הכוכבים של שלומי: ארוחת חג עם משפחת שבת

את משפחת שבת פגשתי לראשונה לפני 11 שנים לצורך כתבת חג במוסף שאתם קוראים עכשיו. אז היה מדובר בראש השנה. ההצלחה של אב המשפחה, שלומי, היתה אז בשיאה, כשהפך להיות זמר לכל המשפחה. לאחר שכבר עשה סיבוב גדול בתחילת שנות האלפיים, הוא חזר בתחילת העשור הקודם לטלוויזיה כמנטור טוב הלב ב"דה וויס". כמו כן, הוא דיבר אז לראשונה על ההתחזקות שלו בכל הנוגע לדת, תהליך שהוא משתדל לשמר גם כיום.

הכתבה הזאת הפכה אותנו לחברים. האמת, זו לא חוכמה. קשה שלא להפוך לחברים טובים של שלומי ושל המשפחה שלו. השנים הארוכות בחשיפה תקשורתית גבוהה הפכו את שבת לכזה שיכול לכנס ליום הולדתו אנשים מכל הקצוות של הישראליות, וכולם יסתדרו זה עם זה, בלי שמישהו יגיד מילה רעה. אז נפגשנו שוב, רגע לפני יום הולדתו ה־67 שיחול בקיץ הקרוב, והחלטנו שהפעם זה יהיה ראיון משפחתי, שיפגיש את כל משפחת שבת המורחבת לשיחה על משפחה, על קריירה ועל מוזיקה.

ארוחת חג שבועות אצל שלומי שבת // צילום: משה בן שמחון

לפגישה הגיעו שלומי, גרושתו חני, בתו מנור עם בתה בת השנה וחצי שילה, בנו אביהו עם בת זוגו מיכל ושלושת ילדיהם (אריאל בת ה־8, דון בת ה־5 וחצי ועמית בן השנתיים), וסהר פלח, בנה של חני מנישואיה השניים. עם הרבה מאכלי שבועות על השולחן, וגם גיטרה אחת, השיחה הפכה מהר מאוד למפגש משפחתי אסוציאטיבי במילים ובמנגינה, שבו זכינו להצצה לדרך שבה אחת המשפחות המפורסמות בתרבות הישראלית מתנהלת בחצר האחורית, דווקא של חני, כשגם השכנים קופצים מדי פעם לביקור.

שלומי, בראיון הקודם דיברנו על כך שהחגים הולכים ותופסים אצלך נפח משמעותי, ושכל הקשר ליהדות משתנה. עברו עשר שנים. מה השתנה?

שלומי: "וואו, המון. כבר אז לא הופעתי בשבתות, הפסקתי להופיע גם באירועים. ואתה יודע, המפגש המשפחתי בחגים שתמיד מייצר לחץ, לא רק אצלי אלא אצל כל הישראלים - אז הכל השתנה, ובמיוחד בדבר הזה. וכמובן, היתה גם הקורונה באמצע, שהשפיעה מאוד על העניין הזה".

מנור: "המשפט שאמרו הכי הרבה לאבא מאז שהוא החלים מהקורונה היה 'התפללתי עליך'. כל בן אדם שפגשנו אמר לו 'התפללתי עליך'".

שלומי: "תשמע, אני לא האמנתי לגודל האהבה הזאת מהציבור הישראלי. נכון, יש לי קריירה ארוכה ואני אדם מפורסם. ועדיין, לקבל כאלו כמויות של אהבה, זה משהו שאני לא באמת יכול לקחת כמובן מאליו. אנשים אומרים לך 'אנחנו אוהבים אותך', ואתה אומר 'בסדר, אוהבים והכל' - אבל בקורונה זה היה משהו יוצא דופן".

בראיון הקודם דיברנו הרבה על הדאגה שלך לילדים, על מה יהיה עם מנור ואביהו, ומאז הם גם הפכו אותך לסבא וגם מופיעים לצידך על הבמה.

שלומי: "תראה, מצד אחד זו זכות ענקית שהילדים שלי מופיעים לידי על הבמה. מה יכול להיות יותר טוב מזה בחיים האלה? מצד שני אני אומר את זה בחיוך, אבל אני לא מחייך בכלל, אני מרגיש שנכשלתי איתם במירכאות. עשיתי הכל כדי שהם לא ייכנסו לעולם המוזיקה, כדי שלא יעברו את מה שאני עברתי. ובכל זאת, לא הצלחתי בזה, ובסוף הם בתחום הזה".

חני: "אני חושבת שזה גנטי. למעשה, אני בטוחה שזה גנטי. הבחירה שלהם במוזיקה לא קשורה לכמה ששלומי ואני ניסינו להראות להם שאפשר גם אחרת. אבל יש לזה הסבר נוסף: כשהם היו גדולים מספיק כדי להבין מה קורה סביבם שלומי כבר היה זמר מצליח, אז הם ראו רק את ההצלחה ולא את הצדדים האחרים, והם רצו את זה גם באופן טבעי".

כששלומי היה זמר צעיר שניסה את מזלו בניו יורק, חזר לארץ ונאבק - זה צד של הקריירה שהילדים קצת פחות הרגישו. בסוף זה הכריע את הזוגיות שלכם.

חני: "היו אז זמנים אחרים. כמה נשים אז חיו עם זמרים? עם אמנים? עם גבר שיוצא לעבודה בשש בערב וחוזר לפנות בוקר ממועדונים, וככה בכל ערב? היום יש יותר הבנה, אני מניחה, לסוג החיים הזה, אבל לפני יותר מ־40 שנה זה לא היה נפוץ כל כך. כמה נשים חיו בצורת החיים הזאת? זה גבה מאיתנו מחיר, ללא ספק".

שלומי: "אני חושב שהילדים לא ראו את הקשיים, את העצבות, את מספר הפעמים שהעליבו אותי ואולי אפילו השפילו אותי. תשמע, אני גדלתי במועדונים, אנחנו יודעים אילו אנשים באים למקומות הללו ואילו חוויות עוברים שם. למזלי תמיד ידעתי איפה אני, כי אני לא שותה אלכוהול ולא נוגע בסמים. זה לא עניין אותי. אז התמקדתי בקריירה. עד שזה קרה שילמתי מחירים כבדים מאוד, אבל כנראה לא היתה דרך אחרת".

מנור: "אני זוכרת שאבא, כשעוד היה בניו יורק, הביא לי במתנה דובי כזה שלוחצים עליו והוא שר ומדבר. זה זיכרון שצרוב לי מהתקופה של אבא שם. אני זוכרת מארה"ב בעיקר רגעים מבית הספר, ריחות, חברים שהיו לנו אז. ובארץ, כשאבא כבר היה מפורסם אחרי 'בגלל הרוח', הזיכרון הכי חזק שלי הוא שבכל מקום אביהו היה אומר 'אנחנו הבנים של שלומי שבת', והייתי אומרת לו 'אבל אני בת, לא בן'".

אביהו: "מנור תמיד היתה חברה כל כך טובה שלי, עד שהרגשתי שהיא כמו חבר שלי. בקטע הזה ההורים שלי עשו עבודה מעולה, כי אנחנו באמת חברים טובים עד היום. מבחינתי הזיכרונות הראשונים מאבא הם באמת זיכרונות של הצלחה, של אבא שהולכים איתו ברחוב וכולם אוהבים אותו. זו תחושה מאוד חזקה".

ועם כל הפרסום, אני נדהם בכל פעם מחדש מכך שאנשים מרשים לעצמם לגעת פיזית. לבוא אליך, שלומי, לדפוק לך על הגב בזמן שאתה אוכל ולבקש סלפי.

מנור: "בארץ התרגלנו לזה מגיל מוקדם, אבל כשזה קורה עם אנשים בכל מיני מקומות בעולם, זה משהו שאנחנו לא מתרגלים אליו. כשבאים אלי אחרי הופעה ומבקשים ממני סלפי זה נראה לי רגיל, כי עכשיו הייתי על הבמה, אבל מה שקורה עם אבא זה משהו אחר לגמרי".

אביהו: "אי אפשר להתרגל לסוג ההערצה הזה שאבא מקבל, גם אם כבר נדמה שהתרגלנו לכך. לי היו גם סבבים כאלה של מעריצות ואנשים שמבקשים תמונות באמצע הרחוב. אולי בגלל שגדלנו בבית כזה, זה תמיד נראה לנו טבעי. הרי בבית הספר ובכל מקום תמיד היינו הילדים של שלומי שבת, והפרסום תמיד היה חלק מהחיים שלנו. צריך גם לזכור שאבא שלנו לא פוליטיקאי, נניח, שיש כאלה שאוהבים אותו ויש כאלה שלא אוהבים אותו. הוא דמות שכולם אוהבים, וזו חוויה אחרת לגמרי".

שלומי: "אצלכם זו חוויה אחת ואצלי זו חוויה אחרת. נכון שאחרי שהופעתי אצל רבקה מיכאלי ב'סיבה למסיבה' עם 'בגלל הרוח', ביום ראשון בבוקר לא יכולתי להסתובב ברחוב. אבל השנים אז היו קשות. מבחינתי ההצלחה הגדולה, ההבנה שאני מפורסם, שאנשים יודעים מי אני ושזה משהו שבאמת מחזיק, קרתה רק אחרי 'לכל אחד יש'. אז הבנתי באמת מה זה להיות מפורסם ומצליח. זו לא היתה תחושה שהכרתי לפני כן".

חזרה הביתה, לאמפי בקיסריה

בקיץ הקרוב שלומי שבת יחזור למקום שהוא תמיד מתייחס אליו "כבית שבו הכל החל" - האמפי בקיסריה, בצמד הופעות עם משה פרץ. נוסף על כך, הוא ימשיך לחרוש את הארץ, מתוך הבנה שדור הזמרים המבוגר שהוא שייך אליו מתמודד בימים אלו עם אתגרי הטיקטוק, האינסטוש ומספר בלתי נתפס של אמצעי תקשורת. כל כך רחוק מהערוץ הבודד שהיה כאן ומ"סיבה למסיבה".

שלומי, אתה מדבר על זה שהיום הדור שלכם צריך להתאים את עצמו לרשתות החברתיות, ועל זה שבסוף אין מסלול אחד להצלחה, כי היום כולם יכולים להצליח מכל מיני מקומות. כבר אין קונצנזוס ואין מדורת השבט.

שלומי: "ואז עולה השאלה מה זאת הצלחה? אם פרצת מהטיקטוק והצלחת, אבל לא החזקת מעמד 20 שנה - זה אומר שהצלחת? אני לא יודע, ייתכן שכן. אני לא חושב שזו תופעה שלילית, כי היא מאפשרת לך לצמוח מתוך הרשתות החברתיות, לייצר לך קהל שעוקף את תקשורת המיינסטרים ביתר קלות ולהגיע לקהלים שלך בדרכים שלך. עם זאת, בגלל העומס הזה גם הרבה יותר קשה להישאר שם, כי ההצלחה מהירה מדי. זה לא רק רע ולא באמת כזה טוב. זה גם וגם".

אביהו: "דווקא במובן הזה אני חושב שהרבה לומדים ממך מה זה לעבוד לאורך כל הדרך עד שבסוף מגיעה ההצלחה, גם אם היא מגיעה בגיל מאוחר".

שלומי: "תראה, אני לחצתי עליך להילחם, לפתח קריירה עצמאית, להוציא עוד שירים ועוד אלבומים. אתה קראת את השטח בצורה טובה יותר ממני. העדפת ללכת לאחור, להעמיק, לכתוב שירים, להבין איפה אתה עומד ולא להילחם על זה בכוח. זה משהו שאני לא ראיתי, ואתה הלכת בכוחות עצמך. הרי בסוף גם זה סוג של הצלחה - להבין איפה אתה נמצא".

מנור: "לא יודעת, אולי אתה מרגיש מבוגר. אני לא מרגישה מבוגרת. אני רואה את הקהל שלנו בהופעות, אני רואה קריירות היום בעולם. אני לא חושבת שהיום, למרות כל הרשתות החברתיות, הצלחה יכולה לצמוח רק משם".

בקורונה כבר היה נדמה שהקושי הבריאותי שחווית מאיים על המשך הקריירה שלך, אבל חזרת יחד עם המשפחה שלך. יש לך מסקנות בעקבות החוויה הזאת?

שלומי: "אני יכול לדבר על זה שמעריכים יותר את החיים וכו', אבל נדמה לי שזה ברור לכל אדם. מבחינה מוזיקלית, המשכתי ליצור. הוצאתי שירים חדשים מאז, חלקם אפילו זכו להצלחה גדולה, אבל כשאני עולה על הבמה אני יודע שאנשים רוצים את 'בגלל הרוח' ו'טרפטוני'. אני לא צריך להילחם את המלחמה הזאת נגד הקהל.

"יש לי רפרטואר של מאות שירים, וב־20 השנים האחרונות עשיתי הרבה דברים. אני לא יכול להגיד שלא בא לי לשיר את השירים האלה, או להשמיע לקהל רק חומרים חדשים, אבל אני מבין את הקהל. השלמתי עם זה שזה מה שהוא רוצה, ואת זה צריך לתת לו באהבה גדולה. זה קורה לכל האמנים הגדולים בכל העולם בדור שלי. בסוף כולם באים לשמוע את הלהיטים שלהם לאורך השנים, ולא את השירים האחרונים שהוציאו. זה בסדר, זה העולם".

סבא שלומי נותן אהבה

אז עכשיו שלומי שבת הוא גם סבא, כזה שמכיל את כל החמולה שמסביבו באהבה גדולה. "הוא הכניס אותי לחופה", מספר סהר. ושלומי אומר: "מבחינתי זה תמיד היה ברור גם ברגעים קשים ומאתגרים שחני וסהר תמיד יהיו חלק מהעולם שלי. עבורי זאת לא היתה שאלה".

בחגים הם בחופשות משותפות, הילדים גרים לא רחוק מהאמא. מנור, שהביאה את שילה לעולם בלי זוגיות, נעזרת באמא חני כשהיא יוצאת להופעות. ואביהו, לפחות ממה שראינו בשעות שבילינו יחד לצורך הכתבה הזאת, הוא קודם כל ולפני הכל אבא, שרץ ועושה הכל. "שונה לגמרי ממה שאני הייתי", אומר שלומי בחיוך מבויש. מיכל, אשתו של אביהו, מהנהנת בראש שאכן לצד היצירה המוזיקלית הוא בעיקר אוהב להיות אבא, כאילו כדי להצדיק את השם שניתן לו.

דיברנו קודם על העניין הזה, שהקריירה שלך תמיד לוותה בקשיים. בדיעבד, יכולת להישאר במכס, שם עבדת, או לעשות דברים אחרת.

שלומי: "זו חוכמת הבדיעבד. טוב שעשיתי את המסע הזה. מובן שהיה שווה שהתעקשתי עליו. כשאני מביט לאחור, ההחלטות שקיבלתי היו נכונות. לא היו טעויות גדולות, לא היו ציטוטים שיכולים פתאום לחזור אלי כי אמרתי משהו על זה או על ההוא. גם כשהייתי חלק מקמפיינים פוליטיים, אנשים הבינו שהקול שלי הוא העבודה שלי. שאני לא שמאל או ימין, אלא שאני קודם כל מקצוען".

הסתיים לאחרונה מבצע צבאי, וברדיו שוב השמיעו שירים שלך. אתה מרגיש "זמר מלחמות"?

שלומי: "אני לא קורא לזה כך, אבל זה הדבר שאני הכי גאה בו - שהמוזיקה שלי מוצאת את מקומה ברדיו כדבר מנחם ומעודד. הופעתי השנה על אדמת גרמניה בטקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה, שרתי בעברית, וזו היתה חוויה קשה עבורי. גם פיזית, כי היה קר והקורונה עדיין ברקע ומפחידה אותי, אבל גם כי המאמץ הנפשי היה קשה עבורי. זה הביא אותי למקומות שלא הייתי בהם לפני כן בקריירה, לתחושות חזקות מאוד. במובן הזה, לייצג את הישראליות בצורה כזאת זו גאווה מאוד גדולה עבורי".

אביהו: "אבל אתה מזמן בקונצנזוס, זה לא משהו חדש. אתה מתפלא על כך, אבל בסוף זה תמיד היה ככה".

שלומי: "טוב שאתה יושב פה בראיון, אתה תמיד היית אחראי לפאנצ'ים במשפחה".

יש לך תוכניות לעתיד? כי מאז הקורונה אתה באמת נשמע הרבה יותר מפוכח.

שלומי: "אני יודע שאין עוד 20 שנים לקריירה שלי, ואני משלים עם זה. אני מביט לאחור ומבחינתי כל החלומות הוגשמו. אולי לא היו לי חלומות כל כך גדולים, כי אני גדלתי ביהוד ולא בצפון תל אביב, אבל הגעתי למטרות שהצבתי לעצמי. אני עוד זוכר את הפעם הראשונה שנסעתי לתחנה המרכזית בתל אביב כנער עם הכסף שאני חסכתי וקניתי לעצמי תקליט. זה היה יום שלא אשכח כל חיי".

אביהו: "אבל הופעת עם כל הגדולים, במקומות הכי גדולים. הופעת בארה"ב, הופעת עם הג'יפסי קינגס. הגשמת גם חלומות שלא העזת אפילו לחלום".

שלומי: "נכון, הג'יפסי קינגס באמת היו הגשמת חלום, אבל עם מי בדיוק רצית שאופיע - עם ריהאנה?".

כסבא, אתה מפצה על מה שהילדים שלך לא קיבלו ממך?

מנור: "כשהיינו ילדים אבא היה משכיב אותנו לישון לא עם סיפור אלא עם שיר. זו המשפחה שגדלנו בה. אני חושבת שאביהו ואני מעבירים את זה הלאה. בכל זאת אמרנו שיש כאן משהו גנטי. כשאת הבת של שלומי שבת, תמיד מסתכלים על מה שאת עושה בקריירה שלך בזכוכית מגדלת.

"אנחנו גדלנו בבית שהיה בו אבא שהוא זמר מצליח, וגם דודה כמו לאה. המקומות הללו היו כבר תפוסים, ומבחינתי לא היתה כוונה בכלל להזיז אותם מהמקום הזה. כילדים של מישהו מפורסם, בכל תחום, תמיד נבחנים. אבל גדלנו לצד אבא חרוץ, וזה מאוד משפיע".

אביהו: "לגמרי. הבנתי מאבא, אבל גם בעצמי, שלהיכנס לנעליים של אבא זה יהיה בלתי אפשרי. גם בגלל המקום שהוא הגיע אליו בקריירה שלו וגם כי באופן טבעי תמיד יערכו השוואות. בחרנו לקחת ממנו את הדברים הטובים ולהביא אותם מהמקום שלנו. רציתי בסך הכל להתפרנס ממוזיקה, לא יותר מזה".

שלומי: "במובן הזה אני לומד מהם המון. ההצלחה זה לא רק למלא את קיסריה, אלא להמשיך ליצור, להשתפר ולהעמיק את המוזיקה שאתה עושה. אם אני קם בבוקר, יוצר מוזיקה, מנגן כל היום ויוצר דברים חדשים - זה מה שנותן לי את הסיפוק וההצלחה".

איפור ועיצוב שיער: ורד בדוסה רוטרו, סטיילינג: מיכל עובדיה, בגדים: אוסף פרטי, H&M, רזילי, רנואר. תודה לטאטי בייקרי

shishabat@israelhayom.co.il