"הסירו דאגה מלבכם", סרטו השני של התסריטאי־במאי תום שובל, ממש אינו סרט ישראלי טיפוסי. בתור התחלה, שני במאים זוכי אוסקר – אלחנדרו גונזלס אינייריטו ("האיש שנולד מחדש", "בירדמן") ומישל הזנוויציוס ("הארטיסט") – נמנים עם מפיקיו. בתור המשך, כוכבת קולנוע צרפתייה – השחקנית המועמדת לאוסקר ברניס בז'ו – מככבת בו בתפקיד הראשי. בתור קינוח, הוא שואב את עיקר השראתו מהקולנוע האירופאי האמנותי של סוף שנות השישים־תחילת שנות השבעים. אין ספק שמדובר בשילוב ייחודי שאינו נצפה במחוזותינו לעיתים קרובות, אם בכלל.
"הייתי בטוח שאוציא אותו בתוך שנתיים", מתייחס שובל בן ה־42 לעשור שחלף בין סרטו הראשון, "הנוער" - מותחן חברתי ריאליסטי עם מוטיבים של אימה, שהתקבל בחום כאשר הוקרן בבכורה בפסטיבל הקולנוע של ברלין ב־2013 וזכה לביקורות מצוינות כשעלה לאקרנים בארץ - לסרטו החדש, שממשיך את העיסוק בסוגיות חברתיות־כלכליות אך בוחר לעשות זאת בכלים מופשטים ואלגוריים יותר.
"למעשה, הרעיון ל'הסירו דאגה' נולד עוד כשעבדתי על 'הנוער', ובמובנים רבים הוא מהווה תמונת מראה שלו. גם מבחינת הסגנון וגם מבחינת הטון. לא ידעתי שזאת תהיה דרך ארוכה כל כך. פעמים רבות חשבתי להחזיר את התסריט למגירה ולשוב אליו כשיבשילו התנאים, אבל משהו בסיפור לא הניח לי. לא יכולתי לחכות שהתנאים יבשילו - הייתי צריך להבשיל אותם בעצמי".
על הסרט עצמו עבד שובל במשך לא פחות משמונה שנים. כבר לפני שנתיים הוקרן בבכורה בפסטיבל הקולנוע של ירושלים וזכה בפרס הסרט הטוב ביותר (כבוד שהורעף גם על "הנוער"), אבל בשל מגיפת הקורונה והשלכותיה, יציאתו נדחתה שוב ושוב והוא עולה למסכים רק כעת.
"עבר כל כך הרבה זמן, שאני קצת מרגיש כאילו זה סרט ישן", הוא מודה. "מאז שצילמתי אותו כבר הספקתי לעשות עוד דברים, התרחקתי ממנו. הקורונה גרמה לבלאגן בכל מערך יציאת הסרטים לקולנוע, אז אני מניח שאני לא היחיד שמתמודד עם התחושות המוזרות האלה, אבל כיף לפגוש אותו מחדש. במיוחד באולמות, שזה מבחינתי המקום שאליו כל הסרטים מכוונים. סרט הוא לא סרט עד שהוא לא עובר במקרנה ומוקרן על מסך גדול, אז גם אם עבר זמן, אני חווה אותו מחדש עכשיו. הוא משתחרר ממני וכבר לא יושב ומחכה על המדף. הוא חלק מנחלת הכלל, ואני בהחלט מרגיש שאני סוגר איזשהו מעגל".
"סוג של נס"
את "הסירו דאגה מלבכם" מגדיר שובל כ"סיפור יציאת מצרים אלטרנטיבי" או "אגדה מודרנית על ישראל של היום". זוהי יצירה מסוגננת, מעוררת מחשבה ועשויה לעילא, שנעה בין סוריאליזם לאבסורד ומתכתבת עם שתי קלאסיקות קולנועיות נשכחות: "וירידיאנה", של לואיס בונואל, ו"אירופה 51", של רוברטו רוסליני.
במרכז העלילה ניצבת אלמה (בז'ו), אלמנתו הטרייה והחולמנית של טייקון ישראלי, שמחליטה לפתוח את דלתות הווילה המפוארת של בעלה המנוח בקיסריה בפני אסופה של חסרי בית ונזקקים. מטבע הדברים, להחלטה שלה יש השלכות דרמטיות ותוצאות לא צפויות.
לצד בז'ו ניתן למצוא אנסמבל שחקנים מרשים ומלוהק להפליא שמורכב מיובל מנדלוביץ' (בתור עבריין מאיים שמפתח קשר מפתיע עם אלמה), אנה סטפן, תהל רן, זאב טנא, ישי הדס, דניאל ברוסובני והילה כהן.
"במובנים רבים, 'הסירו דאגה' מהווה תמונת מראה של 'הנוער'. לא ידעתי שזאת תהיה דרך ארוכה כל כך. פעמים רבות חשבתי להחזיר את התסריט למגירה ולשוב כשיבשילו התנאים, אבל לא יכולתי לחכות שהם יבשילו - הייתי צריך להבשיל אותם בעצמי"
"אם 'הנוער' עסק במאבקים של מעמד הביניים בישראל", אומר שובל, "הסרט הזה הוא בעצם על האלפיון העליון, על המעמד הגבוה. רציתי לבדוק מה היה קורה אם המחיצות בין המעמדות היו קורסות, לשים את כל המתחים ואת כל הניואנסים של החברה הישראלית תחת אותה קורת גג ולשאול למה בני אדם בעצם עושים מעשים טובים. האם צריכה להיות לכך סיבה? אני חושב שלא. אני חושב שבבני אדם טבוע משהו טוב, וברגע שנוכל להכיר בזה, אולי נוכל להתקדם".
בראיון שנתת לרגל יציאת "הנוער" ב־2013 אמרת שאתה אוהב לתת לדמויות שלך לעשות מעשים מופרכים ולראות אם הן יצליחו; שאתה נהנה לכתוב דמויות שקוראות תיגר על המציאות. זה בהחלט מתאר גם את אלמה.
"לגמרי. מה שמעניין אותי בסופו של דבר זה שהדמויות יעשו את המעשים שאני מפנטז עליהם, ולראות איך המציאות תגיב. הגרביטציה של המציאות חזקה מאוד ורוב הסיכויים שהיא לא תשתנה, אבל עצם זה שדמות עושה משהו שהיינו רוצים לעשות או לנסות - זה כבר סוג של נס. אני חושב שזה הפוטנציאל שגלום בקולנוע, שאתה יכול להראות דרכו דברים שלא תראה במציאות. כשסרט מוקרן באולם אתה מתנתק מגירויים חיצוניים, ומתמסר לחלום קולקטיבי שאתה חולק עם אנשים זרים למשך שעה וחצי־שעתיים. זו חוויה שהיא ברמה של כנסייה. אין לדבר הזה תחליף".
אף שכיום זה קורה פחות ופחות. אנשים רואים סרטים על האייפון ונשארים בבית לראות נטפליקס. וגם יכולת הריכוז של הקהל הולכת ומידלדלת.
"זה נכון שאנחנו נמצאים כרגע בעולם של נטפליקס ושל סדרות סטרימינג, ואין לי טענה ממשית נגד זה. ברור לי שההמונים לא יצבאו על האולם ויעמדו בתור כדי לראות את הסרט שלי, אבל הבמאי הצרפתי לאוס קראקס אמר שהקהל מורכב מאנשים שימותו בקרוב. כלומר, הקהל מתחלף, אבל הסרטים הם לנצח. אני מאוד מאמין בזה.
"אני מכיר בזה שהחיים מתקדמים למחוזות אחרים ושנולדות חוויות צפייה חדשות, וחושב שזה רגע אתגרי עצום למדיום הקולנועי. יכול להיות שהמפגש הזה יוליד מהפכות חדשות. אני לא מתכחש למציאות, אבל הקולנוע הוא חלק כל כך משמעותי בחיי. הוא עיצב אותי בכל כך הרבה מובנים ולא אנטוש את העמדה הזאת לעולם".
"לצבוט את עצמי"
בתסריט המקורי של "הסירו דאגה מלבכם", שאותו כתב שובל יחד עם אחיו דן, אלמה היתה בת עשירים מקומית ("מעין הבת־של־יצחק־תשובה כזאת"), שמורדת בהוריה בכך שהיא פותחת בית מחסה לאנשים שמזלם לא שפר עליהם. אלא שהתוכנית קיבלה פנייה חדה ולא מתוכננת כאשר ברניס בז'ו, השחקנית הצרפתייה המצליחה והמפורסמת שהיתה מועמדת לאוסקר על תפקידה ב"הארטיסט", נכנסה פתאום לתמונה.
"ברניס מאוד אהבה את 'הנוער'", מספר שובל. "היא יצרה איתי קשר ודיברנו על אפשרות לשיתוף פעולה עתידי, אבל אחרי שהיא קראה את התסריט של 'הסירו דאגה' היא פתאום אמרה שהיא רוצה לעשות את הדמות של אלמה. בהתחלה לא הבנתי איך זה אפשרי בכלל, אבל היה משהו מעניין בזה שהדמות תהיה זרה. הזרות שלה בעצם מאפשרת לה לעשות את המעשים שהיא עושה באופן אימפולסיבי, בלי לחשוב על איך התרבות הישראלית תגיב לזה. אז התחלתי לכתוב גרסה חדשה של התסריט עם דמות צרפתייה שחיה בארץ. אפשר לומר שהכניסה שלה לסרט בעצם קצת הולידה אותו מחדש".
ואז גם בעלה של בז'ו, הבמאי מישל הזנוויציוס, נכנס לתמונה בתור מפיק?
"את מישל הכרתי עוד קודם לכן. הוא הפך להיות מעורב כשחברת ההפקה הצרפתית שעבדנו איתה הצטרפה לפרויקט".
"אנחנו חיים בעולם של נטפליקס וסטרימינג, ואין לי טענה ממשית נגד זה. ברור לי שההמונים לא יצבאו על האולם בתור לסרט שלי, אבל הבמאי הצרפתי לאוס קראקס אמר שהקהל מורכב מאנשים שימותו בקרוב. כלומר, הקהל מתחלף, אבל הסרטים הם לנצח"
גם את הבמאי המקסיקני המוערך אלחנדרו גונזלס אינייריטו, שהצטרף אף הוא לפרויקט כמפיק, שובל הכיר עוד לפני כן, ולא בהיכרות שטחית. אחרי יציאת "הנוער", נבחר הבמאי הישראלי להיות בן חסותו של אינייריטו במסגרת תוכנית חונכות חלומית של חברת השעונים רולקס.
"ההזדמנות הזו כמעט התפספסה, כי האימייל שהגיע מרולקס נראה כמו פרסומת רגילה ושלחתי אותו לתיקיית הספאם מבלי לפתוח בכלל", הוא צוחק. "למזלי, הם התקשרו אלי אחרי כמה שבועות כדי לברר למה אני לא עונה להם, ופתאום הייתי על מטוס ללוס אנג'לס. פגשתי את אינייריטו בזמן שהוא סיים לעבוד על 'בירדמן'. יצאנו לאכול במסעדה, וההרגשה היתה קצת כמו בליינד דייט. הוא כבר ראה את הסרטים שלי ואהב אותם, אבל היה צריך לבדוק אם יש לנו וייב. זה היה מטורף. הייתי צריך לצבוט את עצמי. זמן קצר אחר כך קיבלתי ממנו טלפון והוא אמר שהוא ישמח שנעשה את החונכות יחד".
במסגרת התוכנית זכה שובל לבלות חודשים ארוכים בצמוד לאינייריטו, בזמן שזה ביים את סרטו זוכה האוסקר "האיש שנולד מחדש", בכיכובם של לאונרדו דיקפריו וטום הארדי.
"מהרגע הראשון הייתי מעורב בהכל, אינייריטו ממש פתח בפניי את הדלת והיה נדיב מאוד", אומר שובל.
"הסתובבתי איתו ועם הצלם עמנואל לובצקי בכל מיני חורים נידחים בהרי הרוקי והייתי גם בחדרי החזרות עם דיקפריו וטום הארדי. יש שם תקציבים ותנאים שאי אפשר לדמיין. אתה מגיע לאמצע יער ופתאום יש שם סט הוליוודי עם אלף איש.
"באיזשהו שלב אינייריטו אמר לי שההפקה לוחצת עליו ושהוא מרגיש שהוא נחנק. אמרתי לו 'אלחנדרו, אתה עושה סרט בתקציב של 180 מיליון דולר. אני יכול לעשות יותר מ־180 סרטים בכסף הזה'. זה הצחיק אותו והוא אמר שלא משנה כמה התקציב שלך גדול, תמיד יהיה מתח בין מה שאתה רוצה שיקרה לבין מה שקורה בפועל".
מה לקחת מהחוויה הזאת?
"המון דברים. בין השאר, למדתי שתמיד צריך להיות במצב של חקירה ושאסור להתפשר על זה. תמיד צריך לחפש אחרי הגרעין של 'מה הסרט', מה צריך לתת לו, מה חסר לו. זה משהו שנטמע בי".
"הסתובבתי עם אינייריטו והצלם עמנואל לובצקי בחורים נידחים בהרי הרוקי והייתי עם דיקפריו וטום הארדי. כשאינייריטו אמר שההפקה לוחצת, אמרתי לו 'אלחנדרו, אתה עושה סרט ב־180 מיליון דולר. אני יכול לעשות יותר מ־180 סרטים בכסף הזה'"
"היה פחד"
מערכת היחסים של שובל עם אינייריטו לא נגדעה בסוף תקופת החונכות. השניים שמרו על קשר ואינייריטו הביע עניין בפרויקטים העתידיים של הפרוטז'ה שלו. הוא קרא את התסריט לסרטו החדש, נתן פידבק ולבסוף החליט גם להצטרף כמפיק.
"אנחנו עדיין בקשר", אומר שובל, "והוא גם קפץ לביקור בארץ עם המשפחה שלו".
ב"דבר הבמאי" שמצורף לתיק העיתונות של "הסירו דאגה מלבכם" כתבת שנקודת המוצא שלך בכתיבת התסריט היתה השאלה 'מה הייתי עושה אם הייתי זוכה באופן מפתיע בלוטו'. אבל אפשר לומר שזה בעצם קצת קרה לך, לא? כוכבת צרפתייה, שני מפיקים זוכי אוסקר. אני לא חושב שיש לזה תקדים בקולנוע הישראלי.
"כן, זה לגמרי מפעים. כבוד עצום עבורי שהאנשים האלה היו מוכנים בכלל לקיים איתי איזשהו שיח אמנותי, ושהם רוצים לקדם את היצירה שלי. אבל בתוך כל הדבר הזה יש גם את החרדה התמידית של 'האם אני פודה את האמון שהם נתנו בי. האם אני עומד בסף הציפיות?' אז אני מבין איך זה נראה מבחוץ, אבל בפנים יש מערך סבוך של רגשות מלחיצים - שגם עליו אני מודה, אגב".
אז אתה אומר שהמעורבות שלהם הוסיפה אלמנט של פחד ולחץ?
"כן. היה פחד. גם מישל וגם אלחנדרו אהבו את הקונספט שלי, אבל הם גם אמרו לי שבחרתי בכיוון מסוכן, שלוקח אותי רחוק מאוד מ'הנוער', והם רצו לוודא שאני באמת רוצה ללכת בדרך הזאת, אז הפחד היה אפילו עוד יותר גדול, כי הרגשתי שאני מכניס לרפסודה הקונספטואלית הרעועה והאולי יומרנית שלי את שני הנפילים האלה, ולא רציתי להיות אחראי לכך ששלושתנו נטבע ונגמור על אי בודד. מצד שני, הם מאוד עודדו אותי לעשות את מה שאני מרגיש שהוא האמת של הסרט, ואני חושב שבלעדיהם היה הרבה יותר קשה לעשות את הסרט כפי שעשיתי אותו".
איך זה בא לידי ביטוי?
"למשל, לא רציתי לפתור את אלמה באופן פסיכולוגי. רציתי שתמיד יישאר איזשהו ספק לגבי הסיבה שמובילה אותה להחלטה שלה לפתוח את דלתות הווילה שלה בפני חסרי הבית, שזה יישאר פתוח לפרשנות. גם אלחנדרו וגם מישל הבינו את הנקודה הזאת ותמכו בי איתה. יכול להיות שהייתי עושה בדיוק את אותו הסרט גם בלעדיהם, אבל עצם העובדה שהם היו שם ואמרו לי 'לך על זה' - היה בזה איזשהו אישור ללכת עד הסוף. זה דבר גדול כשיש לצידך אנשים שאתה סומך על דעתם, כשיש לך רבי שאתה יכול להתייעץ איתו. ולי היו שניים".
"זה לגמרי מפעים וכבוד עצום שאנשים כמו אינייריטו והזנוויציוס היו מוכנים בכלל לקיים איתי איזשהו שיח אמנותי, ושהם רוצים לקדם את היצירה שלי. אבל בתוך כל הדבר הזה יש גם את החרדה התמידית של האם אני עומד בסף הציפיות?"
"ללכת עם ההשראה"
יש רושם שסיום העבודה על "הסירו דאגה מלבכם" שחרר פקק אצל שובל. בשנתיים וחצי שחלפו מאז, הספיק להקים משפחה ולמלא את שולחן העבודה שלו בשלל פרויקטים שנמצאים בשלבים שונים של עשייה. הוא מתגורר עם אשתו ובתו הפעוטה במרכז תל אביב, מלמד בימוי ותסריטאות בסם שפיגל ובמנשר, ומנצל כל רגע פנוי, כך נדמה, כדי לדאוג לכך ששוב לא ייקלע למצב שבו יצטרך להמתין עשר שנים להשלמת פרויקט.
בסוף 2021 שודרה בכאן 11 סדרת הדרמה המוזיקלית "הד קולך", שאותה כתב וביים, ושעסקה בשלושה דורות של מוזיקאים - סב, אב ובן. בעוד כמה חודשים תצא לבתי הקולנוע הדרמה התקופתית "יוני אפס", שאותה כתב בצוותא עם הבמאי ג'ייק פאלטרו (אחיה של גווינת'), ושבמרכזה ניצבות כמה דמויות שהיו מעורבות בדרכים שונות בהוצאתו להורג של אדולף אייכמן.
נוסף על כך, שובל עובד כרגע על כמה תסריטים נוספים - אחד עבור הבמאי המקסיקני מישל פרנקו, תסריט נוסף עבור צמד הבמאים הישראלים עודד בן נון ומיכל ברזיס (שאיתם עשה את הסרט הקצר "איה", שהיה מועמד לאוסקר) - ויש גם עוד שיתוף פעולה עם ג'ייק פאלטרו, שקורם עור וגידים.
אם בכל אלה לא די, הרי שבימים אלה שובל גם משלים את העבודה על "חיים ללא כיסוי" - דרמה פילוסופית־קיומית בכיכובה של דאנה איבגי - שיהיה סרטו השלישי באורך מלא.
"עכשיו אני מרגיש שלא צריך לחכות יותר", הוא אומר. "אני רוצה להיות יותר כמו סטיבן סודרברג ופחות כמו סטנלי קובריק, ולא להיתקע שוב באסכולת האמן הטוטאלי. עדיף לביים משהו כל שנתיים מאשר לבלות תקופה ארוכה בתהיות ובתקוות. צריך ללכת עם פרץ ההשראה, גם אם בסוף אתה עושה איזושהי טעות שאחר כך תתחרט עליה. זה גם חלק מהתהליך של יוצר, אני לא מחפש להיכנס עכשיו לעוד שמונה או תשע שנים של לחכות לסרט הבא".
"הייתי בלוס אנג'לס והתחלתי לקבל תסריטים שהציעו לי לביים, אבל אני מחובר לישראל - המקום שבו אני נמצא ואני מכיר - אז כרגע אני מנסה לעשות את מה שיש לי ולא רודף אחרי הוליווד. מובן שאשמח אם באיזשהו שלב גם זה יקרה"
אבל אתה עובד כרגע על כל כך הרבה פרויקטים במקביל, איך אתה מספיק לעשות כל כך הרבה?
"הטריק שלי הוא לקום בארבע בבוקר וללכת לכתוב בבית קפה. השעה המוקדמת נותנת לי מין צלילות כזאת, והשקט מפקס אותי. מתישהו הבנתי שהכתיבה שלי יותר מהירה וקולחת בשעות היותר מוקדמות, ב'אישון הבוקר'. זה כמו לעשות כושר למחשבות, להפעיל את שריר המוח. יש את אלה שכותבים אל תוך הלילה, אני כותב אל תוך היום".
כל שיתופי הפעולה שלך עם במאים ומפיקים מחו"ל לא עוררו אצלך את החשק לביים סרט מחוץ לישראל?
"כשאינייריטו היה המנטור שלי היה דיבור כזה. הייתי בלוס אנג'לס לתקופה, והתחלתי לקבל כל מיני תסריטים שהציעו לי לביים, אבל התסריטים היחידים ששלחו לי היו תסריטים של סרטי אימה בתקציב נמוך. אין לי שום דבר נגד סרטי אימה, כמובן, אבל זה הרגיש קצת כפוי אז. אני מחובר לישראל - המקום שבו אני נמצא ושאותו אני מכיר - אז כרגע אני מנסה לעשות את מה שיש לי לעשות ולא רודף אחרי הוליווד, אבל מובן שאשמח אם באיזשהו שלב גם זה יקרה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו