פרס מפעל חיים למרגול: למה להכשיר את ה"מלעונה"?

בלי לזלזל לרגע בקריירה שלה, בשירים שעדיין מושרים בפי רבים, בחלוציות המוזיקה ובחיבורים המצוינים עם משוררים, מלחינים ופזמונאים, שהולידו שיתופי פעולה שיזכרו לעד, קשה להבין איך אישה כמו מרגלית צנעני, שהורשעה בפשעים חמורים ומכוערים, מקבלת פרס מפעל חיים מאגודת אמני ישראל.

למי ששכח (נניח, האנשים היקרים באמ"י?) נזכיר שלא מאוד מזמן, בתאריך 27.11.11 צנעני אמרה בבית המשפט "מאשרת ומודה" בפרשה שנקראה "הזמרת הפלילית". היא הורשעה בסחיטה באיומים של האמרגן דאז של עומר אדם, אסף אטדגי. סעיף של עבירת קשירת קשר לביצוע פשע הוסר מכתב האישום במסגרת הסדר הטיעון. על העבריין מיכאל חזן ששיתף איתה פעולה ושבכתב האישום הוגדר כמי "שעוקר שיניים לפרנסתו", נגזרו עשרה חודשי מאסר. עוד אדם שנזכר באותה פרשה היה לא אחר מאשר יקיר משטרת ישראל, שלום דומרני, שהבטיח לצנעני ש"אטדגי משלשל מפחד ולא יזוז מטר", והזמרת הודתה לו על כך מקרב לב.

חשוב מאוד לציין שבאותה עת, צנעני התפלשה באור הזרקורים כשופטת חדה ואהובה ב"כוכב נולד". בלי להיכנס לחשבון הבנק שלה, נצא מנקודת הנחה שהשתתפותה בריאליטי המצליח הניבה לה שכר נאה וכי סחיטה באיומים וקשרים עם העולם התחתון לא היו נחוצים למחייתה. לאגו שלה, אולי כן.

תגידו – מה ההבדל? אם יש חברי כנסת שהורשעו בפלילים חמורים ואף ישבו בכלא ובכל זאת עתידם הפוליטי מובטח, מה זה משנה אם זמרת תקבל איזה פרס? ובכן, זה משנה. כי בהענקת "פרס מפעל חיים" מגולמת, לפחות על פי ההיגיון, עשייה ללא דופי בתחום המקצועי הנידון, שלא נדבר על השאיפה להידמות לאותו אדם שזכה בכבוד שכזה. אבל מרגול, מלעונה שכמותה, חטאה למקצועה שלה ואף הורשעה. החלטה להעניק לה פרס מפעל חיים מאותם אנשים שחולקים איתה מקצוע, מציגה את העומדים מאחוריה באור מטופש, שלא נדבר על יתר האמנים שלא בחרו בה ולכל הפחות נבוכים מההחלטה התמוהה.

למען הסר ספק – מרגול כאמור הודתה, ריצתה עונש של עבודות שירות, ואפילו הצליחה לקמבק את עצמה כשופטת בתוכנית ריאליטי אחרת. זכותה המלאה להמשיך לשיר וליצור, לקבל תמלוגים על השמעת שיריה, למכור כרטיסים להופעות וכיוצא בזה כל דרך חוקית אחרת שתביא לה פרנסה. גם לא אמורה להיות שום מניעה להשמיע את שיריה, שכאמור – כבודם במקומם מונח, ואין בעיה שתקבל פרסים עבור יצירותיה, בין אם בגלל הצלחה מסחרית ובין אם בגלל החלטה מקצועית. אבל חישבו רק על כל האמנים המעולים שלא הסתחבקו עם העולם התחתון, ולא זכו לכבוד המופלג הזה, ותגידו שהלב לא נחמץ.

סחיטה באיומים היא לא דו"ח תנועה, לא גניבת לחם ממכולת ואפילו לא עבירת מס. מרגול פגעה באנשים בכוונה תחילה. בתקופה שבה סכינים נשלפות חדשות לבקרים ואנשים נרצחים ללא כל סיבה, היה מצופה מאיגוד אמני ישראל לחשוב פעמיים לפני שהוא בוחר את הדמויות הראויות לפרס מפעל חיים, וכפועל יוצא מזה – להערכה מוחלטת, למחיקת העבר ולהערצה.