בשעות הצהריים של 7 ביוני 2021, חזר למוסקבה רבז (רפאל) שמרץ, ישראלי יליד גאורגיה, מכנס מקצועי שהתקיים בארה"ב. לכאורה היה זה עוד יום רגיל בחייו של שמרץ, יזם בתחום השקעות הון סיכון בטכנולוגיית "בלוקצ'יין" (פעילות עסקית ממאובטחת באינטרנט): הוא חיבק את אשתו ואת חמשת ילדיו, מיהר לצאת להלוויה של קרוב משפחה שנהרג בתאונת דרכים, ואחר כך הספיק להגיע לתפילה בבית הכנסת שליד דירתם השכורה. למחרת, בשש בבוקר, השגרה המוכרת התנפצה באחת לקול דפיקות חזקות בדלת. "אתה עצור", אמרו לו השוטרים, ואחרי החיפוש בדירה דרשו ממנו להתלוות אליהם לתחנה.
מאז אותו יום מוחזק שמרץ (41) במעצר, כבר קרוב לשמונה חודשים, בתואנות תלושות ומגוחכות. באופן פורמלי גופי החקירה ברוסיה מייחסים לו חשד לביצוע עבירות מרמה, וטוענים שנטל חלק במזימה שנועדה להשתלט על חברת וורסמה בע"מ, ובמיוחד על חברות הבת שלה ועל הנכסים ששוויים מסתכם במיליונים רבים. "זה אישום אבסורדי, שכאילו נלקח מסרט רע", אומר ל"ישראל השבוע" עורך הדין איגור זובר, חבר בצוות ההגנה של שמרץ ברוסיה.
"לא רק שרבז פעל על פי ייפוי הכוח מבעלי החברה ומילא בדייקנות אחרי כל הוראותיהם, הוא עצמו היה זה שהתריע בשנת 2013 על ניסיון גורמים מסחריים אחרים להניח את ידיהם במרמה על כמה מהנכסים שלה והגיש תלונה למשטרה. מאז, גופי החקירה מחפשים אחרי אותם נוכלים שנמלטו אחרי שהוגש כנגדם כתב אישום, אבל עכשיו יד נעלמה מנסה להפוך את היוצרות ולהציג אדם חף מכל פשע כמועל וגנב. שמרץ הוא קורבן העבירה בתיק הזה, והרי לא ייתכן שהוא גנב מעצמו. כעת תופרים לו תיק תוך הפרה גסה של כל עקרונות החוק והצדק, ובלי שלבעלי החברה האמיתיים יש טרוניה כלשהי כלפיו".
בקשתו של שמרץ להשתחרר למעצר בית נדחתה כמה פעמים, זאת אף על פי שהחוק הרוסי אוסר להחזיק חשודים כמוהו מאחורי סורג ובריח. לא סייעו ההסברים שבחלוף שמונה שנים מן האירועים הוא אינו מסוגל לשבש את החקירה, שאין לו רקע פלילי ולא כל יכולת להימלט מרוסיה, שכן את דרכונו הישראלי הפקיד מרצונו בידי חוקריו, ובהיעדר כל אזרחות אחרת הוא אינו רשאי לצאת את גבולות המדינה. אפילו הערבויות שביקשו להעמיד הרבנים הראשיים של רוסיה לא עזרו.
כל האמצעים כשרים
"חוקריו של שמרץ הרהיבו עוז לומר לו שהתנגדותם להעברתו למעצר בית נובעת מדאגתם לשלומו", מספר עו"ד זובר, "הם רמזו לו שאולי מישהו ירצה להתנקש בחייו, אלא שבינתיים הסכנה אורבת דווקא במקום אחר. האישום ביחס לשמרץ נולד בעקבות עדותם של שנייים - קוליש וקרוצ'קוב - שהעלילו עליו בתמורה להבטחת החוקרים להקלות. שמרץ אפילו לא הכיר אותם, ובפעם הראשונה פגש אותם כאשר הוסעו יחד לבית המשפט. הם הודו בפניו שנאלצו לשקר ולהטיל עליו אשמת שווא, כדי להיטיב עם עצמם. אחר כך כנראה התעוררו אצל שניהם נקיפות המצפון והם רצו לשנות את העדות.
"בעקבות כך קרוצ'קוב הוענש בהחזרה ממעצר בית אל בית המעצר, ואילו קוליש נפל 'במקרה' אל מותו מחלון בניין המשטרה, כשזומן לשם בחודש אוקטובר. על פי הפרסומים בכלי התקשורת, לפני מותו הספיק קוליש לכתוב במו ידיו מכתב לראש הפס"ב, שירות הביטחון הפדרלי של רוסיה, ובו קבל על שכופים עליו להכפיש אנשים חפים מפשע".
אם לא די בעדויות מצוצות מן האצבע ונפילת עדים מהחלונות, סימני השאלה סביב מניעי הפרשה שאליה שורבב האזרח הישראלי רק הולכים ומתרבים. בפועל, ניהול החקירה מצוי בידי הפס"ב, מציין עורך דינו של הישראלי ומוסיף שאנשי השירות עומדים מאחורי כל פעולה חקירתית, החל מתשאולים פשוטים ועד לאיומים שאינם משתמעים לשתי פנים כלפי שמרץ וכלפי אנשים אחרים, ששמותיהם נכרכו גם הם בפרשה. מה לשירות הביטחון ולחשדות שאינם קשורים בביטחון המדינה, ומדוע תיק אפור למדי שנולד מסכסוך עסקי מושך את ההתעניינות של מי שאמורים לסכל פעולות טרור נגד רוסיה ולתפוס מרגלים זרים?
"כדי לענות על השאלה הזאת צריך להכיר רק שם אחד - אלכסיי דורופייב", מפרשת אמו של שמרץ, ליאנה. "דורופייב מפקד על הפס"ב בבירה הרוסית ונחשב לאחד האנשים החזקים ביותר בשירותי הביטחון הקרובים לליבו של הנשיא ולדימיר פוטין. אך אפילו לאנשים חזקים יש יריבים ואויבים, בדרך כלל חזקים באותה מידה. הסכסוך המתוקשר בין דורופייב למשפטן ואיש העסקים קנטמיר קרמזין, שנהנה גם הוא מעמדת השפעה משמעותית, שייך ליריבויות מן הסוג הזה.
"שמרץ המסכן אינו יותר מבן ערובה, או אם תרצו - קלף מיקוח בסכסוך בין האנשים החזקים של רוסיה: הוא כמובן לא מעניין את הפס"ב אלא בהקשר אחד בלבד - עבודתו בעבר בחברות שבהמשך נכללו באימפריה הכלכלית של קרמזין. כל הסיפור כולו - המעצר, ההתעמרות, עלילות השווא והאיום בהעמדה לדין בסעיף האישום שטומן בחובו עונש מאסר עד 10 שנים - נועד לאלץ את שמרץ לספק לאנשים של דורופייב חומר מרשיע ביחס להתנהלות של אויבו הגדול. אך האמת היא ששמרץ מעולם לא הכיר את קרמזין, לא פגש אותו ולא עבד תחתיו, וכלל לא יודע מי זה".
נסיבות היווצרות מאבק האיתנים בין איש העסקים לגנרל הפס"ב מספקות הצצה לשיטות הפעולה שעימן נאלץ להתמודד הישראלי העצור במוסקבה. ביוני 2019, שנתיים בדיוק לפני מעצרו, עיכבו שוטרים את איבן גולונוב, עיתונאי צעיר ובעל שם שעבד באתר החדשות "מדוזה", המזוהה עם האופוזיציה לפוטין. גולונוב הואשם בסחר בסמים. השוטרים המעכבים טענו שמצאו בתיקו כמויות לא מבוטלות של סם, אבל הסתירות בעדויותיהם היו כה רבות שרק מעטים האמינו לגרסה הרשמית. בהמשך השנה אותרו הצילומים של מצלמות המעקב באזור והוכיחו את מה שהעיתונאי אמר מלכתחילה: הסרטונים הראו בבירור את השוטרים מכניסים את שקיות הסם אל תיק הגב של גולונוב.
המשפחה נותרה ללא מפרנס
את השערורייה שפרצה בעקבות החשיפה לא ניתן היה להשתיק אפילו בתנאים המיוחדים של רוסיה. בית המשפט נאלץ לשחרר ולזכות את גולונוב, ואילו השוטרים פוטרו והועמדו לדין. נוסף על כך, כמה מפקדים בכירים הועברו מתפקידיהם בהוראת שר הפנים ובאישור הנשיא.
גולונוב עצמו טען שהמלכודת לא באה בתזמון מקרי. בעת מעצרו ביוני 2019 התקרבה לסיומה העבודה על תחקיר עיתונאי שיזם ובחן את הפעילות האפלה של חברת ריטואל, מונופול כל־יכול בשוק הלוויות של מוסקבה. על פי ממצאי התחקיר, אנשי הפס"ב, בראש ובראשונה מקורבי דורופייב, הם השולטים בשוק שמגלגל בין 14 ל־15 מיליארד רובל בשנה. התקשורת ברוסיה ייחסה את הופעת התחקיר למאבק היצרי בין קרמזין לדורופייב.
מלחמת העולם בין איש העסקים לבכיר הפס"ב כבר הפילה כמה חללים, אך שמרץ הוא ככל הנראה הקורבן האומלל ביותר שלה. זכויותיו כנחקר נרמסות בעקביות שוב ושוב, ובתי המשפט הרוסיים מתעקשים להעלים עין. מסע התלאות החל בהערמת קשיים בהעברת אוכל כשר אליו, מה שהעמיד את העציר על סף רעב של ממש, והמשיך בהתעלמות מדרישותיו ובהגברת הלחץ המופעל עליו.
"שמרץ תבע באמצעותנו לערוך עימות בינו לבין המעלילים עליו, כדי להצביע על הסתירות המרובות באישומים ועל חוסר ההיגיון המובנה בהם, וכדי להסיר מעצמו כל חשד, אבל גופי החקירה - שאמורים להיות מעוניינים בפעולה חקירתית - התעלמו פעם אחר פעם מן התביעה שלו", מסביר עו"ד זובר. לדברי אברהם מיכאלי, בן דודו של שמרץ, איש לא יכול היה לחזות את הסיוט שעובר על קרוב משפחתו: "רבז בא לראשונה למוסקבה ב־2007, אחרי שלמד לתואר בהנדסת חשמל בטכניון. במהלך שהותו ברוסיה עבד בעיקר בנציגויות של חברות זרות, חלקן ידועות כמו מובילאיי הישראלית, ובכל תפקיד הוכיח את עצמו כעובד הגון ודייקן שמקפיד בקלה כבחמורה. הוא נישא והקים משפחה לתפארת והפך לדמות מוכרת בקהילה היהודית. כל מי שמכיר אותו יודע שבאישומים האבסורדיים אין כל אמת".
אביו ואמו של שמרץ, שחיים בישראל, הוכו בתדהמה עקב המעצר ואינם מסוגלים להתאושש. בעקבות הטלטלה והסכנות שנשקפות לבנו, האב בוריס סבל לפני חודשים אחדים מהחמרה במצבו הבריאותי. אשתו של רבז וחמשת ילדיו הקטנים, שנשארו לפתע ללא מפרנס, נקלעו למצב לא פחות קשה. הילדים הרכים לא מבינים לאן נעלם אבא; הגדולים יותר דווקא מבינים וסובלים מהפחד שהפרידה האכזרית ממנו תימשך. יועצת חינוכית בבית הספר שבו לומדת הבת הבכורה, כבר אבחנה אצלה ירידה בתפקוד.
בצר להם, פנו עורכי הדין של שמרץ בתלונה לבית הדין האירופי לזכויות אדם בשטרסבורג, מוסד שיפוטי שכבר הוקיע לא אחת את אי־כיבוד החוק ברוסיה. בית הדין האירופי לזכויות אדם מצא פגמים קשים בהתנהלות גופי האכיפה והמשפט הרוסיים במאות מקרים אחרים בעבר, אולם הפסיקות שלו באות בדרך כלל אחרי מעשה, חודשים ושנים אחרי גרימת העוול. יש לשער שגם בעניינו של שמרץ יינתן בעוד אי אילו שנים בשטרסבורג פסק דין חריף לטובת העציר, אך יהיה זה מעט מדי ומאוחר מדי.
ובכל זאת, התקווה מישראל
אם ישועתו של שמרץ לא תבוא משטרסבורג, אולי היא תגיע מירושלים? בני משפחתו מתלוננים על כך שקונסולית ישראל במוסקבה עדיין לא ביקרה אותו בבית המעצר. עו"ד זובר מוסיף שהרשויות בארצו התעלמו מזכויות האזרח הישראלי לפחות פעמיים - פעם אחת כאשר לא הודיעו לקונסוליה הישראלית על עצם המעצר מייד עם ביצועו, כנדרש, ופעם שנייה כאשר מנעו (וממשיכים למנוע) ממנו את המפגש עם הקונסולית בניגוד להוראות אמנת וינה. אמו משוכנעת שלא מדובר בהתרשלות אקראית אלא בניסיון להפעיל על בן דודו לחץ נוסף, שהרי אם אנשי הפס"ב מונעים את ביקור הקונסולית - יש להם מה להסתיר, אולי סימני לחץ פסיכולוגי או פיזי.
פניותיה של אחותו של שמרץ ללשכת שר החוץ לפיד טרם נשאו פרי. "אנו מכירים את המקרה", נאמר לה בתשובה סטנדרטית. באופן לא רשמי נודע לה שגופי החקירה הרוסיים מתנגדים לביקור הקונסולית אצל שמרץ ומסבירים ש"הביקור עלול לפגוע בחקירה". "זאת אמירה שערורייתית, ולא יעלה על הדעת שמשרד החוץ שלנו ישתוק נוכח השערורייה", מגיבה האם.
את התקווה האחרונה בני משפחתו של שמרץ תולים בישראל ושואבים עידוד מן התקדימים, שבהם פעלו נציגי המדינה אצל הרשויות בחו"ל במטרה לשחרר ישראלים שנקלעו לצרה משפטית על לא עוול בכפם.
מקרי ההסתבכות של ישראלים מעבר לגבולות המדינה אכן אינם מעטים. בפרשות שבהן ישראלים נופלים קורבן לרדיפה על רקע יהדותם או אזרחותם הישראלית ברור לכולם שעל ישראל הרשמית להתייצב לצדם. המסקנה ברורה - אך הפוכה - במקרים שבהם האישומים במערכות המשפט הזרות נולדים באמת ובתמים בשל המעשים הפליליים של עבריינים ישראלים, ואין לישראל סיבה והצדקה לצאת מגדרה כדי לגונן על פושעים מפני אימת הדין ההוגן.
המקרה של שמרץ לא משתייך לאף אחת מהקטגוריות האלה. הוא אמנם קורבן לרדיפה חסרת רסן, אולם ככל שסביבתו יודעת הסיבות לרדיפה אינן קשורות למוצאו. ובכל זאת, הסיכוי של מישהו כמוהו לזכות במשפט צדק באקלים השורר בערכאות הרוסיות שואף לאפס, במיוחד אם הנציגים הרשמיים של ישראל ימאנו לאותת לבני שיחם בצמרת הרוסית שגורלו של האזרח שמרץ חשוב בעיניהם. אם ישראל לא תישאר אדישה למתרחש, לתקוותם של בני משפחת שמרץ יש בסיס.
"למעשה, רבז ננטש", מסכמת ליאנה בעצב, "ואם ישראל לא תתערב, בעיני גופי האכיפה ברוסיה יהיה הדבר משול לאישור, להסכמה לכך שמותר לעשות כל דבר עם האזרחים שלנו. המדינה שלנו יודעת להטיל את כובד משקלה לטובת ישראלים שנגרם להם עוול ולהוציא אותם ממלתעות, בין שמדובר ברוסיה, כמו במקרה נעמה יששכר, בין שמדובר בטורקיה, כמו במקרה בני הזוג אוקנין, ובין שמדובר בבלארוס, כמו במקרה של עו"ד מאיה רייטן־סטול. הפרשה של בני והסבל שנגרם בכל יום חמורים אף יותר מכל שלושת המקרים האלה, כי בהם הישראלים בכל זאת הפרו את חוקי המקום, גם אם בתום לב וללא כוונה רעה. רבז לא עשה דבר בניגוד לחוק. הוא אדם למופת, ישר כמו סרגל, שנגרר כבשר תותחים למלחמה שאינה שלו. אני מתחננת בפני כל הגופים - הירתמו והצילו אותו!"