"עַל בַּאבִּי־יָאר אֵין יָד וְאֵין מַצֶּבֶת / עָרוּץ תָּלוּל כִּדְמוּת גּוֹלֵל עַל קֶבֶר". במילים נועזות אלה, שנצרבו בעשרות לשונות, פתח המשורר יבגני יבטושנקו את הפואמה 'באבי יאר' (1961), המבכה את שאירע בגיא ההריגה צפונית־מערבית לקייב ומבכה את תהום ההשתקה.
ב־28 בספטמבר 1941, תשעה ימים לאחר כבוֹש הגרמנים את קייב, ציוו הנאצים על כל יהודי העיר להתכנס עם חפציהם ומסמכיהם סמוך לבית־הקברות בפאתי באבי יאר. יהודי שיסרב - ייהרג, כך נאמר בכרוז, וממנו השתמע כי מטרת הכינוס היא גירוש המוני. ואכן, למחרת התייצבו היהודים בפתח ערוץ באבי יאר, נצטוו להתפשט ונורו בהמוניהם אל תוך הגיא, שהיווה בור ירי. 33,771 מיהודי קייב נורו למוות ב־30-29 בחודש. בהמשך אותה שנה הומתו במתכונת דומה עוד כ־15 אלף יהודים. סך הכל נרצחו באתר, בכמה גלי הרג, יותר מ־100 אלף איש לאורך שנתיים. מתוכם 50 אלף יהודים והיתר צוענים, הומוסקסואלים, חולי נפש, שבויי מלחמה ואזרחים שהואשמו בהפרות סדר.
ידוע כי אוקראינים השתתפו בפעולות ההרג. ואף כי כן, ממדי הזוועה והלם צרורות הירי זעזעו אפילו את הרשעים הגדולים, כתב אנטולי קוזניצוב ברומן ההיסטורי שלו 'באבי יאר' (1968), שבו נמסרו עדויותיה המבעיתות של אחת הניצולות היחידות מהטבח. השורות נקראות והדעת אינה נותנת. הזוועות נתפסו רק בהתקרב אל הגיא, היא מספרת, כיצד ראתה בעיניה היאך בן־רגע נהפכו לשיבה שערותיהם של האנשים בזמן שהופשטו ונשלחו אל מותם.
באבי יאר אינו רק אתר הכחדה והשמדה, הוא נקיק השתקה והשכחה. מלאכה לא פחות "משוכללת" מפעולת הטבח היתה זו של העלמת עקבותיו, מלאכת חלחלה שהוטלה על מאות אסירים, חלקם יהודים. עבודת הטשטוש צלחה ולא נותר זכר לקברי ההמונים בבאבי יאר, לאחר המלחמה לא נצרב המקום כאתר טבח, ולא הוקם בו גלעד ראוי לנרצחים. מפולת הבוץ שאירעה ב־1961 עיוותה אף היא את תכסית השטח. כמיליון וחצי יהודים נטבחו באוקראינה במהלך השואה, וטרם הוקם מוזיאון באזור.
פצע קבוע ומדמם
לא עוד. כעת מבקשת התודעה זיכרון. מרכז שואה אדיר עתיד לקום בבאבי יאר - Babyn Yar Holocaust Memorial Center. בשונה מרוב מוזיאוני השואה, שנבנו כאשר זיכרון האירועים הטרגיים טרי, מנציח המוזיאון בבאבי יאר אירועים שהתרחשו לפני כ־80 שנה בדור שכמעט אבד. המוזיאון מיועד בעיקר למי שנולד בשלהי המאה ה־20 ותחילת המאה ה־21, והוא מוזיאון יחיד הניצב באתר השמדה עצמו.
על היוזמה מספר נתן שרנסקי, יו"ר הוועדה המייעצת לקרן הקמת המרכז: "באבי יאר היווה עבורי סמל לא רק לשואה אלא למאמצים העצומים של השלטונות הסובייטיים למחוק את זכרה. למחות את הזהות היהודית של המקום. אחרי שאוקראינה הפכה עצמאית, נעשו מספר ניסיונות להקים במקום מונומנט משמעותי, אך אלו נפלו בנסיבות ביורוקרטיות ופיננסיות. בסוף 2015 הוחל בבנייה של גוף רציני בנושא עם תמיכה של מספר פילנתרופים נכבדים. חשתי שיש לדבר היתכנות והתרגשתי מאוד".
אליה חרז'נובסקי // צילום: Olga Galitskaya
וכך נוסדה ב־2016 קרן ההקמה של מרכז הזיכרון והחינוך בבאבי יאר, שסימנה לעצמה מספר יעדים: הנצחת הקורבנות ושימור זכרם של האנשים והאירועים שנמחקו על ידי המשטר הסובייטי; הנכחת סיפור היחסים בין היהודים ללא־יהודים באוקראינה; מחקר פשעי השואה באזורי בריה"מ לשעבר ומזרח אירופה; ופיתוח פלטפורמה חינוכית לדיון בשואה בפרט, בזכויות אדם ככלל ובסכנות שבאידיאולוגיות קיצוניות וגזעניות.
המרכז אינו ממשלתי אך עובד בשיתוף פעולה עם גורמים בממשל. חברים נוספים בוועדה המייעצת: שר החוץ לשעבר של גרמניה יושקה פישר; לאוניד מקרוביץ' קראבצ'וק, נשיא אוקראינה הראשון; הסנאטור ומועמד לנשיאות ארה"ב, ג'ו ליברמן; נשיא פולין לשעבר, אלכסנדר קוושנייבסקי. התקציב לפרויקט העצום עומד על 100 מיליון דולר. מנכ"ל הפרויקט הוא מקס יעקובר, ועל ניהולו האמנותי אמוּן אליה חרז'נובסקי, ועימו אני מבקשת לשוחח.
חרז'נובסקי (45) הוא במאי קולנוע מרתק, מעוטר בפרסים רבים, שסרטיו הוצגו בפסטיבלי קולנוע בינלאומיים ברחבי העולם. אליה יצר פרויקטים רבים, שהאקסטרווגנטי שבהם הוא "דאו" - פרויקט ניסויי נועז, מיצב מולטימדיה קולוסאלי, וסדרת סרטים שזכו לתהודה מסחררת.
"דאו" הוא אפוס רב־תחומי, דינמי, המשלב מדע, אמנות, רוחניות, ספרות וארכיטקטורה. יצירתו נמשכה מעל עשור. בבריכת שחייה נטושה באוקראינה הקים חרז'נובסקי 'מכון לחקר הפיזיקה והטכנולוגיה', מתקן מחקר ניסיוני, או ניסוי חברתי עצום או פרויקט אמנותי מאלף. המקום אוכלס במאות משתתפים: מדענים, אמנים, רופאים - כולם בנטישה מוחלטת מהמציאות היומית שלהם, מנותקים מהזמן ומהמרחב. יקום שלם נוצר עם בתי ספר משלו, בתי קפה, אנשים היוצרים, חווים ורוקמים מערכות יחסים בהעתקים משוחזרים מחיים סובייטיים תחת השראה טוטליטרית. דרמה אגדית־אמיתית זו הניבה מאות שעות של חומרים מצולמים שהפכו לתוצרי טרנס־מדיה יוצאי דופן. מרתק לבחון כיצד מתחבר חרז'נובסקי היוצר אל המצע של באבי יאר.
ספר על הרקע האישי שלך ועל הנקודה היהודית בחייך.
"נולדתי וגדלתי בבריה"מ עוד בתקופה הסובייטית, אמי יהודייה שנולדה באוקראינה, בזמן מלחמת העולם השנייה נמלטה משפחתה לאוזבקיסטן, בתחילת שנות ה־60 עברה למוסקבה ושם הכירה את אבי, יליד מוסקבה. סבתי מצד אבי גם היא יהודייה.
"אני בן יחיד ובן זקונים, הוריי היו קשורים אלי מאוד, חבריי היו למעשה החברים של הוריי, שחלקם אף היו מבוגרים מהוריי. וזה היה אושר צרוף כי מדובר באנשים מיוחדים ומצוינים. גדלתי בסביבה של האינטליגנציה הרוסית, עם חוג נרחב של חברים, ללא קשר למוצאם האתני, אנשי תרבות, סופרים, מדענים, אינטלקטואלים. בזכות הביוגרפיה הזו, תפישת הזמן אצלי שונה. בני החבורה הזו סיפרו על חוויותיהם מלפני 70 שנה, וכך הזיכרונות הרחוקים הפכו אצלי קרובים יותר. במהלך חיי הייתי עד לשלוש מציאויות שונות: מציאות של חוסר תקווה וחוסר תוחלת בתקופה הסובייטית; לאחר מכן היה איזשהו יהב שתיבנה חברה חדשה ונפלאה עם גבולות חופשיים וניעות ממקום למקום; עד למעשה אותו רגע שאנשים הפכו נתיני קבע, אותה מציאות שמתממשת נכון להיום".
היכן אתה מתגורר כיום?
"אני מתגורר בכל מקום ובשום מקום. כרגע אני גר במוסקבה. אני למעשה חי במקום שבו אני עובד".
כיצד אפוא יוצר כמוך, נועז ופרובוקטיבי, מתחבר לנושא כה כבד?
"זוהי תפנית בלתי צפויה וחשובה שאירעה בחיי. בעשור האחרון התגוררתי בלונדון. לפני כשנה חשבתי לעצמי, כיצד יכולים חיי לצמוח ולהתפתח. במקביל ביקרתי הרבה בארץ. גם הוריי שהו כאן לתקופות ממושכות. הרגשתי שישראל היא מקום שקרוב עבורי; לפני כשנה עלינו ארצה וקיבלנו אזרחות ישראלית. מרגע זה בער בי הרצון לעשות למען ישראל, עלתה בי תחושה משונה שישראל היא המולדת שלי.
"באופן מפתיע, שבועיים מיום קבלת האזרחות פנה אלי חברי, איש העסקים והפילנתרופ מיכאל פרידמן, וסיפר לי על הפרויקט, שהוא ותורמים נוספים קשורים בו. הוא ביקש אותי להצטרף למועצה ולבחון את הפרויקט, לא כעוד מוזיאון סטנדרטי. נפגשתי עם התורמים. ביקשתי לנסות למצוא שפה מיוחדת לספר את השואה באופן רלוונטי לאנשים היום, וחשוב יותר, לאנשים בעתיד. כל תרבות יוצרת שפה המתאימה לתקופתה ומובנת בתקופתה. בכל זמן נתון אנשים חווים מציאות באמצעות שפה, וזו משנה את המציאות. בבאבי יאר נדרשו שפה ומבעים חדשים, כדי שגם אנשים צעירים יוכלו לחוות את התכנים.
"הצגתי לוועד הנאמנים את מגוון הטכנולוגיות העדכניות (vr, 3D וכד'), מגוון הסגנונות והנרטיבים שבאמצעותם אפשר לספר את הסיפור. ביקשתי שתינתן לי שנה לפתח את השפה והתפישה הנדרשת, ואכן הוצע לי להיות המנהל האמנותי של הפרויקט. או אז הבנתי מה אני יכול לעשות למען מדינת ישראל והעם היהודי".
אתה כותב כי שני פשעים התרחשו בשטחה של באבי יאר, הוצאות המוניות להורג והתפוגגותן לאחר מכן בתהום הנשייה. מה יהא התרגום הקונספטואלי של כך?
"חוסר היכולת לזכור את העבר מייצר את חוסר היכולת לתכנן או לזכור את העתיד. יש לחוות את זיכרון השואה כדבר שקורה לנו בהווה. כפצע קבוע ומדמם ותמידי למין האנושי".
שתי חוויות שונות יעבור המבקר בבאבי יאר: חוויה כוללת של אותו עולם נשמד ונעלם וחוויה אינדיבידואלית של כל אדם. כל אחד מהנרצחים נולד בנסיבות שונות: אנשים חכמים ופשוטים, עשירים ועניים, שונים זה מזה. אבל כולם מתו את אותו מוות נוראי באותו יום.
האמצעים הוויזואליים, השמיעתיים, הטכנולוגיים, מאפשרים לנו מסע של מרחב פיזי המותאם לכל אדם מכל מוצא, בכל גיל. על כל מבקר לחוש משהו חשוב לגבי העבר ולגבי אנשים מן העבר, אך גם משהו משמעותי לגבי עצמו ולגבי חייו. על ידי הבניית החוויה הקולקטיבית כחוויה אינדבידואלית הופך העבר לסיפור אישי וכתוצאה מכך קם כהווה".
המוות הפך לחלק מהחיים
למן הקמתה עברה הקרן לזיכרון באבי יאר את שלביה המעצבים. נעשתה עבודה מרתקת במידול תלת־ממדי של האתר, פיתוח חזון אדריכלי, התמקדות ביצירת מוזיאון, הקמת מכוני מחקר, פלטפורמות מקוונות ופרויקטים רבים. בין החשובים שהושקו כבר בשנה זו: "באבי יאר ההקשר" - פרי שותפות עם במאי הקולנוע האוקראיני סרגיי לוזניצה, סרט דוקומנטרי המבוסס על חומרים שטרם נחשפו לקהל הרחב; פרויקט "השמות" - מחקר מקיף ראשון באוקראינה, המתכלל את כל המקורות הקיימים לכדי בסיס נתונים מאומת לזיהוי קורבנות עלומים ואימות שמותיהם של אלה הידועים; הקמת ספרייה אלקטרונית ומערכת ארכיונים שיהוו את המאגר הגדול ביותר על השואה במזרח אירופה; ופרסום כרוניקות וספרות היסטורית.
הייתכן ממד מהותי של "זכוֹר" בעידן של גירויים מתחלפים תדיר, בהוויה של קטיעוּת?
חרז'נובסקי: "אכן, בהרבה מאוד מדינות חיים אנשים ללא זיכרון המלחמה ותודעת השואה. אלמלא אירעה השואה היינו היום חיים מציאות אחרת לגמרי. נגרים, משוררים, מדענים נעלמו לנצח. הקוסמוס שבו חיו אבד. בניהם לא נולדו. המציאות שהושמדה הופכת את מזרח אירופה לנכה.
"לפני מלחמת העולם השנייה, כל משפחה רביעית בקייב היתה יהודית. דמיינו כמה ידע, מסורות, ריחות, שיעורים, ספרים, תרבויות - נעלמו מהתמונה הנפשית והמנטלית של התקופה. סיפורו של באבי יאר אינו רק רצח היהודים בידי הנאצים ומשתפי הפעולה האוקראינים, זהו סיפור על יקום שלם שנכחד.
"הקורונה, כווירוס כלל־עולמי, המחיש לנו שאיננו פרודות נפרדות והטביע את השפעתו על תפישת החיים והמוות שלנו. המגיפה אילצה אנשים לעבור ממחשבה אבסטרקטית של המוות לקונקרטיזציה שלו. כיום אנשים מתחילים להגות את המוות כחלק מהחיים. הם מתעסקים במוות לפתע, מתחילים להיערך לקראתו. עובדה זו משפיעה על יכולתם להתבונן באירועים טרגיים ולחוות אותם כחלק מהמציאות".
אליה הוא אחד הבמאים המוערכים כיום באירופה אך גם שנוי במחלוקת. מינויו עורר גלי ביקורת. נטען כי יהפוך את באבי יאר לפארק שעשועים היפר־מציאותי; עלו החששות כי יכונן בבאבי יאר חוויה של רה־טראומטיזציה נוסח "דאו", אבל הוא מזים טענות אלה:
"גל הביקורת נוצר באופן מכוון בידי אנשים באוקראינה שמתנגדים לפרויקט. טענותיהם נטולות כל בסיס. דעה מופרכת של אדם הופכת למציאות ואני מוצא עצמי בציד מכשפות מצטדק נוכח דברים שכלל לא עשיתי. זאת ועוד, מי שהיה היועץ העיצובי הקודם, ועזב יחד עם צוותו, מביע כעת סוג של תגובת־נגד בטענות כלפיי ושמועות עכורות, שבקרוב תתפוגגנה".
מתי יהיה המוזיאון מוכן?
"הפלטפורמות של המוזיאון המקוון ייפתחו און־ליין לקראת יום השנה ה־80 לרצח, כלומר ב־2021. המוזיאון הפיזי עתיד להיפתח ב־2026".
היש משהו שאתה רוצה לומר לקורא הישראלי?
"נפלו בחלקי הכבוד, ועימו האחריות, לעסוק בפרויקט כה חשוב של זיכרון השואה וזיכרון העם היהודי. אין זה מוזיאון לזכר באבי יאר בלבד, אלא לכל שאירע ברחבי מזרח אירופה. לכן כל הצאצאים הישירים והעקיפים של קורבנות מזרח אירופה, ואנו יודעים שרבים מהם חיים בארץ, ימצאו עניין במוזיאון. אני בטוח שישראלים יחוו משהו חזק מאוד ביחס לאותו עולם אבוד שממנו באו.
"אני גאה להרגיש חלק ממדינת ישראל ומעם ישראל, ומקווה להגיע לכאן שוב. לקוראי העיתון - אם יש באמתחתכם תמונות, סיפורים או אינפורמציות על באבי יאר או שדות קטל אחרים של מזרח אירופה, אנא הביאו אותם לידיעתנו, לסייע לנו להקים יד ושם למשפחותיכם ולמשפחת העם היהודי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו