תמונות קרב: המתעדים המבצעיים שצילמו את המלחמה באמת - ומקרוב

"מהות התיעוד המבצעי" - סמל ניב ונטורה, בן 21 מכרמיאל

ניב לחם עם הכוחות בביה"ח שיפא, מרכז הפעילות בתקופה האחרונה. "פה, אם אתה מפספס - זה יכול להרוס את העבודה", הוא אומר. "אני מנסה כמה שיותר להתחבר לתמונה הכללית, להבין את המשימה ולהיות במקום הרלוונטי. מלחמה היא דבר מורכב, וכאן הבנתי את מהות התיעוד המבצעי. זה נראה לא טוב אם מציגים את האירוע לא נכון"

חיבור קרבי

"בג'בליה הייתי עם גדוד שקד של גבעתי. בבוקר ניגשנו לטיפול בנמ"ר, ולוחם מיחידת הכלבנים עוקץ יצא לסיבוב עם הכלב שלו. הכלב הסתכל לכיוון אחד, החייל לכיוון השני - ואני הייתי במקום הנכון"

יוצאים לסריקה

"מחוץ למתחם היולדות בביה"ח שיפא. מפקד סיירת נח"ל והקשר שלו, לפני סריקה שבה נמצאו הרבה אמצעי לחימה"

מבעד לסורגים

"רק הגענו לביה"ח שיפא, ובדיוק כרזו למי שבפנים לצאת. החייל בתמונה מביט לעבר מבנה המיון, שם היה חשש להימצאותם של מחבלים רבים"

התמונה שלה - סמלת מיקה נקש, בת 20 מהרצליה

פעם חיילות לא היו עוברות את הגבול, אבל המלחמה הוכיחה את חשיבותן. "חציית הגבול בפעם הראשונה היא אירוע בלתי נשכח", נזכרת מיקה. "נכנסנו עם משאית תובלה פתוחה וצפופה מחיילים. היה לילה, חושך מוחלט. לא ראיתי כלום, רק שמעתי פיצוצים. למחרת, כשהתעוררתי וראיתי את ההרס מסביב, נפל האסימון. אמא שלי בגדול עד היום רוצה להרוג אותי, אבל היא מתמודדת ובעיקר גאה".

"אמא, אני בעזה"

"החיילת אמרה לי 'אני חייבת תמונה, אבל בלי נשק ושלא איראה עצובה. אני רוצה להראות בבית שאני בסדר'. שאלתי 'והמסגד ברקע?' והיא ענתה 'ברור, אחרת איך אמא תדע שאני בעזה?' הכל נראה נכון, אז היה קליק אחד"

מחווה לקופולה

"אני אוהבת את הסרט 'אפוקליפסה עכשיו', וריכוז הכוחות הגדול שתפסתי כאן הזכיר לי סצנות ממנו. עמדנו שעות עד שהשיירות היו מוכרחות לצאת לדרך"

גשם בעיתו

"אני שונאת קור, וזה היה הגשם הראשון בג'בליה. כמו שרואים, יש הרבה בוץ טובעני"

"ליצור זיכרונות" - מיכה בריקמן, מתנדב למילואים, בן 46 מחיפה

במהלך המלחמה, חטיבת התותחנים 215 חיפשה צלמים מתנדבים לתיעוד יחידותיה. מיכה מיהר להגיע, ומשם הדרך לעזה בליווי יחידות נוספות היתה קצרה. "זו התקופה הכי משמעותית שהיתה לי מבחינת יצירה ותיעוד של הרגע", הוא משוכנע. "האג'נדה שלי לאורך הדרך היתה ליצור זיכרונות עבור החיילים שבשטח. אין כאן עניין כלכלי או עיתונאי. אני שולח לחיילים את התמונות כדי שיראו את הדברים המדהימים שהם עשו".

"כל הסיפור"

"צפון הרצועה, חייל מאבטח ציר על גג המטה של מפקד חטיבה 261. כל הסיפור בתמונה אחת. מצד אחד חייל ודגל ישראל, מנגד - ההרס ברצועה"

תמונת מראה

"כשנכנסים לאיתור במבנה חייבים לאבטח את כל הצדדים, אז בתמונה אחת הצלחתי לתפוס שתי עמדות"

מדרגות לגן עדן

"חוסר ההיגיון של האויב. אני מצלם לפעמים צילומי אדריכלות, ופה מדובר בבית מדהים בשכונת רימאל. היה יכול להיות להם גן עדן, במקום זה גררו אותנו למלחמה נוראה"

"יומן מסע" - סמ"ר יובל איטליאנו, בן 21 ממושב כפר בן נון

יובל, הנמצא שלושה חודשים לפני שחרור, היה בעזה במשך תקופה ארוכה בצמוד לסיירת הנח"ל. "כל אירוע - זה קודם כל להגיב כלוחם ורק אחרי זה לצלם. התמונות הן חלק מיומן מסע, ביחד עם מחברת שבה תיארתי מה עבר עלינו", הוא מספר. "אני זוכר שהיינו במחנה שאטי, ויצאתי לשמירה ב־5:30 בבוקר אחרי לילה גשום. הגעתי לשער, ושם נגלו לי רצועת החוף וקשת בענן שנעמדה ממול. זה היה רגע שהוכיח לי שאנחנו עדיין על כדור הארץ"

בתוך הסמטאות

"אחד הדברים שרציתי להוציא מג'בליה היה הסמטאות הצרות והמסובכות. ככה אתה הולך, נושם וישן. זה מה שחווים"

קדימה הסתער

"רוב התמונות הטובות שלי הן מג'בליה. המון אקשן במקום שעדיין לא נהרס לחלוטין. אחרי חודש וחצי בעזה הרגשתי יותר בנוח ופחות מפוחד"

נשק לכל כיוון

"עברנו יום עם המון היתקלויות באזור דרג' תופאח. התמונה מראה את דריכות הלוחמים - ואכן, באותן השניות הותקלנו מלפנים"

חנוכה בג'בליה

"חזרתי משמירה, ורגע לפני שעליתי לישון ראיתי את אחד מחבריי לחפ"ק מתפלל. בלי לתכנן שלפתי מצלמה"

סרט מלחמה - סמל דניאל מדיוני, בן 19 ממושב מדרך עוז

דניאל, שהחל לצלם בגיל 16 במסיבות באזור עמק יזרעאל, היה צמוד בעזה בעיקר ליחידת דובדבן. "הגעתי לפני כמה שבועות הביתה, פתחתי טלוויזיה ופתאום ראיתי תמונות וסרטונים שלי", הוא מספר. "לצד העובדה שזה מרגש ומגניב, אתה מבין כמה העבודה שלך חשובה להסברה בארץ ובעולם. אני מרגיש שאני מצלם סרט מלחמה, רק בחיים האמיתיים"

משיב אש

"במהלך דילוג במחנה שאטי התחילו לירות עלינו מתוך בית. מייד תפעלנו את האירוע"

טילים טילים

"חייל יורה רקטת מטאדור, כחלק ממכת אש כדי להבטיח שאף אחד לא יפתיע אותנו מאותו מקום"

"בלי שום היסוס" - סמ"ר (מיל') דוד רבייב, בן 22 מראשון לציון

דוד נכנס לרצועה בתחילת התמרון הקרקעי, עם גדוד 614 של הנדסה קרבית. אחרי כ־50 ימי לחימה נפצע קשה מפגיעת אר.פי.ג'י. כעת הוא בשיקום ומשוחרר מהצבא. "אני מאושפז כבר יותר משלושה חודשים, ומצבי משתפר לאט־לאט", הוא מספר. "אני אמור להיות כאן עד אוגוסט, אבל זה גם יכול להיות מעבר. הייתי בוחר שוב בתיעוד מבצעי בלי שום היסוס"

"הגיבור שלי"

"התמונה צולמה דרך מכשיר לראיית לילה, ברגעים הראשונים של הכניסה לעזה. הלוחם הוא מג"ד ב' שלנו, מעיין מולא, שלא היה אמור להשתתף בלחימה ולא קיבל צו, אבל מיהר להתנדב. מעיין נפצע ביחד איתי, ומבחינתי הוא הגיבור שלי. גם הוא מאושפז ונמצא בהליכי שיקום, ואנחנו מתראים"

"חוויה משנה תפיסה" - סמל יונתן לוין, בן 20 מתל אביב

יונתן היה בכלים הראשונים שחצו את הגדר בתחילת התמרון היבשתי, ביחד עם גדוד 601 של הנדסה קרבית. "בסוף דצמבר, בצפון הרצועה, היתה לנו היתקלות ושני חבר'ה נהרגו. עזרתי לפנות אותם, ובאותם הרגעים רק מצלמת הגו־פרו שעלי תיעדה", הוא מספר. "אתה חווה המון בלחימה. זו חוויה שמשנה את התפיסה על הצבא, ועל החיים בכלל"

מתחת לשמיים

"תחילת התמרון, צפון הרצועה. הלוחם בתמונה הוא סא"ל שמעון עורקבי, מפקד גדוד 601. ראיתי מטוסים חגים בשמיים, ומאחר שבצילום אפשר לשחק עם הזוויות, חיכיתי שיעמוד במקום המתאים - ותקתקתי"

לזכרו

"החייל שיוצא מהדלת הוא סרן אסף מסטר ז"ל, שהיה מפקד מחלקה בגדוד 601. התמונה היא מהאימון בצאלים, ימים ספורים לפני הכניסה לעזה. רק אחרי שאסף נהרג הבנתי שצילמתי אותו - וזה עצוב והזוי"

"קור רוח מרתק" - סמ"ר (מיל') עדן ידיד, בת 22 מירושלים

עדן השתחררה מהצבא כמה חודשים לפני המלחמה, ומייד עם תחילתה נקראה למילואים. "הרגשתי כאילו לא גזרתי את החוגר, והיה לי טבעי לחזור", היא מספרת. "נצמדתי ליחידות מילואים, וזה היה די מפחיד. הרגשה שזה לא עוד תרגיל, אלא המאני־טיים. מצד שני, היה קור רוח מרתק בתפקוד החיילים. שום דבר לא הלחיץ אותם"

"הגיבור האמיתי"

"נכנסנו למבנה שעל קירותיו היו מלא פוסטרים של אנשי חמאס, שנראו כמו 'גיבורי־על'. היה שם חלון שהפריד בין החדרים, ובדיוק עבר חייל - אז מסגרתי אותו, כי מבחינתי הוא הגיבור האמיתי"

"לפני הסערה"

"סיירנו עם מפקד חטיבה 16 ליד הציר ההומניטרי, וכשרצינו לחזור החל לרדת גשם. בעיניי יש בתמונות האלה משהו כמו רגע לפני הסערה"

"לחזור לשטח" - סמ"ר גל טוויג, בן 21 מנוה מונוסון

ברגעים אלה גל כבר אמור להיות משוחרר. ב־7 באוקטובר הוא היה מהחיילים שנלחמו בקיבוצי עוטף עזה, וכמה ימים לאחר מכן נפצע באזור בארי מכדור שחדר לרגלו הימנית. "הכדור נכנס מצד אחד ויצא מהצד השני, ממש בקטנה, בטח לא משהו סקסי", הוא מרגיע. "הייתי שלושה שבועות בבית, אבל זה רק גרם לי לרצות לחזור לשטח כמה שיותר מהר"

אבק עם לוחמים

"שני לוחמים מיחידת יהל"ם אחרי פיצוץ תוואי מנהרה במחנה שאטי. היה חשד למחבלים במרחב, אז יצאנו לבדוק ולראות את תוצאות הפיצוץ. הם רצים לכיוון המצלמה, אני מצלם תוך כדי ריצה ומסביב חול ואבק"

תרמילים באוויר

"היתקלות עם לוחמי שייטת 13 בצפון הרצועה. בשלב הראשון הרמתי נשק כלוחם, אבל ברגע שראיתי שמדובר בכוח שמסתדר עם סיטואציות כאלה - שלפתי מצלמה. כצלם, אני מרוצה שתפסתי את התרמילים באוויר"

שקיעה שכזאת

"אחרי כמה ימי פעילות מתישים הגענו למגנן. היה ערב קסום, אכלנו ודיברנו, וכשראיתי את התמונה הרומנטית הזו אמרתי שלא אוותר. יש פעמים שאני מסדר את התמונה איך שנראה לי - אבל פה זה היה רגע אותנטי"

"חברים לחיים" - סמל רועי דורי, בן 20 מגבעת עדה

רועי היה מסופח במשך חודשיים לגדוד 12 של גולני. "בסופו של דבר התחברתי לכוח שלא הכרתי לפני המלחמה, אבל התקופה הזו בנתה אצלי חוסן נפשי, לימדה אותי להתמודד עם מצבי קיצון וזימנה לי חברים חדשים לחיים", הוא מודה. "חד־משמעית, זו היתה נקודת מפנה בחיי"

כמו משפחה

"בתמונה הזו מחאן יונס נראים לוחמי חפ"ק הגדוד שהייתי צמוד אליהם בנמ"ר. באותה התקופה הם היו כמו המשפחה שלי"

הנרות הללו

"חגגנו חנוכה בחאן יונס, הרוח נשבה ואחד מהחיילים גונן בידיו על הנרות. בשבילי, זה מסמל את כוחותינו שלא נותנים לאש שלנו לכבות"

תרועת ניצחון

"לוחמי גדוד מילואים של גבעתי שהייתי איתם בתחילת המלחמה, באימון בצאלים לפני הכניסה. למרות החשש, היתה להם מוטיבציה עצומה. 'עם ישראל חי' היה השיר ששרו ברקע"

הכי קרבי שאפשר

פלגת התיעוד והצילום בדובר צה"ל הוקמה אחרי נפילתו של סמל ליאור זיו ז"ל ב-20 באפריל 2003, במהלך פעילות מבצעית ברפיח.

זיו, שנולד בחולון בקיץ 1983, למד בתיכון במגמת צילום והמצלמה היתה צמודה אליו דרך קבע. בגיוס נלחם להשתלב ביחידת דובר צה"ל כצלם צבאי וכשהגיע דחף כל הזמן להיות בשטח, הכי קרבי שאפשר.

התמונה שמופיעה כאן צולמה דקות אחדות לפני שנהרג, במהלך פעילות של כוח מחטיבת גבעתי לאיתור נשק ברפיח, בחודש אפריל, לפני 21 שנה. היום הפלגה מונה 60 מתעדים.