פילוג היסטורי בעולם הקיבוצים
הקיבוץ המאוחד היה ארגון כלל־ארצי של קיבוצים שדגלו בערכי ציונות וסוציאליזם על פי רוח תנועת "אחדות העבודה", שהפכה ב־1930, כתוצאה מאיחוד עם "הפועל הצעיר", למפלגת פועלי ארץ ישראל (מפא"י).
הארגון נוסד ב־1927 בהנהגת יצחק טבנקין, עם איחודם של הקיבוצים עין חרוד, איילת השחר, אשדות יעקב וגשר, בנוסף לכמה קבוצות חלוציות אחרות, שהיו בתהליך של הקמת קיבוץ חדש.
ב־1950 נכללו בקיבוץ המאוחד לא פחות מ־78 קיבוצים, שבהם חיו 31 אלף חברים, במתח פוליטי־אידיאולוגי בין תומכי מפ"ם, שהיו הרוב בקיבוצים, לבין המיעוט של תומכי מפא"י. מפ"ם הזדהתה בכל נושא עם מדיניות התנועה הקומוניסטית ובריה"מ (שבה ראו חברי מפ"ם "מולדת שנייה"), תוך הערצה עיוורת למנהיג יוזף סטאלין, שכונה בפיהם "שמש העמים". חברי מפא"י, מאידך, התנגדו בחריפות לקו האידיאולוגי של מפ"ם. הוויכוחים והסכסוכים בין חברי תנועת הקיבוץ המאוחד הלכו והחריפו, ותגרות ידיים הפכו למעשה שבשגרה.
ב־20 במאי 1951 התכנסה בקיבוץ נען מועצת הקיבוץ המאוחד, במגמה להצביע על הקו האידיאולוגי שלאורו יתנהל אורח החיים בקיבוצי התנועה. 68 אחוזים מחברי המועצה הצביעו בעד הקו של מפ"ם, ומייד אחר כך התפלגה התנועה כש־21 קיבוצים פרשו ממנה והקימו תנועה חדשה בשם "איחוד הקבוצות והקיבוצים".
הפילוג קרע את התנועה הקיבוצית מבפנים, ונחקק בקרב חלק מהחברים כחוויה טראומטית. חברויות קרובות של עשרות שנים התרסקו על מזבח האידיאולוגיה, משפחות התפרקו וילדים נקרעו מהוריהם החלוקים אידיאולוגית. כמה קיבוצים הקימו גדר בין שני חלקיו, כשבחלק אחד התגוררו תומכי מפא"י ובאחר - תומכי מפ"ם. כ־1,600 חברים נטשו את קיבוציהם, על ילדיהם, לטובת קיבוצים אחרים.
ראש הממשלה, דוד בן־גוריון, התייחס ביומנו למהלך הפילוג וכתב: "אסון גדול ביותר פקד את תנועתנו".
זוכרים את דוד רזיאל: עשור למות מפקד האצ"ל
לקראת סוף מאי 1951 התאספו חברי תנועת החרות ואצ"ל במושב רמת רזיאל שבהרי ירושלים, לציין עשור למותו של המפקד הרביעי של ארגון האצ"ל, דוד רזיאל, שכינויו המחתרתי היה "אלוף בן ענת".
האורחים הרבים שהגיעו לאירוע התרשמו מאנשי המושב הצעירים וממראה המקום המשגשג, שהוקם רק שנתיים וחצי קודם לכן לזכרו של המפקד הנערץ.
"פשוט נקרע הלב שדוד ז"ל לא יכול לראות את נקודת ההתיישבות המפוארת שהוקמה לזכרו", אמר אמנון מיכאלי, לוחם אצ"ל לשעבר, לסופר העיתון "חרות" שסיקר את האירוע. מיכאלי הוסיף: "מי כמוני יודע עד כמה חלם דוד על היום שבו יושג הניצחון. בכל נימי נפשו קיווה שיום אחד יוכל להקים עם החברים יישוב חדש על אדמת הארץ".
תחת הנהגת רזיאל הוחלט באצ"ל לסייע לבריטים במלחמתם נגד גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה. הוא עצמו יצא למשימה בעיראק בהנחיית הבריטים, ונהרג ב־20 במאי 1941 במהלך הפצצת מטוס גרמני על כוחות שאליהם חבר בעיר העיראקית פלוג'ה.
רזיאל נטמן תחילה בבית קברות צבאי בעיראק, עד שב־1955 נענתה הממשלה העיראקית לבקשת בריטניה והסכימה להעביר את גופתו, בתנאי שלא תיקבר מחדש בישראל. רזיאל נקבר בקפריסין, ורק במארס 1961 הועבר הארון ובו עצמותיו לארץ, והוא זכה להיטמן, סוף־סוף, בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים, בהלוויה שבה ליוו אותו המונים בדרכו האחרונה.
בעקבות הפרסום במדור: נמצאה "התינוקת רבקה"
לפני חודש פרסמנו במדור זה תמונה שצולמה במארס 1954 בבית החולים רמב"ם בחיפה, ובה נראית תינוקת מקסימה בשם רבקה, כשהיא אחוזה בידי הוריה הנרגשים - נעמי ובן ציון יוסיפוביץ.
את התמונה שלח אלינו אספן בשם דוד מטלואו (Matlow) מטורונטו, קנדה, אחרי שאלבום משפחתי נושן, שבו נכלל הצילום המרגש, התגלגל לידיו משוק הפשפשים ביפו. בידיעה המקורית ביקשנו סיוע באיתורה של רבקה, וכעת אנחנו גאים לבשר שהיא אכן נמצאה, אחרי שבעלה קרא את הדברים ושיתף אותה בתגלית.
"כשראיתי את התמונה הישנה שפרסמתם קיבלתי הלם", מספרת רבקה קליין (67), כיום סבתא לשתי נכדות המתגוררת בקרית מוצקין. "בבת אחת חזרו אלי כל הזיכרונות הנושנים". רבקה, ששירתה כקצינת קישור, נישאה ב־1976 לפנחס קליין והביאה עימו שלושה בנים. היא עבדה במשך שנים במכון סאלד וטיפלה בילדים מחוננים באזור הצפון.
אחרי מות הוריה פונתה כל תכולת דירתם, ובכלל זה אלבום תמונות הילדות של רבקה, שאותו החשיבה לאבוד. "אני זוכרת שחיפשתי אותו בכל מקום ולא מצאתי. מאוד העציבה אותי העובדה שנותרתי בלי אף תמונת ילדות שלי".
האלבום, ומן הסתם חפצים נוספים מדירת הוריה, מצא דרכו לשוק הפשפשים ביפו, שם נרכש במקרה על ידי אספן מקומי שמכיר את מטלואו - וכך הגיע האוצר הנוסטלגי לקנדה.
רבקה קליין, שקיבלה מאיתנו את האלבום השבוע, עלעלה בו בהתרגשות, התעכבה על כל דף ועל כל זיכרון. "בזכות האספן היקר, דוד מקנדה, ובזכות המדור שלכם, אני יכולה כעת סוף־סוף להתחבר אל ילדותי, שאותה כבר כמעט שכחתי", אמרה בעיניים לחות לנוכח המעגל האישי שנסגר.
המשטרה עצרה חשודים בזיוף חלב בכדים
המשטרה הכלכלית, שעל הקמתה נמסר בתחילת מאי 1951, החלה לפעול, ובבוקר 27 במאי ארבו אנשי החוק לחלבנים בצפונה של תל אביב. חלבן אחד נעצר ומטענו הוחרם, שכן בדיקה בחבילות הגבינה בתרמילו חשפה שהיא מכילה אבקה בלתי מזוהה, ומעט שמנת. חלבן אחר נעצר ברחוב דיזנגוף בעיר, והוא מיהר לשפוך את החלב שבכדו לעיני השוטרים, לפני שהספיקו ליטול דגימה לבדיקה. החלבן נדרש להוביל את השוטרים לביתו, שם התגלה מפעל קטן לייצור גבינה, שפעל בחדר האמבטיה.
היזמים אופטימיים מדי: "בנייני האומה לפני סיום"
מנהלי החברה שבנתה את בנייני האומה בירושלים פרסמו במאי 1951 מודעות ובהן נמסר שבניית המתחם עומדת להסתיים, וש"כבר בתחילת 1951 יוצגו במקום שורה של אירועים מוזיקליים בהשתתפות עשרות מגדולי הנגנים בעולם". המודעות קראו להזדרז ולעמוד בתור, "מכיוון שרק מי שירכשו מניה של חברת בנייני האומה בשווי מינימלי של 10 לירות יקבלו זכות קדימה ברכישת כרטיסים למופעים, שיחלו בינואר". בפועל הסתיימה בניית השלב הראשון של בנייני האומה ב־1958, וכלל הבנייה ב־1963.
היערנים שתלו 6 מיליון עצים - בדרך ל־10 מיליון
200 יערנים השתתפו בסוף מאי 1951 בכנס ראשון מסוגו שנועד לדון בהתקדמות תוכנית בן־גוריון לייעור הארץ. בכנס נמסר מפי שר החקלאות, פנחס לבון, ש"שישה מיליון שתילים מתוך עשרה מיליון שהוקצבו לתוכנית כבר סופקו ונשתלו בכל רחבי הארץ". במקום הוצגה תערוכה שהציגה את הישגי "מפעל הייעור הלאומי" בשנה החולפת, והשר דיווח למשתתפים ש"300 ק"מ של שדרות כבר ניטעו לאורך כבישי הארץ השונים".
מקצוע מבוקש: טלפוניסטית
באמצע 1949 השיק משרד הדואר, הטלגרף והטלפון תוכנית שאפתנית בשם "30X30", במגמה להתקין בתוך 30 חודשים 30 אלף קווי טלפון חדשים בארץ. בסוף מאי 1951 נפתח הקורס הראשון להכשרת מוקדניות (שנקראו אז "טלפוניסטיות") שיענו לשיחות במרכזיות. דרישות הקבלה היו: "צעירה שאינה נוטה לפטפטנות, בעלת קול נאה, יכולת עבודה תחת לחץ ומזג סימפטי. ידיעת יידיש, אנגלית וערבית - יתרון".
יש לכם תמונות או מזכרות מימיה הראשונים של המדינה? כיתבו לנו: shishabat@israelhayom.co.il