בעצם, למה לא לשלם למורים?

בעת כתיבת שורות אלה עדיין לא ברור אם שנת הלימודים תיפתח כסדרה או לא. כמעט שני מיליון תלמידים יישארו בבית. או לא. מאות אלפי הורים תוהים ברגעים אלה ממש אם הם צריכים למצוא סידור לילדים, ואם כן, לכמה זמן. מי אשם? יפה בן דויד? אתם באמת מאמינים בזה? אישה אחת קמה בבוקר והחליטה על דעת עצמה להציב דרישות ״לא הגיוניות״ למשרד האוצר ולחטוף קיתונות של שנאה מכל כיוון? אחד החיפושים הפופולריים בגוגל הוא ״יפה בן דויד משכורת״, כדי לנסות להאשים אותה שהיא גם ממררת את חיינו וגם מושחתת. אבל כאן אני מציעה לעצור ולשאול - למה בעצם לא לשלם יותר למורים בישראל?

למה יפה בן דויד וכל צוותי ההוראה שבחרו בה כדי לייצג אותם, צריכים להתפשר שוב ושוב על דרישות שמלכתחילה אינן גבוהות במיוחד? הדיונים ברשתות החברתיות ובתקשורת עוסקים בשבועות האחרונים במורים ותיקים מול מורים חדשים, יותר ימי חופש, פחות ימי חופש. האם יש עוד ענף שהתרגלנו לתחוב את האף כל כך עמוק לתלושי המשכורת של העובדים בו? האם מישהו מפשפש כך בכיסים שלנו?

אם תשאלו את שרת החינוך, היא תגיד שהיא בעד המורים. אם תשאלו את המורים, הם יגידו שהם לא יכולים לחיות ממשכורת מגוחכת, עם כל הצער על המחיר שגובה המאבק שלהם מהילדים ומההורים. אם תשאלו את ההורים, הם יגידו שהם אסירי תודה לצוותי ההוראה, ולחלופין היו שמחים לראות אנשים איכותיים יותר במערכת. כך או כך, כולם מסכימים שצריך לשלם יותר למורים, לגננות ולכל צוותי ההוראה. יש מעט מאוד דברים שרובנו המוחלט מסכימים עליהם. משכורות המורים הוא אחד מהם: כולנו רוצים לראות צוותי הוראה מסורים, מחויבים ומתוגמלים כראוי. ולכולנו ברור גם שמערכת המשלמת פרוטות עבור עבודה לא פשוטה (בלשון המעטה), תסבול מכוח אדם ומהון אנושי דלים. במקרה הזה מדובר במערכת שאחראית לחינוך הדורות הבאים. נו ביגי.

למה לא לשלם יותר למורים? ואם כבר, למה לא לתת יותר לנכים? למה אין מספיק מיטות בבתי החולים? הרי כולנו מסכימים שצריך! ברוב השנים בעשור האחרון מדינת ישראל סיימה את השנה בעודף תקציבי גדול. הכסף הזה לא חוזר לאזרחים. לא לרווחה, לא לביטחון, לא לבריאות ולא לחינוך. אז לאן הוא הולך?

בעשורים האחרונים (מאז שנות ה־80 וביתר שאת בעשור האחרון) מי שמנהל את חיינו הלכה למעשה הוא משרד האוצר. על הנייר, למדינת ישראל יש ממשלה. היא מורכבת משרות ומשרים העומדים בראש משרדים שונים. בכל משרד ממשלתי עובדים ועובדות האחראיים להוציא לפועל את מדיניות השר ומדיניות הממשלה, שנבחרה על ידי העם. בפועל, מי שמנהל את התקציב של כל משרד ממשלתי הוא משרד האוצר, וכל תוספת תקציבית, נניח משכורות הגיוניות למורים, צריכה לקבל אישור מהאוצר. ספוילר - זה כמעט אף פעם לא קורה.

שרי הממשלה שלכם, שבחרתם בהם לייצג אתכם ולנהל את החיים שלכם במדינה, צריכים להתדפק על דלתות הדרג המקצועי במשרד האוצר, כדי לשכנע אותם להסכים לזרוק לכובע שלנו כמה שקלים. זה כמו שרואה החשבון שלי יחליט בשבילי שאני לא קונה עוד גיטרה. או מחשב נוסף. או אוכל לילדים. היום במדינת ישראל מי ששומר על הקופה שלנו, שומר עליה מאיתנו.

הם לא לוקחים את הכסף לכיס. הם לא מושחתים. אבל על סמך מה בוחרים עובדי משרד האוצר לתעדף הוצאה אחת על פני אחרת? סלילת כביש חדש או דירות לדיור ציבורי? סבסוד מעונות יום או מכשיר MRI? תרבות או ספורט? תעשייה או מסחר? אמת או חובה? ומי אתם שתחליטו??

במשרד האוצר יטענו שהם דואגים לדור הבא, אבל בינתיים, הדור הבא לא ידע לחשב את הריבית על החוב כי המורה למתמטיקה עשתה הסבה להייטק. זה לא היה לה קל, אבל אי אפשר להאכיל שלושה ילדים עם משכורת של 5000 שקל. תעשו בעצמכם את החשבון.

לרגל שנת הלימודים החדשה שבפתח אני מאחלת לתלמידים ללמוד, להורים לעבוד וליפה בן דויד חופשה ארוכה על חוף בתאילנד. בהצלחה לכולנו.