הזהבי של השכונה

אבא שלי ז"ל היה מאזין קבוע של "זהבי עצבני", ואני אף פעם לא הבנתי את זה. בדרך כלל אני לא מתחבר לצעקות, אבל יש רבים שמקבלים עור ברווז לשמע פורמט רדיופוני צעקני של מאזינים שמתקשרים כדי לריב ולחטוף עקיצות בשידור מהמגיש.

25 שנה עשה את זה נתן זהבי ברדיו. השנים עברו, עשן הסיגריות מילא את ריאותיו, מאזינים באו והלכו, וקשה לומר שהמגיש השתנה במשהו. זהבי נשאר עצבני באותה מידה, בדיוק כמו בהתחלה, בעוד השיח הציבורי רק הלך והתלהט.

תקציר הפרקים הקודמים: זהבי התפרסם כמסתבך סדרתי, שהושעה שוב ושוב לאורך הקריירה הענפה שלו; השעיות שברובן נועדו להרגיע את מתנגדיו, כי הרי אותו כבר לא יצליחו לשנות. אחרי שייחל בשידור לשריפתו של ערוץ 14 - הוא הושעה ואולץ להתנצל. לפני ארבעה חודשים פלט אמירה על מניחי תפילין ש"צריכים לתלות את עצמם", ושוב נזרק הביתה. עם זאת, הפעם סירב להשתתף בטקס ההתנצלות הקבוע, ולפי פרסום השבוע ב"מאקו" - כנראה לא יחזור עוד לשדר את תוכניתו היומית ב־103FM.

זהבי בן ה־76 הוא דינוזאור במובנים חברתיים, אבל הוא לא יוצא דופן. הודות לפייסבוק, לטוויטר ולטיקטוק ניתן להבין היום שהוא והמאזינים החמומים שעלו אצלו לשידור הם לא החריגים. במה זהבי, עם לשונו הרעילה, הפופוליזם הקיצוני וההסתה הפרועה שנתן להם דרור בתוכניתו, שונה ממה שאנחנו מקבלים יום־יום מהפוליטיקאים שלנו, מהצעקנים באולפנים, מהטוקבקיסטים המוגזמים ומאושיות רשת, שמפיצים רוע וזעם וקללות בכל פלטפורמה ובכל הזדמנות?

כששרים מעודדים למחוק כפר שלם, כשקואליציה מחוקקת חוקים שנועדו לשרת שחיתויות, כשאופוזיציה מחממת ודוחפת לאלימות, מה אכפת לנו מנתן זהבי? זו הרי התרבות הישראלית של שנת 2023: צעקות, קללות, העלבות, עימותים, הכללות, זלזול ושנאה אמיתית.

וזה לא שמתישהו בהיסטוריה זהבי נחשב גורם השפעה או מורה דרך - הרי הוא תמיד היה חריג, מופרע עם שיער פרוע, סיגריה בפה ואפס טאקט. אבל כשמסתכלים כרגע על הכאוס הארצישראלי, זה מרגיש כאילו זהבי בסך הכל הקדים קצת את זמנו. לפיכך, זה כבר לא באמת משנה אם זהבי ברדיו או לא, כי מדינת ישראל כולה הפכה להיות מין וריאנט של זהבי עצבני.