הזמרת לינט: "במדינה חיפשו זהות ופתאום את באה עם מוזיקה טורקית. השתיקו אותי המון שנים"

סיפור חייה של לינט מנשה (48) לא היה רצוף מספיק אתגרים, מכשולים ומפלות, באמצע עוד נכנסה רעידת אדמה שיצרה טלטלה נוספת.

"זה קרה בטורקיה ב־1999, באירוע שלימים יקבל את השם "רעידת האדמה באיזמיט", אשר גבה את חייהם של עשרות אלפי בני אדם והחריב יותר מ־100 אלף בניינים. "חזרתי עם אמא שלי מהופעה באנטליה, ואחותי בדיוק באה להתארח אצלנו יחד עם האחיינית שלי, תינוקת בת חודשיים", היא נזכרת. "בשעה 1 בלילה הלכנו לישון, ופתאום התעוררתי לצעקות 'שמע ישראל'.

"אמא שלי צעקה 'זלזלה' ('רעידת אדמה' בטורקית, ע"פ). לא ידענו איך אנחנו אמורות לצאת מחדר השינה. ישבנו מתחת למשקוף וראינו את המנורה שתלויה על התקרה זזה מקיר לקיר. זה היה פשוט מפחיד. אני לא יודעת איך תפסנו את עצמנו. אחרי כמה דקות, שהרגישו כמו נצח, נזרקנו החוצה מהבית עם התינוקת. עמדנו שם חסרות אונים, בפיג'מה. כולם יצאו לרחובות, ואני זוכרת שהסתכלתי למעלה וזה הרגיש כאילו השמיים ירדו עלינו, עם כל הכוכבים. פחד אלוהים".

לינט, אז בת 24, עלתה באותה התקופה על הגל, דווקא בטורקיה: היא החלה להצליח, תפרה הופעות במועדונים הנחשבים והיו לה כמה להיטים שכיכבו בתחנות הרדיו המקומיות. רעידת האדמה הזו היתה תפנית נוספת בחיים שבקלות יכלו להפוך חומר לטלנובלה טורקית.

"במשך שבועיים ישנו ברכב או בפארקים עם התינוקת", היא מספרת. "ובכלל, כל הסיפור נמשך המון זמן, חודשים. לקח זמן לשקם את ההרס, חלק גדול מאיסטנבול היה מפורק, ובמצב הזה ברור שלא היו הופעות והיה נורא קשה לשרוד. המון אנשים נשארו ברחובות. היתה לנו דירה בארץ והחלטנו לחזור לישראל, לנוח לתקופה. והתקופה הזו נמשכה שבע שנים".

שבהן מה עשית?

"ניסיתי להיות אשת עסקים, לעשות משהו אחר".

התייאשת ממוזיקה?

"כן, היתה לי תקופה כזו. ראיתי שיש את אלה שיש להם קול ואין להם כלום, ואת אלה שאין להם קול - אבל מקבלים אהדה והערצה. היה בזה המון שקר. תחושה שרק אם אתה משחק נכון את המשחק תהיה לך עבודה, תתפרסם ותקבל כפיים. אמרתי לעצמי שאני כנראה לא יכולה לעשות את זה, ועזבתי".

תסתכלו עלי

לינט תשתתף בחודש הבא באירוע הפתיחה של פסטיבל ירושלים מזרח ומערב יחד עם אלני ויטלי, אישתר אלבינה, אסתר רדא, ואלרי חמאתי ותזמורת ירושלים מזרח ומערב של מאסטרו תום כהן. כמו כן, היא הוציאה לאחרונה את המיני־אלבום "שמש בודדה", הראשון בעברית זה 25 שנים. אחד השירים בו מוקדש ללאה, אמה - דמות מרכזית מאוד בחייה של לינט, שהלכה לעולמה בשנה שעברה. השתיים מוכרות לקהל המקומי כצמד "לילה ולינט", שבשנות ה־80 חרך את במות המועדונים.

"שרתי מגיל 5, אמא שלי ואני עברנו המון דברים יחד. הייתי מגיעה הביתה לפנות בוקר, ישנה שעתיים־שלוש, הולכת לבית הספר ורוב הזמן נרדמת על השולחן בכיתה. זה מסע מאוד מורכב שלא עבר בקלות - אבל הכין אותי למלכות"

הסיפור של "לילה ולינט" הולך הרבה אחורה: לינט היתה רק בת 5 כשהחלה להופיע עם אמה בטיילת של בת ים ומכרה קסטות באלפים. באותה התקופה, כך היא מספרת, היא חוותה הכל פרט לילדות. "שרתי מגיל 5, ואמא שלי ואני עברנו המון דברים יחד. התחושה היתה של לגדול בלי להיות ילד", היא אומרת. "הייתי מגיעה הביתה לפנות בוקר, ישנה שעתיים-שלוש, הולכת לבית הספר ורוב הזמן נרדמת על השולחן בכיתה. אבל זו קריירה, זו דרך. זה מסע מאוד מורכב שלא עבר בקלות - אבל הכין אותי למלכות".

שרת כדי לשרוד.

"בהתחלה זה באמת היה רק כדי להתפרנס. איבדנו את אבא כשהיינו קטנים, ואמא שלי נשארה עם שלושה ילדים בדירת עמידר. כולנו יצאנו לעבוד. אחותי סימה תרגמה שירים מטורקית לעברית. את 'אתה לא ראוי לאהבה' (מהסינגלים הראשונים של לינט; ע"פ) כתבנו יחד.

"דוד, אחי הגדול, הלך לראש העיר (סעדיה חתוכה, ראש עיריית יהוד לשעבר; ע"פ) ואמר לו 'תראה, או שאני הולך להפוך לעבריין או שאתה מציל אותי ועוזר לי לפרנס את המשפחה שלי. תעזור לי למצוא עבודה'. תדמיין שילד בן 12 הולך לראש העיר ומבקש להיפגש איתו. ראש העיר באמת מצא לו עבודה, אבל גם אמר לו 'בתנאי אחד - שאתה לומד תוך כדי'. היום זה כבר לא ככה. הדור החדש מקבל הכל מוכן, דברים לא מוצאים חן בעיניו והוא מתבכיין על כל דבר. עשו את הדור הזה מטומטם. סליחה על הביטוי, אבל זה חבל. פעם הכל היה הרבה יותר מחוספס, ובסוף גם נהיינו אנשים טובים וחרוצים, שדואגים למשפחה - ולעצמנו".

והשאר היסטוריה: לינט ואמה זכו להצלחה אדירה בשטח, מול קהל נלהב בהופעות במועדונים. בחוגים מסוימים היא נחשבה ילדת פלא, אבל לטלוויזיה - כן השיגור לחשיפה הארצית - היא לא הצליחה לחדור. אחרי הכל, לכי תהיי זמרת ששרה בטורקית בטלוויזיה הישראלית של שנות ה־80.

"זה מורכב. בשנות ה־70 וה־80 המדינה חיפשה את הזהות שלה, את הישראליות, ופתאום את באה אליהם עם מוזיקה טורקית. לא קל לקבל את זה, ובאמת השתיקו אותי במשך המון שנים. כשהייתי ילדה דן שילון היה בפריים־טיים, רבקה מיכאלי ב'סיבה למסיבה', ועד היום זה כמו פצע אצלי, שלא הופעתי אצלם בתוכנית. באותן שנים היה נורא קשה לתת לשונה את הבמה בישראל".

הפרידה מאמה, שבשנותיה האחרונות סבלה מדמנציה והלכה לעולמה לאחר מאבק בסרטן, מהדהדת בדבריה של לינט. "היא היתה מאוד נוכחת. גם כשכבר לא הופענו יחד היא תמיד היתה שם, היא לא השאירה אותי לבד. היא היתה איתי בכל הופעה, ישבה בדיוק מולי כדי שאני אסתכל עליה, אתרגל לבמה, אקבל אומץ.

"בדיוק יצאתי מהבית להביא לה דברים, וכשחזרתי היא כבר לא היתה. וגם לפני, היא לא היתה במצב שיכלה לדבר בו. זה עדיין נורא קשה לי, ודווקא השיר 'תסתכלו עלי', שצליל קליפי כתבה על הסיפור שלי ושל אמי, מאוד מקל עלי - בגלל היכולת להזכיר את שמה ולהקדיש לה שיר שמספר את הסיפור שלנו.

"כי אמא שלי לא היתה רק אמא - היא היתה זמרת מאוד גדולה ונחשבת בטורקיה, לפני שעלתה לארץ בשנות ה־70 ואז קידמה את הז'אנר הטורקי בארץ. השיר הזה הוא כמו מתנה לאמא. אני שרה בו 'זר שושנים מחזיר אותי ללילה, איך נישקתי לך את היד ואמרת אף פעם לא תהיי לבד. שרנו שעות והלב ריחף למעלה. עכשיו אני לבד, אבל רוצה להגיד תודה'. הוספתי בשיר מילים בטורקית, שאומרות 'יאללה בתי, תעלי לבמה, זה התור שלך'".

סנסציה טורקית

ב־1994 לינט עברה לטורקיה, ושם הפכה לסנסציה כמעט בן־לילה. לטלוויזיה הטורקית, לעומת זו הישראלית, היא דווקא הצליחה להיכנס במהרה. אבל נראה שמשהו בהצלחה האדירה שחוותה היה חסר. החוסר הזה הוביל את לינט בשלהי שנות ה־90 ובראשית שנות האלפיים לעשות את הקו ישראל־טורקיה. בישראל היא הופיעה, בין היתר, בתוכנית האירוח של אלי יצפאן בערוץ 3 המיתולוגי וב"המלך הבא" בערוץ בריזה - תחרות כישרונות צעירים שהנחה דידי הררי, ששאפה לחפש את הקול הבולט הבא בזמר הים־תיכוני.

"אני חושבת שאין הרבה זמרות נשמה בסדר הגודל שלי, וזה היה חסר לי. הרי כל דבר שאנחנו עושים בחיים - אנחנו עושים קודם כל בשביל עצמנו. הרגשתי שאני רוצה לעשות את זה, שזה יעשה אותי מאושרת"

"זו היתה תקופה מצחיקה", היא ממסגרת אותן שנים. "ראיתי שהחיידק הזה, של הבמות, לא מרפה. שירה זה משהו שטבוע בי, זה מה שאני יודעת לעשות. איכשהו יצא שתמיד מישהו הכיר אותי, בכל מקום שהלכתי אליו, גם אם לא הייתי במיינסטרים".

לאחר שנים על הקו לינט החליטה לחזור לטורקיה פעם נוספת, הפעם כדי להישאר, ובנתה את מה שהיא מכנה "קריירה שנייה ומפוארת, בעשר אצבעות ובלי פרוטקציות".

ואז הגיעה הקורונה. "החיים עצרו והתחלתי לחשוב מה איתי. לא עבדנו במשך תקופה ארוכה, ואיכשהו עדיין הצלחתי להתפרנס. נבנה בי הרצון לחזור לישראל ולעשות את כל מה שלא הצלחתי לעשות קודם; אירוויזיון, במות גדולות, לצאת מאזור הנוחות שלי. קיבלתי הצעה להשתתף ב'אקס פקטור', בעונה שנבחר בה הנציג לאירוויזיון, והלכתי על זה".

לא חששת?

"ברור שהיה חשש. פחדתי, היו לי המון שאלות. זה לא היה ישר 'כן, אני רוצה', אבל תפסתי אומץ והשתתפתי".

איכשהו את תמיד חוזרת לפה.

"תראה, כשהתחלתי, זמרים ישראלים ניזונו מהמוזיקה הטורקית, אבל לשיר מוזיקה טורקית היה עדיין נישה. היו זמרים שתרגמו את המוזיקה הזו לעברית ועשו חיל. שרית חדד, למשל, שרה בתחילת הדרך את 'אתה לא ראוי לאהבה' ושירים נוספים ששרתי בבית עם אמא שלי.

"הדור החדש מקבל הכל מוכן, דברים לא מוצאים חן בעיניו והוא מתבכיין על כל דבר. עשו את הדור הזה מטומטם. סליחה על הביטוי, אבל זה חבל. פעם הכל היה הרבה יותר מחוספס, ובסוף גם נהיינו אנשים טובים וחרוצים"

"אבל היום ישראל כבר הפכה למעצמה של ממש בהקשר הזה, עם מופעים מול עשרות אלפי אנשים, סאונד ועיבודים מדויקים, יכולות שירה. יצרנו לעצמנו זהות ים־תיכונית חדשה ומאוד ראויה. ברגע שזיהיתי את זה, הבנתי שגם אני יכולה לבוא ולעשות פה מוזיקה טובה. אני חושבת שאין הרבה זמרות נשמה בסדר הגודל שלי, וזה היה חסר לי. הרי כל דבר שאנחנו עושים בחיים - אנחנו עושים קודם כל בשביל עצמנו. הרגשתי שאני רוצה לעשות את זה, שזה יעשה אותי מאושרת".

זה לא הגיל

בשנות ה־30 לחייה לינט החלה בסדרת טיפולים אסתטיים, שכללו בין היתר ניתוח קיצור קיבה, ניתוח אף והזרקות של חומרי מילוי לפנים, שעליהם היא מדברת באופן גלוי.

"זה משהו שבא מהילדות", היא מסבירה. "תמיד דיברו על הקול שלי, אבל אף פעם לא על המראה שלי. כשהייתי ילדה זה היה בסדר, אבל אז התבגרתי וראיתי שכולם עדיין אומרים 'איזה קול יפה יש לך'. מה עם השאר? איפה לינט, הילדה המתבגרת, שעכשיו כבר צריך להגיד לה שהיא יפה? לא היה מי שיגיד לי שאני יפה. לא ידעתי איך להתמודד עם זה. זה היה נורא מעליב. ואז, עם השנים, התחלתי להתעסק במראה שלי ולנסות לשנות ולשדרג".

זה גם קצת ממכר.

"ברור שזה ממכר, אבל יש לי מזל שעשיתי את זה במינון נכון, בלי לגרום נזק".

"תמיד דיברו על הקול שלי, אף פעם לא על המראה שלי. כשהייתי ילדה זה היה בסדר, אבל אז התבגרתי וראיתי שכולם עדיין אומרים 'איזה קול יפה יש לך'. אבל איפה לינט, הילדה המתבגרת שצריך להגיד לה שהיא יפה? לא היה מי שיגיד לי את זה"

את מתחרטת על חלק מהשינויים?

"ממש לא. השינוי הביא לכך שהיום אני אוהבת את עצמי, וגם מרגישה מאוד בטוחה בעצמי. אני כבר לא דואגת בגלל איך שאני נראית. אני יודעת שאני נראית טוב, לא חשוב מה אני לובשת. אני מושכת את תשומת הלב, גם במראה וגם בקול. המראה והקול הפכו לשלם אחד".

"סגרתי את הנושא"

כשהשתתפה ב"אקס פקטור", האשים אותה רפאל סאדי, לשעבר דובר התאחדות יוצאי טורקיה בישראל, בכך שהיתה אחת הדוברות בכנס אנטי־ישראלי שנערך לאחר אירועי "רוחות שמיים 7" - ההשתלטות של לוחמי שייטת 13 על האונייה "מאווי מרמרה" במסגרת אירועי המשט לעזה במאי 2010. סאדי טען כי מי שביקרה את ישראל בחריפות - לא יכולה לייצג אותה בתחרות שירה בינלאומית. לינט, ששרה בכנס, הגיבה אז על דבריו כשאמרה שמאז ומעולם האמינה בדרכי שלום, ושהיא מתנגדת לכל סוג של אלימות. היום היא לא מוכנה להגיב על המקרה. "בוא לא נזכיר את הדבר הזה, בוא נדלג עליו", היא מתעקשת, "אני כבר אמרתי את מה שאמרתי וסגרתי את הנושא הזה. לא אחזור עליו שוב".

תקופות של מתיחות בין ישראל לטורקיה השפיעו על ההצלחה שלך שם? הורדת פרופיל?

"אף פעם לא הרגשתי שזה משפיע עלי, ולא נתתי לאחרים להרגיש. הקהל בעצמו לא נתן לי להרגיש שאני קשורה לזה באיזושהי צורה. כולם ערים לכך שהמדיניות היא של המדינות עצמן, והן עושות את מה שהן עושות ביניהן, אבל אין שום בעיה לשמוע אף סוג של מוזיקה. אם קול חודר אליך - הוא חודר אליך, וזה מה שחשוב".

נשמע שצריך לעשות מסיפור החיים הזה מחזמר.

"ממש. גם זה יגיע".

shishabat@israelhayom.co.il