"ההרגשה היא שפה המערב הפרוע": אלימות חסרת תקדים בבית שמש - אך הצעירים לא מוותרים

המאבק בבית שמש בין החרדים המודרניים לבין הקנאים האנטי־ציוניים עולה מדרגה אחר מדרגה • לאחר שכתובות הנאצה, היריקות והקללות הפכו לדבר שבשגרה, התושבים המתונים נאלצים להתמודד גם עם לינצ'ים אלימים וזריקות אבנים • המיעוט הקיצוני שכבר השתלט על שתי שכונות לא עוצר ומנסה להבריח את הצעירים בכל מחיר • אך אלה לא מוותרים, דורשים ביטחון ואיכות חיים • ראשת העיר נלחמת כהרגלה בקור רוח בכל שיח קיצוני, אך דורשת משילות מהמדינה ואומרת: "בסוף, את ההחלטה הממשלתית הראשונה העיר קיבלה דווקא מהממשלה היוצאת"

"מישהו פתאום תקף אותי, חטף לי את הטלפון והתחיל להרביץ לי". מימין: ברוך ברסלב ודוד לורנס, צילום: נעמה שטרן

לפני כשבוע התעוררה משפחה חרדית המתגוררת ברמת בית שמש ג'2 לכתובת גרפיטי ענקית שרוססה על פתח ביתם: "שיקסע החוצה". לטענתם, הכתובת הגיעה לדלתם בשל העובדה שהאישה חובשת פאה שאינה הולמת, לדעת הקיצוניים, את רוח המקום. עיריית בית שמש שלחה עובדי תחזוקה להסיר את הגרפיטי, אך מדובר בטיפה אחת בים של איבה, ונדליזם, הטרדות ואלימות.

על כוונת הקיצוניים: שכונת רמת בית שמש ד', שכונה חדשה יחסית המאכלסת אוכלוסייה חרדית מגוונת בשל מכירת חלק ניכר מהדירות במסגרת תוכנית מחיר למשתכן ומונה ציבור חסידי וירושלמי, ליטאי וספרדי, מיעוט דתי־לאומי, היישוב הישן ונטורי קרתא. צעירים חרדים המתגוררים ברמה ד' לא מוכנים להיכנע להתנגדות הכוחנית, שכבר כבשה את שכונות רמת בית שמש ב' וחפציבה לחלוטין, אך גם עומדים חסרי אונים מול מציאות אלימה ובלתי נסבלת בבתים וברחובות.
מיעוט שולט

בשנים האחרונות גדלה אוכלוסיית בית שמש באופן ניכר. העיר, שמנתה כ־25 אלף תושבים ב־1995, מונה היום כבר יותר מ־140 אלף תושבים. אוכלוסיית העיר צמחה באופן דרמטי כתוצאה מפיתוח חסר תקדים של שכונות מגורים חדשות בעיר, לצד גידול דמוגרפי ניכר.

הכתובת שרוססה בסוף השבוע שעבר, צילום: יוסי ריינר

בתוך כך, לפני כמעט 30 שנה מצוקת הדיור בירושלים הביאה את אנשי "העדה החרדית" האנטי־ציונית ממאה שערים לחפש מקום לשלוח אליו זוגות צעירים. שכונת רמת בית שמש ב' נבחרה. זקני העדה החרדית ורבניה, שחששו מהתרחקות הדור הצעיר מהבועה של מאה שערים, הופתעו לגלות כי הקנאות של דור ההמשך עולה בהרבה על זו שלהם. הזרמים הקיצוניים השתלטו על רמת בית שמש ב', וכיום לא נשארו בה משפחות דתיות־לאומיות כלל.

לאט אבל בטוח החיכוכים באזור עלו מדרגה אחר מדרגה. זכור במיוחד סיפור היריקה על הילדה ב־2011, לצד שלטי צניעות, גרפיטי ועוד. כיום אפשר לומר שרמה ב' היא המעוז הכי קיצוני בארץ, אף יותר ממאה שערים. גם שכונת חפציבה נפלה לידיהם של הקיצוניים, במקרה זה ללא התנגדות משמעותית.

כנראה המעוז הכי קיצוני בארץ. בית שמש, צילום: נעמה שטרן

סיור בבית שמש מאפשר לחוש באופן חד את המעבר בין השכונות - והעולמות. כשנסעתי מבניין העירייה אל רמה ב', בתי הקפה ושלטי החנויות התחלפו בכתובות גרפיטי צורמות על קירות הרחוב ושילוט. לא מדובר בקשקוש זניח, אלא בקירות שלמים המרוחים בצבע ומעניקים תחושה כבדה ומאיימת. לפני כשבוע פורסמה מודעה שדורשת מהתושבים להלשין ולא לחסוך בפרטים על נשים שאינן הולכות בצניעות. "אמן שהאשכנזים יגמרו אתכם", קרא לעברי ילד הנראה כבן 12, כשראה אותי מצלמת בנייד את אחד הקירות.

בתוך הציבור החרדי בישראל מהוות הקבוצות הקנאיות מיעוט, וחשוב לציין שגם בבית שמש הן רק חלק מצומצם מהאוכלוסייה, אך כוחן והשפעתן גדולים. בשנים האחרונות ניהלו חבריהן שלל מלחמות קודש אלימות על צביון קווי אוטובוסים, על כך שלא יוקמו ממ"חים (בתי ספר מלכתיים־חרדיים) בסמיכות אליהם, שלא ימכרו טלפונים שאינם כשרים, שלא יוקמו מגרשי כדורגל.

אותה חבורה גם החליטה שמכשירי "נדרים פלוס" בבתי הכנסת, פלטפורמת צדקה למען נזקקים והחזקת תורה, הם צלם בהיכל כי הם "מחוברים לאינטרנט". בתגובה הם משחיתים את המכשירים והורסים אותם.

לאחרונה תופעת השוליים הקיצוניים, העושים ככל העולה על רוחם ומנסים להשליט סדר יום של הפחדות, גלשה אל מחוץ לבית שמש ולמאה שערים, אל תוך המיינסטרים החרדי בבני ברק, שכונות מרכזיות בירושלים ומודיעין עילית. לפני תקופה קצרה נשרפה חנות טלפונים ברחוב מלכי ישראל בירושלים מפני שלא הסכימה להיכנע לתכתיבים. על פי הדיווח, תושב בית שמש כבן 20 חשוד כי הוא עומד מאחורי הצתת החנות בשכונת גאולה בירושלים.

אך הצעירים של רמת בית שמש ד' לא מתכוונים לוותר. הם נחושים ומבינים שהכרעת המאבק בין הקיצוניים לאוכלוסייה המבקשת לחיות בכבוד ולאפשר לאחרים לחיות על פי אמונתם, תהיה נקודת המבחן שתשפיע על שאר הארץ. הם דורשים מראשת העיר ומהמשטרה להגביר את האכיפה באופן דרסטי ולהציב מצלמות בשכונה, כפי שעשו זה מכבר בערים רבות אחרות בישראל, בייחוד במוקדי מצוקה.

"יציקו להם עד שיעזבו", צילום: אורן בן חקון

"ועד צביון השכונה"

הערשי קליין, תושב ותיק, נשוי ואב לילדה בת שנה, עוסק בקידום פרויקטים להתחדשות עירונית. "הורי עברו להתגורר בעיר בשנת 2000 ברמה א', שכונה חרדית שנחשבת ליברלית ומתאפיינת בין השאר גם בציבור אנגלוסקסי ודתי־לאומי. כילד, אני זוכר את רמב"ש ב' כמאוד מגוונת, עם משפחות ממגוון האוכלוסייה ורבים הנמנים עם הזרם הדתי־לאומי גם כיום. המעוזים העיקריים של הקיצוניים הם רמה ב' וחפציבה. לפני כחמש שנים ניסו אותם קיצוניים להשתלט גם על רמה ג' על ידי פעולות טרור אקטיביות, גרפיטי ותהלוכות יזומות - ניסיון שלא צלח בעקבות התנגדות התושבים.

"לאחר אותו ניסיון כושל החליטו אותם פלגים קיצוניים לשים להם למטרה חדשה את רמב"ש ד'. הם הכריזו בריש גלי על כוונתם להשתלט על השכונה החדשה ולמנוע ממשפחות שאינן תואמות לרוחם לבוא להתגורר שם, ומבחינתם גם חסידי בעלזא וגור, שמצביעים בבחירות, אינם מתאימים, וגם הליטאי שאשתו חובשת פאה".

קליין מספר כי בהתחלה לא ייחס חשיבות רבה מדי למעשים האלימים, עד שמקרה אחד הוציא אותו משלוותו. "עוד בטרם קיבלתי מפתחות לדירה שלי, כשבאו המתאכלסים הראשונים להתגורר ברמה ד'1, החלו הקיצוניים לערוך תהלוכות יזומות, לפעמים לפנות בוקר, והשקט במרחב הציבורי והפרטי הופר. הם לא בחלו בשום אמצעי - יריקות, מכות, לינצ'ים על חיילות וחיילים, שלטים מאיימים, אבנים, שריפת ניידות. שמעתי בגוף ראשון על מקרה של ניסיון הצתה של דירה שהתגוררה בה משפחה שאינה תואמת לרוחם, וכל זה כדי למנוע מאלפי משפחות לבוא להתגורר בדירות שאותן רכשו במיטב כספן.

"הזעם הציבורי היה גדול. הרגשת חוסר אונים אל מול ההתנהגות הברברית שלהם וחוסר התגובה של רשויות החוק חלחלה לציבור. החלה תופעה של משפחות שמעדיפות להשכיר את הדירה החדשה שלהן ולא לבוא להתגורר ברמה ד', אזור שהפך למעוז קיצוני כמו רמה ב' וחפציבה.
"לילה אחד קיבלתי שיחה בשעה 2 לפנות בוקר. הגבר על הקו הזדהה כ'ועד צביון השכונה' וביקש ממני להתאים את התנהגותי לאווירה השוררת, לדבריו, בשכונה. לאחר שגיחכתי, הוא איים עלי ואמר שבהוראת הרב אפשר יהיה להעיף אותי מהשכונה.

"השיחה הזאת שינתה את נקודת מבטי. עוד באותו הלילה גמלה ההחלטה בליבי שלא לשבת בחיבוק ידיים. מי שהיה מעורב מעט במתרחש כאן בשכונה בשנה האחרונה ודאי היה עד לשינוי הדרסטי שאותו היא עברה בעקבות פעולות עקביות מצד תושבים, ששמו להם למטרה לדחוק את רגליהם של הסיקריקים הקיצוניים מלהשליט טרור במרחב הציבורי. ועדיין הבריונים מנסים ומצליחים לגרור את השכונה פעם אחר פעם למלחמות מיותרות".

קליין טוען כי החליט להילחם בכל הכוח על זכותו לחיות במרחב בטוח, מפני שהביט במה שמתרחש ברמת בית שמש ב' והבין כי אם לא יילחם, צפוי לו עתיד חשוך ועגום. "שכונות כמו רמה ב' וחפציבה הופכות לשטח מסוכן עבור נשים, אף כאלה שנחשבות צנועות מאוד. לא פעם אישה חוטפת יריקה רק בגלל שהיא חובשת פאה. אדם שמוציא סמארטפון במרחב הציבורי עלול לחטוף יריקה או אבן.

ספסלים בפארקים מושחתים כי בעיני הקיצוניים אין לאישה היתר לשבת על ספסל ברחוב כלל וכלל, ודאי שלא בפארק משחקים שפורץ את גדרות הצניעות, רחמנא ליצלן. לא פעם הקיצוניים שולחים מכתבים מאיימים לאנשים, שלטענתם נשותיהם נצפו מסתובבות בביתם ללא גרביים. בביתם הפרטי! אם נניח לרמה ד' ולא ניתן מענה לסוגיות הנ"ל למרות שכרגע הן מינוריות, לכאורה, נמצא את עצמנו בורחים מכאן בעוד לא הרבה שנים".

לקליין יש מילים טובות לומר על פעילותה של ראשת העיר עליזה בלוך במאבקה בנושא, אך הוא, יחד עם מרואיינים נוספים, מעלים שוב ושוב את נושא הצבת המצלמות בשכונה כפעולה הדחופה והחשובה ביותר שעדיין לא נעשתה.

"ככל הידוע לי, ראשת העיר תמיד נתנה גב ודלתה תמיד היתה פתוחה, ובפרט לנושאים רגישים אלו. ראש לשכתה מר נתי גבאי היה נותן מענה די מהיר לבעיית הריסוסים והגרפיטי, לרוב על ידי שליחת ניידות ניקיון שיעלימו כתובות נאצה בתוך דקות, אבל בפועל המרחב הציבורי היה ונשאר הפקר. כל עוד לא ישכילו לקדם את עניין הצבת המצלמות ברחובות, האזרח הקטן לא ירגיש בטוח.

איך נתמודד עם השחתת רכוש ציבורי, הערות והטרדות לנשים? רק על ידי הצבת מצלמות, ובדחיפות. כחרדי חשוב לי לציין שאין לאף אחד ספק שרמה ד' היא שכונה חרדית, שכונה שברובה המוחלט שומרת תורה, ומצוות וטוב שכך. עם זאת, אני לא מכיר חרדי אחד שהיה מעוניין להתגורר בשכנות לאותם קיצוניים".

שיידעו שיש השלכות

רחלי קוסטנטינר, 24, נשואה ואם לתינוקת, מתגוררת ברמת בית שמש ה' החדשה, המכונה גם נווה שמיר. היא עובדת במערכות מידע ואקטיביסטית בתחום הסיוע לנפגעים ולנפגעות של תקיפה מינית ואלימות במשפחה, וגם היא חרדה לעתיד השכונה שבה היא מתגוררת, על רקע מצב בהווה שלטענתה הולך ומסלים.

"אני גרה בבית שמש כ־21 שנה, כאן גדלתי, התחנכתי, התחתנתי וילדתי את בתי. גדלתי בשכונת רמת בית שמש א' הליברלית והמכילה, שבה גרים תושבים מכל המגזרים בנחת ובשלווה. כיום אני מתגוררת בנווה שמיר, שכונה מעורבת. גרים כאן חילונים, דתיים־לאומים וחרדים מכל הסוגים. בחודשים האחרונים קמו תושבים קיצוניים ששמו להם מטרה להפוך את השכונה לקיצונית, והם מנסים לקבוע עובדות בשטח. זה מתחיל בקריאות מכוערות, נמשך בכתובות גרפיטי כמו 'המעבר בלבוש צנוע בלבד' ו'פריצות החוצה', וזה רק הולך ומידרדר.

"הם פתחו בית כנסת בדירה, שמהווה מטרד סביבתי, בלי לשאול את התושבים וללא היתר מהעירייה לשנות את ייעוד הנכס. המארגנים יצרו כניסה חיצונית על חשבון חלקת גינון ובית הכנסת פעיל כמעט בכל שעות היממה, ובין התפילות מתקיימים סדרי לימוד ('כולל'), מה שאומר המון רעש ולכלוך. ילדי המתפללים משחקים בגינות והורסים את הצמחים. אני חלילה לא נגד בית כנסת, תפילות או לימוד תורה, אך כשזה בא על חשבון השכנים - גם יום כיפור לא מכפר על חטאים שבין אדם לחברו".

קוסטנטינר טוענת שרשויות האכיפה אינן עושות מספיק כדי למגר את המציאות הבלתי נסבלת שבה הם חיים: "ברור שהם מנצלים את הרפיסות שבה מתנהל הטיפול בנושא ומבינים שאין להם ממה לפחד. אני מבקשת מראשת העיר לקבל אחריות ולטפל באותם אנשים ביד חזקה. שיידעו שיש השלכות לוונדליזם ולהתנהגות כזו".

דניאל קוסטנטינר, 24, נשוי לרחלי וסטודנט לאדריכלות, מצטרף לשיחה: "בשכונות החדשות הקיצוניים מנסים לתקוע יתד על חשבון שאר התושבים שרק רוצים לחיות את חייהם בנחת. רבנים מהזרם הזה יצאו בקריאה שלא להשכיר דירות לאלו שאינם מאנשי שלומם".

קוסטנטינר מתאר כיצד הם מנסים להראות נוכחות בוטחת מול הקיצוניים. "מבחינת התושבים ההתמודדות מולם היא להראות את האחדות שקיימת למרות הכל בין כלל המגזרים והעדות בשכונה. בשבת בבוקר, למשל, לאחר התפילה, כולם יורדים לקידוש בבית כנסת המאולתר מכל גוני השכונה ומכל העדות באחדות מקסימה.

"העירייה חייבת להפסיק לפחד מאותם קיצוניים ולהתחיל לעבוד יחד עם המשטרה ביד נחושה כדי למנוע מאותו קומץ קיצוניים להפריע לשלוותם של כל שאר התושבים, חפצי השלום והאחדות".
מחזקים את התושבים

יוסף רוזנברג, 32, הוא גנן, נשוי ואב לארבעה ילדים. "אני תושב בית שמש ארבע שנים, התגוררתי ברמה ג' וכעת אני בשכונה ד'2. הבנתי שנקלעתי לאזור בעייתי מעט לאחר שבאתי להתגורר בשכונה. יום אחד רכב נעצר מול הבניין וממנו צעקו על אחת השכנות 'שיקסע'. זו היתה רק יריית הפתיחה. מאז שמעתי על עשרות אירועים, כמו מדבקות נאצה וקריאות להתלבש בצניעות, תהלוכה שהיא בעצם הפגנה אחת לכמה שבועות; אני מכיר מקרוב סיפור על קיצוני שהרביץ לאישה, הזמין לה משטרה והתלונן שהיא הרביצה לו; באמצע הלילה פרצו לעסק של קוסמטיקה וגנבו חומר יקר מאוד, ובכך חיסלו את העסק, שלא השתקם מאז. כמה שעות לפני הפריצה נצפה שם אחד הקיצוניים הידועים. כשאתה מדבר איתם מקרוב, הם מדברים על טיהור השכונה. זו המטרה שלהם.

"כשיש משפחה שלא נראית להם טוב, הם נכנסים לפעולה. כל סטייה קטנה מבחינתם מצדיקה אמלול של אחרים. אם מדובר במשפחה ספרדית זו כבר סיבה למסיבה, אפילו אם המשפחה צנועה וטובה ומחזיקה בפלאפון כשר. אם הם חושדים שיש סכנה רוחנית כביכול לעתידם של הילדים, הם לא יבחלו בשום אמצעים. הם מדביקים להם מדבקה על הדלת, כותבים מכתב מאיים, פוגעים ברכוש, מנקבים צמיגים. הם מרשים לעצמם להרוס מעליות שבת, כי הפוסק שלהם החליט שזה חילול. יש מחלוקת בהלכה, יש רבנים שמתירים ויש בית דין, אבל בזמן שאתה מנסה לבוא בהידברות, בא מטורף באמצע הלילה וגורם נזק למעלית בסכום של אלפי שקלים".

מדברים על טיהור השכונה. רוזנברג,

גם רוזנברג לא מוכן לשבת בשקט ועושה כל שביכולתו כדי לחזק את התושבים, השכנים שלו, ולתת להם תחושה שהם לא לבד במאבק. "אנחנו פועלים בשכונה מתוך אחריות. קודם כל אנחנו באים לבית הנפגע, שבדרך כלל מיואש לחלוטין. אנחנו שם כדי להעניק סיוע ותמיכה, לומר לו 'אתה לא לבד'. אנחנו עוזרים להגיש תלונה במשטרה במקרה הצורך. יש אנשים אכפתיים שממש מפטרלים בשעות מאוחרות כדי להראות נוכחות.

"אחת לשבוע-שבועיים מתקיימת תהלוכה של הקיצוניים ברמה ד'. הם מביאים קיצוניים מרמה ב' במוניות כי אין להם כאן מספיק כוח אדם. הם צועקים, מחזיקים שלטים שעליהם כתוב 'כאן שכונה חרדית, המעבר בלבוש צנוע בלבד' ומשליכים פשקווילים. פעם הביאו ביצים וזרקו על מישהו שלא בא להם בטוב, ואם עוברת אישה מייד יורקים עליה. כשהמשטרה באה הם מתפזרים, ובזה האירוע מסתיים עד לפעם הבאה.

"יש כל מיני יוזמות נגדיות של חבר'ה צעירים שרוצים להשיב מלחמה, כמו לצאת עם תהלוכה של דגלי ישראל במקביל לתהלוכה שלהם. לא כולם מבינים את גודל הסכנה מולם. הם חולי שליטה, לא מסוגלים לקבל את האחר. מבחינתם הדיבר הראשון בעשרת הדיברות הוא לא לקבל את השונה ממך. המאבק שלנו הוא מאבק חיוני ונחוץ לעתיד של כל העיר בית שמש. אנשים שורפים ימים ולילות לטובת השכונה. העירייה צריכה להבין שהמאבק הזה הוא מאבק קיומי לכל העיר".

"אם בית שמש של פעם היתה מתאפיינת בעיקר במריבות בין חרדים לחילונים, היום המלחמה היא בתוך המגזר פנימה". פרלשטיין, צילום: אורן בן חקון

דגלי ישראל במרפסות

ברוך ברסלב, 25, עובד כמנתח מערכות, הוא תושב בית שמש זה חצי שנה ומתגורר ברמה ד'2. ברסלב נשוי ואב לשלושה, הגדול בן 5 והקטנה בת פחות משנה. הוא עבר לבית שמש כי חשב שהעיר תעניק לו את צרכיו כחרדי מודרני המבקש להעניק לילדיו לימודי ליבה, אך המציאות טפחה על פניו מהר מאוד.

"עברתי לבית שמש מאזור ירושלים לאחר שחברים המתגוררים בעיר הסבו את תשומת ליבי לקהילה מיוחדת בשכונה שמתאימה לאורח חיי ולאופי התנהלות התא המשפחתי שלי. הם שכנעו אותי שבית שמש היא העיר האולטימטיבית לחרדי 'פתוח' בסגנון כמו שלי, ואפילו התפעלתי לשמוע על בית ספר ממלכתי־חרדי שקיים כבר שנים רבות בעיר. חבריי אמנם לא הסתירו את עובדת הימצאותם של הקיצוניים, אך נתנו לי להבין שהמצב ברמה ד' בשליטה.

"למרבה ההפתעה, כבר ביום הראשון להגעתי, כאשר הלכתי לחנות קרובה כדי לעשות השלמות קניות לדירה החדשה, נתקלתי במחזה מביש ומזעזע. מול עיניי ראיתי שתי בחורות חילוניות חסרות אונים, שכל פשען היה שלבשו מכנסיים ובטעות נקלעו לשכונה. הן עמדו מבולבלות, כשלפתע מצאו את עצמן מוקפות בעדת מקללים ומגדפים שצעקו 'עופו משכונתנו', 'אתם מטמאים לנו את השכונה'. מבוהלות ודומעות הן חיפשו מוצא מהמאיימים עליהן, ובנס נתקלו בבחור נחמד שסייע להן להיחלץ מהרחוב המאיים.

"עוד לא נרגעתי מהסיפור הזה והתברר לי שמקום לימודיו החדש של בני סומן כיעד להפגנות הקיצוניים על עצם הכנסת לימודי חול וליבה, 'המטמאים את הנפש הרכה של הילדים'. מה שהם כנראה לא חשבו עליו זה שנפש הילדים יכולה להישרט שבעתיים כשהם רואים חבורה של ברברים עומדת וצווחת עליהם ועל הצוות וגורמת להם להיות נעולים מאחורי סורג ובריח פן יבולע להם. מאז אותו היום החלטתי להצטרף לקבוצות ההגנה שקמו בשכונה שמטרתן למגר את המכה הזאת משכונתנו, אך נראה שמדובר במלחמת דת לכל דבר, והקיצוניים לא מוותרים כל כך מהר.

"לאחרונה התחלנו לעשות כל מיני פעילויות נגד, כמו קומזיץ פעם בשבוע עם שירים וניגונים באחת הגינות המרכזיות בשכונה, דגלי ישראל שמפארים את המרפסות ברחבי השכונה ו'מחאת נגד' לתהלוכות הצניעות שבאות לשכונתנו. אנחנו גם נמצאים בתהליך של הקמת ארגון מתנדבים שיעבוד בשת"פ עם משטרת ישראל כדי לשמור על שפיות השכונה.

"בינתיים, מצד המשטרה והעירייה, אנחנו לא מרגישים היענות והבנה מספקת של פני השטח. אני קורא לכל מי שהעיר בית שמש חשובה לו - אל תחשבו שהם יסתפקו בהשלטת משטר האימה שלהם בשכונות של החרדים. הם רוצים להשתלט עוד ועוד, לכל כיוון אפשרי, לדוגמה רמה ה'. אם הם לא ייתקלו בהתנגדות מספקת מצד הרשויות ובטיפול ביד קשה בכל עבריין המאיים בכוח הזרוע על נשים וילדים, המצב רק ילך ויחמיר על חשבון כולנו".

רשויות האכיפה אינן עושות מספיק כדי למגר את המציאות הבלתי נסבלת. קוסטנטינר, צילום: אורן בן חקון

אזורים שהם אקס־טריטוריה

רפי פרלשטיין, 24, נשוי לאלישבע ואב לילדה בת שנתיים, מתגורר ברמב"ש א'. במחצית הראשונה של הקדנציה של ראשת העיר עליזה בלוך הוא שימש היועץ שלה למגזר החרדי.

"אם בית שמש של פעם היתה מתאפיינת בעיקר במריבות בין חרדים לחילונים, היום המלחמה היא בתוך המגזר פנימה", הוא טוען, "בין הזרם המרכזי שרוצה לחיות חיים שקטים וטובים לשוליים קיצוניים ואנטי־ציונים, שמנסים להכתיב את הטון ולקבוע את צביון השכונות החדשות. הזרם החרדי המרכזי, המיינסטרים, חי פה בשלום ובשלווה, אבל זרם קיצוני מנסה לשבש ולהרוס את המרקם היפה שנוצר כאן".

