משפחת זהבי אוהבת לשבור שיאים, לקבוע הישגים נדירים ולהיכנס לספרי ההיסטוריה של כל מדינה שבה משחק ערן. לפעמים זה בכלל לא קשור לכדורגל. למשל, פעמיים בתוך חצי שנה נפרץ ונשדד ביתם באמסטרדם.
"זה לגמרי מחדל. הפעם זה היה אפילו יותר טראומטי מהפעם הראשונה, כי באמת עשינו כל מאמץ על מנת שזה לא יקרה שוב. וזה כן קרה שוב", היא מסבירה.
בראיון מהבית הרדוף, שיפורסם במלואו בגיליון החג של מוסף "שישבת", מתארת זהבי השפעות מרובות של האירוע שנותרו עימה: "נדודי שינה, חרדות, זיכרונות ועוד. קשה לי להישאר לבד בבית. קשה לי עם כל מה שמזכיר את האירוע. התחלתי לפתח פחדים חדשים שלא הייתי רגילה אליהם. למשל, לא הייתי יוצאת לאוטו לבד במשך תקופה והייתי צריכה ללמוד להתגבר על הפחד.
"יום אחד אני וערן פגשנו במסעדה שחקנים של אייאקס, והם סיפרו לנו שמאז המקרה כולם אמרו לנשים שלהם לא לפתוח יותר דלת לשליחים. לא לפתוח לאף אחד. לפעמים אני חושבת שהייתי נאיבית, שאולי לא הייתי צריכה לפתוח להם את הדלת, ולפעמים אני חושבת, אבל זאת לא אשמתך.
"יש הרבה השפעות, גם על הילדים, ואגב גם על ערן. בסוף זו המשפחה שלו שהיתה בסיטואציה לא נעימה. הפסיכולוג שדיבר איתי, ימים אחרי המקרה, לימד אותי תרגילי נשימה וזה הציל אותי. זה עזר לי ממש במצבים שבהם הרגשתי שאני לא מסוגלת לנשום. הפסיכולוגית של הילדים נתנה להם תרגילים, ואז כשהיה רגע של חרדה ידענו איך להתגבר עליו ולהתמודד".
זהבי לא אופטימית שמשטרת הולנד תשים את ידה על השודדים. היא מספרת על געגועים לסין ("באמסטרדם יותר בודד"), על היחס הפוגעני כלפיה באצטדיונים ("תמיד ניסו לפגוע בערן דרכי"), על קאמבק אפשרי למכבי ת"א, וגם על התוכניות של הזהבים לעתיד: "כרגע אנחנו עוזבים את אמסטרדם. אין לנו חוזה באיינדהובן לעוד עונה. מה יהיה? נחכה ונראה. כשיגיעו ההצעות נקבל החלטה. הכל אופציונלי".
הראיון המלא - במוסף החג
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו