הגזרה הדרומית מדממת ובוערת, גבול הצפון על סף רתיחה, אולם מפקד מג"ב החדש, ניצב בֵרִיק יצחק, שנכנס לתפקידו בחודש יולי האחרון, יודע שבכל רגע עלולה לצוץ זירה שלישית, שכל כובד משקלה יוטל על כתפיו.
בזמן שהיחידות המיוחדות ולוחמי הדרום עדיין פועלים בעוטף, הוא מסתכל קדימה ופנימה, לתוך ישראל, שעלולה להתמודד עם התלהטות יצרים בערים המעורבות ועם מראות קשים שאפיינו את מבצע "שומר חומות" לפני שנתיים.
מפקד מג"ב ניצב בריק יצחק עם הלוחמים בדרום // צילום: משטרת ישראל
השקט הנוכחי יכול להפוך בשנייה למדורה אימתנית. מתחת לפני השטח מתרחשים מדי יום ניסיונות למתוח את עצביהם הרופפים של הישראלים לגבולות חדשים. בשלישי בלילה החלו הפרות סדר בקבר רחל, באבו דיס ובקלנדיה, בעקבות השיגור הכושל של הג'יהאד האסלאמי, שפגע בבית חולים בשכונת זיתון שבעזה. המוחים האשימו את ישראל בתקרית, יידו אבנים ומטעני נפץ, קראו לנקמה וירו לעבר לוחמי מג"ב. הם פוזרו בעזרת כדורי גומי ורימוני הלם ולאחר מכן באמצעות ירי חי. אף אחד לא נפגע, אולם מארגני האירוע ייעצרו בימים הקרובים.
גם בשישי שעבר ניסו ארבעה תושבים מבאקה אל־גרבייה לקיים הפגנת הזדהות עם חמאס ויצאו מהיישוב כשהם רעולי פנים ובידם שקים מלאים בזיקוקים. ארבעתם נעצרו על ידי לוחמי מג"ב חוף בטרם הוציאו לפועל את תוכניתם.
"על המהומות חשבתי ביום שבו פרצה הלחימה", אומר ניצב יצחק בראיון ראשון. "יש גדודי לוחמים שפרוסים בכל הארץ ועצרתי חופשות או סבבים. הם מסיירים ומפגינים נוכחות מאסיבית במקומות המועדים לפורענות, כמו מזרח ועוטף ירושלים, איו"ש, לוד ורמלה, יפו, המשולש, ואדי ערה ועכו.
"אם אירועי 'שומר החומות' יחזרו על עצמם, הם יהיו בעוצמה רבה יותר. ההנחיה שלי ברורה: אפס סובלנות כלפי כל ניסיון להתקומם או לחמם את השטח. אפס סובלנות כלפי תומכי חמאס. אפס סובלנות כלפי גילויי שמחה על הטבח בדרום. אנחנו חלק מהמלחמה בחוץ, מול עזה וחמאס, אבל יש לנו גם תפקיד נוסף, והוא לשמור על הבית".
"יש גדודי לוחמים שפרוסים בכל הארץ ועצרתי חופשות או סבבים. הם מסיירים ומפגינים נוכחות מאסיבית במקומות המועדים לפורענות, כמו מזרח ועוטף ירושלים, איו"ש, לוד ורמלה, יפו, המשולש, ואדי ערה ועכו"
עד כמה התרחיש להתקוממות פנימית הוא ריאלי?
"אני לא עסוק בספקולציות. למדנו מלקחי העבר. נערכתי למהומות פוטנציאליות כבר בחגי תשרי, וכרגע המודיעין שלנו מראה כי למרות הניסיונות, בשטח מרגישים את נוכחות מג"ב. יש גורמים מתסיסים שמאמינים שלא כדאי להתעסק איתנו עכשיו, וטוב שכך. ביום שבו נכנסתי לתפקיד אמרתי לכל הלוחמים שאנחנו חומת המגן של המדינה. הוכחנו את זה במלחמה, כשהימ"מ היו הראשונים בשטח לצד יחידות מיוחדות נוספות, ונוכיח את זה גם בשמירה על האזרחים".
"הראשונים שנתקלו"
מתקפת הפתע של חמאס ב־7 באוקטובר תפסה את ניצב יצחק (56) בבית הכנסת במושב זכריה, ליד בית שמש. "הבנתי שמשהו לא שגרתי קורה אם חמאס יורה קודם למרכז ולא לדרום", הוא אומר. "הקפצתי את כל מג"ב, כולל מתנדבים, כי היה לי חשש שמדובר בחדירת מחבלים. חשבתי על חמישה או שמונה. עשר דקות אחר כך הבנתי שמדובר במשהו גדול יותר, אבל לא שיערתי שמדובר באלפיים מחבלים.
"הראשונים שהגיעו לזירת הקרבות היו לוחמי ימ"מ, שאיבדו תשעה מחבריהם. הכוח הראשון נשלח ליד מרדכי, כדי למנוע מהמחבלים להגיע לאשקלון ולאשדוד. במקביל, צוותים אחרים המשיכו לצומת שער הנגב ולשדרות. בכניסה לעיר חיסלו עשרות מחבלים ומשם המשיכו לתחנת המשטרה, לאחר שמחבלים השתלטו עליה. הם חילצו בני הערובה דרך הגג ותוך כדי חיסלו 26 מחבלים שהתבצרו בפנים. משם פנו לקיבוץ בארי, חיסלו עוד מחבלים וחילצו עוד בני ערובה".
לצד האירועים הרבים, לוחמי הימ"מ הם גם אלה שחילצו את רחל אדרי מאופקים, שהציעה למחבלים תה ועוגיות והפכה לאושיה. במקרה שלה, הלוחמים השתלשלו בחשאי מגג המבנה וחיסלו את המחבלים בהפתעה מבעד למרפסת.
יצחק עצמו ירד כמובן גם הוא לדרום. "נסעתי לשטח בשעות הצהריים, אחרי הערכת מצב אצל המפכ"ל", הוא מתאר את אירועי אותו יום. "לפני צומת שדרות ראיתי מכוניות שרופות ואחר כך הבחנתי בגופות על הקרקע. מרחוק חשבתי שהן של מחבלים, אבל מייד התברר לי שהן של ישראלים. זה היה מחזה אפוקליפטי וקורע לב. פתאום הבחנתי ברכב אדום ולידו זוג על הקרקע. הם היו קרובים זה לזה ונחרתו לי בזיכרון כי שאר הנרצחים היו בנפרד.
"המשכתי לכיוון משטרת שדרות ובדרך שוחחתי עם מפקד הימ"מ. הוא אמר שהיחידה אוספת את גופות הלוחמים, אבל חסר להם לוחם אחד שיצא לחלץ את חברה שלו. כשאמר שהלוחם היה בדרך לשדרות, נפל לי האסימון. אמרתי לו שייסע על הציר שהגעתי ממנו ויחפש רכב אדום. ככה הם מצאו אותם. אני מעריך שהלוחם נתקל במארב של חוליה ונלחם בהם, אבל הם היו רבים מולו".
עכשיו, כשאתה יודע על פני מי חלפת בכביש, איך אתה מרגיש?
"זה קשה. כל חלל ממג"ב מרסק לך את הלב. בזמנים כאלו מתרכזים בלחימה, בהובלת הכוחות ובלוחמים שעדיין בשטח. אני פועל כמפקד, אין אופציה אחרת".
"לוחמי ימ"מ, שאיבדו תשעה מחבריהם, היו ראשונים בקרבות. הם חיסלו עשרות מחבלים בכניסה לשדרות, המשיכו למשטרה, חילצו בני ערובה דרך הגג ותוך כדי חיסלו 26 מחבלים. משם פנו לבארי, חיסלו עוד מחבלים וחילצו עוד בני ערובה"
איך מתפקדים בימ"מ לצד הטרגדיה הנוראית?
"הייתי בשיחות עם המפקדים והלוחמים של היחידה, ואלה אנשים שלא רואים בעיניים. יש להם גם 35 פצועים, וכל מה שמעניין אותם הוא להציל אזרחים. הם היו הראשונים שנתקלו במחבלים, חיסלו מאתיים מהם ולא חשבו על עצמם. בגופם, הם עצרו את המחבלים מלהתפזר למרכז הארץ. לא תמצאי אצלם רגעי שבירה, יש שם רק רוח לחימה ומורל גבוה.
"ביקרתי בבית החולים את אחד הלוחמים, שחטף כדור באגן ולא הזיז את שתי רגליו. היינו בטוחים שהוא יישאר משותק. כששאלתי איך הוא מרגיש, הוא ענה 'המפקד, ברגע שאני מזיז את הרגליים, אני חוזר ליחידה'. הייתי סקפטי, אבל לפני כמה ימים שמעתי שהוא כבר מזיז רגל אחת. בעיניי זו דוגמה לנחישות. הפסד לא בא אצלם בחשבון. הלכתי לחזק את היחידה ויצאתי מחוזק".
"אנחנו בערנות מוחלטת"
ניצב יצחק, נשוי ואב לשלושה, התגייס לחיל לפני 30 שנה. הוא שימש מפקד במג"ב ירושלים בזמן האינתיפאדה השנייה, וב־2007 עשה גיחה לשב"ס ושירת כסגן מפקד יחידת נחשון לליווי אסירים. ב־2012 חזר כמפקד מג"ב עוטף ירושלים, כמפקד מג"ב איו"ש וכסגן מפקד החיל. לתפקידו הנוכחי נכנס לפני שלושה חודשים.
השירות במשמר הגבול אינו זר למשפחתו. בנו גד (30) משמש מ"פ במג"ב איו"ש, והבן השני, דן (25), הוא הקמב"צ של אותה יחידה. בתו עדן (28) היא קצינת אג"מ בחיל התקשוב בצה"ל. גם אחיו, ישראל יצחק, שירת כמפקד מג"ב ואחר כך מונה לסגן המפכ"ל לשעבר, יוחנן דנינו.
את הדרך שבה נסע בצהרי השבת השחורה גמא יצחק כמה פעמים בשבועיים האחרונים. גם השבוע החליט לשוחח עם הלוחמים ולבחון את פעילות היחידות בשטח. הצטרפנו אליו. התנועה בכבישים המובילים לשדרות דלילה, בין מעט המכוניות האזרחיות בולטים האמרים צבאיים, ג'יפים ממוגנים ומובילי טנקים. ריח של מלחמה עומד באוויר.
"בשלב הראשון של הלחימה לא היה סדר", מודה יצחק. "כולם עזרו היכן שיכלו, גם משטרת המחוז הדרומי וגם האזרחים. התנהלנו תוך כדי תנועה. אחד המפקדים של מג"ב דרום יצא עם עוד לוחמת ליישוב יכיני שליד לשדרות, כשהם מצוידים רק באקדחים. הם ריתקו לבדם שמונה מחבלים. המפקד נורה שלוש פעמים ופונה רק לאחר שהגיע סיוע של החטיבה לבט"פ, המתמחה בהפרות סדר. הוא סיפר שהמחבלים העלו לטנדר שתי נשים ישראליות כדי לחטוף אותן לעזה, ולכן ירה לעברם והעסיק אותם עד ששתי הנשים הצליחו להימלט. אחרי שאותו מפקד נותח, גילינו שהמחבלים השתמשו בכדורים חודרי שריון מתוצרת סין".
מהיכן השיג חמאס כדורים כאלה?
"לוחמים מהימ"מ תפסו שק אורז שנראה תמים, אבל בתוכו היו כדורים כאלה. אני מניח שהם הגיעו לעזה במסווה של ציוד הומניטרי".
מבטו של יצחק הופך מהורהר ככל שמתקרבים לשדרות. "הנה, פה ראיתי את הגופות", הוא אומר בשקט ומבטו סורק את שולי הכביש, שם חונים כרגע כלי רכב מבצעיים. במקום ממתינים לו 20 לוחמים מהחטיבה הטקטית, המטפלת באירועי טרור והפרות סדר. בחטיבה הזו יש יחידת מסתערבים, מפעילי רחפנים, אנשי מודיעין, כלבנים ויחידת מתיל"ן, המתמחה במארבים, בתצפיות, ביירוט ובלוחמה ניידת. הלוחמים עומדים בסדר מופתי. כולם עם אפודים זהים, קסדות, רעלות ומגיני ברכיים.
רק כשמתקרבים אליהם מבחינים כי מתחת לקסדות של חלקם משתלשלת צמה או קווצת שיער ארוכה וסוררת. בניגוד לצה"ל, שעדיין לא שש לשלב נשים בחזית הבוערת, הלוחמות כאן השתתפו בקרבות פנים אל פנים מול המחבלים. "זו חטיבה שהקים המפכ"ל כשהיה מפקד מג"ב, ואנו מקפידים בה על שוויון הזדמנויות", מבהיר יצחק. "השיעור הגבוה ביותר של לוחמות בישראל נמצא במג"ב".
מפקד החטיבה הטקטית, ניצב משנה ירון דהן, מתקרב ללוחמים. לאחר הסבר קצר על הישגיהם, הוא מספר על פעילותם בגזרה. "עכשיו אנחנו אחראים לכל הצירים מהיישוב מבקיעים ועד אופקים. מעבר למשימות אבטחה, אנחנו פועלים עם השב"כ על טלפונים חשודים. מצאנו ככה ברהט את אחיו של אחד המחבלים. עצרנו אותו ועוד קרובי משפחה".
אתה מאמין שהשטח כאן נקי ממחבלים?
"אנחנו עדיין מחפשים, ולהערכתי תפסנו את כולם, אלא אם כן מחבל החליט להיות רדום ולחכות לשעת כושר. היישובים כאן ריקים מתושבים ואנחנו בערנות מוחלטת".
"חוזר ללוחמים ולהלוויות"
15 לוחמים איבד מג"ב במהלך המלחמה ו־92 נפצעו במהלך הקרבות, מרביתם באורח קל. מספר נמוך יחסית ל־90 ההיתקלויות שחוו מול חוליות המחבלים. "הלוחמים שלנו מיומנים", מסביר יצחק.
"הם עוברים הכשרת לחימה בכל מתאר ואיפה שלא ישמו אותם, הם יידעו מה לעשות. הם ורסטיליים. אם בתוך המדינה תתפתח זירה נוספת, יש לרשותי מערך מילואים של 28 פלוגות ש־14 מתוכן כבר הוקפצו לאיו"ש ולשאר חלקי הארץ. הקפצנו גם יחידת מתנדבים מיוחדת, הנקראת פלחו"ד, שבה כולם יוצאי יחידות מיוחדות בצה"ל. מי שינסה להרים את הראש וליצור לנו חזיתות קרב נוספות, יגלה שאנחנו לא לוקחים צ'אנסים".
עם כל היחידות המיוחדות ומערך המתנדבים והמילואים, יש צורך היום בהקמת משמר לאומי?
"מג"ב הוא למעשה המשמר הלאומי. התוכנית היא להמשיך לעבות את החיל, בהתאם להמלצת ועדה ממשלתית. השלב הבא יהיה להקים חמש חטיבות טקטיות לכל המרחבים בארץ: בצפון, בדרום, במרכז, בירושלים ובמרחב חוף. התחלנו כבר לגייס לוחמים והם יהיו עוצמת כוח רצינית. יהיו להם אותם עזרים מיוחדים ואותן יכולות כמו החטיבה הארצית. בעקבות המלחמה בעזה, אני שוקל לצייד אותם גם בטילי לאו".
אז בקרוב לא נשמע עוד את צמד המילים משמר הגבול?
"נראה לך שנוותר על השם?" מתחלחל יצחק.
בקרב מועמדים לגיוס לצה"ל, יש ביקוש להתגייס למג"ב?
"אחרי כל מחזור גיוס אני בודק את הנתונים, ואנחנו מובילים על פני כל החילות. 16.5 אחוזים מבקשים אותנו, ואחרינו הביקוש הוא לגולני. על כל מקום של לוחם מג"ב יש בין 12 ל־18 מועמדים. שאלתי פעם את המתגייסים למה הם בחרו מג"ב, והתשובה הראשונה היתה שזה חיל שכל הזמן נלחם. יש הפרות סדר ופעילות ביטחונית שוטפת. הנימוק השני היה תחושת המשפחתיות. מי אמר דור הסייבר?"
לנוכח המלחמה בעזה והעובדה שאזרחים נאלצו להגן על היישובים שלהם, השתנתה החלטה קודמת שלפיה נלקחו כלי נשק מחלק מכיתות הכוננות?
"השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, הורה לחלק עכשיו יותר מ־4,000 רובי M-16 לכיתות כוננות ולחוות בודדים בצפון ובדרום. הם עברו הכשרות ויכולים לתת מענה ראשוני במידת הצורך, עד להגעת כוחות מג"ב".
"התוכנית היא להמשיך לעבות את החיל. השלב הבא יהיה להקים חמש חטיבות טקטיות לכל המרחבים: בצפון, בדרום, במרכז, בירושלים ובמרחב חוף. התחלנו כבר לגייס לוחמים. בעקבות המלחמה בעזה, אני שוקל לצייד אותם גם בטילי לאו"
מהחטיבה הטקטית ממשיך יצחק לחפ"ק מג"ב דרום, הממוקם כעת במועצה האזורית בני שמעון. הנסיעה בכבישי העוטף היא בבואה של מלחמה. השדות מסביב שרופים. קומביין בודד כותש את הגידולים המפוחמים, מנסה לחשוף את האדמה החומה, העקובה מדם. "לא אתפלא אם יימצאו כאן עוד גופות של מחבלים", מפטיר יצחק.
כשאנחנו עוברים דרך שדרות, שפונתה מרבים מתושביה, עולה תחושה של עיר רפאים. "העיר נקייה עכשיו", הוא אומר. "פינו את המכוניות השרופות ואת הגופות שהיו בצידי הדרך".
השכול הגיע אליך גם באופן אישי?
"כל לוחם שנהרג זה אישי בשבילי, אבל בהחלט היה לי קשה בהלוויה של פקד ניסים לוגסי, סגן מפקד יחידת התקיפה הכפרית במג"ב דרום. הוא היה בן בית אצלנו. חתני גדל איתו מאז הגן, ויחד הם החליטו להתגייס למג"ב. לוגסי שירת עם הבן הגדול שלי והיה מפקד של הבן השני. בהתחלה אמרו לי שהוא נפצע קשה בקרב באופקים ולא התרגשתי, חשבתי שהוא יצא מזה, אבל אז הודיעו לי שהוא נהרג.
"גם קודמי בתפקיד כמפקד מג"ב איו"ש, יזהר פלד, נהרג בבית שלו בכפר עזה עם אשתו והבן. כשהודיעו שהוא נעדר, דמיינתי אותו במחילות של עזה משגע את המחבלים. אחרי כמה דקות בן אחר שלו הודיע שמצא את גופות המשפחה שלו. יהיה מוזר לא לראות אותו יותר בקבוצת הווטסאפ של מפקדי איו"ש לשעבר".
לרגע נסדק מעטה הקשיחות של ניצב יצחק וקולו רועד מעט. "בהספדים בהלוויות היה קשה, ולא פעם נעצרתי או נחנקתי. לא יכולתי להרשות לעצמי להישבר או להתרסק, כי אני המפקד והלוחמים נושאים עיניים אלי".
היו לך רגעי שבירה?
"לא, אבל אני לא ממש ישן בלילות. לא ראיתי את הבית מאז הלחימה, והמיטה שלי היא האוטו או המשרד בבסיס. רגע לפני שאני עוצם את העיניים אני חוזר ללוחמים ולהלוויות. אני יכול לשכב ככה שעה וחצי, גמור מעייפות, ולא יכול להירדם".
אתה מצליח להבין כיצד היערכות כזו של מחבלים חמקה מתחת לרדאר של כל גופי המודיעין בישראל?
"עוד יהיו הרבה תחקירים, נלמד ונהיה טובים יותר".
חפ"ק מג"ב דרום ממוקם בחדר ישיבות אחורי. יותר מעשרה מסכים גדולים תלויים על הקיר, משקפים משימות ונתונים. מפקד מג"ב דרום, ניצב משנה תומר אלדר, מספר ליצחק על הגנת היישובים והערים שדרות, אופקים ונתיבות, ועל חלוקת 800 כלי נשק לכיתות הכוננות.
"אני מוטרד מאפשרות לירי דו־צדדי בין כל הכוחות בשטח", אומר יצחק, ואלדר משיב: "אנחנו פועלים על פי ההנחיות שלך. כיתות הכוננות מסתובבות עם אפודים זוהרים וכובעים, ויש קבוצות ווטסאפ משותפות להן, לנו ולצה"ל. אנחנו עוברים ביישובים, מוודאים שהם יודעים את הוראות הפתיחה באש וכיצד לזהות את כוחותינו. אנחנו מודעים לכך שירי דו־צדדי עלול להיות נקודת תורפה".
"אני לא ממש ישן בלילות. לא ראיתי את הבית מאז הלחימה, והמיטה שלי היא האוטו או המשרד בבסיס. רגע לפני שאני עוצם את העיניים אני חוזר ללוחמים ולהלוויות. אני יכול לשכב ככה שעה וחצי, גמור מעייפות, ולא יכול להירדם"
"גבורה של כולם"
בדרכו החוצה יושב יצחק עם שתי לוחמות ולוחם שהשתתפו בקרבות. סיפוריהם יוצאי דופן. עצב עמוק ניבט מעיניה של אחת מהם, פקד עמית גור ממג"ב דרום. שתי ידיה חבושות ומאחת מהן מבצבצים תפרים. חמש פעמים נתקלה בחוליות מחבלים, כשהיא עם מפקד נוסף ושניהם מצוידים באקדחים בלבד. היא חיפתה בגופה על חייל ללא נשק, סייעה לקצין צה"ל פצוע, אולם לבסוף קיבלה את הבשורה המרה כי המפקד לצידה לא שרד.
"הידיים הן לא הבעיה", היא אומרת בעיניים דומעות. "זה הלב שלי שפצוע ונשאר שם בשטח". דממה משתררת בחדר וקולו של ניצב יצחק נשנק. "החתירה שלכם למגע והרוח האנושית ראויות לציון", הוא אומר.
החשיכה מכסה את הדרום ומפקד מג"ב ממשיך לאופקים, כדי להיפגש עם החטיבה לבט"פ שהוקמה לפני קצת יותר משנה כחלק מלקחי "שומר החומות". במקום ממתינים מפקד החטיבה, ניצב משנה שלומי יוסף, ומפקד הזרוע הדרומית, סגן ניצב ברוך הוניג. היחידה הטרייה הצליחה לחסל 23 מחבלים. "אם לא היינו בולמים את נחיל המחבלים שהגיע מעזה, האסון היה גדול בהרבה", מסכם יצחק בפני הלוחמים. "כולכם פגשתם מחבלים, ותחשבו כמה כל אחד מהם היה יכול להרוג. היו פה מעשי גבורה של כולם".
tala@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