גם פרלשטיין חווה מדי יום את כל אותם פשעים, איומים והתנכלויות שחוזרים בדיווחים השונים, שוב ושוב, ומוסיף: "הם מתנכלים לבתי כנסת של קהילות צעירים, מפעילים לחצים על חברי כנסת חרדים שלא יבואו להיפגש עם צעירים שגרים כאן, הורסים רכוש ציבורי, משחיתים. ההרגשה היא שפה המערב הפרוע ואפשר לעשות מה שרוצים".

הוא מפנה אצבע מאשימה כלפי משטרת ישראל, שלטענתו לא עושה את תפקידה כראוי: "המשטרה מתנהגת כגוף חלש, עייף, פחדן ותבוסתני. יש אזורים בבית שמש שהם אקס־טריטוריה, המשטרה לא נכנסת אליהם ולא רוצה לדעת מה קורה בהם, והקיצוניים עושים בהם ככל העולם על רוחם".

על אף חוויית איבוד ההרתעה שהוא מתאר, פרלשטיין הצעיר לא מתכוון לוותר. "בשונה מרמה ב', שבה כולם הרימו ידיים, כולל רשויות אכיפת החוק - בשכונות החדשות יש צעירים שיילחמו ולא ייתנו להם לנצח. מגיעים קיצוניים ומשחיתים יצירות של ילדים בגינה ציבורית כי 'אבוי והשם ירחם, העירייה הציונית עשתה פעילות לילדים ולאימהות'. הטרור הזה לא יהיה בשכונות החדשות, כי התושבים לא ייתנו לקיצוניים לקבוע פה את הטון. אנשים מגישים תלונות למשטרה, וכולם יודעים ששום דבר לא ייעשה. לא מעצרים, לא חקירות, אפס ניסיון להשיב את המשילות".

על אף הבטן המלאה על המשטרה, לפרלשטיין אין שום טענות כלפי ראשת העיר: "עליזה בלוך עובדת קשה מאז שנבחרה כדי שלא לתת לקיצוניים לקבוע את הטון ואת השיח בעיר. העירייה עושה כל מה שהיא יכולה בכלים המוגבלים שיש לה, אבל מי שאחראי לאכיפת החוק במדינת ישראל הוא משטרת ישראל.

"המשטרה צריכה להשיב את ההרתעה. יידע כל קיצוני שאם הוא מרסס גרפיטי ומשחית את המרחב הציבורי, המשטרה תגיע אליו מהר, תעצור אותו ותגבה ממנו חשבון. איימת על אישה? שלחת מכתב איום? יבוא שוטר ויעצור אותך, ורישום פלילי ילווה אותך שנים קדימה. אני רוצה לראות מעצרים, חקירות והשבת ההרתעה. בינתיים זה לא קורה".

גם יוסי ריינר, כתב השטח והתחקירים של 'בחדרי חרדים', נשוי לאסתי ואבא לאור ומתגורר כבר חצי שנה ברמת בית שמש, משתף מתוך היכרותו העמוקה את השטח. "אפשר לומר שדרישת התושבים זהה - אכיפה משטרתית מוגברת וטיפול יסודי באותו מיעוט פורע חוק. התושבים שבאו לשכונה חדשה מצפים מראשת העיר לקיים את הבטחתה ולרשת את המרחב הציבורי ברמת בית שמש במצלמות אבטחה, דבר שיגביר את הביטחון האישי ויסכל השחתות רכוש ציבורי".

הודיה בלאיש, נשואה ואם לארבעה, משתייכת למגזר הדתי־לאומי ומתגוררת בבית שמש 31 שנה. כיום מתגוררת ברמב"ש ד'. לדבריה, מאז ומתמיד חוותה אלימות מצד הקיצוניים, אך ניסתה להתעלם ולהמשיך בשגרת חייה. "אנחנו, משפחה מזרחית, דתית־לאומית, לא באים להם בטוב בעיניים. הם תלשו את השלט עם שם המשפחה שהיה לנו על הדלת כדי להפחיד אותנו. אבל זה לא יעזור להם. אני מזכירה לעצמי שהם המיעוט ושאנחנו ננצח".

"בזמן שאתה מנסה לבוא בהידברות, בא מטורף באמצע הלילה ועושה נזק למעלית בסכום של אלפי שקלים", צילום: נעמה שטרן

כתבו לנו וננסה לעזור

זיווה קריב, 48, מעצבת מטבחים, גרה בבית שמש 11 שנה, כעת ברמה ד'1, נשואה ואם לשבעה ילדים. "גרתי עד לפני שנה ברמה ב'", היא מספרת, "תמיד הקנאים היו פעילים שם. היו עורכים הפגנות, מבעירים צמיגים, הופכים ניידות משטרה, בקיצור - לקחו את החוק לידיים. אף פעם לא חוויתי זאת על בשרי עד שעברתי לשכונה החדשה. עם הזמן הולך ומסתמן שזה מקבל ריח של רמה ב'.

"יש לי ולבעלי סמארטפון וגם לבנים הגדולים. הילדים שיחקו משחקים בטלפון במרפסת, וזה הפריע לשכנים מעלינו. בהתחלה ביקשו מבעלי לא לשבת באזור הפתוח איפה שנמצאת הסוכה, ובהמשך גירשו את הילדים בצעקות שייכנסו הביתה. ניגשתי לראות מה קרה, והשכנה מהמרפסת מעלי איימה עלי שלא נתעסק איתם והחל ויכוח בינינו. אמרתי לה, 'מה זה, איום? תסגרי את הצד של המרפסת שפונה אלינו ואל תגרשי את הילדים שלי מהמרפסת הפרטית שלהם הביתה. זהו השטח של הבית שלנו, ואין לך זכות בכלל לדבר ככה'.

"לאחר כמה ימים ראיתי שהלוחית הרישוי של הרכב היתה מכופפת. היה גם שפשוף רציני ברכב. בתמימותי, לא קישרתי את זה לאותו ויכוח עם השכנה. לאחר שבוע השמשה הקדמית של הרכב היתה מנופצת. זה כבר הדליק לי נורה אדומה. הילדים שלהם היו זורקים לנו פתקים למרפסת שאנחנו 'חרדפונים' ('חרדים המחזיקים אייפון'). ביצים נזרקו על הבת שלי בת ה־12 כשהיתה בגינה, היישר מהמרפסת שלהם.

"כל מה שהם עושים זה בידיעה שלא יכולים לתפוס אותם כי אין הוכחות, אין מצלמות. אני לא מפחדת מהם ועושה הכל כדי לעזור למגר את התופעה הזאת, אך אנשים רבים כן מפחדים וצריך לתת מענה לתושבים שגרים כאן. עכשיו זה הזמן לשים גבולות ולהכתיב מציאות".

קריב ומשפחתה לוקחים חלק בוועד מרכזי בשכונה שמטרתו לתמוך בתושבים, להעלות מודעות ולפנות לרשויות. הם גם אחראים כרזות תמיכה כגון: "מציקים לך כי את הולכת עם פאה? מישהו הטריד אותך באוטובוס? כתבו לנו וננסה לעזור".

"לא נראה לי שיהיה נחמד לעליזה בלוך או לתושבים כאן שרכשו דירה, שהקיצוניים יתפסו עמדה ושליטה ויבריחו אנשים טובים מהשכונה", מסכמת קריב. "היום זאת אני ששוכרת דירה. אחרי שיסלקו אותי ושוכרים אחרים יגיעו, יציקו גם להם עד שיעזבו. זאת השיטה".

המצב רק הולך ומתדרדר. רפי פרלשטיין, יוסי ריינר ורחלי קוסטנטינר,

איומי שווא ברצח
דוד לורנס, 28, עלה לפני כ־11 שנה מלונדון. הוא עוסק למחייתו בניהול חנות, מתגורר כחצי שנה ברמה ד'2, נשוי ואב לשניים. גם הוא מדווח על קלקול מעלית שבת, הצקות וקריאות גנאי לאשתו על כך שהיא מעיזה לרוץ כדי לעשות כושר בשכונה, ונוסף על כך הוא מספר כי הותקף על ידי קיצוניים - ונלקח למשטרה בחשד לאיום ברצח.

"יצאתי עם הבת שלי בעגלה לטבול כלים, ובמקרה התרחשה הפגנה בדרך. צילמתי עם הטלפון את ההפגנה ואז מישהו פתאום תקף אותי, חטף לי את הטלפון והתחיל להרביץ לי, לצעוק עלי 'תצא החוצה עם הטלפון הטמא'. הוא צילם אותי ואת הבת שלי הקטנה בעגלה ואיים להפיץ פשקווילים בכל השכונה. הגשתי תלונה בתחנה משטרה.

"באותו הלילה אותו בן אדם שוב תקף אותי, ללא פחד וללא בושה. הזמנתי משטרה, אבל כשהגיעה ניידת, היא לא היתה עבור הקריאה שלי, אלה ניידת שמישהו הזמין על כך שמישהו מאיים עליו ברצח. כשניגשתי לניידת, השוטר לא הבין מה אני רוצה ממנו כי הוא לא בא בגלל הקריאה שלי, רק אמר לי 'עוף מפה, לך מפה, מה אתה מחפש פה'. כשעמדתי לעזוב את הניידת הוא אמר שאני חשוד באיום ברצח ועצר אותי. תוך כדי שהוא עצר אותי הוא קיבל את הקריאה שלי על התקיפה. לקחו אותי לתחנת משטרה למשך ארבע שעות תמימות, עד שהגיע הבן אדם שתקף אותי והתלונן נגדי שאיימתי עליו ברצח".

לורנס משתף כי לא נתקל בתופעות בזויות כאלה בחו"ל, ואפילו לא כאשר גר בעיר החרדית ביתר, בטרם עבר לבית שמש. גם הוא לא מוכן לוותר ומבטיח להיאבק בכל הכלים החוקיים העומדים לרשותו כדי לחיות חיים בטוחים.

גרפיטי מאיים מכל עבר,

הקנאי מגיב

במהלך הכנת התחקיר הייתי נחושה להגיע לאחד מראשי הקיצוניים. במהלך צפייתי בעשרות קטעי וידאו המתעדים ונדליזם והפחדה בשכונה, זיהיתי אחד שבלט באופן פעולתו האגרסיבית כשהוא מפחיד נשים וילדים במרחב הציבורי. לא בלי קושי הצלחתי להשיג את מספר הטלפון שלו. הוא הופתע מאוד מקול האישה שבקע מהטלפון, ולאחר משא ומתן קשוח הסכים למסור את גרסתו, אך רק בדוא"ל, ובתנאי שלא נשנה את דבריו. המסקנה העולה מדבריו היא שכל עוד זה תלוי בהם, דבר לא ישתנה.

להלן דבריו.

"דבר ראשון מעולם לא הזקנו ולא השתמשנו באלימות חס וחלילה ולא הרבצנו לאף אישה בעולם, דבר שהוא נגד דעת תורתנו הקדושה. אם יש מישהו שסובל מאלימות זה הציבור הקנאי, וכבר כמה אנשים מהקהילה קיבלו מכות רצח כפשוטו, סתם ככה באמצע הליכתם ברחוב. הציבור הקנאי סובל מהפחדות ומהטרדות בטלפון, גם באמצע הלילה, גם הבעל וגם האישה, וגם ללא בירור מי עשה מה, וגם מדפיקות על הדלת בשעות המאוחרות של הלילה תוך כדי זריעת פחד בכל בני הבית, לרבות ילדים קטנים, וגם סתימת מנעולים באמצע השבת תוך כדי חילול שבת חמור מאין כמותו וכדי שלא נוכל להיעזר עקב שאסור להזעיק עזרה בשבת, וגם איומי רצח כפשוטו לעיני האישה והילדים. אין לנו תיעודים של זה כי אנחנו שומרים על דעת תורה, ואנחנו לא מחזיקים טלפונים פסולים. הכי חמור הוא שיש להם גיבוי מהמשטרה על מה שהם עושים.

"לגבי הצביון השכונתי אנו חושבים שרמה ב' היא השכונה הטובה ביותר לחיקוי על ידי כל השכונות בעיר, ובזה אתם יכולים להיווכח בכך שתשאלו כל מיני אנשים בשכונה שהם לא שייכים לקהילה הקנאית איך שהם חיים בטוב ובנעימים לצד הקהילה הקנאית והם חשים הכרת הטוב על זה ששמרו על הצביון השכונתי, ואם תעבור שם אישה בלבוש לא צנוע אז כמו שאסור להתנהג באלימות על פי דעת תורתנו הקדושה, באותה מידה חייבים על פי דעת תורה לעורר לה בדרכי נועם מצד דין 'כל ישראל ערבים' ומצד 'הוכח תוכיח את עמיתך' ולהבדיל אלף אלפי הבדלות זה גם מעוגן בחוק, הזכות לחופש הביטוי, ומפעם לפעם נעשה גם מחאה במה שאפשרי לנו במסגרת החוק על הנושא הזה ולעורר אנשים בדרכי נועם ואף על פי שנסבול מאלימות כפי שקורה בכל פעם מצד אלו שרוצים לכפות עלינו חילוניות ומודרניזציה תוך כדי השתלטות על צביון השכונה, אנחנו יודעים כבר מאז ומתמיד לסבול, סבלנו ונמשיך לסבול עבור קיום תורתנו הקדושה.

"היינו רוצים לקבל מראש העיר מה שביקשנו מאז ומעולם, שנוכל לבנות לנו מוסדות באופן עצמאי ולא נצטרך להיות תלויים בחסדי העירייה, שתאפשר לנו 'לקנות' שטחים מהם כי זו השקפת עולמנו, חונכנו על אמונה זו, לא להסתמך על שולחנם של השלטון וגורמיו. ובמקום שהיא תיתן את השטחים לכל מיני בתי ספר מודרניים ששולחים אנשים שהם בכלל לא גרים בשכונה, היא יכולה למכור לנו אי אלו שטחים שנוכל לבנות שם את המוסדות שלנו. היא עושה זאת רק כדי לעצבן ולהכעיס את רוב ככל תושבי השכונה. אנחנו לא מקבלים כסף על הפעילות שאנחנו עושים משום גורם בעולם.

"ולסיום אני רוצה להוסיף שהציבור הקנאי הוא הציבור האיכותי ביותר ששומר באדיקות על דעת תורה, גם באופנים שזה לא מוצא חן בעיני קצת אנשים אלא שצריך לדעת שדעת תורה נקבעת בבית המדרש על פי רבנים ותלמידי חכמים שיושבים ודנים על כל שאלה מה ואיך לעשות וזה לא נקבע על פי עורכי עיתון כזה או אחר או קוראיו, שלרוב לא אומר להם דעת תורה ולא כלום".

לא מדובר בקשקוש זניח, אלא בקירות שלמים המרוחים בצבע ומעניקים תחושה כבדה ומאיימת,

"בעדינות ובנחישות"

ראשת העיר עליזה בלוך, הנמנית עם המגזר הדתי־לאומי, מנסה להלך בעדינות על קו התפר המדמם. בשיחה איתה היא מנסה לצייר בפניי את תמונת המצב המורכבת. לא מטייחת, אך אופטימית לגבי העתיד. בלוך, שהגיעה מתחום החינוך, העתיקה משם שיטות רבות אל בניין העירייה. היא סבורה שאין להעניק במה תקשורתית לקיצוניים ולסיקריקים, מפני שזהו פרס לטרור.

"אני יכולה לצאת לתקשורת חדשות לבקרים ולנופף באכיפה לא מתפשרת מול הקיצוניים והקנאים, אך בכך רק אחזק אותם. הם מקבלים כסף מסאטמר בארה"ב על הפעילות שלהם. מדוע שאעצים אותם? אני מאמינה בשילוב המקל והגזר. לעולם לא אתן לגיטימציה, אמפתיה או חלילה הבנה לקיצוניים הפועלים בכוח ובאלימות כדי להשליט טרור דתי ולאכוף סדר יום שהם מאמינים בו במרחב הציבורי, אך אני משקיעה הרבה מאוד מאמצים, בעדינות, בנחישות וברגישות, בחדירה עדינה אל אותן קהילות קיצוניות, מפני שאני מאמינה שהשקעה בחינוך, ברווחה ובסביבה מפחיתה מוטיבציה לפשע. אדם שיודע שיש לו מה להפסיד, נזהר יותר.

"פתחתי השנה באפס תקציב תלמוד תורה, חינוך מיוחד ביידיש, עבור הקהילה הקיצונית בבית שמש. הם לא רצו לעשות ועדת השמה בעירייה, אז עשינו להם את הוועדה בבית. התעקשתי על כך מפני שאני מאמינה שצריך לגדל כאן דור אחר. הפקנו מפגש לאימהות מהקבוצה הקנאית, לאחר חופשת לידה. הן לא באות לבניין הזה אבל קורים הרבה דברים בעומק. מחלקת הרווחה הצליחה לחדור פנימה ולפעול בצורה חכמה ומיטיבה. בשנה שעברה בל"ג בעומר התקיים בבית שמש אירוע ההדלקה הגדול ביותר בארץ, שבו לקחו חלק מרכזי כשחקנים ראשיים אותן קהילות קיצוניות, עד כדי כך שחברי המועצה של המיינסטרים לא שיתפו פעולה כי הם פחדו. היה אירוע מדוגם".

הם עושים בעיות אז את מחזקת אותם?

"כן. מצד אחד אני צריכה לייצר חיבור ודיבור ומענה, ומצד שני יד חזקה של מעצרים, דו"חות וקנסות. המשטרה עושה עבודה מעולה. מאוד קל לומר 'למה היא לא עושה יותר'. תמיד אפשר עוד, ואם היו תקנים כמו בהר הבית, מצבנו היה טוב יותר. אבל אני יודעת לומר לך שעל כל אירוע יש מעצרים ומודיעין ואיומים ומסים ועיקולים, מארבים, סמויים, הקמת משמר אזרחי שסוף־סוף הקמנו. בכל פעם שקיצוניים פועלים בדרכים אלימות, אני דואגת לצוות עירוני שיטפל במיידי בגרפיטי או יחליף את הפחים.

"אני לא מפחדת מאף אחד. זה היתרון שלי, אני לא מפחדת שלא יקבלו את הילד שלי לבית הספר". עליזה בלוך ומרב סבר, צילום: נעמה שטרן

"עם תחושות של אנשים שמרגישים שלא נעשה מספיק אני לא מתווכחת. לא תמיד הם יודעים מי נעצר ומי שילם קנס. אני עסוקה בלחזק את החברה מרמה ד'. כשהם הקימו חבורת שמירה הם קיבלו ממני גב מוחלט, פגישה עם המנכ"ל שלי ועם מפקד תחנת המשטרה. אני שם איתם לגמרי. גם הקמתי את היחידה לשיטור עירוני שהתחילה לעבוד פה לפני שנה".

האם יחידת השיטור העירוני לא היתה פה כל השנים?

"לא היתה מעולם. יתרה מזו, המשרד לביטחון הפנים הציע לעיריית בית שמש את השיטור העירוני בעבר, והיתה התנגדות נחרצת כי אף אחד לא רוצה להיות בצד של הרעים, בצד של הפיקוח. השלטון הקודם לא שם מצלמות בשכונות הללו, אני זו ששמתי. אני לא קוסמת, אין זבנג וגמרנו, אבל יש תהליכים.

"קיימתי פעם ראשונה מרוץ נשים בעיר. את יודעת כמה נשים מבני ברק ומביתר באו לרוץ? בערים שבהן הן גרות הן לא יכולות לחלום אפילו לבקש את זה מראש העיר".

אך הקיצוניים לא עמדו מנגד. המרוץ של בלוך גרם להם לפזר פשקווילים חריפים, פורסם על חשד להצתות בכמה מוקדים בעיר, וכאשר הכבאים הגיעו לזירה הם חטפו אבנים ונאלצו לסגת. בלוך מספרת שזה לא הרתיע אותה, ומרוץ הנשים התקיים למרות הכל.

מה לגבי המצלמות? זו טענה שעולה שוב ושוב מתושבי רמה ד', שחשופים מדי יום לפגיעות שאינן מתועדות.

"אני הראשונה ששמתי מצלמות ברמה ב', וכולם איימו עלי. היו כאן כוחות משטרה כמו בעיסאוויה, ויש מצלמות ברמה ב' למרות הכל. אני כרגע מציבה מצלמות מתקציב שוטף של עיריית בית שמש, על חשבון תרבות ועל חשבון דברים אחרים. תפקיד המדינה היה לעשות את זה כאשר בנו את השכונות".

ומתי יוצבו מצלמות ברמה ד'?

"בחודשים הקרובים הן יותקנו, עברנו כבר את כל האישורים. הקדימות במשטרת ישראל היא לשים מצלמות קודם בכניסה לעיר, אבל אני החלטתי שהן יוצבו קודם ברמה ד' ובג'. אמרתי שאם אני הבאתי את הכסף, אני אחליט".

מדוע התושבים לא יודעים על זה?

"כי אני לומדת כשזה קורה, פשוט לפעול. אין ספק שהמצב טוב יותר מפעם ופחות טוב ממה שיהיה בעתיד, אבל גם רמה ב' אינה אקס־טריטוריה. זהו פופוליזם. אני טוענת שבעבודה משותפת שלי עם התושבים של רמה ד' התופעה הזו תלך ותיגמר בדיוק כפי שהתרחש בג'. התופעה מוגרה".

אולי הכישלון שלך הוא בזה שאת לא מצליחה לתווך לתושבים המתוסכלים של רמה ד' את כל הפעילות שלך בנושא?

"הערה במקומה. אני צריכה לחשוב מה לעשות איתה", אומרת בלוך. "נכנסתי לניהול העיר כי זו היתה בית שמש שהכרתי. ים של הפגנות, שריפות פחים על ימין ועל שמאל, גרפיטי. זאת היתה בית שמש. נכנסתי לתפקיד במטרה לנקות, גם במובן הפיזי של הביטוי. יותר דשא, יותר גינות. אני רואה קשר ישיר בין התנהגות של אנשים למרחב הציבורי, כולל ברמה ב'. רק השבוע שתלנו שם פרחים, התחלנו מבצע של החלפת פחי האשפה למוטמנים סגורים בקריה החרדית. אני מאמינה שאנחנו במסע ארוך, ואני באתי לשנות".

אני מרגישה שאנחנו לא מדברות על אותה העיר. בימים האחרונים נחשפתי לעשרות עדויות קשות על התעללות יומיומית מצד הקנאים.

"נכנסת לעשר דקות בתוך הסרט. אני יודעת בדיוק איפה אני נמצאת. איפה היינו לפני שנתיים, לפני ארבע שנים ולפני עשר שנים, אין מה להשוות. תשאלי כל תושב ברמה ב'. לא בד', שהיא שכונה בת שנה. בית שמש עוברת תהליך. אם בעבר ברמה ב' בכל יום הכביש היה נסגר, היו הצקות בתחבורה ציבורית ובחורה בג'ינס לא יכלה להסתובב, היום המצב רגוע הרבה יותר. הבת שלי היתה מדריכה בבני עקיבא והיא לא יכלה ללכת ברחוב נהר הירדן, היום זה שיח אחר. יש קנאים ויש התמודדות, יש לי הרבה מאוד אתגרים, אבל המסלול של העיר צועד למקום טוב. לא במקרה הצעירים המודרניים הגיעה לבית שמש כעת ולא לפני עשור".

הם טוענים שהופתעו מהמצב, שבאו אופטימיים ושנחלו אכזבה קשה.

"לפני שמונה שנים הם לא היו באים הנה. אני לא מרפה. יצא לי השבוע להיות פעמיים ברמה ב' עם שתיים מעובדות לשכתי, שלבשו מכנסיים ואיש לא הטריד אותן. אנחנו ננצח, אין לי ספק. אני לא מפחדת מאף אחד. זה היתרון שלי, אני לא מפחדת שלא יקבלו את הילד שלי לבית הספר".
הממשלה היוצאת עזרה פחות לעיר לעומת ממשלות עם מפלגות חרדיות בקואליציה?

"לא נעים להגיד, אבל הפעם הראשונה שבה התקבלה החלטה ממשלתית לגבי בית שמש היתה בתקופת הממשלה היוצאת, בינואר האחרון, שעניינה השקעה בשיפוץ, בתחב"צ, בתשתיות. פעם ראשונה בתולדות העיר.

"בעיניי זהו עניין ממדרגה ראשונה של מדינת ישראל והיא צריכה לשאת יותר באחריות", מסכמת בלוך. "אם היו לי מצלמות לפני שנתיים, היה טוב יותר. הייתי רוצה את משרד הרווחה מעורב יותר. אם המשרד לביטחון הפנים היה מעניק לי יותר תקנים וכסף לניידות לשיטור עירוני, שעבורן כרגע אני משלמת חצי והמשטרה חצי, היה טוב יותר. ברור שאם יהיו לי שלוש ניידות ברמה ד' במקום אחת, יהיה אחרת".

תגובות

ממשטרת ישראל נמסר: "ככלל, כל תלונה המדווחת למשטרה נחקרת במקצועיות ובנחישות במטרה להגיע לחקר האמת ולמצות את הדין עם המעורבים במעשה. שוטרי תחנת המשטרה בעיר פועלים לילות כימים ברחבי השכונות, הן כמענה לדיווחים המגיעים לידם והן במסגרת פעילות יזומה לאיתור עבירות, עבריינים ופורעי חוק. נציין כי בשכונה פועל שוטר קהילתי המצוי בקשר מתמיד עם התושבים וער למצוקותיהם, תוך פעילות משותפת עם גורמי הקהילה והרשות המקומית לטובת הגברת ביטחונם של התושבים ושמירת איכות חייהם".

משרדי הרווחה והפנים העדיפו שלא להגיב.

meravs1992@gmail.com

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר