הזירה הצפונית מתחממת. זה התחיל במחבל ששוגר מלבנון, ככל הנראה בחסות חיזבאללה, ופוצץ מטען בצומת מגידו לפני שחוסל אחר כך בידי כוח של הימ"מ, ונמשך בסדרת תקיפות שמיוחסת לישראל בשבוע החולף נגד אינטרסים איראניים בסוריה - ככל הנראה בניסיון להעביר מסר ברור לטהרן שתחדל ממאמציה לחמם את האזור.
יש לא מעט סיבות להתחממות הזאת. הקרע הגובר בארץ בעקבות החקיקה המשפטית הוא ללא ספק גורם מרכזי, משום שבטהרן (ובקרב גורמים עוינים אחרים באזור) סבורים שהוא הופך את ישראל לחלשה ולפגיעה יותר. לצד זה, מרגישים האיראנים חזקים מבעבר, על רקע נטישת ארה"ב את האזור וההתמקדות שלה בסין וברוסיה, ובעקבות ההתקרבות של איראן לבייג'ינג ולמוסקבה.
לצד אלה, יש לאיראנים תיק פתוח מול ישראל, או ליתר דיוק קלסר עב־כרס, תולדת עשור של תקיפות ישראליות כנגד נכסים איראניים בסוריה ומעבר לה. איראן מחפשת נקמה, אבל גם מאזן הרתעה שיאפשר לה להמשיך בתוכניתה האסטרטגית להתבסס בסוריה ולהקים ממנה מערך צבאי עוצמתי שיאיים על ישראל.
כחלק מהמאמץ הזה, פועלים האיראנים בשנים האחרונות להקמת מערך הגנה אווירית בסוריה ובלבנון, שיפעל במסגרת צבא סוריה וחיזבאללה, ואולי בעתיד במנותק מהם. מדובר בפעילות חשאית וממודרת מאוד, שנשענת בחלקה על מפקדים ועל מומחים איראנים, ובחלקה על גורמים מחיזבאללה ומסוריה. הרעיון הוא שהמערך הזה ייצור מאזן הרתעה שימנע מישראל לפעול בחופשיות, ויאפשר לאיראנים להעמיק את אחיזתם בסוריה ובלבנון ולאתגר מהן בקביעות את ישראל.
ישראל רואה בכוונה האיראנית הזאת איום אסטרטגי משמעותי, משום שהיא עלולה לאתגר את חופש הפעולה ואת העליונות האווירית של צה"ל בצפון. לכן, ניתנה עדיפות עליונה למאמץ לסכל אותה, בשלל דרכים. כעת נחשפת הפעילות האיראנית הזאת לראשונה במלואה - לרבות התמונות והשמות של האישים המרכזיים שנוטלים בה חלק, והעובדה שעשרה מהם, כולם איראנים, נהרגו בתקיפות שמיוחסות לישראל, לרבות מי שעמד בראש הפרויקט וחוסל בשנה שעברה.
חלמו להחזיק באלפי טילים
המב"מ (המערכה שבין המלחמות) מתנהל מאז 2013, בעיקר על אדמת סוריה, במטרה לשבש את מאמצי ההתבססות האיראנית בסוריה ואת חימוש חיזבאללה והמיליציות השיעיות באמצעי לחימה מתקדמים ומדויקים. שורשיו נעוצים עוד בעשור הקודם, עם סדרת פעולות שמיוחסות לישראל - ובהן חיסולו של הגנרל הסורי מוחמד סלימאן וחיסולו של בכיר חיזבאללה עימאד מורנייה - שאת כולן ניתן למסגר תחת הכותרת: מאמץ לדחות את המלחמה הבאה, ולהבטיח שהיריב יגיע אליה מוחלש.
בעשור החולף הפכה סוריה למגרש המועדף לפעילות ולהתגוששות בין ישראל לאיראן. האיראנים סברו כי התפרקותה של סוריה במתכונתה המוכרת תאפשר להם לפעול בה בכמה דרכים, שכולן חסו תחת האסטרטגיה הכוללת שגיבש המפקד הקודם של כוח קודס במשמרות המהפכה, קאסם סולימאני, שחוסל בינואר 2020 בבגדד.
אסטרטגיה זו כוללת: התבססות צבאית, שתכלול הקמת מיליציות חמושות, בדומה לחיזבאללה בלבנון, שיסורו למרותה של איראן ויפעלו נגד ישראל מרמת הגולן; תשתית אספקה קדמית לאמל"ח "שובר שוויון" לחיזבאללה, בעיקר טילים מדויקים וטילים נגד מטוסים וספינות, ובעתיד (אולי) גם נשק לא קונבנציונלי; הקמת בסיס ימי שיספק להם גישה חופשית לים התיכון; ומעל לכל זה - יצירת רצף טריטוריאלי יבשתי מאיראן, דרך עיראק וסוריה, ועד ללבנון, שיחנוק לא רק את ישראל, אלא יהווה משקל־נגד משמעותי למדינות הסוניות המתונות, בעיקר במפרץ.
ישראל ניצלה את מלחמת האזרחים הזאת כדי לסכל את הכוונות האיראניות. זאת היתה תקופה שבה כולם בסוריה נלחמו בכולם, וישראל תרמה את שני הפני שלה לקופה הזאת. ממילא הנשיא בשאר אסד היה טרוד במאבק הישרדות מול קבוצות המורדים השונות, ולא רצה לפתוח חזית נוספת מול הבריון השכונתי החזק ביותר.
הוא לא אהב את התקיפות הישראליות, אבל היה מוגבל ביכולת התגובה שלו. במידה רבה אסד היה תקוע בין הפטיש לסדן: מחד, מחויבות לאיראן (ולחיזבאללה) שנלחמו לצידו והצילו את שלטונו בתקופה הקשה ביותר של מלחמת האזרחים, ודורשים לקבל על כך דיבידנד; מאידך, חשש כי אם יגזים ויאפשר להפוך את סוריה למדינת חסות איראנית - ישראל תסייע להיפטר ממנו ומשלטונו.
המציאות הזאת אפשרה לישראל לבצע אלפי פעולות בעשור החולף. חלקן הגדול, בעיקר אלה שהתפרסמו, היו קינטיות - משהו ששוגר והתפוצץ איפשהו - אבל היו גם פעולות אחרות, חשאיות, שבוצעו בשלל דרכים. כולן נועדו להחליש את הציר האיראני שהתבסס בצפון ולהרתיע אותו מהמשך הפעילות.
במבחן התוצאה אפשר לתת לישראל ציון גבוה מאוד על כך שהחזון של איראן וסולימאני לא התגשם, וציון גבוה פחות בהרתעה. איראן אמנם נאלצה להחליף דרכים ושיטות במאמץ לעקוף את הפעילות הישראלית האינטנסיבית כנגדה, אבל בשורה התחתונה לא חדלה לרגע מפעילות.
אם לאחר מלחמת לבנון השנייה השקיעה איראן את עיקר מאמציה בכמות - אספקה של עשרות אלפי טילים ורקטות לחיזבאללה, שהפכו אותו ל"צבא הטילים" הגדול בעולם - בשנים האחרונות היא מתמקדת באיכות. זה התחיל בפרויקט הדיוק, שנועד לקחת רקטות לא מדויקות ולהפוך אותן למדויקות, כלומר לכאלה שיידעו לפגוע בדיוק של פחות מעשרה מטרים ויאפשרו לחיזבאללה לפגוע במטרות אסטרטגיות בישראל, במטרה לשתק את המדינה במלחמה הבאה.
השאיפה האיראנית היתה שחיזבאללה יחזיק באלפים רבים של טילים מדויקים. היא רחוקה מאוד מהחלום הזה, אולם עשתה כברת דרך לכיוונו. בראשית הדרך היא ייצרה את האמל"ח בעצמה ושיגרה אותו לסוריה, אבל העובדה שמדובר במטרה גדולה אפשרה לפגוע בו בקלות יחסית. בשלב הבא עברה איראן לייצר את האמל"ח במפעלי תעשיית הנשק הסורית, ואחר כך לייצר בעצמה ערכות (קיטים) לדיוק - כנפונים וטאבלט שלתוכו מוזנים הנתונים - שההרכבה שלהם על גבי הטילים מתבצעת בלבנון.
הערכות האלה היו יעד מרכזי לתקיפות הישראליות בשנים האחרונות, והן הובילו למאמץ איראני עכשווי לבצע את התהליך כולו, כולל ייצור הערכות, על אדמת לבנון. זאת, משום שלבנון נחשבת "חסינה" מתקיפות ישראליות כדי להימנע ממלחמה בצפון, אם כי לא מעט מומחים מצביעים על כך שקצב צבירת הטילים המדויקים בלבנון (יש שמעריכים שמדובר כבר במאות רבות) יחייב את ישראל להידרש מתישהו בשנים הקרובות לשאלה אם לתקוף בלבנון באופן יזום, כדי לשלול מחיזבאללה את היכולת שצבר.
התקיפות הישראליות כנגד מאמצי החימוש האיראניים מטרידות את טהרן מכמה סיבות. הראשונה, הן לא מאפשרות לה להגשים את חזון ההתבססות בצפון. השנייה, הן גורמות לה לאבד נכסים רבים - מאמל"ח ותשתיות, ועד לאנשים. השלישית, הן גורמות לדה־מורליזציה בקרב הכוחות האיראניים בסוריה, שחוששים לחייהם. והרביעית, הן תוקעות טריז קבוע בין איראן לסוריה, שמעוניינת בשקט כדי לאפשר לכלכלה שלה להשתקם, ונהנית פחות מהעובדה שאחת לשבוע בממוצע מוטלים חימושים על אדמתה, לעיתים על יעדים בדמשק עצמה (לרבות תקיפות חוזרות ונשנות בשדה התעופה של העיר).
בשנים הראשונות של המב"מ קיוו האיראנים שסוריה תצליח לשבש את התקיפות הישראליות. מערך ההגנה האווירית הסורי אמנם שיגר לאורך השנים אלפי חימושים לעבר מטוסי חיל האוויר, אבל בשורה התחתונה רק מטוס אחד נפל - אף-16 איי (סופה) בפברואר 2018 - וגם זה בגלל טעות של הטייס. חיל האוויר השמיד מנגד עשרות סוללות נ"מ סוריות משלל סוגים.
גם התקוות שרוסיה תפרוס מטרייה אווירית שתקשה את הפעילות הישראלית נכזבו. הרוסים אמנם הציבו בסוריה סוללות של טילי S300 ו־S400, אבל הן נועדו בעיקר להגן על הכוחות שלהם, ולמעט מקרה ידוע אחד שבו "נעלו" מכ"מים רוסיים על מטוסי חיל האוויר, לא היו עימותים בין המדינות, בין היתר כתוצאה ממנגנון דיווח בזמן אמת שפועל בין צה"ל לבסיס חיל האוויר הרוסי בחמיימים.
במסגרת המנגנון הזה מדווחת ישראל לרוסיה בזמן אמת על כל תקיפה, בעיקר כדי להימנע מעימות ומפגיעה באזרחים ובחיילים רוסים.
גם פעילות כלכלית ענפה
הכישלון הסורי להרתיע את ישראל מהמשך התקיפות, והאדישות הרוסית (שגברה בשנה החולפת, שבה הקשב של מוסקבה ממוקד במלחמה באוקראינה), שלחו את איראן לחשוב מחדש. מאחר שאין לה כוונה לוותר על החלום הגדול להקיף את ישראל בטבעת חנק של אש, היא הגתה רעיון חדש, שאותו היא מנסים לקדם במרץ בשנים האחרונות: הקמת מערך הגנה אווירית איראני על אדמת סוריה, שיפעל עצמאית ולצד הסורים כדי להקשות על ישראל לשבש את החזון האיראני.
כמו את כל המהלכים האיראניים בזירה הצפונית, גם את המאמץ הזה מרכז כוח קודס של משמרות המהפכה. הוא עושה זאת באמצעות "גיס סוריה ולבנון", שהיה עד לשנה שעברה תחת פיקודו של ג'וואד רפארי, ולאחר הדחתו (בגלל "פעלתנות יתר" שהובילה למחאות קשות מצידו של הנשיא אסד) מובל בידי עלי חסן מהדווי שמונה במקומו.
"הרעיון האיראני הוא להקים מעטפת אבטחתית, שתגן עליהם ותאפשר להם לפרוש טילים, כטב"מים ושאר אמצעי לחימה שיאיימו על ישראל", אומר סגן ע', ראש צוות בחטיבת המחקר באמ"ן שעוסק בהתבססות האיראנית בסוריה, בדגש על אמצעי לחימה אסטרטגיים (דוגמת ההגנה האווירית).
מדובר במערכות הגנה אווירית שאיראן מייצרת בעצמה. באיראן יש תעשייה ביטחונית משגשגת, שביצעה בשנים האחרונות קפיצת מדרגה בכמה תחומים. הבולט שבהם הוא מערך הכטב"מים וטילי השיוט, שזכה לפרסום ניכר בשנה החולפת לאחר שמאות כטב"מים תוקפים שסופקו לצבא רוסיה הופעלו כנגד מטרות באוקראינה. כטב"מים דומים גם הופעלו במספר מקרים כנגד יעדים באזור (בעיקר בסעודיה), ואיראן אף ניסתה לשגרם בכמה מקרים לעבר ישראל. במקרה אחד הם יורטו על ידי מטוסי חיל האוויר ממזרח לגבולות המדינה, ובמקרה אחר הם יורטו בידי מטוסי קרב אמריקניים מעל עיראק.
גם בתחום ההגנה האווירית רשמו האיראנים התקדמות ניכרת. הם אמנם מגינים על אדמת איראן, בעיקר באמצעות מערכות רוסיות מתקדמות, אבל פיתחו במקביל גם מערכות משלהם. "הם מנסים להעביר מערכות כאלה גם לסוריה וללבנון, כדי שיופעלו על ידי חיזבאללה או על ידי מנהלת ההגנה האווירית הסורית, ובעתיד אולי גם בעצמם", אומר ע'.
"מדובר במערכות הגנה אווירית מתקדמות משלל סוגים - ממערכות מתקדמות לטווחים של מאות קילומטרים ועד למערכות טקטיות מקומיות. האיראנים מספקים אותן למדינות החסות שלהם - תימן, המיליציות שלהם בעיראק, בסוריה ובלבנון - כשהחלום שלהם הוא להקיף את ישראל בטבעת של הגנה אווירית ולראות בקצה מטוס של חיל האוויר נופל".
אמ"ן שולט בזירה, כולל היכרות אינטימית עם המערכות, הפעילים האיראנים ומסייעיהם בחיזבאללה ובצבא סוריה. הרבה פרטים לוגיסטיים, מנתיבי הברחה ועד למקומות מסתור שבהם מתבצע המאמץ לחבר את הרכיבים למערכת מבצעית אחת
בשונה מרוסיה, שמוכרת את מערכות ההגנה האווירית שלה, איראן מעניקה אותן למדינות הציר בחינם. "הם עושים את כל התהליך בעצמם: מייצרים, מבריחים, מרכיבים ומדריכים", אומר רס"ן ע', ראש מדור המערכה מול האיראנים בסוריה בחטיבת ההפעלה באמ"ן. "סביר שמאחורי הנתינה בחינם הזאת יש גם מחשבה עסקית: אחרי שהמערכות האלה יוכיחו את עצמן מבצעית, איראן תנסה למכור אותן בעולם".
הפעילות האיראנית הזאת נשענת במידה רבה על מצוקת הסורים. אסד טרוד במאמצים לייצב את ארצו, ונדרש עדיין לטפל בכיסי לחימה מול המורדים ומול הטורקים בצפון המדינה. הוא גם סובל ממצוקת אמצעי הגנה אווירית כתוצאה מהסוללות הרבות שאיבד ומהיעדר נכונות רוסית להמשיך ולספק לו פתרונות, ומוצא תחליף בזרועות האיראנים - שמנצלים את המצב כדי להגביר את אחיזתם והשפעתם בסוריה.
זה נעשה בשלל דרכים, שהבולטת בהן היא הפעילות הצבאית (בשנה שעברה נחשף ב"ישראל היום" כי איראן משתמשת במפעלי התעשייה הצבאית הסורית SERS כדי לייצר עבורה אמל"ח), אבל לצידה גם פעילות כלכלית ענפה, ואפילו מאמץ דתי שכולל הקמת מרכזים ובתי ספר שתכליתם להמיר את דתם של סורים רבים, בעיקר מבני המעמד הנמוך, מהסונה לשיעה.
רס"ן ע': "האיראנים נחושים להיות בסוריה, למרות שהם רחוקים מלהצליח במשימה כפי שהיו רוצים. זה מחייב גם אותנו להיות שם במלוא הכוח, ונידרש להישאר שם עד שהאיראני האחרון יעזוב את סוריה. אין לנו ברירה אחרת"
ידע ספציפי בהרכבה ובהפעלה
כוח קודס הוקם כדי להפיץ את המהפכה האיראנית מחוץ לגבולות איראן. לבנון, ובשנים האחרונות סוריה, הן חלק מרכזי בפעילותו, לצד עיראק ותימן. את המערכה להכנסת אמל"ח אסטרטגי לזירה מנהלת "לשכת הסיוע" לגיס סוריה ולבנון, בהובלתו של ראזי אחמד מוסווי.
הגוף הזה הוקם במקור כדי לסייע בהעברת האמל"ח לחיזבאללה בעשור הראשון של המילניום, והפך לגוף שמתכלל את כל העברות האמל"ח מאיראן ועד למי שמקבל אותן בזירה הצפונית.
במקרה של ההגנה האווירית הפרויקט מורכב יותר, משום שמדובר במערכות טכנולוגיות מתקדמות, שנדרש ידע ספציפי בהרכבה ובהפעלה שלהן, ולכן הפעילות מתבצעת בפיקוד משותף של כוח קודס ושל חיל האוויר של משמרות המהפכה, בפיקודו של אמיר חאג'י־זאדה.
חאג'י־זאדה הפך בשנים האחרונות לאחד מגורמי הכוח הדומיננטיים באיראן, תוך ניצול חיסולו של סולימאני כדי לספח לעצמו יכולות וסמכויות רבות. עיקר פעילותו נותרה בתחומי הטילים והרקטות והכטב"מים - ובמקביל גם במאמץ להפוך את איראן לשחקנית פעילה בחלל - אולם הוא אחראי גם להגנה האווירית על איראן (בדגש על המתקנים הגרעיניים שלה), ולמאמץ העכשווי לייצא אותה למדינות אחרות.
מי שאחראי לפרויקט בסוריה מטעמו של חאג'י־זאדה הוא אחד מסגניו, פרידון מחמדי סקאאי. הוא פועל בעיקר מאיראן, ומפקדת ההגנה האווירית שהקימו אנשיו בסוריה כוללת כמה עשרות אנשים, חלקם קבועים, וחלקם מתחלפים. יש ביניהם מומחים מקצועיים למכ"מים, לטילים, למשגרים ולמערכות התרעה, שמשמשים סמכות טכנולוגית עליונה ופועלים בצמידות לכוחות הסוריים ולחיזבאללה.
"המומחים האלה עובדים בצמידות לכוח קודס, שאחראי ללוגיסטיקה - משלב העברת האמל"ח ועד להאנגר בפאתי דמשק שבו יעבדו המומחים כדי להרכיב את המערכות", אומר סגן ע'.
מדובר במנגנון שהיה עד כה חשאי. אנשיו פועלים מתחת לרדאר כדי שלא להיחשף, מחשש לחייהם. כעת, נחשפים לראשונה כמה גורמים בולטים במנגנון הזה. אחד מהם, שפעיל בצד הלוגיסטי של כוח קודס, הוא רולאם חסן חוסייני, פעיל מרכזי בעולמות הלוגיסטיים באזור העיר חלב. "המנגנון שהוא אחראי לו מבצע עבודות חשאיות", אומר סגן ע'. "המנגנון אחראי להרכבת מערכות ולמסירתן לגורמים בזירה".
המנגנון האיראני המסועף הזה כולל גם סורים ואנשי חיזבאללה. אחד מהם הוא מוחמד מחמוד זלזלי, וגורם אחר הוא עבאס מחמוד אלדאבס - שניהם פעילים בתחום הלוגיסטיקה. גורם שלישי הוא ג'לאל הלבנוני, שאחראי לתחום הלוגיסטיקה והנכסים בנציגות של כוח קודס בסוריה.
"מדובר בפעילי חיזבאללה בכירים, שמעורבים בעולמות של ההגנה האווירית", אומר רס"ן ע'.
לדבריו, המנגנון שהם חברים בו פועל בשיטות שונות, בניסיון להסתיר ולהסתתר מישראל. "לכן הם לא מבריחים מאיראן מערכות שלמות, כי הם מבינים שנחשוף ונשמיד אותן. במקום זה הם מבריחים רכיבים שונים בנפרד, ומרכיבים אותם למערכת אחת שלמה על אדמת סוריה או בלבנון".
סגן ע', ראש צוות בחטיבת המחקר באמ"ן: "החלום האיראני הוא להקיף את ישראל בטבעת של הגנה אווירית ולראות בקצה מטוס של חיל האוויר נופל. מדובר במערכות מתקדמות לטווחים של מאות קילומטרים וגם במערכות טקטיות מקומיות"
במארס 2022 יוחסה לחיל האוויר תקיפה באזור קטייפה שבפאתי דמשק. בתקיפה הזאת נהרגו שני מהנדסים של חיל האוויר של משמרות המהפכה, שפעלו בדמשק כחלק מהמנגנון החשאי שהוקם. השניים, אחסאן כרבלאאי פור ומרתדא סעיד־נז'אד, פעלו בתוך מבנה מוסווה, שמי שהפעילו אותו היו זלזלי ואלדאבס.
ב־22 בנובמבר אשתקד נהרג בסוריה דאוד ג'עפרי (שהיה מוכר יותר בכינויו "מאלכ"). ג'עפרי היה האחראי על נציגות מפקד ההגנה האווירית של חיל האוויר של משמרות המהפכה בסוריה, ולמעשה המפקד הבכיר בשטח על הפרויקט כולו. "הוא היה הכוח המרכזי בשטח, שהוביל ותיאם הכל ועמד בקשר עם כל הגורמים", אומר סגן ע'.
מאלכ נהרג בפיצוץ ברכבו. גופתו הוטסה לטהרן, והוא זכה להלוויה המונית, כיאה לדרגתו ולתפקידו. הצמרת האיראנית הבטיחה לנקום את מותו - המשך לשורה ארוכה של הבטחות דומות שהושמעו לאחר חיסול בכירים או פגיעה בנכסים איראניים. בשנים האחרונות היו לא מעט ניסיונות נקמה כאלה, לאו דווקא בסוריה עצמה, שבה סובלת איראן מנחיתות ברורה מול ישראל. עיקרם היה דווקא באזורים אחרים, מפגיעה בספינות שבבעלות אנשי עסקים ישראלים ששייטו במפרץ הפרסי, ועד מאמץ לפגוע בישראלים וביהודים ברחבי העולם.
בשנה שעברה סוכל ניסיון פיגוע כזה באיסטנבול, והשנה סוכלו ניסיונות דומים בגאורגיה וביוון. בישראל מעריכים כי המאמץ האיראני הזה יימשך גם בעתיד, והוא אף עשוי להתגבר במקביל להעצמת הפעילות הצבאית שמיוחסת לישראל בסוריה ועל אדמת איראן.
מאלכ, ולפניו פור וסעיד־נז'אד, לא היו ההרוגים היחידים מבין אנשי פרויקט ההגנה האווירית האיראני בסוריה. קדמו להם שבעה איראנים אחרים, שנהרגו כבר ב־2018 בתקיפה שיוחסה אז לישראל. אולם הפרויקט היה באותם ימים בחיתוליו, ולאחר תקופה קצרה חזרה איראן לפעילות בקצב גבוה.
לחיסולו של מאלכ, לעומת זאת, יש פוטנציאל לפגוע קשות בפרויקט ההגנה האיראני בסוריה. אף שעברו מאז יותר מארבעה חודשים, טרם מונה לו מחליף. יש לזה כמה סיבות - הקושי למצוא אדם בעל שיעור קומה, ניסיון מקצועי ומבצעי, ויכולת פיקוד וניהול של פרויקט כה מורכב, אבל גם החשש של איראנים רבים להגיע לסוריה.
"הם מבינים שסוריה היא לא מקום בטוח עבורם. שהם עלולים לא לחזור הביתה בחיים", אומרת סגן ש', קצינה במדור שמנהל את המערכה מול האיראנים בסוריה, בחטיבת ההפעלה באמ"ן.
רס"ן ע' אומר שזה מתבטא לא רק ברמת הפיקוד הבכיר. "גם פעילים זוטרים יותר מפחדים, ומומחים לא רוצים להגיע. סוריה היא קן צרעות עבורם. הם מבינים שהשעון שלהם מתקתק. שמי שמגיע לשם דמו בראשו. זה גורם לכך שמי שמגיע לסוריה הוא יותר צעיר ופחות מנוסה. הכל עבורם מסובך יותר".
חלק מהקושי לגייס פעילים נובע מהדרישה האיראנית שהם יעברו להתגורר בסוריה בקביעות, עם בני משפחתם. "יש שכונה בדמשק שבה הם גרים. זה כמו גטו סגור, שאסור להם לצאת ממנו. אסור להם להתערבב עם המקומיים או עם זרים אחרים", אומר סגן ע'. מדובר בשכונת לולואה, שנכבשה על ידי איראן ומעניינת לא רק את ישראל.
"הם מפחדים, ויש להם סיבה: גם ארגוני מורדים בסוריה וארגוני אופוזיציה איראנית מאיימים עליהם. זה רילוקיישן מאוד לא כיפי עבורם. חלק מהמשפחות חזרו לטהרן לבד, אחרי שאבי המשפחה נהרג".
לאיים על המטוסים התוקפים
אבל עם כל הכבוד לארגונים שונים ומשונים, עיקר הפעילות כנגד מאמצי ההתבססות האיראנית מיוחס לישראל. בשנים האחרונות, לאחר שזיהתה בזמן ובמדויק את הכוונה האיראנית להתבסס בסוריה ולהקים בה חזית עוצמתית נגד ישראל, התכווננה מערכת הביטחון לנושא והקימה תשתית מודיעינית־מבצעית שמיועדת לתת לה מענה.
המערכה הזאת מנוהלת מאז 2017 על ידי המטה הכללי. הבסיס שלה הוא מודיעיני: מרכזו באגף המודיעין של צה"ל, תוך שיתופי פעולה עם המוסד ועם גורמים נוספים בארץ ובעולם. הביצוע הוא לעיתים של חיל האוויר, ולעיתים באמצעים אחרים. לחיל האוויר יש תפקידים נוספים, מלבד תקיפות; הוא אחראי, למשל, לחקור את ההגנה האווירית האיראנית, כדי להבין כיצד היא מאיימת על המטוסים ובאילו דרכים ניתן לפעול כנגדה.
סוגיית ההגנה האווירית הוגדרה מראשיתה כאיום אסטרטגי, משום שהיא עלולה לאיים על חופש הפעולה של חיל האוויר בסוריה ובלבנון, ובגלל הפוטנציאל המסוכן של הפלת מטוס וחלילה של נפילת טייס בשבי, ומכאן של היגררות להסלמה לא רצויה בצפון. חיל האוויר פועל גם כך תחת הנחות עבודה מחמירות (שהוחמרו עוד יותר בלבנון בשנה החולפת), והחשש הוא שמערכות איראניות מתקדמות ישנו לרעה את המאזן בצפון ויפגעו קשות בעליונות האווירית של ישראל.
כתוצאה מכך, ניתנה עדיפות עליונה למאמץ לסכל את הניסיונות האיראניים להקים מערכת הגנה אווירית בסוריה. "אנחנו חיים ונושמים את הדבר הזה", אומרת סגן ש'. זה כולל היכרות אינטימית עם המערכות, עם הפעילים האיראנים - לרבות שמות, תמונות, פרטים על בני המשפחה ועל מקום המגורים - ועם מי שמסייעים להם מצד חיזבאללה ובצבא סוריה, והרבה מאוד פרטים לוגיסטיים, מנתיבי הברחה ועד למקומות מסתור שבהם מתבצע המאמץ לחבר את כל הרכיבים לכדי מערכת אחת שניתן יהיה להפעיל אותה מבצעית.
סגן ש', קצינה בחטיבת ההפעלה באמ"ן: "אנחנו חיים ונושמים את הדבר הזה. האיראנים קיוו לפרוס עד עכשיו כמה מערכות הגנה, ובינתיים הם לא הצליחו. המומחים שלהם מבינים שסוריה היא לא מקום בטוח עבורם. שהם עלולים לא לחזור הביתה בחיים"
חיזבאללה חושש מזליגה ללבנון
התוצאות עד כה מרשימות: ככל הידוע, עד כה אין שום מערכת איראנית פעילה בסוריה. בדצמבר 2022 דווח על מכ"ם שהושמד בתקיפה שיוחסה לחיל האוויר. כמה שבועות קודם לכן הושמד ציוד אחר בהאנגר שבו בוצעה פעילות חשאית. "המטרה שלנו היא לתקוף את האמל"ח בכל מקום ודרך", אומרת סגן ש'. "האיראנים קיוו לפרוס עד עכשיו כמה מערכות, בינתיים הם לא הצליחו".
הכישלון המתמשך הזה אמור היה לגרום לאיראן לבצע הערכה מחדש של המאמץ. "יש על זה המון שיח פנימי באיראן, כי הם משקיעים הון עתק באמל"ח בסוריה בתקופה כלכלית קשה שבה אנשים באיראן לא אוכלים", היא אומרת. אולם האיראנים, כך נדמה, נחושים להמשיך למרות זאת. "הם בכל פעם מחפשים לשנות, ולהפתיע אותנו בדרכים חדשות", אומר רס"ן ע'.
זה נכון לא רק בתחום של ההגנה האווירית, אלא בכלל המאמץ האיראני בזירה הצפונית. חזון סולימאני כלל גם הקמה של מיליציות שיעיות שיפעלו בסוריה לשלל מטרות - מלחימה בארגוני המורדים ועד מאבק בישראל. התקיפות החוזרות ונשנות שמיוחסות לישראל (ביחד עם פעולות נוספות) שיבשו את הכוונה הזאת, שטרם גוועה סופית.
גם היום פועלת בסוריה "דיוויזיית האימאם חוסיין", שמבוססת על לוחמים שיעים שגויסו משלל מדינות, וממומנת במלואה בידי טהרן. אבל המצוקה האיראנית ניכרת גם בדיוויזיה הזאת: החשש של איראנים למות בסוריה גרם לכך שגם המפקדים בה הם שכירי חרב זרים, שמטבע הדברים נאמנים יותר לכסף ופחות לאידיאולוגיה של טהרן.
גם בתחום של ההגנה האווירית מחפשת איראן פתרונות דומים. "אחרי המוות של ג'עפרי הם צריכים להחליט איך להמשיך הלאה. הם נמצאים בצומת דרכים ומחפשים כיוונים חדשים. אחת האופציות היא להיות פחות בפרונט. הבעיה היא שזה יהיה פחות מקצועי, והם גם יהיו חשופים יותר, כי פרוקסי מטבעו נאמן פחות", אומר סגן ע'.
"כרגע האיראנים קצת אובדי עצות. מצד אחד, הם זקוקים להגנה אווירית בסוריה כדי להתגונן מפני התקיפות של ישראל, והם מבינים שוויתור על הגנה אווירית הוא השלמה עם העליונות הישראלית וגם ויתור על הרעיון של התבססות בסוריה ושל העברה חופשית של אמל"ח לזירה - שני אינטרסים אסטרטגיים שלהם. מצד שני, הם לא מצליחים לעשות את זה, ומשלמים מחיר גבוה מאוד בדרך".
עד שתתקבל החלטה מערכתית, ממשיכים האיראנים לחפש בקיעים שיאפשרו להם להבקיע את חומת ההגנה הישראלית שניצבת מולם. זה נעשה בפרופיל נמוך, ובמינון נמוך מבעבר. "הם שולחים היום הרבה פחות מאשר לפני שנה או חצי שנה", אומר סגן ע'. "הפעילות שלהם נפגעה משמעותית, וגם המוטיבציה של האנשים שלהם קטנה, אבל הם לא הפסיקו לגמרי. הם משתנים, ואנחנו נדרשים להשתנות ביחד איתם כדי שלא לפספס".
בינתיים, החשש האיראני ניכר בשטח. פרידון, למשל, נהג להגיע לסוריה בתדירות גבוהה כדי לעקוב אחרי הפרויקט. הוא היה נוחת בשדה התעופה הבינלאומי של דמשק, שם חיכה לו מאלכ. השניים היו נפגשים עם גורמים בצבא סוריה ועם בכירים בחיזבאללה, ומסיירים ביחד בשטח כדי לחפש פתרונות. מאז חיסולו של מאלכ הגיע פרידון לדמשק פעמים מועטות, עדות לכך שגם הוא חושש להיפגע.
סביר שהפעלתנות הישראלית הזאת מטרידה מאוד גם את סוריה וחיזבאללה. אסד זקוק אמנם לאיראנים, וגם חב להם על כך שעמדו לצידו בקטעים הקריטיים ביותר של מלחמת האזרחים, אבל ספק אם הוא אוהב את העובדה שהם עושים בסוריה כבשלהם, ועל הדרך מסכנים את נכסיה.
חיזבאללה חושש שהמערכה הזאת תזלוג ללבנון, ולכן מעדיף שהיא תתנהל על אדמת סוריה. מהסיבה הזאת הוא גם שם לא מעט רסנים על האיראנים, שלוחצים עליו להפוך גם את לבנון, בדומה לסוריה, למעבדה שבה הם יפעלו בחופשיות. "נסראללה מבין שיש לנו קווים אדומים, וחושש שנחליט לפעול גם בלבנון - ולכן הוא נמנע מכך", אומר רס"ן ע'.
בישראל מעריכים, כאמור, שאיראן לא תוותר - אלא תחפש פתרונות. "הם נחושים להיות בסוריה, אף שהם רחוקים מלהצליח כפי שהם היו רוצים", מוסיף רס"ן ע'. "זה מחייב גם אותנו להיות שם במלוא הכוח, ונידרש להישאר שם עד שהאיראני האחרון יעזוב את סוריה. אין לנו ברירה אחרת".
shishabat@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו