"סיפרתי לפסיכולוג שאני נמשך לגברים וביקשתי: 'תשנה אותי'" - אימרי זיו נחשף

יום אחד אחרי שנחת מאירוויזיון 2017, שנערך בקייב, הגיע אימרי זיו לאירוע השקה כלשהו בארץ. האירוע התנהל כסדרו, מצלמות תקתקו, פלשים הבזיקו, ואנשי הרכילות התגודדו לשמוע מנציגנו סיכום של חוויותיו מאוקראינה. אבל אז הגיעה שאלה ישירה אחת, של מראיין חטטן מדי, והטילה את זיו לטלטלה שבעקבותיה המשיך להסתתר בארון עוד זמן רב.

"אני זוכר שעמדתי מול המראיין הזה, והוא שאל אותי על האירוויזיון. כל המראיינים לפניו שאלו את השאלות שלהם באופן מרומז, באופן כללי על האירוויזיון והקהילה, אבל הוא פשוט הסתכל עלי ושאל מול המצלמה: 'אתה גיי?'".

רגע לא פשוט בשום קנה מידה.

"ממש. הרגשתי שמישהו בא אלי עם מלא סכינים ודוקר לי את הלב. לא הייתי במצב להתמודד עם שאלה כזאת, ובטח שלא מול המצלמות".

מה ענית?

"מובן שנאלצתי לשקר. אני ממש זוכר את הראיון ההוא, ולא לחיוב. הייתי במצב מאוד עדין, ונפגעתי שאיזה אידיוט חצוף מעז לשים אותי במקום הזה. השאלה של המראיין ערערה אותי, ובמידה מסוימת גם דחתה את היציאה מהארון שלי מול הקרובים לי".

מאז חלפו שש שנים, והיום זאת הפעם הראשונה שבה אתה מוכן לדבר בפומבי ובצורה פתוחה על הנטייה המינית שלך.

"נכון, אבל אני לא משלה את עצמי שלא היו חשדות ושלא היו שמועות. אני לא חושב שמישהו באמת ייפול עכשיו מהרגליים. אני לא בא להפתיע את העולם, אלא בסך הכל בא לשתף. אני לא רוצה לעשות מזה עניין, אבל כבר לא מסתיר".

"היה לי ברור שהשבדית תנצח"

זיו (31) נולד וגדל בהוד השרון, בנם של ערן (70) ואמי ז"ל, שהלכה לעולמה במפתיע לפני שמונה חודשים, בגיל 67. שני אחיו, אורן (45) ודפי (40), עובדים בהייטק. אורן הוא כיום גם בסיסט להקת הרוק "מופע הארנבות של ד"ר קספר".

הוא למד בתיכון אילן רמון בהוד השרון, ואת השירות הצבאי עשה בלהקת חיל החינוך, לצד משי קלינשטיין ורוני דלומי. ב־2012 נחשף לראשונה בתוכנית "דה וויס", גרם לשופטים לסובב כיסאות, נכנס לנבחרת - אבל הודח בשלב הדו־קרב. ב־2015 הצטרף למשלחת הישראלית לאירוויזיון בווינה, כזמר ליווי של נדב גדג' (בשיר "גולדן בוי"), וכעבור שנה היה זמר ליווי של חובי סטאר באירוויזיון 2016 בשטוקהולם, שבדיה (עם השיר "Made of Stars").

הפריצה הגדולה של זיו הגיעה כשעבר לקדמת הבמה ונבחר לייצג את ישראל באירוויזיון 2017, אחרי שניצח בתוכנית "הכוכב הבא לאירוויזיון". בתחרות בקייב הוא ביצע את השיר "I Feel Alive", ובדומה לנועה קירל כבש את המקום השלישי בחצי הגמר. בשלב הגמר שובץ לעלות הראשון - מיקום שידוע כגרוע לכל זמר - ואת הערב הוא סיים במקום ה־23 מתוך 26 מדינות משתתפות.

"הופעתי בחצי הגמר השני, וכשהגעתי כעבור יומיים לגמר הייתי מותש ופחות מוצלח", הוא נזכר. "היו לי חזרות וראיונות נון סטופ, בלי זמן לנשום. להשוואה, לנטע ברזילי ולנועה קירל היו כמה ימים בין חצאי הגמר שלהן לשלב הגמר, וזה הבדל מאוד משמעותי. אני גם מרגיש שהמיקום שקיבלתי חרץ את גורלי. אין לדעת לאן הייתי מגיע במיקום אחר, אבל עכשיו זה גם לא רלוונטי".

בשורה התחתונה, האירוויזיון מתויג אצלך כזיכרון קשה?

"מאוד נהניתי שם, ואני שמח שעברתי את החוויה הזאת, שהיא מאוד משמעותית בקריירה שלי. אבל התוצאה אכן היתה קשה מאוד מבחינתי, כי באמת עבדתי קשה וציפיתי ליותר. אירוויזיון הוא עבודה של חצי שנה, ואתה חי בתוך זה ונושם את זה. בתחרות עצמה היו לי שבועיים הכי אינטנסיביים - ובסופו של דבר הכל ירד לטמיון, וזה מבאס. אם הייתי צריך לסכם, אז זאת היתה חוויה מדהימה עם תחושת החמצה מסוימת".

לא טראומה?

"בארץ קיבלו אותי מאוד יפה, אז זה לא היה טראומטי. היום אני יודע שהאירוויזיון הוא נקודת פתיחה מאוד גבוהה, אבל עדיין רק נקודה בדרך".

מה חשבת על ההופעה של נועה קירל בליברפול?

"היא היתה מדהימה, נתנה שואו מדהים והחזיקה את השיר מעולה. היא עשתה לעצמה שירות בקריירה, והלוואי עלי מקום שלישי, אבל לי היה ברור שלורן משבדיה תנצח. היא באמת היתה טובה ועם שיר טוב".

"הוריי אמרו שכבר ידעו"

על אף הסביבה הליברלית שבה גדל, והחיבור שלו לתחרות האירוויזיון, שהפכה עם השנים לאירוע שמזוהה מאוד עם קהילת הלהט"ב, זיו העדיף לשמור את סוד הנטייה שלו עמוק בארון, ובמשך שנים ארוכות.

"כל חיי ידעתי שהמשיכה המינית שלי היא לגברים, אבל פשוט לא רציתי את זה. כילד הייתי נדלק על בנות, וכל הזמן עבדתי על עצמי שיש לי משיכה לנשים, שאחיה עם אישה, אתחתן ויהיו לי חיים נורמטיביים. כך לא אצטרך לצאת מהארון לעולם. התפללתי לאלוהים שישנה אותי, וממש האמנתי שזה יקרה, שאגדל ואצליח להתגבר. שנאתי את עצמי בגלל הנטייה שלי".

באיזה גיל התחלת להבין את הנטייה הזו?

"במקרה שלי נראה לי שהחברה מסביבי זיהתה את זה לפניי. הייתי בן 11-10 כשאמרו לי 'יא הומו', 'יא בחורה', 'יא קוקסינל', כי כנראה זיהו בי משהו שונה. כילד אתה מרגיש אחר, שאתה לא לגמרי כמוהם, ובהמשך הדרך הגיעה גם המשיכה לגברים. כנער לא נדלקתי רגשית על בנים, ועל בנות דווקא כן, וזה מה שגרם לי להאמין שאני יכול להתגבר על זה".

"היו לי בנות זוג לתקופות לא קצרות, אבל הקשר לא היה הוגן כלפיהן. בשלב מסוים לא יכולתי להחזיק יותר, והרגשתי שהסוד מתחיל להשפיע על המצב הנפשי שלי. הייתי מדוכדך כל הזמן, ההורים שלי זיהו שעובר עלי משהו. הם הציעו שאלך לפסיכולוג"

כשהגיע לגיל ההתבגרות החל זיו להפנים שהוא לא יכול לשקר עוד לעצמו. ועם ההפנמה הגיעה, לדבריו, גם תקופה של דיכאון. "באותם ימים היו לי שתי בנות זוג, לתקופות לא קצרות, אבל ידעתי שזה לא באמת זה. הקשר לא היה הוגן כלפיהן - וגם לא כלפיי. ואז, בזמן שהיתה לי חברה, התחלתי ללכת לפסיכולוג, אבל אפילו לו לא סיפרתי שאני הומו. דיברתי איתו דווקא על הזוגיות שלי עם נשים ועל הקשר עם החברה שלי".

לשקר לפסיכולוג זו רמה גבוהה של הסתרה והכחשה.

"נכון, ובאמת הפסקתי את הטיפול, אבל אז הגיע שלב שבו כבר לא יכולתי להחזיק יותר, והרגשתי שהסוד הזה מתחיל להשפיע על המצב הנפשי שלי. הייתי מדוכדך כל הזמן, וההורים שלי זיהו שעובר עלי משהו. הם אלה שהציעו שאחזור לטיפול הפסיכולוגי".

מן הסתם הם חשדו?

"אני חושב שכן, אבל הם הקפידו לא לשאול אותי על מה אני מדבר במפגשים עם הפסיכולוג. זה לא דבר אופייני להם, כי ההורים שלי היו תמיד מאוד מעורבים בחיים שלי".

בסיבוב השני כבר הרגשת נוח לפתוח הכל מול הפסיכולוג?

"כבר בפגישה הראשונה סיפרתי לו שאני נמשך לגברים, אבל לא עשיתי את זה כדי שיעזור לי לצאת מהארון ולהשלים עם העניין הזה, אלא להפך - ביקשתי ממנו לשנות אותי. אני זוכר שאמרתי לו: 'פשוט תשנה אותי'".

עדיין האמנת ששינוי כזה בכלל אפשרי?

"הייתי בטוח שזה אפשרי, ושבטיפול הפסיכולוגי הוא יצליח לשנות אותי. באותו יום התחלנו למעשה בתהליך של הקבלה העצמית שלי".

גדלת בסביבה פתוחה וחילונית. למה העניין הזה היה כל כך קשה לך?

"על אף הסביבה התומכת, הרבה מאוד שנים חייתי וגדלתי בתחושה שלהיות הומו זה פסול. בילדות שלי 'הומו' היתה מילת גנאי. בהמשך הדרך גם התחלתי קצת להתפרסם, ולהיות אדם מפורסם שמסתיר סוד זה עוד יותר מורכב".

היו לא מעט שמועות סביבך.

"נכון. לשמועות דווקא לא נתתי להשפיע עלי, כי תמיד מדברים, אבל זה כן גרם לי עוד יותר להתחבא. באירוויזיון כל הזמן שאלו על זה ודחפו לשם. אתם רואים שאני בארון ושלא נוח לי, אז שחררו אותי! מה אתם רוצים ממני? זה לא היה הוגן".

גם בקהילה דיברו עליך לא מעט. משהו מזה הגיע אליך?

"ברור. היו הרבה ביקורות ותגובות מצד הקהילה, שלמען האמת לא ציפיתי לקבל. אלה אנשים שעברו בעצמם יציאה מהארון, והם היו אמורים להבין את הקושי שלי לצאת. אנשים חוו את זה, ודווקא הם לא נתנו לי את הזמן שלי. זה הרחיק אותי עוד יותר. לא רציתי להיות חלק מזה".

"על אף הסביבה התומכת שבה גדלתי, הרבה שנים חייתי בתחושה שלהיות הומו זה פסול. בילדותי 'הומו' היתה מילת גנאי. בהמשך גם התחלתי קצת להתפרסם, ולהיות אדם מפורסם שמסתיר סוד - זה עוד יותר מורכב. השמועות גרמו לי עוד יותר להתחבא"

גברים ניסו באותם ימים להתחיל איתך?

"כשהייתי בארון הייתי מקבל ריקושטים מגברים, אבל לא ממש התייחסתי לכך. הרבה פעמים נמנעתי, גם כי לא הייתי פתור עם עצמי וגם כי הייתי מפורסם, כך שהחשש שלי היה כפול. מאוד־מאוד פחדתי לתת מעצמי בהקשר הזה, ולא רציתי שיידעו עלי. וגם, בוא, זה לא שכל היום התחילו איתי".

רק בגיל 27 אזר לראשונה אומץ והתחיל במסע היציאה הפרטי מהארון, תהליך שלעיתים כרוך בלא מעט כוחות נפש. הדמות הראשונה שאותה בחר לשתף בעניין היתה אחותו הגדולה.

"לדפי ולי יש קשר מאוד טוב, וערב אחד קבענו שניפגש. פתאום היא שואלת אותי, 'נו, מאמי, יש לך מישהו?'" הוא נזכר. "סיפרתי לה שאני הומו, והיא אכלה כאפה - אבל לא מהמקום שהיא לא מקבלת אותי. היא דווקא מאוד שמחה בשבילי, ושמחה שסיפרתי לה, אבל במקביל כעסה על עצמה, שלא היתה חלק מזה, ועלי, שהייתי צריך לעבור את כל הסיפור לבד. היה לי מאוד כיף לדבר איתה. רק מי שיצא מהארון יודע כמה התגובה של האדם הראשון שאתה מדבר איתו, במיוחד אם הוא קרוב אליך וחלק מהמשפחה, היא חשובה".

התלבטת הרבה לפני ששיתפת אותה?

"כשאני מחליט משהו, אני מחליט והולך איתו. אמרתי לעצמי - זהו, אני מספר ואין דרך חזרה. ידעתי שדפי תקבל את זה בצורה טובה. בשלב מסוים בשיחה היא שאלה אותי 'למה חשבת שלא נקבל אותך?'. עניתי שזה לא נבע מחשש שלי שיסתכלו עלי במשפחה אחרת או שלא יקבלו אותי, אבל הייתי צריך לעבור דרך עם עצמי ולקבל אותי כפי שאני. סיפרתי לה גם שאני בזוגיות עם גבר, והיא בעיקר הופתעה שלא ידעה כלום ולא היתה חלק מזה".

מתי סיפרת להורים וגם לאחיך?

"למרות שהתגובה של דפי היתה טובה מאוד, הרגשתי שאני צריך עוד זמן כדי לספר לשאר. אחרי בערך שנה ביקשתי לדבר עם ההורים שלי, והם הבינו מייד על מה תהיה השיחה. אמרתי להם שאני בזוגיות עם גבר, והם אמרו שהם יודעים ולא הופתעו. הם אמרו שהם אוהבים אותי".

היו דמעות בשיחה הזאת?

"לא, אבל גם לא יצאתי בתחושת הקלה. מובן שלקח להם זמן להתרגל. ההורים שלי הם החברים הכי טובים שלי, ובשורה התחתונה לא היה צריך לפתור בינינו שום דבר. אמא שלי היתה אדם בלי פילטרים, וזה היה חלק מהקסם שלה. היא לא התביישה לשאול אותי שאלות, ולמרות שחשבתי שזה ייצור אי־נעימות - התברר שזה היה דווקא הדבר הכי חיובי בעולם, כי זה עזר לנרמל את הדבר הזה יותר".

איך אחיך הגיב?

"גם אורן קיבל את זה הכי בטוב שיש".

"כשהייתי בארון הייתי מקבל ריקושטים מגברים, אבל נמנעתי, גם כי לא הייתי פתור עם עצמי וגם כי הייתי מפורסם, כך שהחשש היה כפול. מאוד פחדתי לתת מעצמי בהקשר הזה, ולא רציתי שיידעו עלי. וגם, בוא, זה לא שכל היום התחילו איתי"

"פתאום היא קרסה"

אחרי שיצא מהארון מול קרוביו, ונדמה היה שהכל מתנהל על מי מנוחות, פקד את משפחת זיו אסון כבד.

"ההורים שלי מאוד אוהבים לטוס לאיטליה, ובאחד הימים שהם שהו שם אמא שלי התלוננה שכואב לה הראש", הוא משחזר את ליל הבלהות של חייו. "אני לא מזלזל, חלילה, בכאבי ראש, בטח שלא היום, אבל באותו רגע לא ייחסתי לזה הרבה חשיבות. בשעה 11 בערב היא כתבה לי שעדיין כואב לה הראש, ושאלתי אותה אם היא עברה בדיקת קורונה. היא ענתה שכן - והוריי פרשו לישון.

"ב־1 אמא שלי התעוררה והתלוננה שוב על כאבים חזקים. אבא שלי החליט לקחת אותה לבית חולים מקומי, אבל ברגע שהם קמו מהמיטה היא התעלפה, איבדה דופק, קרסה - ונפטרה.

"אבא שלי, שיודע לתפקד במצבי לחץ, התחיל מייד לעשות לה עיסוי לב והחייאה, התקשר לקבלה במלון ורץ אליהם שיזמינו אמבולנס. אבל עד שההצלה הגיעה זה כבר היה הסוף. אחרי שעירבו את כל הגורמים הרלוונטיים למקרים כאלה, אבא שלי נשאר עם הגופה בחדר והתחיל לבשר לנו את הבשורה המרה".

איפה היית באותו זמן?

"בבית בהוד השרון. ב־03:41, שעה שאני לא אשכח בחיים, קיבלתי שיחת ווטסאפ מאבא שלי, ואמרתי לעצמי אוי ואבוי. הוא אמר לי, 'אימרי, יש לי משהו לא טוב לספר לך'.

"משום מה חשבתי שקרה משהו לאחותי דפי, כי גם היא שהתה באותו זמן באיטליה, ובאותו יום ההורים שלי נפגשו איתה. אבל אז הוא אמר לי: 'אמא נפטרה'. אמרתי לו, 'מה אמא, איזו אמא?', והוא ענה: 'אמא שלנו'. חשבתי שהוא מדבר על אמא שלו, כלומר סבתא שלי. ואז הוא אמר, 'לא, אמא אמי'.

"זה היה הרגע הכי נורא בחיי. זה אפילו לא היה בכי, אלו היו פשוט זעקות. אתה בהלם ולא מאמין שדבר כזה קורה לך. מסוג הסצנות שיש רק בסרטים הוליוודיים. אמא שלי היתה האדם הכי חזק והכי בריא שיש, ולמה שזה יקרה? בטלפון אבא שלי מנסה להרגיע אותי, ולא מצליח, ובכל הזמן הזה אני בישראל לבד, ואמא שלי שוכבת שם באיטליה, לידו.

"התקשרתי לדבר עם אחי, ואחר כך גם התקשרתי לבן הזוג שלי. ביקשתי שיגיע אלי, כי לא רציתי להיות לבד. הייתי היסטרי, בסערת רגשות גדולה. באותו לילה הגיעה גם המשפחה המורחבת יותר, והתחלנו את הפרוצדורה הקשה של החזרת הגופה לארץ".

הליך נורא ואיום.

"נכון. מתברר שבאיטליה נדרש לנתח גופה לפני שמטיסים אותה, וזה עניין שיכול לקחת שבועיים-שלושה. בניתוח שאחרי המוות התגלה שאמא שלי סבלה ממפרצת, וריד שפקע מאוד קרוב לגזע המוח. זה דבר שאין שום אפשרות לחזות מראש, אלא אם כן עושים סי.טי, ולכן זה היה אבוד. אבא שלי ואחותי חזרו לארץ, והגופה חזרה בנפרד רק אחרי שבוע. כשנחתה בארץ, יכולנו לערוך את ההלוויה".

"מות אמי היה הרגע הכי נורא בחיי. לא בכי יצא ממני, אלא פשוט זעקות. מסוג הסצנות שיש רק בסרטים מהוליווד. היום אני עולה אליה לקבר כל יומיים. מגיע, מנקה, משקה את העציצים, יושב, בוכה, בוהה ומביא לה אבן מכל מקום בעולם שאני נמצא בו"

ניכר שמותה הפתאומי של אמו הותיר בזיו צלקת עמוקה. "היה בינינו קשר מצוין. אמא שלי היתה הדבר הכי קרוב אלי בחיים, הכי חשוב ודומיננטי. בחודשים הראשונים הייתי עולה אליה כל יום לקבר, והיום אני הולך אליה כל יומיים-שלושה. יש לי משפך מים ברכב, אני מגיע, מנקה, משקה את העציצים, יושב, בוכה, בוהה ומביא לה אבן מכל מקום בעולם שאני נמצא בו.

"לפעמים אני קולט פתאום שהיא כבר לא פה, וזה געגוע שאי אפשר להסביר. קשה לי שאנשים אומרים לי 'אלה החיים, צריך להתגבר ולהיות חזק'. אני לא במקום הזה ולא מסוגל לשמוע. עד היום אני תופס לעצמי את הראש וחושב שמה שקרה הוא פשוט הזוי ולא הגיוני".

עובד על מופע לטיני

לצד הגעגועים, תחושת החוסר והאובדן, בשנים האחרונות מנהל זיו זוגיות טובה עם רוי, אדריכל ומעצב פנים מתל אביב.

"אנחנו ביחד כבר חמש שנים. רוי הוא בחור מדהים ואני מאוד אוהב אותו. הוא עוגן אדיר בשבילי, במיוחד בתקופה הלא פשוטה הזאת. יש לנו כלב בשם ריו, שהוא כמו הילד שלנו, האהבה המשותפת. רוי הוא החבר הכי טוב שלי, ואני אסיר תודה שיש לי אותו בחיים".

אתה יוצא באופן פומבי מהארון, אבל עדיין שומר על הפרטיות שלכם.

"כן. זה שלי, וחשוב לי לשמור על הפרטיות שלנו. חשוב לי לבדל את החיים הפרטיים שלי ככל שניתן".

איפה הכרתם?

"באינסטגרם. משהו בי הרגיש שזה נכון, ונתתי לעצמי להיפתח. בניגוד לעבר, נתתי לעצמי את ההזדמנות לקשר הזה - וצדקתי. היום אני מאושר".

אתה מצטער על השנים שבהן הסתרת את הסוד?

"שאלתי את עצמי אם יש לי תחושת החמצה על השנים האלה - והתשובה שלי היא לא. אני חושב שלכל אחד יש הזמן והדרך שהוא צריך לעבור. בשנים האחרונות חייתי את חיי, לא הסתרתי שום דבר, אבל לא עשיתי את זה ברשתות החברתיות. אני לא מאלה שחושפים את החיים שלהם, כי זה לא הסגנון שלי. מבחינתי, הייתי צריך לעבור את הדרך כדי להגיע לנקודה הנוכחית, שבה אני מרגיש נוח לשתף ולא אכפת לי מה אחרים חושבים".

"אני מאוד שמח שעברתי את חוויית האירוויזיון, אבל התוצאה היתה קשה מאוד מבחינתי, כי באמת עבדתי קשה וציפיתי ליותר. היו לי שם שבועיים אינטנסיביים - ובסופו של דבר הכל ירד לטמיון, וזה מבאס. היתה לי תחושת החמצה, אבל לא משהו טראומטי"

גם עכשיו, כשאתה חי מחוץ לארון, אני פוגש אותך בסופר השכונתי ולא באירועים של הקהילה.

"נכון, זה פשוט פחות אני. מעולם גם לא צעדתי במצעדי הגאווה. לפני שנתיים הייתי באילת וראיתי את המצעד בטלוויזיה. אני זוכר שאמרתי לעצמי 'איך אני רוצה להיות חלק מהדבר הזה'".

אז מחר (שישי) אחפש אותך במסיבת הגאווה הגדולה בפארק גני יהושע בתל אביב?

"כן, וזאת תהיה הפעם הראשונה שלי. מאוד חשוב לי שבפעם הראשונה שאשתתף אהיה הכי שלם עם עצמי - ושלם בחוץ. ובכלל, ידוע שהיום לא רק גייז מגיעים למצעד הגאווה ולמסיבות שמקיפות אותו".

עם כל מה שאתה יודע היום, מה היית מייעץ לילד הנבוך ושומר הסוד אימרי?

"הייתי אומר לו שהכל יהיה בסדר. ולכל מי שקורא אני אומר: קחו את הזמן שלכם עד שאתם מקבלים את עצמכם ושלמים עם עצמכם. חס וחלילה, אל תחיו בפחד ובהסתרה. תאהבו את עצמכם. וכל עוד אתם אנשים טובים, אל תיתנו לחברה מסביב להלחיץ אתכם. תחיו את הדרך שלכם".

בנימה זאת, מה השלב הבא בקריירה שלך?

"אני עובד על מופע לטיני בספרדית, שזו מוזיקה שגדלתי עליה, כי אני דובר את השפה. מדובר מבחינתי בסיפוק אדיר, כי זה משהו שרציתי להרים מזמן ואני מאוד מתרגש ממנו".

erans@israelhayom.co.il