לבנה פינקלשטיין: "אני מתעמלת לצד צעירים ולידם אני מרגישה עוד יותר צעירה"

לבנה פינקלשטיין (75) שחקנית קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון. זוכת פרס אופיר. תושבת תל אביב. נשואה לבן־ציון, פיזיקאי. נולדה בסופיה שבבולגריה, עלתה לישראל כתינוקת והתגוררה בילדותה ביפו. למדה משחק בבית צבי ושיחקה בתיאטרון, בעשרות סרטים ובסדרות טלוויזיה. שיחקה לאחרונה ב"קופה ראשית" ומככבת בסרטו החדש של שמי זרחין "השתיקה".

מתי בפעם האחרונה פחדת?

"החודש. שבוע אחרי ההוריקן בפלורידה הילדים נסעו לחו"ל - בתי, בעלה והנכד שלי - ואמרתי לעצמי מה יהיה. ממש פחדתי ודאגתי להם. לא רציתי שהם יישארו בארץ, רציתי שיטוסו לטיול שתכננו בארה"ב, אבל ממש דאגתי לאן זה הולך. הם אמרו שזה לא מגיע לאיפה שהם טסים. בכל זאת דאגתי - אני אמא. אני אמא דאגנית, אבל אני משתדלת לא להטריף אותם". 

מתי בפעם האחרונה היית בסט?

"לפני חודש. אני משחקת בסדרה בשם 'השגרירות' שתעלה ברשת 13. אני מגלמת את אמא של איציק כהן, שגריר ישראל באיחוד האמירויות. הסדרה היא עליו ועל אנשי הצוות הישראלי בשגרירות הישראלית, והיה מאוד מצחיק על הסט, הייתי גם צריכה לדבר ערבית, כמו חלק מהשחקנים. אני ממש אוהבת להיות בסט ובצילומים, אפילו כשקמים בארבע או בחמש בבוקר.

"לפני כן הייתי בסט של 'השתיקה', הסרט החדש של שמי זרחין. שם אני מגלמת שתי דמויות: הראשונה היא שרה, שגוזרת על עצמה שתיקה, והשנייה היא אחותה התאומה, שכן מדברת. היינו לאחרונה בפסטיבל הסרטים בחיפה והיתה מישהי בקהל שלא הבינה שאני משחקת את שתי הדמויות, היא חשבה שמדובר בשתי שחקניות שונות. השותקת שרה היא טיפוס, חתיכת דמות. כל השחקנים קינאו בי שאין לי טקסט ללמוד, אבל להפך - הייתי צריכה לדעת את הטקסט שלהם כדי להגיב נכון ולהקשיב. 200 אחוז הקשבה. אני כל כך מודה לשמי זרחין על המתנה הזו, על הסרט הזה".

מתי בפעם האחרונה קינאת במישהו?

"בשבוע שעבר הייתי בקונצרט וראיתי את להב שני המנצח יחד עם כנרת יפנית, והיא ניגנה והסתכלתי ואמרתי לעצמי 'למה, למה אני לא יודעת לנגן ככה?' אני כל כך רוצה! תראי, להיות שחקן זה גם להיות עצלן, אז זה מתאים לי. לומדים טקסטים ועובדים קשה אבל בסך הכל בנחת, לא צריך להתאמן כל יום, כל היום".

מתי בפעם האחרונה חגגת יום הולדת?

"ב־21 בספטמבר. השנה פתאום זה היה יום הולדת חצי עגול, 75! הייתי צריכה להגיד את זה הרבה פעמים כדי שאתרגל, ואמרתי היכן שהיתה לי הזדמנות. מבפנים אני מרגישה בת 18. אני מתעמלת לצד הרבה צעירים, ושםלידם אני מרגישה עוד יותר צעירה.גם בסטים היום הרוב צעירים. פעם אני הייתי הצעירה והיום אני הסבתא.מקווה שאמשיך לשחק ולהיות גם הסבתא רבתא".

מתי בפעם האחרונה היית אצל רופא?

"אני לא מרבה ללכת לרופאים, אני בעיקר 'פוגשת' אותם בטלפון. יש לי רופאים נהדרים אבל לא הייתי לאחרונה. אני מרגישה מצוין, אבל לפני שנתיים עברתי ניתוח לב פתוח בהול. אפילו לא הספקתי לפחד מהניתוח בגלל המהירות. שם, באיכילוב, הבנתי פתאום שאם את לא מפחדת - הכל עובר בקלות, ולמדתי להיכנס ברוגע ובמחשבות חיוביות לדברים.

"כשהכניסו אותי לחדר הניתוח, בחדר הכי מאובזר באיכילוב, הראש שלי היה בסרט שעמדתי להצטלם אליו, 'השתיקה', ואמרתי לעצמי: 'וואלה, איזה לוקיישן', שנייה לפני שמרדימים אותי. היינו אז בחזרות, ובהפקה הסכימו לדחות את הצילומים בחודשיים. אני כל כך מודה להם על כך. זו היתה תקופת הקורונה וכולם כל כך רצו לעבוד, לצלם ולקבל כסף, ופתאום אני הזזתי להם הכל בחודשיים נוספים. אני זוכרת ששמי אמר לי 'כתבתי את זה בשבילך, 14 שנה אני מחכה לך', והוא חיכה עד שאחזור. לעולם לא אשכח לו את זה". 

מתי בפעם האחרונה הרגשת זרה?

"עליתי לארץ בגיל תשעה חודשים, אבל זה לא גרם לי להרגיש שונה. הרגשתי זרה באמריקה, כשגרנו שם במשך כמה שנים. תמיד הרגשתי לא שייכת לשם. התגוררנו במנהטן כי בעלי עשה שם פוסט־דוקטורט. התקבלתי לסטודיו אוטה האגן בניו יורק וקיבלתי תואר אקדמי באמנויות בהאנטר קולג'. ילדתי באמצע את בתי שני, עשיתי הפסקה של שבוע וכולם היו המומים כשחזרתי ללימודים  כאילו אני איזו גיבורה. אבל בעלי היה עם שני וזה היה לי נורא שקט בלב. אנחנו ממש צוות. היינו כאלה תמיד, עוד לפני שגברים רבים הבינו שזה גם התפקיד שלהם, לגדל ילדים. אני סומכת על בעלי לגמרי".

מתי בפעם האחרונה בילית עם המשפחה?

"החודש. חגגנו לנכד יום הולדת 16 ואכלנו כולנו במסעדה. בכל שישי הם באים לארוחה, ככה נהגנו אצל אמא שלי ואני ממשיכה את המסורת. אנחנו משפחה די קטנה, חמישה אנשים. כששני היתה קטנה היא ציירה ציור של בית על גלגלים כי כל הזמן נסענו והיינו בתנועה, בגלל שרצינו לראות עולם". 

מתי בפעם האחרונה חשבת על פוליטיקה?

"קנינו כרטיסי טיסה לחו"ל, פתאום ראינו שאנחנו חוזרים ב־3.11 ואמרתי לבעלי שנשנה את התאריך כדי שנהיה בבחירות ונצביע, כי אנחנו פשוט חייבים. שילמנו בסופו של דבר יותר על התאריכים כדי להיות פה, וזה בסדר, אני שמחה. אנשים נאבקים לקיום, השביתה של המורים שהיתה, וגם הקורונה לא הוסיפה - הכל ביחד מקשה על כולם, אבל אני מקווה שיהיה טוב. אני תמיד אופטימית ומקווה שהטובים ינצחו". 

מתי בפעם האחרונה עשית שינוי חיצוני?

"הסתפרתי לא מזמן. אני מאוד אוהבת את השיער שלי קצר. איפור בשבילי זה כמו לצאת לעבודה. אני בדרך כלל לא מתאפרת. רזיתי לפני עשר שנים, זה קרה אחרי שהחלפתי צלחות, מצלחת גדולה לצלחת קטנה. אני ככה אוכלת פחות כבר עשר שנים. 60 שנה הייתי שמנה, ולפני עשור החלטתי שאהיה רזה. הפחַתי באוכל, אכלתי הכל אבל בצלחת בקטנה".

מתי בפעם האחרונה התגעגעת? 

"לא מזמן היה לי חלום על אמא שלי, שושנה. כשהתעוררתי בבוקר חשתי געגוע גדול אליה. היא באה וחיכתה באיזשהו מקום ואני ניגשתי אליה, והיא היתה כל כך אמיתית והייתי בטוחהשאני איתה.

"היא היתה בת 40 בחלום, ואני ילדה או נערה, קטנה כזאת.

"היו לנו יחסים מאוד טובים. כשצילמתי את 'מיתה טובה' היא מתה. לפני שנכנסתי לצילומים היא כבר היתה סיעודית, אבל הבינה אותי. אמרתי לה: 'אמא, הם רוצים אותי לסרט, זה ייקח חודש ואני לא אוכל להיות כאן בכל יום', והיא אמרה: 'מה פתאום להיות כאן? בטח תלכי, תראי כמה מטפלים יש לי פה'. הלכתי לצילומים, ויום אחד אני מקבלת שיחת טלפון שבה הודיעו לי שהיא נפטרה, בגיל 86. עברו מאז 15 שנה וזה עדיין קשה". 

מתי בפעם האחרונה הלכת לפסיכולוג?

"הלכתי כשלכל החברות שלי היו יחסים עם בנים ותהיתי למה לי אין כלום, אז הלכתי לדבר על זה, להבין. רות קראו לה. יום אחד ישבתי ודיברתי איתה, ואני רואה שהראש שלה במקום אחר, אז חשבתי 'היא לא באמת מקשיבה לי', ולכן הפסקתי ללכת. אחרי כמה ימים הכל הסתדר לבד". 

מתי בפעם האחרונה יצאת לבלות?

"כל יום! אנחנו צופים בסרטים ובהצגות, בקונצרטים, כל הזמן אנחנו פעילים. בפסטיבל הסרטים בחיפה האולם היה צפוף, וזה היה תענוג לצפות בסרט החדש עם כל כך הרבה אנשים. השתיקות בסצנות המתח ושאגות הצחוקים עשולי צמרמורת. זה היה חלומי. אני גם מאוד אוהבת לקרוא, אני קוראת עכשיו הרבה באנגלית. כל לילה אני מסיימת עם ספר בקינדל".

מתי בפעם האחרונה החמיאו לך?

"בפסטיבל הסרטים בחיפה החמיאו לי על המשחק ועל היופי. מחמיאים לי הרבה על איך שאני נראית. פעם, כשהייתי צעירה מאוד, החמיאו לי על ההצגה הראשונה ואני הייתי מנמיכה, מורידה עיניים וממלמלת משהו. אז שחקן ותיק אמר לי: גם אני הייתי ככה עד שבא שחקן אנגלי מפורסם ששינה אותי ואמר לי פשוט להודות למי שמחמיא לי. הקשבתי לו, והיום אני פשוט אומרת תודה ומחייכת". 

מתי בפעם האחרונה נשבר לך הלב?

"הלב שלי נשבר באמת. תיקנו לי אותו. אחרי התיקון שעברתי בלב, אני מרגישה פתאום צעירה. היה לי קשה לסחוב בעליות והלכתי להיבדק. לקחו אותי מייד לאסותא. בחדר הרופא שמעתי אותו אומר בטלפון 'תזמינו אמבולנס'. עדכנתי את בעלי, והוא הגיע לפניי לבית החולים. הוא דאג יותר ממני".

מתי בפעם הראשונה עבדת?

"אמא שלי היתה תופרת בגדים לתינוקות, וכשהייתי בכיתה ז' היא הציעה שאבוא לעבוד איתה, והסכמתי. נתנו לי לגהץ ולטאטא. הסתכלתי על כל הנשים, כולל אמא שלי, שרצתה לשיר כל הזמן, והן עבדו עם הרעש של המכונות ברקע, ואני זוכרת שהסתכלתי על הנשים ולא רציתי לעשות את זה, לחשוב שאני אצטרך לעשות את זה כל יום, אותו הדבר. אמא שלי היתה מאושרת שהיתה לה עבודה, אבל זה לא היה בשבילי. אני ידעתי מה אני צריכה לעשות. ידעתי שאהיה שחקנית, אבל בתיכון אקסטרני אחר כך, במקביל ללימודים בערב, הייתי עוזרת גננת בבוקר. רציתי לעבוד והייתי חייבת לעבוד עבור כסף, לא היתה דרך אחרת".