זה לא ניצחון בנוקאאוט, יותר כמו סתם עוד מספר בטבלאות הרייטינג, אבל כשהתוכנית של רביב דרוקר ("אזור בחירה") משודרת ראש בראש מול הקולגה לשעבר, אילה חסון, והוא עוקף אותה בשיעור הצפייה - חיוך מלא עונג מתפשט על פניו.
"בוודאי שאני שמח", הוא אומר ושוב מחייך. "אבל למדתי על בשרי שמה שנראה היום כניצחון - יכול מחר להתהפך. לפעמים נדמה שיש לך משהו מוחשי בידיים, אבל אז מתברר שאלה מים. מותר לשמוח, אבל בחשש".
הניצחון אולי מלטף את האגו, כשדרוקר התייצב לאחרונה באזורי ה־7-6 אחוזי רייטינג בעוד חסון מדשדשת בדרך כלל בין 3 ל־5 אחוזים, אולם האחריות להוביל תוכנית יומית עושה פחות נעים לנפש הדרוקרית. לכן הוא לא מתבייש להודות שהוא לא מת על התוכנית שהפילו עליו. היא מייצרת אצלו מתח בשעות שקודמות לה, לפעמים הוא מבואס אחריה, אבל הוא כן נהנה תוך כדי השידור. בקרוב, כך פורסם, יפנה את משבצת השידור של שבע בערב לטובת גיא לרר, אבל זה לא מזיז לו, או שבעצם קצת כן.
"אני מאוד אמביוולנטי לגבי זה", הוא מודה. "באתי לשירות מילואים, ואם רוצים שהוא יסתיים - בסדר. לא אפתח בקמפיינים של 'סותמים לי את הפה' כמו שעשו בעבר קמפיין מוזר של 'סותמים לאילה את הפה' כשהיה דיבור להוריד את התוכנית של שנינו. באותם ימים היא שידרה בערוץ 13 איזה עשר שעות שבועיות, שזה בערך כמו כל השדרים המקבילים לה ביחד. זו סתימה פיות?"
אנחנו נפגשים על הבוקר בחצר ביתו בשכונת ביצרון בתל אביב, שם הוא מתגורר עם זוגתו, היוצרת והבמאית הדוקומנטרית ענת גורן וארבעת ילדיהם. אם יש דבר אחד שדרוקר קצת מצטער עליו באבהות שלו, זוהי דווקא הדחיפה של ילדיו למגרש הכדורסל. "בדיוק כמו שאני והדוד שלהם, שרון, שיחקנו בתור ילדים, אז העברנו את החיידק הלאה. מצד שני, כדורסל זה בעיקר סבל.
"אני לא מדבר על הלוגיסטיקה שצריך להסיע אותם, אלא על העובדה שהתחרות קשה. אני הבנתי דרך הכדורסל שעדיף להיות ראש לשועלים מאשר זנב לאריות. בילדותי ובנעוריי בפתח תקווה הייתי כוכב הקבוצה שלי. רק כשנפגשתי עם ילדים מחולון או מתל אביב הבנתי פתאום שאני כוכב רק בעולם שלי. הייתי אנדרדוג, אבל גם קצת כוכב, וזה נשאר ככה גם היום".
"לא מקבל את הסימטריה"
אי אפשר באמת לתאר את דרוקר באופן שאינו מוטה לכאן או לכאן - והוא הביא את זה על עצמו. בגיל 53 ועם עבר ככתב בתחומים שונים ב"מעריב", כתב מדיני בגל"צ, פרשן פוליטי בחדשות 10, תחקירן, מגיש, סופר וזוכה פרסי עיתונות - דרוקר הוא ההגדרה המדויקת למושג "שנוי במחלוקת".
לדבריו, חבריו הטובים מהתקשורת, כמו רזי ברקאי או מיקי רוזנטל, יעידו כי הוא חבר טוב, אב מעורב ואיש רעים להתרועע. מנגד, רשימת הפוליטיקאים שברוגז איתו ארוכה, והוא בכלל לא מבין מדוע דודי אמסלם לא אומר לו שלום, למה יאיר לפיד לא דיבר איתו תקופה ארוכה ואיך זה שאין סיכוי שיריב לוין יתראיין אצלו.
קצת בעל כורחו, דרוקר הפך בשנים האחרונות לפנים של ערוץ 13 על גלגוליו השונים. השמאלנים רואים בו את התקווה הכמעט־אחרונה שלהם בתקשורת הישראלית, הימנים בדיוק את ההפך. אף שהוא מתעקש שברחוב "מקסימום מבקשים סלפי או צועקים 'היידה ביבי' ובורחים", ברשתות החברתיות - המדמנה הכי גדולה - דרוקר הוא אחד השנואים.
"אני לא יכול להתווכח עם כל מה שאני מייצג. חלק מהאנשים רואים בי שטן, ועוד דברים שאני קורא ברשתות, וחלק מהאנשים רואים בי משהו אחר. בסוף, אני עיתונאי, אם יש סיפור אני אנסה לעשות אותו. החיים שלי יותר פשוטים ממה שאומרים עלי"
ויש עוד עניין חשוב, לפני שמתחילים, כי דרוקר היה מתנגד מוצהר ואקטיבי של העיתון שאתם קוראים עכשיו. ב־2013 פרסם בתוכניתו "המקור", אז בערוץ 10, תחקיר שבחן לאורך שנה וחצי את פעילותו של "ישראל היום". בתחקיר, שכלל פניות לעיתונאים בעיתון בעבר ובהווה ובקשות מהם "ללכלך" על מקום עבודתם, כמו גם פרסום חומרים שהוצאו, פיזית, מפחי אשפה, ניסה דרוקר בכל כוחו - בהצלחה שבהחלט אפשר להתווכח לגביה - להוכיח סיקור מוטה לטובת ראש הממשלה בנימין נתניהו.
נוסף על כך, הוא תמך בניסיונות לסגור או להגביל את "ישראל היום", ואפילו עתר לבית המשפט כדי לקבל לידיו מועדי שיחות טלפון שקיים נתניהו עם עורכיו הראשיים לשעבר של העיתון - מועדים שאותם פרסם לבסוף בחדשות 13. הפרסומים יצרו אמנם הד תקשורתי מסוים, אבל אותו הד שקע זה מכבר.
והנה, שנים מעטות לאחר מכן, רביב דרוקר מתראיין ב"ישראל היום", ומתאמץ להסביר איכשהו מה לעזאזל קרה; איך המתנגד הכי גדול פתאום מכין כוס קפה אצלו בבית לשני עיתונאים מכלי תקשורת שהוא רצה בסגירתו.
"אז חשבתי שזה יותר מכשיר תעמולה מעיתון", הוא מנסה להסביר. "היום, כשאני מגיע למערכת, אני לוקח 'ישראל היום' ויש אצלכם חדשות שבתור עיתונאי אני צריך לקרוא".
זה נחמד שאתה מתחנף, אבל הקוראים שלנו נשארו אותם קוראים, והימין אותו ימין. אולי ההסבר הפשוט הוא שהערוץ שלכם במשבר, ערוץ 14 עוקץ אתכם וראיון ב"ישראל היום" יכול לעזור לכם תדמיתית ואולי להחזיר צופים שנטשו?
"ברור שתמיד יש לי אינטרסים לקדם בראיון כזה, אבל גם לעיתון יש אינטרסים כשהוא עושה איתי ראיון. באותה מידה אפשר לומר ש'ישראל היום' רוצה לגיטימציה בקרב קהלים מסוימים שעד עכשיו לא הגיע אליהם, אז הוא מוכן לראיין את רביב דרוקר. מן הסתם זה מפגש של אינטרסים. להגיד שאני מנסה לקושש שאריות רייטינג לערוץ זה סתם מעליב, אני לא רואה את זה ככה".
אתה מרגיש דו־קרב עם ערוץ 14? יש שאומרים כי הוא תמונת מראה של ערוץ 13 מהרבה בחינות, בעיקר מבחינת דעתנות פוליטית. אפילו כשאתם מפרסמים סקר מנדטים, כמו השבוע, מייד המבקרים קופצים ואומרים: זו תעמולה.
"כל תא בגוף שלי מצטמרר מההשוואה שלנו לערוץ 14. אני לא מתגונן בפני מי שחושב שאנחנו ערוץ שמאל. אנחנו ליברלים, רוב האנשים בערוץ כנראה לא הצביעו לנתניהו, אבל כשאצלנו יש תחקיר נגד גנץ - מפרסמים אותו. בערוץ 14 זה לא ככה. אם תביא לנו סיפור על יאיר לפיד או מרב מיכאלי, נספר אותו בשמחה.
"היתה לנו תקלה בדרך, כשהגיעו כמה אנשים שהם לגמרי מהצד השני לא רק בדעות, אלא מבחינת ההשקפה שלהם על עיתונות. זה יצר אצלנו שני 'ערוצים' על המסך. כל צופה ראה את זה, וזה היה סכיזופרני ומאוד פרסונלי. ברגע ששרון גל ואילה חסון עזבו - חזרנו להיות ערוץ 10".
עם כל הכבוד לתזה הזו, בימין אומרים: איפה הכתבים הפוליטיים והמשפטיים של הערוץ היו בזמן ממשלת בנט־לפיד, כשאילה חסון, שרון גל ואבישי בן חיים עמדו בחוד העיתונות הביקורתית בערוץ והביאו תחקירים על גבי תחקירים? ברשתות החברתיות מתבדחים שעכשיו כשנתניהו חזר לשלטון - גם תוכניות התחקירים יחזרו לעבוד.
"בעיניי הם לא הביאו תחקירים, גל וחסון היו חלק ממכונה שהפיצה פייק ניוז בכמויות. אני גם לא מקבל את הסימטריה הזאת, שאומרת שכל ראש ממשלה מושחת וזה רק עניין של כמות המאמץ העיתונאי לחשוף את זה. יש סיכוי שבנט ולפיד פשוט לא מושחתים, ולכן, למרות מאמצינו, לא מצאנו תחקיר ראוי לפרסם עליהם. מובן שיש גם סיכוי שהם כן ולא מצאנו, אבל זה לא שלא חיפשנו".
"שתי תקשורות לשני עמים"
על פי איך שדרוקר מתאר את המצב בערוץ בימים שלפני עזיבתה של חסון, לא ברור מי לכל הרוחות חשב שתוכנית יומית שלה ושלו, בהגשה לסירוגין או אפילו ביחד, תעבוד.
"לראשי הערוץ היה חלום של תוכנית משותפת", הוא אומר. "תחת הלחצים, אמרתי להם משהו בסגנון, 'אני לא חושב שזה יעבוד, ולא חושב שזה יהיה טוב, אבל לא אסרב, מתוך הנחה שהיא תגיד לכם לא, אז יהיה בסדר'. אחרי הרבה גלגולים, זה מה שקרה. היא אמרה לא ואני חי עם זה טוב. בסוף כל אחד הגיש בנפרד.
"המציאות היתה שחסון מנהלת כמעט 'ממלכה' משל עצמה, שנפרדת מכל הערוץ. זאת אומרת, אני לא באתי לתוכניות שלה משהו כמו שנתיים. לא רציתי, ונדמה לי שגם היא לא רצתה. היא לא הזמינה ואני לא הזמנתי את עצמי. ככה היה גם עם רוב כתבי החדשות. חלק לא קטן מהם לא רצו לבוא, והופיעו בתוכניות שלה תחת לחצים, בקשות והפצרות".
אבל אז היא שידרה סקופ בשישי בערב, ולמחרת כל הערוץ עבד כדי להוכיח לצופים שהסקופ לא נכון.
"היינו נעים ביותר מחוסר נוחות, כי חלק מהסקופים האלה היו מאוד בעייתיים. לדוגמה, הסיפורים על גדעון סער וניגוד העניינים, שהיינו צריכים להתנצל עליהם. תמיד היה שם גרעין של אמת, זה לא פייק לגמרי, אבל כששמעתי לפעמים את הסיפורים שהיא הביאה הייתי משתגע.
"למשל, הסיפור על מחמוד עבאס, שבו כאילו כסף של משלמי המסים הלך לחמאס דרך עמותה שמקבלת כספים מרע"מ. זה מצית את המנוע ואתה רואה את ההשתוללות בפאנל שלה וברשתות החברתיות, אחר כך ביבי נואם על זה, ואז אני הולך ובודק. הבאתי פרסום שבעצם הפריך את רוב העובדות שהיא פרסמה.
"עכשיו, מה זה הפריך את העובדות? עוד פעם, תמונה היתה, עמותה יש, אבל הכסף ממשלמי המסים לא הולך לעמותה ובכל מקרה העמותה לא נותנת כסף לחמאס, אלא נותנת לנזקקים ברצועה. כל החיבורים שהיא עשתה הם חיבורים שאתה עושה על דרך ההיקש".
"התקשורת הישראלית נותנת חרא של מוצר לצרכניה. קודם כל, אין כמעט עיתונות חוקרת. אין. הדבר הזה כמעט מת. לא תראו תחקיר עצמאי - תחקיר אמיתי, לא כזה שבו כתוב למעלה 'תחקיר' אלא באמת תוצר של עבודה סיזיפית וארוכה"
אילה חסון עשתה במשך שנים עיתונות פוליטית שרוב דור הכתבים הנוכחי גדל עליה. היום היא מתויגת כ"ביביסטית", ולראייתך גם לא רצינית. היא השתנתה או שהתקשורת השתנתה?
"אני לא מסכים עם התיאור 'עיתונות פוליטית שגדלנו עליה', אבל לדעתי היא מאוד השתנתה בשנים האחרונות בכל הקשור לסוג העיתונות שהיא עשתה. היא לא היתה עושה דברים כאלה בעבר. כשעוטפים גרעין קטן של אמת בשכבות על שכבות של השערות, רמזים וניחושים, שמרכיבים יחד פצצה רעילה כמו 'בנט בנה מבצר ב־50 מיליון שקל' - זו עיתונות רעה מאוד".
שרון גל מגיש היום מהדורת חדשות שלפעמים מנצחת את החדשות שלכם ברייטינג. הוא עיתונאי לדעתך?
"תמיד חשבתי ששרון גל הוא עיתונאי רע מאוד, עוד הרבה לפני שהוא הלך להרפתקה ב'ישראל ביתנו'. אני זוכר את הסרט 'רק תאיר יודעת' שהוא עשה לערוץ 10, שהיו בו שלל שקרים ובדיות שרק עזרו להפיח רוח חיים בקמפיין 'זדורוב זכאי'. לכן אף פעם לא ייחסתי הרבה רצינות לעיתונות שהוא עושה. נכון שהמהדורה שלו מנצחת לעיתים את חדשות 13, אבל בעיניי זה לא אומר יותר מדי, חוץ מזה שהרבה אנשים מעוניינים לראות את סוג העיתונות הזה".
ערוץ 14, בראייתך, הוא כלי תעמולה שצריך להיסגר מחר בבוקר?
"חד־משמעית. זה אמצעי תעמולה. לא צריך אפילו להגיד שהוא מקבל מסרים ישירים מהליכוד, כי האנשים שם אומרים את זה בגלוי. אז מה זה? יש למפלגה ולראש המפלגה ערוץ טלוויזיה משלהם, שמגיע למאות אלפי אנשים. הוא כבר לא זניח ולא כלום. למי עוד יש את זה במדינת ישראל? מצד שני, אתה תמיד יכול להגיד הפוך: אם רוב העם ימני, איך לא קורה כאן מה שקורה בארה"ב, ששם 'פוקס' מנצח ברייטינג?"
אולי הרייטינג לא חשוב?
"כי הסיפור הוא לא הרייטינג אלא הקיצוניות. זה בעיניי הרבה יותר חמור מההשפעה על התקשורת והרייטינג. ההשפעה על המדינה. ראינו מה קרה לארה"ב, וזה קורה גם פה. ערוץ 14 והרשתות החברתיות מייצרים מצב שבו מאות אלפי אנשים, אולי מיליונים, פשוט מכירים עובדות אחרות. נכון שיש פה שני עמים, שנבדלים זה מזה בהמון דברים ודעות, אבל לפחות היה להם בסיס עובדתי משותף. עכשיו גם זה כבר לא יהיה".
אתה לא רואה את החלק שלכם בצמיחת ערוץ 14?
"אם אתם רוצים שאכיר כאילו בחלקי שבגלל העיתונות המוטה ליברליות־שמאלניות שלי אנשים נטשו ועברו לערוץ 14 - יכול להיות. לא יודע. יכול להיות שזאת הסיבה, ואני לא שמח על כך ולא כיף לי עם זה. אם זאת התוצאה? אז זאת התוצאה".
"רואים בי גבלס ושטן"
כמו שהבנו, לדרוקר יש בעיה עקרונית עם מה שהוא מגדיר כתעמולה בתחפושת של עיתונות. "ישראל היום", ערוץ 14, אילה חסון ואחרים. אבל במקרה של דרוקר הכל תלוי בעיני המתבונן. בימין יטענו שהוא מאנשי התעמולה הכי גדולים של השמאל; ואילו שמאלנים יתלוננו שהוא צריך להיות יותר כמו עמית סגל, כלומר "לעזור" למחנה שלו.
"אני לא אוהב את ההשוואה לעמית סגל, כי אני לא חושב שאנחנו עושים את אותו סוג עיתונות", הוא מתקומם. "אני לא יודע אם אני יכול לשכנע בכך, אבל יש לי 22 תוכניות 'המקור' מדי שנה ואני מייצר המון תחקירים, ידיעות וכתבות. עמית סגל לא עושה תחקירים. אני לא אומר את זה כביקורת, זה פשוט לא מה שהוא עושה. הוא עושה ידיעות, הוא מביא סקופים, כל הכבוד לו. הוא מראיין ב'פגוש את העיתונות', ואצלי המיין־ביזנס זה 'המקור'".
ועדיין, שניכם משתמשים במעמד שהגעתם אליו בצדק - הודות לעבודה עיתונאית באמת מרשימה - כדי לשדר תעמולה שתשרת את המחנה שאיתו אתם מזוהים. למשל, הראיון שעשית עם ניר חפץ ושודר בעיתוי מעניין, שבועיים לפני הבחירות.
"עבדנו על התחקיר שנתיים וחצי, מה הייתי יכול לעשות? אם הייתי ממתין, לא הייתי מסוגל להסביר לאף אחד מדוע אני משדר אותו חודש אחרי הבחירות. פרסמתי את יומני עמרי (שרון) רגע לפני בחירות, וגם כתבת פרופיל ביקורתית מאוד על בני גנץ שבוע לפני הבחירות. עמית סגל פרסם הקלטה של ישראל בכר נגד גנץ יומיים לפני בחירות.
"כל הרעיון הוא להציף את החומר הבעייתי לפני בחירות ולא אחריהן, נכון? אם הייתי מחכה חודש, מה הייתי אומר? האיש שבחרתם בו - בואו נספר לכם מה ההשפעה של הבן שלו עליו, נביא לכם הקלטות אחרי שבחרתם. אני עיתונאי או פחדן ושפן?"
אתה מבין למה יש אנשים שמתעבים את כל מה שאתה מייצג?
"אני לא יכול להתווכח עם כל מה שאני מייצג. חלק מהאנשים רואים בי גבלס ושטן, ועוד דברים שאני קורא ברשתות, וחלק מהאנשים רואים בי משהו אחר. בסוף, אני עיתונאי, אם יש סיפור אני אנסה לעשות אותו. החיים שלי יותר פשוטים ממה שאומרים עלי".
"עבדנו על התחקיר של ניר חפץ שנתיים וחצי, וכל הרעיון הוא להציף את החומר הבעייתי לפני בחירות. אם הייתי מחכה, מה הייתי אומר? האיש שבחרתם בו – בואו נספר לכם מה ההשפעה של הבן שלו עליו, אחרי שבחרתם. אני עיתונאי או פחדן ושפן?"
בוא נחזור לרומן זדורוב. אתה קבעת בנחרצות שהוא הרוצח, אבל סיקור פרשת רצח תאיר ראדה בתקשורת היה צהוב, התחקירים לא היו רציניים ואתה שיתפת פעולה עם הסחי הזה, אף שלכאורה אתה תחקירן מעמיק וביקורתי שלא נגרר אחרי צהוב או אינטרסים נסתרים.
"אני עדיין חושב שרומן זדורוב הוא הרוצח, וגם לא אהבתי את מה שעשו לפרקליט המדינה לשעבר שי ניצן. אני לא חושב ששי ניצן מלאך, אין לנו איזה יחסים מי־יודע־מה, אבל אם תשאל היום ישראלים ברחוב - הם יגידו שזדורוב זכאי, וזה רק בגלל התקשורת. תיבת רייטינג מציצנית שעשתה דברים מטורפים עם הסיפור הזה.
"כל פעם הרימו איזו תיאוריית קונספירציה אחרת, שיא העליבות. ככה מייצרים דעת קהל. אתה הולם והולם בסלע, הציבור משתכנע שמשהו לא בסדר, ובסוף שכנעת שזדורוב חף מפשע".
אולי למדנו משהו על התקשורת הישראלית, ולו רק מהפרשה הזו.
"למדנו שהתקשורת הישראלית נותנת חרא של מוצר לצרכניה. פשוט חרא של מוצר. קודם כל, אין כמעט עיתונות חוקרת. אין. הדבר הזה כמעט מת. לא תראו תחקיר עצמאי בתקשורת הישראלית - תחקיר אמיתי, לא כזה שבו כתוב למעלה 'תחקיר' אלא באמת תוצר של עבודה סיזיפית וארוכה.
"אני עדיין חושב שרומן זדורוב הוא הרוצח. אם תשאל היום ישראלים ברחוב - הם יגידו שזדורוב זכאי, וזה רק בגלל התקשורת. תיבת רייטינג מציצנית שעשתה דברים מטורפים. כל פעם תיאוריית קונספירציה אחרת, שיא העליבות"
"מתי בפעם האחרונה ראיתם תחקיר צבאי טוב? ונניח שיהיה למישהו תחקיר צבאי טוב, למי הוא יילך איתו? אין בישראל כלי תקשורת חזקים ומבוססים עם מיליוני קוראים וצופים, שיכולים להרשות לעצמם להיכנס בחזקים. אנחנו מדינה קטנה, ויש גופי תקשורת מגזריים כמו החרדים, הערבים והרוסים, שאם ינסו להרים תחקיר הם יכולים להימחץ בקלות".
"רק בגלל ההפגנות"
משפחת דרוקר פעילה במחאה הציבורית שמתרחשת בחודשים האחרונים ברחובות נגד מדיניות הממשלה. למעשה, במעגל החברתי שלו, הרוב המוחץ נגד הרפורמה במערכת המשפט.
מה אתה חושב על המחאה? היא הצליחה בעינייך?
"מאוד. המפגינים עצרו לבד את מה שאמור היה להתרחש כאן. יריב לוין הודיע לשותפיו במשא ומתן הקואליציוני שאין צורך לכתוב כלום בהסכם הקואליציוני, כי עד תום המושב הוא מקבל את כל הרפורמה. בסוף הוא לא גמר אפילו חוק אחד. למה זה קרה? רק בגלל ההפגנות. היה גל תנופה שהניע למשל את ההייטקיסטים, שהיו מאוד חשובים פה, והכלכלנים חשובים פה, והאחים לנשק והמילואימניקים חשובים פה, וארה"ב חשובה פה.
"ברור שקרו עוד מיליון דברים, אבל אף אחד מהם לא היה קורה אלמלא היו יוצאים מאות אלפי אנשים לרחובות. ג'ו ביידן למשל, לפחות לדעתי ואין לי דרך להוכיח את זה, לא היה אומר את מה שאמר אם ההמונים לא היו ברחובות".
התקשורת הפכה את ביבי לסוג של קוסם. גם עכשיו, למרות מצבו בסקרים, עדיין יש לו הילה של אחד ששולט בהכל ונמצא צעד לפני כולם. הוא ידע לעשות שימוש בתקשורת כדי להפוך לכזה?
"כל הטון של השאלה רומז לדמות של נתניהו שלדעתי מזמן לא קיימת, אם היתה קיימת אי פעם. דמות של רב־אמן שמניע מהלכים. מה שיש מולנו, בכל הקשור לרפורמה המשפטית, הוא רק כישלון ותבוסה. חוסר שליטה שמתבטא בפיטורי גלנט ובכך שאנשים יצאו לרחובות והתחילו אשכרה להבעיר כבישים.
"לפוליטיקאים יש היום כוח להחליט איפה הם רוצים להיות. תראו את ביבי. ב־2020 הוא אמר שלא יתראיין, אבל בבליץ לפני הבחירות הלך לכל 'ערוצי התעמולה', כמו שהוא קורא להם. זה הפסיק. הוא לא הולך יותר למראיינים חסרי פניות"
"אני לא חושב שיש פה קוסם. איפה זה ואיפה הכאוס בבית ראש הממשלה, עם יאיר שצורח ושרה שמשתגעת, ונתניהו על איזה עץ. האם הוא יצליח בסוף? אני כמובן לא יודע, אבל לא נראה לי.
"לא נראה לי שהרפורמה יכולה לעבור באיזושהי צורה, ואם היא איכשהו תעבור בכנסת היא תיפסל על ידי בג"ץ. הרפורמה אולי לא תעבור, אבל לממשלה הנוכחית יש אג'נדה פי עשרה יותר רחבה מהאג'נדה המשפטית. את הדברים האחרים יהיה הרבה יותר קשה לעצור".
"זרקו סכומים גבוהים"
בשנים האחרונות דרוקר פלירטט לא פעם עם תאגיד השידור הציבורי. היו גישושים ושיחות, הוא שמע הצעות, התלבט עמוקות ולבסוף ויתר ונשאר בחדשות 13.
מה היה קורה אם היית עובר לכאן 11? התקשורת הישראלית אולי היתה נראית אחרת, ובטח גם חשבון הבנק שלך.
"היה חיזור ארוך ומתמשך מצד התאגיד, ואני בעיקר אסיר תודה למנכ"ל שלו באותה תקופה, אלדד קובלנץ, שעשה את החיזור פומבי בכוונה.
"הוא אמר לי שאם המשא ומתן ייכשל, המעמד שלי ב־13 יתחזק, והוא צדק. עד אז היחס אלי בערוץ היה כמו למישהו שעוד שנייה מפוטר כי אף אחד לא ייגע בו בחוץ. אמרו לי בפירוש: 'אתה לא תקבל כלום כי אתה רעיל'.
"זו היתה תקופת ביבי־טורס, ואז הגיעה ההצעה מהתאגיד. נכון, לא הצעה מערוץ 12, אבל פתאום לא רצו שאעזוב. זרקו סכומים גבוהים, עשרה מיליון, שמונה מיליון, אבל בסוף אני מקבל היום ב־13 את מה שתוכניות דומות מקבלות בערוצים אחרים. רוב הכסף הולך להפקה. הייתי חי טוב מאוד עם ההצעה של התאגיד, אבל אני חי טוב ומקבל מספיק כסף גם ב־13.
"קובלנץ קרא לי 'פחדן', אבל אני הייתי מנסח את זה קצת אחרת. מבחינתי, אם זה לא שבור - אל תתקן את זה".
אם כבר מדברים על כסף. אתה לא רואה איזו בעייתיות, אפילו למראית עין, שבעצם אשתך עובדת תחתיך בתוכנית שלך?
"הבעייתיות היא שלולא ענת היתה בת זוגי, היא לא היתה מעלה על דעתה את פחיתות הכבוד של לעבוד עבורי בתוכנית, בשעה שהיא היוצרת הדוקומנטרית הטובה בארץ - ואני יודע שאני לא אובייקטיבי. אם זה מעצבן מישהו, אז כמו שבגין אמר, שיישאר לו אף עקום. זו לא פעם ראשונה שאני שומע את הביקורת הזו, כן? אבל אני אפילו לא מבין את הטענה.
"בעולם יש בלי סוף צמדים שעובדים יחד. יוצרים שהוא חברת ההפקה והיא הבמאית, או הוא ככה והיא ככה. אם מישהו היה אומר שהיא עשתה כתבה לא ראויה אז הייתי מבין. אבל מה נפוטיזם פה?"
דרוקר מתגאה בתחקירים שחשף בתוכניתו. למשל, האונס המזעזע שעברה הילה צור (שאגב, התעקשה שגורן תהיה זאת שתעשה את הכתבה איתה). לדבריו, אלו הסיבות שבגללן הוא עושה טלוויזיה. תוכניות ראיונות, הוא חושב, כבר אינן רלוונטיות. אולי זה קשור לעובדה שרבים לא מוכנים להתראיין אצלו.
"לולא ענת היתה בת זוגי, היא לא היתה מעלה על דעתה את פחיתות הכבוד של לעבוד עבורי. אם זה מעצבן מישהו, אז כמו שבגין אמר, שיישאר לו אף עקום. אם מישהו היה אומר שהיא עשתה כתבה לא ראויה אז הייתי מבין. אבל מה נפוטיזם פה?"
תראה מה זה, פעם פוליטיקאים היו רודפים אחרי התקשורת, אבל היום המצב הפוך. נתניהו, לדוגמא, לא נתן ראיונות חג.
"לפוליטיקאים יש היום כוח להחליט איפה הם רוצים להיות. תראו איך הכל השתנה אצל ביבי. ב־2020 הוא אמר שלא יתראיין, אבל בבליץ האחרון לפני הבחירות הלך לכל 'ערוצי התעמולה', כמו שהוא קורא להם, והתראיין. זה הפסיק. הוא לא הולך יותר למראיינים חסרי פניות.
"הוא יתראיין בערוץ 14 ובגלי ישראל, אצל יעקב ברדוגו, וגם זה רק בבחירות, כשגורלו על הכף. לשיטתו, הוא ניצח. וזה נכון לכל התחומים, כי היום אפילו שלמה ארצי, כשהוא מתראיין, קורא את הראיון לפני הפרסום ושאף אחד לא יספר לי סיפורים. הדברים האלה לא יקרו בבית ספרי, אלא במקרים חריגים כמו הילה צור".
אבל תראה מה קורה, אליך מסרבים לבוא לתוכנית, ואופירה וברקוביץ' הופכים לכתובת היחידה לפוליטיקאים. פתאום כותבים בעיתון "הארץ" שברקו הוא העיתונאי הכי אמיץ בישראל. זה מעציב אותך?
"לא ראיתי את התוכנית שלהם מעולם, אפילו לא פעם אחת. אני רואה קטעים ברשתות החברתיות, אבל אף פעם לא אהבתי את הסגנון באופן בסיסי, גם כששמעתי אותם בתקשורת הספורט. אני שמח שהם נקלעו לעמדות מסוימות ולא לעמדות ההפוכות, אבל אתם יודעים, בין כלל הנזקים שעושה התקשורת הישראלית, לא הייתי שם את אופירה וברקו במקום גבוה.
"אופירה וברקו הם לא מקום שבו אתה אמור לצרוך את החדשות שלך בצורה עמוקה. פעם, כששרון התראיין אצל אלי יצפאן, כולנו צעקנו 'מה זה, במקום לעשות ראיונות רציניים ראש ממשלה מתראיין אצל יצפאן'. אנחנו כבר מזמן לא בשלב הזה"
"הם תוכנית פרה־פריים ביום שישי, ולא מקום שבו אתה אמור לצרוך את החדשות שלך בצורה עמוקה. פעם, כשאריק שרון הלך לראיון אצל אלי יצפאן, כולנו עמדנו וצעקנו 'מה זה, במקום לעשות ראיונות רציניים ראש ממשלה מתראיין אצל יצפאן'. אנחנו כבר מזמן לא בשלב הזה".
"לטהר את הרעל"
אתה מסתובב הרבה ברשתות החברתיות, רב עם אנשים בטוויטר?
"הטוויטר עושה לי רע מאוד, אבל אני מכור. אני אומר לעצמי שזה כלי עבודה, אבל אני צריך להיות כן עם עצמי ולהודות שאני נכנס לטוויטר כל הזמן, גם כשאני בחופשה. זו התמכרות שאני לא מנסה להילחם בה".
נדמה שיש לך התמכרות נוספת - תביעות דיבה. פעם היית נגד ועכשיו הצטרפת לטרנד. מה קרה?
"נגדי יש רק אחת, שהיא בשלב הסיכומים. יש עוד שתי תביעות שאני הגשתי, וממש בקרוב אגיש תביעה ענקית נוספת שכנרת בראשי תעמוד במרכזה.
"לפני 10 או 15 שנה הייתי אומר, 'מה תביעות דיבה? אנחנו יורדים על כל העולם אז יורדים עלינו קצת, לא נורא, אפשר לספוג'. היום אני חושב הפוך. לא בגלל ששיניתי את דעתי, אלא בגלל שהמציאות השתנתה. צריך לטהר את מחילות הרעל האלו, וזה מטהר אותן.
"אחרי מה שכנרת בראשי אמרה עלי (האשימה אותו במעורבות בהורדת פרסום תחקיר על איימן עודה, שבו נטען לכאורה כי דרוקר נתן הרצאות למפלגה הקומוניסטית תמורת תשלום; ע"ר, נ"ו), קיבלתי תגובות כמו שלא כותבים על בני סלע בכלא. למרות שתביעה היא מועקה שגוזלת אנרגיה וכסף, הפעם אני לא יכול לתת לזה לעבור".
לעבור, כלומר להיות מובס? אמרת בתחילת הראיון שחייך הם בעצם כמו כדורסל.
"כל עולם המחשבה שלי מבוסס על כדורסל. כשמדברים איתי על רייטינג, למשל, אני רואה הכל במושגים של שחקן ספסל ושחקן מרכזי. לדוגמה, באופי שלי אני לא יכול להיות מכבי תל אביב. אני לא מחפש לדרוס, לרמוס את היריבה ב־30 הפרש".
אם אתה אנדרדוג מובהק, זה אומר שלעולם לא נראה אותך בקשת 12 – המכבי של הטלוויזיה ששואפת לנצח בכל מחיר?
"אני לא יכול להיות כזה. זה לא באופי שלי. אבל בואו גם נהיה הוגנים עם הבחירה שלי, כי זה לא שאי פעם הוצע לי לעבור אליהם".
חסון: "אין תרופות לקנאה"
מאילה חסון נמסר בתגובה כי "רביב דרוקר הוא האחרון שיכול לדבר על עיתונות פייק. עד היום מחפשים במצולות הים את תחקיר הצוללות שלו. מהיום הראשון שבו הגעתי לערוץ 13, דרוקר התקשה להתמודד עם ההצלחה שלי - סיפורים עיתונאיים ורייטינג גבוה - אז הוא ניסה להקטין עם שקרים והכפשות אז, וגם כעת בכתבה. אין תרופות נגד קנאה.
"מעניין שלפני העלייה לאוויר של התוכנית 'אזור בחירה', דרוקר וקברניטי הערוץ הפצירו בי להגיש יחד איתו, ממש לחצו. אני סירבתי בתוקף והסכמתי להגיש רק בנפרד, כי ידעתי מי הוא. במשך התקופה שהגשנו לסירוגין את 'אזור בחירה' בערוץ הבסתי אותו באופן קבוע ברייטינג - וזה תסכל אותו.
"לאורך השנים שעבדתי בערוץ ראיתי מקרוב איך דרוקר פועל כשחקן פוליטי ולא כעיתונאי. האובססיה שפיתח כלפי מביכה".
שרון גל וערוץ 14 סירבו להגיב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו