מבצע מישה: הרוכב הצעיר שברח מרוסיה לישראל הוא התקווה האולימפית הבאה

"הבטחתי לעצמי בגיל צעיר מאוד שאוכל להיות כמו הרוכב הבריטי ג'ייסון קני, שזכה בשבע מדליות זהב אולימפיות". מיכאל "מישה" יעקבלב בוולודרום בהדר יוסף | צילום: אריק סולטן

בקיץ הבא, מול אולימפיאדת פריז, ייכנסו לחיינו מושגים כמו "ולודרום" ו"קיירין", לצד שמו של רוכב אופניים שכבר הפך לתקווה הגדולה לזהב - מיכאל "מישה" יעקבלב • עכשיו הצעיר בן ה־22 חושף לראשונה את ההחלטה לעזוב את רוסיה בשל המלחמה, את סיפור הברחתו לארץ בסתר, ואיך הרגיש לרכוב בכחול־לבן על אדמת אינדונזיה ובקהיר • תוך כדי אימונים בטיילת של תל אביב ("אמא שלי חלמה שנגור ליד הים, אני מגשים את החלום שלה"), הוא לא מתבייש לומר: "מאמין שאהיה מספיק טוב כדי לנצח"

מיכאל יעקבלב מדבר בשקט. מאוד בשקט. הרבה רוסית, מעט אנגלית וכמה מילים בודדות בעברית. אבל על אף גילו הצעיר (22) וקולו השקט, הוא מדבר בביטחון רב ומתנהג בצורה בוגרת לגילו. כמו תמיד בסיפורים הללו, 203 הסנטימטרים שלו, המתפרשים על גוף נטול שומן, לא עולים בקנה אחד עם הביישנות הבולטת והעדינות הטבעית.

כשאני שואל אותו, למשל, את מי אנחנו אמורים לקלל במשחקים האולימפיים בקיץ הבא בפריז מול הטלוויזיה, כדי שהם ייפלו מהאופניים והוא יזכה בזהב, הוא מסמיק מלחי אל לחי. "לא צריך לקלל אף אחד ולא לאחל לאף אחד שייפול", הוא עונה בביישנות, "אני מאמין שאהיה מספיק טוב כדי לנצח - ובכל מקרה מדובר רק בספורט".

הסומק בלחיים, אגב, יישאר שם לפחות בחמש הדקות הקרובות, כמו גם הצחוק הביישני שחושף שיניים מעוטרות בטבעות, מה ששוב יוצר את הניגודיות בין הגוף הענק לרוח הנעורים. אה, ויש לו גם ספטום (עגיל באף). זה הדבר הפראי ביותר שהוא מרשה לעצמו בשלב זה של החיים.

רוכב האופניים מיכאל יעקבלב באימון בוולודרום // צילום: משה בן שמחון

החלטה גורלית

בואו נעשה רגע סדר. "מישה", כפי שכולם קוראים לו, הוא הדבר הגדול הבא בעולם רכיבת האופניים בוולודרום (ראו יומן מושגים בהמשך - ע"ר). הוא רוכב במהירות שיכולה להגיע ל־80 קמ"ש באולם, רק מכוח הרגליים והאינרציה, וכמובן על אופניים ללא ברקסים שצריכים להיות קלים במיוחד.

על אף גילו הצעיר, הוא כבר רשם לעצמו שתי מדליות באליפות העולם לבוגרים, ולמעשה, ברוסיה מולדתו הגיע למעמד של כוכב כבר בגיל 15. המשמעות היתה ברורה: לא יחסר לו שום דבר מבחינה קיומית, אבל הוא יצטרך להביא מהמשחקים האולימפיים בפריז מדליה אולימפית, רצוי בצבע זהב. אז גם ישודרג כלכלית.

אורח החיים שלו כלל ארבע שעות ביום על המסלול, תזונה מדויקת על הקלוריה, עוד אימוני כוח וגמישות למיניהם, שינה והרבה מנוחה. את הכרטיס למשחקים האולימפיים בטוקיו 2021 פספס בשל העיכוב הגדול במשחקים, וגם בגלל העובדה שהיריב שלו על הכרטיס למשחקים האולימפיים הגיע בכושר שיא מול הצעיר חסר הניסיון. לקראת המשחקים האולימפיים בפריז, לא היה ספק מי הפייבוריט לכרטיס הנכסף למשחקים האולימפיים, זה שייצג את האימפריה הרוסית.

אלא שלחיים היו תוכניות משל עצמם. בפברואר 2022 תקפה רוסיה את אוקראינה והחלה במלחמה שנמשכת עד דקות אלה ממש. בשלושת הימים הראשונים של הפלישה התקדמו הרוסים במהירות, בעיקר בציר בלארוס־קייב, במחוז סומי שבצפון־מזרח אוקראינה ובמחוז חרסון שבדרום המדינה.

עבור משפחת יעקבלב, העסק היה ברור מהר מאוד. ספורטאים רוסים כבר נחשבו מוקצים בתחרויות בינלאומיות, נוכח העונש שספגה רוסיה על מערכת הסימום האגרסיבית שלה בספורט המקומי, וכפי שראינו בטוקיו, הרוסים הורשו להתחרות בתחרויות רק תחת הדגל של המשפחה האולימפית.

מישה, שראה את הקריירה שלו מתרסקת אל מול עיניו, החליט לעשות מעשה. הוא לקח איתו את מאמנו, והשניים החליטו לברוח מרוסיה בלי לדעת לאן באמת הם הולכים.

הבריחה מרוסיה

הדרך שלהם, אם לעשות ספוילר, הגיעה לבסוף לישראל. אבל בואו נחזור לנקודת ההתחלה. מיכאל "מישה" יעקבלב נולד למשפחה יהודית בלב מוסקבה. הוא היה ילד אורבני לחלוטין, שכבר נולד לרוסיה מערבית, כזאת שחשפה אותו מגיל צעיר למוזיקת היפ־הופ, שאותה אהב בצוותא עם אחיו, ולערוצי תקשורת בינלאומיים. כבר כילד ידע שיש לו משפחה בישראל, ושהוא זכאי לעלות לישראל.

בשל גובהו נכנס מהר מאוד לענף הכדורסל המפותח ברוסיה, אבל בסביבות גיל 14 נסחף אחר טירוף אופני ה־BMX, שרשמו קאמבק מפואר בעשור האחרון משל היינו בשנות ה־80 המוקדמות. הכישרון שלו על האופניים הוביל אותו מהר מאוד לענף הספרינט המהיר, שהדליק אותו. הגובה ומבנה גופו הפכו את הבחירה למוזרה מעט, שכן בדרך כלל במקצים המהירים עדיף להיות כמה שיותר קל, אבל הילד הפציץ מגיל צעיר.

שעות האימונים הארוכות והשגרה המפרכת לא ממש הפריעו לו - הוא צפה באלילים שלו בטלוויזיה והחליט: אני רוצה להיות כמוהם. "הבטחתי לעצמי בגיל צעיר מאוד שאוכל להיות כמו הרוכב הבריטי ג'ייסון קני, שזכה בשבע מדליות זהב אולימפיות ובשלוש אליפויות עולם", הוא מבהיר.

מחוץ למסלול חיבב מישה גם מוזיקה, כשאת ההיפ־הופ מחליף הג'אז, בעיקר בזכות הפסנתר ששכן בביתו והיה המקום שבו מצא לעצמו רוגע. "ברוסיה אתה לומד ספורט, אבל תמיד יהיה גם העניין התרבותי", הוא מסביר. "אני התחברתי למוזיקה ומהר מאוד אהבתי ג'אז אמריקני ולמדתי לנגן בפסנתר". שגרת החיים הורכבה מהרבה אימונים, זמן קצוב עם החברה שהיתה לו, ג'אז ונגינה בפסנתר, והכי חשוב: תחרויות. שגרת חיים סיזיפית שנכנסה לתלם, עד לרגע שבו הבין שהוא חייב לברוח.

"מבחינתי, לא היה לי ספק שאני צריך לצאת מרוסיה", הוא אומר כשאנחנו נפגשים בוולודרום המרהיב בשכונת הדר יוסף בתל אביב. "זה לא קרה רק בגלל המחשבות על הקריירה. אני לא מזלזל בקריירה, שהיא כמובן חשובה, אבל קודם כל שאלתי את עצמי אם זו המדינה שאני רוצה לייצג. האם אני מסוגל להזדהות עם משטר שהחליט להשתגע, לקדש ערכים שאין לי ולהם שום קשר? מהר מאוד הבנתי שמבחינה אישית, לי אין מה לחפש במקום הזה. אלה לא הערכים שגדלתי עליהם וזו לא רוסיה שהכרתי".

צילום: אריק סולטן,

ההולנדים, אימפריית אופניים, הביעו התעניינות, אבל הפרוצדורה נראתה מסובכת ודרשה משבר דיפלומטי־ספורטיבי בין המדינות. חשוב להבין: תחילת המלחמה באוקראינה הובילה לכך שנבחרות רוסיה ובלארוס לא יכלו להשתתף באירועי איגוד האופניים הבינלאומי. רוכבי אופניים ממדינות אלו עדיין יכולים להתחרות בקבוצות מקצועיות, ללא התייחסות ללאום שלהם, אבל לא במסגרת המדינה.

מישה כבר ראה את הקריירה מתרסקת ואת החלומות על המשחקים האולימפיים מתרחקים, אבל אז נוצר קשר עם אנשי איגוד האופניים הישראלי, שמחזיקים ב"מושבה" רוסית רצינית. "הם סיפרו לי מה קורה בישראל, והבנתי שזה משהו גדול", הוא מחייך. "גם מבחינת העובדה שאני יהודי, ידעתי שהאפשרות שלי לבוא לישראל היא ריאלית יותר מלמקומות אחרים. הבנתי שזו התחנה הבאה שלי".

אלא שהדברים לא היו כל כך פשוטים. אף שביקר בישראל, הוא השתתף באליפות רוסיה ולכאורה לא עורר את חשד הממונים עליו. מאחורי הקלעים התרחשה דרמה אמיתית, שאולי תזכיר לדור המבוגר את סיפורה של נאדיה קומנץ' כשערקה אל המערב. צריך לזכור, מצד אחד היה ברור שלא יוכל להתחרות יותר בתחרויות בינלאומיות, אבל מבחינת רוסיה הוא המשיך לקבל תנאים של סופר־סטאר שלא חסר לו כלום.

כאן נכנס לתמונה הפילנתרופ הישראלי ומי שהוולודרום בהדר יוסף שבו אנחנו יושבים קרוי על שמו: סילבן אדמס.

"איזו ברירה היתה לי?"

"אתה רוצה שאני אספר לך על 'מבצע מישה'? ובכן, עכשיו אני יכול לספר - כי עד עכשיו אף אחד לא ידע באמת מה התרחש מאחורי הקלעים", אומר אדמס כשהוא לבוש, איך לא, בבגדי רוכב אופניים, רגע לפני שהוא נכנס לאימון בעצמו.

"הבנו שיש אפשרות להביא את מישה לארץ, אבל שזה גם כרוך בהרבה מאוד סיכונים עבורו", הוא ממשיך. "גם מהצד שלי, היה חשוב לפגוש את הבחור הצעיר הזה כדי לראות בעיניים שלי מה הכוונות שלו. כבר בפגישה הראשונה אמרתי לו שאין לי שום כוונה לקנות ספורטאי, מוצלח ככל שיהיה, רק כי הוא יהודי. אני מכיר הרבה מאוד ענפי ספורט בישראל ובעולם שמאזרחים ספורטאי, הוא בא לקצת זמן ואז בורח עם הדרכון החדש שלו.

"לכן, כבר בשיחה הראשונה בינינו, אמרתי לו דבר פשוט: 'אתמוך בכל מה שאתה צריך, אתן לך את הסביבה שהתרגלת אליה, אבל אתה תיכנס לאולפן, תלמד עברית, תהיה כאן ליותר מאולימפיאדה אחת ותקשור את גורלך בישראל".

"רוצים זהב". סילבן אדמס, צילום: כפיר זיו

כבר אמרנו שמישה אולי משדר נעורים ותמימות, אבל החיים לימדו אותו שיעור או שניים, והוא דאג גם להוריו וגם למאמנו. "הסברתי למישה שאם הוא רוצה את ההורים שלו לידו אנחנו נדאג שהם יבואו, כי מבחינתי העלייה שלו תהיה מושלמת רק אם ההורים יגיעו", מבהיר אדמס, שדאג שההורים יעברו לגור בכרמיאל, ליד קרובי משפחה. "עכשיו גם אחיו יעשה עלייה", הוא מחייך.

מישה עצמו הוברח לארץ והגיע תחת מעטה של חשאיות וסודיות. "החלפתי חמש דירות במהלך השהות שלי פה", הוא מספר. "דפנה לנג, יושבת ראש איגוד האופניים, אמרה שאני יכול לישון אצלה בבית, אבל צריך לדאוג לחתול שלה. כל מה שאני זוכר זה שמכיוון שהיינו באוגוסט הרגשתי את החום הכי חזק שהרגשתי בחיים שלי. זה הזיכרון הראשון שלי מישראל".

לנג, מצידה, מסבירה כי "לא יכולנו לספר שום דבר על הנושא הזה, כי פחדנו שברגע שהרוסים יידעו שהוא בארץ, הם יפסלו אותו ולא ייתנו לו להתחרות. חיכינו שלושה חודשים כדי שאף אחד לא יתעורר - ואז הוא יוכל לעבור לייצג את ישראל. הוא פספס את אליפות העולם בגלל זה, אבל מבחינתנו פחדנו גם על החיים שלו ושל משפחתו. אחרי שהבנו שהדברים הסתדרו, היינו צריכים לדאוג שהמהלך הזה לא יגמור לו את הקריירה".

"פחדנו עליו". דפנה לנג,

במשך חודשיים, כאמור, הסתובב הרוכב הצעיר תחת מעטה חשאיות בישראל. ברגע שקיבל דרכון ישראלי הוא אמנם נרגע, אבל עדיין היה ברור שאם הרוסים יגלו זאת מוקדם מדי, הם יפנו למוסדות הבינלאומיים ויבקשו מהם לפסול אותו.

בחודש אוקטובר, לפני פחות מחצי שנה, הפסיק להסתיר את מקום הימצאו והעלה לרשתות החברתיות תמונות שלו מאושר בתל אביב, כשהוא לובש את בגדי הנבחרת הישראלית. באותו ערב, אתרי הספורט והערוצים ברוסיה דיברו על עזיבתו של כוכב נבחרת האופניים.

"אני לא מזלזל בקריירה, אבל שאלתי את עצמי אם זו המדינה שאני רוצה לייצג. האם אני מסוגל להזדהות עם משטר שהחליט להשתגע? מהר מאוד הבנתי שמבחינה אישית, לי אין מה לחפש במקום הזה. אלה לא הערכים שגדלתי עליהם, וזו לא רוסיה שהכרתי"

 

הערוץ הרוסי "Match TV" פנה להוריו, שאישרו את הידיעה ודיווחו שבנם קיבל דרכון חדש בתחילת החודש ועבר לישראל. סרגיי קובפנץ, מאמן נבחרת רוסיה ברכיבת מסלול, אמר שהוא מאוכזב מכך שעזב. "חבל שאנחנו מאבדים רוכב כל כך מוכשר כמו מיכאל", אמר לערוץ "RIA נובוסטי", "אבל כל אחד עושה את הבחירות שלו בחיים - ומקבל אחריות על הבחירות הללו.

"אני יודע שהוא ניסה להירשם באופן פרטני לתחרויות תחת דגל ניטרלי, אבל לא קיבל תשובה. זה בהחלט תרם לכך שהוא עזב אותנו", המשיך המאמן המאוכזב. "עשינו ניסיונות רבים להציל את הקבוצה שלנו, הצענו סכומי כסף גבוהים לספורטאים שישתתפו באליפות רוסיה וישברו שיאים מקומיים, אבל כנראה זה לא עזר. שום דבר לא ניבא ואף אחד לא ציפה להחלטה כזו מצידו, כי בסוף יולי הוא התחרה באליפות רוסיה, אבל כל אחד חופשי לעשות את הבחירות שלו.

"לא דיברתי איתו על הנושא הזה, הוא עשה הכל מאוד בסתר. הוא לא הסתיר את הכוונות להחליף אזרחות, אבל לא אמר לאן הוא נוסע. עבורנו זה הפסד".

היסטוריה באינדונזיה

בתחילת פברואר ערך מישה את התחרות הראשונה הגדולה שלו במדים הכחולים־לבנים, באליפות אירופה בשווייץ. הוא הרגיש קצת חלוד, ההתרגשות עשתה את שלה וגם העיניים ביציע הלחיצו, אבל הוא סיים במקום הרביעי, פספס מדליה שכבר היתה שלו. לכולם היה ברור שאם כך הוא מתחרה אחרי תקופה ארוכה בלי להתחרות ובמתח נפשי אדיר, יש למה לצפות.

ואכן, זה לקח בדיוק שבועיים, והטאלנט החדש התחיל להפגיז, כשנבחרת ישראל עשתה היסטוריה ונסעה להתחרות בגביע האומות באינדונזיה. מישה גרם לדגל הישראלי להתנופף על אדמת המדינה המוסלמית פעמיים, כאשר זכה במדליות הארד בתחרות הספרינט ובתחרות המסלול. על הדרך, שבר גם את שיאי ישראל.

"מבחינתי, כשעמדתי שם עם דגל ישראל ועם מגן דוד על הבגדים שלי, הרגשתי שזה הדבר הכי טבעי בעולם", הוא נזכר. "הרגשתי כאילו נולדתי לתוך זה, כאילו ככה הדברים היו אמורים להיות תמיד. לא הרגשתי שמתרחש משהו שונה, אלא משהו שתמיד אמור היה להתרחש".

ארד בכחול־לבן. מישה (מימין) באינדונזיה, לצד ההולנדי לווריסן, צילום: איגוד האופניים

משם המשיך מישה לתחרות סבב שגם בה ניתן לצבור נקודות לקראת המשחקים האולימפיים ושנערכה הפעם בקהיר (ההעפלה לאולימפיאדה מתבצעת על ידי צבירת נקודות בתחרויות הסבב או אם זוכים במדליה באליפות העולם, לדוגמה, מה שמבטיח ניקוד גבוה והעפלה אוטומטית למשחקים - ע"ר).

עם הגעתו לבירה המצרית פגש את הרוכב הטוב בעולם - הארי לווריסן. חשוב שתזכרו את שמו של ההולנדי, שכן מבחינת העם היושב בציון, בקיץ הבא אם לא יהיו הפתעות הוא יהיה השם שכולנו נגלגל על הלשון ונייחל לכישלונו מול הנציג הישראלי בפריז. בקרב על התואר במצרים, ההולנדי ניצח את מישה 2:0, אבל עוד קודם לכן הישראלי הטרי לא התקשה להביס יריבים מאנגליה ומפולין, ובכך התקרב להבטחת הקריטריון למשחקים האולימפיים, ותרם גם להתקדמות הנבחרת הישראלית לקראת המטרה הנכספת.

שמו של ההולנדי, בחור מוצק וקטן שמגיע לכוכב הישראלי לחזה וממש לא נראה כמו דמות מאיימת למדי, נישא בכל מקום גם ברחבי הוולודרום רחב־הידיים בתל אביב שבו מנסה סטיב מקיואן, מאמן־העל הסקוטי של הנבחרת ומי שאמור להיות האחראי לכך שבקרוב מאוד ישראל תתחיל לזכות במדליות בענפי האופניים גם בגברים וגם בנשים, לחולל מהפכה.

"אתה יודע את מי אימן סטיב בעבר, נכון?" סילבן אדמס שוב מחייך מאוזן לאוזן. "את הנבחרת ההולנדית. הוא מכיר את לווריסן ואת השיטה ההולנדית מצוין, ככה שיש לנו יתרון פסיכולוגי. כמו שאמרתי למישה, ואני לא מתבייש להגיד את זה גם לך - צבע המדליה שאנחנו מחפשים בפריז הוא זהב. כמו שהקמנו כאן ענף מאפס, אני מאמין שאנחנו יכולים לחזור מפריז עם מדליית זהב".

"מרגיש חלק מהנבחרת"

בסוף השבוע האחרון זכה הקהל הישראלי לצפות במישה בפעם הראשונה בוולודרום המקומי. רוב הקהל, שהורכב מרוכבים, מרוכבות ומבני משפחותיהם, עטפו אותו באהבה, והוא מצידו היה נבוך וחייכן, כרגיל. מתחרים לא היו לו, ואת שיאי ישראל הוא מנפץ בלי בעיה, גם נוכח העובדה שבחלק מהמקצועות הוא פשוט הנציג היחיד. "אני מרגיש כבר חלק מהנבחרת, אף שזה מקצוע מאוד אינדיבידואלי", הוא מחייך שוב, "ואני מנסה ללמוד מהשהות איתם קצת עברית".

תקשורת הספורט כבר מגלה בו עניין, ושנה מהיום הוא עתיד להיות מסומן כמועמד המוביל של ישראל למדליה אולימפית. "האמת היא שאף אחד עדיין לא מזהה אותי כשאני רוכב ליד הים, שזה הדבר הכי נחמד שאני עושה במהלך היום", הוא אומר. "אמא שלי תמיד חלמה שנגור ליד הים, והנה אני מגשים את החלום שלה. עכשיו אני רק צריך פסנתר - ומבחינתי הכל מושלם". לנג, יושבת הראש, שומעת ומבטיחה לו שהשבוע העניין יסודר, ופסנתר ייכנס אחר כבוד לדירתו התל־אביבית הצנועה.

"כילד התחברתי למוזיקה, אהבתי ג'אז אמריקני ולמדתי לנגן בפסנתר". מישה והקלידים, צילום: אריק סולטן, צולם בחנות "פסנתרים"

אם אתם רואים במקרה את מישה רוכב בטיילת בתל אביב במהירות, נופפו לו לשלום. האמיצים מביניכם אפילו יכולים לנסות להציע לו שידוך, כי עם תכנון לזכייה במדליות במשחקים האולימפיים הקרובים, העולה החדש הזה כאן בשביל להישאר ולהקים פה את משפחתו.

כל מה שאתם צריכים לדעת על מישה והאופניים

התחרויות

מישה מתחרה בתחרויות הספרינט, שבהן האיש המהיר ביותר מנצח. נוסף על כך, הוא מתחרה בתחרות אחד על אחד ובתחרות מול השעון, כשהמנצח הוא כמובן מי שמסיים בזמן הקצר ביותר. תחרות נוספת שבה הוא נחשב לאחד הטובים בעולם היא ה"קיירין" - מרוץ אופניים שפותח ביפן ובו 6 עד 9 מתחרים רוכבים יחד מאחורי "קובע קצב" (בדרך כלל רוכב אופנוע), המגביר בהדרגה את הקצב ועוזב את המסלול אחרי 700-600 מטרים, במהירות של כ־50 קמ"ש. מאותו רגע, המתחרים מאיצים עד לסיום המרוץ לאחר שני ק"מ. המנצח הוא מי שמגיע ראשון.

האופניים

האופניים של אלוף ישראל הטרי שוקלים 6.8 קילוגרם בלבד ומחירם עומד על 40 אלף שקלים. ביום טוב, הם מגיעים למהירות של 90 קילומטרים לשעה.

המסלול

ה"ולודרום" היא זירה למרוצי אופני מסלול שעיקר השימוש בה נעשה למרוצי קיירין, ספרינט ומרדף. ולודרום מודרני בנוי ממסלול אליפטי בעל שוליים משופעים ויש בו שתי פניות מעגליות של 180 מעלות ושתי ישורות. המעבר מהישורת לפניה מוטה בזווית כלפי אמצע האליפסה. אורך הקפה אחת של המסלול הוא בין 150 ל־500 מטרים, ובוולודרום אולימפי אורכה של הקפה הוא 250 מטרים. באופן מסורתי, כיוון התנועה הוא נגד כיוון השעון והפניות תהיינה תמיד שמאלה.

בתחילת 2018 נפתח הוולודרום האולימפי הראשון בישראל, "ולודרום סילבן אדמס", הממוקם במתחם הספורט הדר יוסף שבתל אביב, סמוך לאצטדיון האתלטיקה.

shishabat@israelhayom.co.il

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר