבה ככל הנראה נורתה גם בגבה כשניסתה להימלט מהרוצחים. עבור המשפחה חוסר הידיעה היה החלק הכי קשה בטרגדיה שפקדה אותם. "בכל העשייה המטורפת הזאת לא הבנתי את העומס של חוסר הוודאות שישב לי על הכתפיים", מספר נתי.
"אחרי שמצאו את יצחק וז'נבה הסתכלתי רגע במראה ונבהלתי מעצמי. עליתי על המשקל וראיתי שירדתי 6 קילו. רק אז הבנתי את כמות הלחץ שהיתה עלי. אלה היו שבועיים נוראיים. לא תפקדנו בכלל, לא ישנו ולא אכלנו, כל הזמן היינו בטלפון מול יניב".
"הרגשנו ממש כמו משפחות החטופים", אומרת אילנית. "הרגשנו את זה על בשרנו. המשפחות של החטופים כבר תשעה חודשים שורדות את זה. אותנו הרגו שבועיים בלי לדעת מה קורה ליצחק. קשה להבין איך אפשר לעמוד בסבל כזה תשעה חודשים".
"הודינו לשם שמצאנו אותו", אומרת האחות מיכל. "יש אנשים שנעלמים שם בפיליפינים ולא חוזרים. קרה לנו הנס הכי גדול, שהבאנו אותו לקבורה בישראל. אין שמחה כהתרת ספקות. כשאמרו לנו שהוא מת, ירד ממני לחץ אדיר. מובן שזה עצב נורא, אבל הכי נורא זה לא לדעת איפה אח שלך ומה עושים לו. האם מתעללים בו? איפה הוא נמצא? מה עובר עליו?".
האחות מיכל: "יש אנשים שנעלמים בפיליפינים ולא חוזרים. קרה לנו נס גדול שהבאנו אותו לקבורה בישראל. כשאמרו לנו שהוא מת ירד ממני לחץ אדיר. כמובן זה עצב נורא, אבל הכי נורא זה לא לדעת איפה אח שלך ומה עושים לו"
גם לאחר שגופתו של יצחק אותרה, המשפחה נאלצה להמתין שבוע עד שהוא הובא לקבורה בישראל. כשהאמבולנס הגיע לבית העלמין במעלה אדומים ניגשו האחיות, האחים וההורים כדי לזהות ולהיפרד.
"כשהודיעו לי שמצאו את יצחק ללא רוח חיים, התחלתי לצרוח מרוב כאבים", משחזרת רחל. "התחלתי להרגיש את הלב שלי, לא יכולתי לנשום. הנכדים שלי התחילו לרעוד. הלכתי לשירותים עם סחרחורת. הרגשתי שמוציאים לי חלק מהנשמה שלי".
כשביקשה להיכנס לחדר הטהרה, לא אפשרו לה להתקרב לאזור הראש. "רציתי לחבק אותו פעם אחרונה. זה היה לי חשוב כי אמא צריכה לתת חיבוק בשביל שהנשמה תעלה למקום גבוה יותר. אני יודעת שיצחק צריך אותי עכשיו. הרגע הכי קשה הוא הרגע שבו שמים את הבן באדמה וזורקים עליו עפר. צרחתי "תפסיקו! לא! אל תיקחו לי אותו!' - ככה זה אמא. לקחו לי את הילד שלי, לקחו לי את הנשמה".
Noam.barkan@gmail.com
