הליגה בעד השמצה

אחת התגובות המשונות לדו"ח אמנסטי שפורסם השבוע היתה זו של "הליגה נגד השמצה". ביום שני ערכו ראשי אמנסטי מסיבת עיתונאים בירושלים, שם הציגו את עיקרי "התחקיר" שערכו על ישראל. לפי גרסת "אמנסטי אינטרנשיונל", לישראל אין זכות קיום. גיליון ההרשעה: חוק השבות, אמרו, הוא סוג של אפרטהייד. הזהות היהודית של מדינת היהודים - אפרטהייד. רכישת אדמות פרטיות על ידי יהודים בתוך ישראל הריבונית ובתוך יהודה ושומרון - אפרטהייד. שימוש בקרקעות המדינה - אפרטהייד. אכיפת חוקי המדינה על לא־יהודים - כן, כן - אפרטהייד.

ולארגון "שנאה בע"מ" או בקיצור, אמנסטי, יש עוד מסקנה: הואיל וישראל היא מדינת אפרטהייד, נטולת זכות קיום, היא מבצעת פשעים נגד האנושות וכמובן פשעי מלחמה. הפלשתינים לעומתנו, הם מן הסתם הסטנדרט החדש למוסר הומניסטי. בדו"ח בן 212 עמודים המילה "טרור" מופיעה שלוש פעמים בלבד - ורק כדי להסביר איזה מהלך הגנתי כזה או אחר שישראל מבצעת.

באופן לגמרי לא מפתיע, אמנסטי חידש את קריאותיו להעמיד את ישראל על אזרחיה לדין בפני בית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג. הארגון קרא שוב לחרם כלכלי ולאמברגו על אספקת נשק לישראל, ותובע הענקת "זכות שיבה" לצאצאי הערבים שעזבו את ישראל במלחמת השחרור.

רטוריקה בלתי אחראית

כצפוי, דו"ח אמנסטי הצית מחאה גדולה מאוד. משרד החוץ וארגונים יהודיים בארץ ובארה"ב כינו אותו בצדק דו"ח אנטישמי. הרי ברמה העובדתית, שלילת זכות הקיום של המדינה היהודית, שלילת זכות היהודים להגנה עצמית וקריאה לביטול קיומה של ישראל באמצעות הצפתה באוכלוסייה מוסלמית עוינת והרס כלכלתה וביטול יכולתה להגן על עצמה - הם פעולות חיסול על בסיס אנטישמי.

היה מעניין לראות את תגובת הליגה נגד השמצה. זאת, משום שרק לפני שנה ושלושה חודשים, הליגה - שאמורה להוביל את המאבק באנטישמיות בארה"ב ובכלל העולם - הגנה על אמנסטי. באוקטובר 2020, הודיע מזכיר המדינה דאז מייק פומפאו על כוונתו להכריז על אמנסטי, Human Rights Watch ו־Oxfam כארגונים אנטישמיים עקב תמיכתם בחרם על ישראל. הצעד של פומפאו היה מובן מאליו. בדצמבר 2019, התחיל הממשל לפעול נגד תנועת הקמפוסים בתוך הקמפוסים, משום האנטישמיות המובנית בתוך תנועת החרם.

ובכל זאת, הליגה נגד השמצה נחלצה להגנתם. "אנו מתנגדים להדבקה גורפת של התווית האנטישמית על ארגוני זכויות אדם אלה. זה לא מעשה מדויק, גם אינו מועיל למאבק נגד אנטישמיות. להפך. צעד זה יביא לפוליטיזציה של המאבק באנטישמיות", כך הודיעה הליגה נגד השמצה.
הליגה לא שינתה את הקו שלה בתגובה לפרסום הדו"ח. ההפך. היא עשתה הכל כדי להימנע מאמירת האמת הפשוטה - הדו"ח, על מחבריו ומקדמיו, הוא מוצר אנטישמי למהדרין ואמנסטי הוא ארגון שמקדם סדר יום של שנאת יהודים בארץ ובעולם.

על פי הודעת הליגה, הדו"ח "הינו ניסיון לערוך דמוניזציה לישראל ולחתור נגד הלגיטימיות שלה כמדינה יהודית ודמוקרטית... סוג כזה של דו"ח לא רק שאינו מדויק אלא גם בלתי אחראי ועלול להוביל להגברת האנטישמיות סביב העולם.

"הרטוריקה של אמנסטי אינטרנשיונל הינה בלתי אחראית. אלו לא רק מילים מופשטות אלא מסוג ההאשמות השקריות שפעם אחר פעם, סיכנו יהודים בכל רחבי העולם".

מאיזה צד הם נלחמים?

שני דברים עולים מהתגובה של הליגה. ראשית, היא מתעקשת שלא לכנות את הילד בשמו: מעשה אנטישמי. לפי הליגה נגד השמצה, דו"ח שהלכה למעשה מכריז מלחמה נגד הקהילה היהודית הגדולה בעולם (מדינת ישראל) ועל תומכיה (שהם קודם כל יהודי התפוצות) הוא סתם "לא אחראי". איך להסביר את העמדה האבסורדית הזאת?

סביר להניח שההסבר הראשון הוא מבוכה. במידה רבה, הליגה נגד השמצה בישלה את הדו"ח של אמנסטי, כמו גם את הדו"חות של HRW ושל "בצלם", שפורסמו בשנה שעברה וגם בהם הוגדרה ישראל מדינת אפרטהייד.

כאשר הליגה טרפדה לפני שנה את המהלך שהוביל פומפאו להגדיר את אמנסטי, HRW ואוקספאם ארגונים אנטישמיים, היא העניקה בעצם הכשר להסלמת המערכה האנטישמית שאותם ארגונים מובילים. זאת כאשר תפקידה הוא להילחם בעוצמה וללא היסוסים באנטישמיות. ייתכן מאוד שאם הליגה היתה תומכת בזמן אמת בצעד שפומפאו יזם - היו הארגונים האלה נרתעים מלהסלים את המערכה שלהם כפי שמתבטא בדוחות הללו. לכל הפחות, אם הם היו מפרסמים את הדו"חות שלהם, כארגונים שהוגדרו על ידי מחלקת המדינה ארגונים אנטישמיים, הדו"חות היו מאבדים מעוצמתם. אם כך היה אכן קורה, היו למשרד החוץ ולקהילה היהודית בארה"ב כלים חזקים הרבה יותר להילחם נגדם היום.

הסבר שני אפשרי להימנעות האקרובטית של הליגה מלכנות את הדוח בשמו האמיתי, הוא שהליגה היום אינה מעוניינת במלחמה נגד אנטישמיות אלא בקידומה, לפחות בגרסה הפרוגרסיבית שלה. השבוע דיווח המגזין המקוון "פרונט־פייג'" כי לאחרונה העסיקה הליגה פעילה אנטי־ישראלית בשם טימה סמית, בתפקיד מנהלת הקירוב לקהילה היהודית שלה. סמית היא בעלת עבר עשיר של עוינות לישראל. במהלך צוק איתן היא אמרה שאין טובים ורעים במלחמה בין ישראל וחמאס.
היא הסכימה עם מאמר שטען שיהודים "צריכים לחיות בשלום" עם הצדקת טרור על ידי הפלשתינים.

היא קבעה כמה פעמים כי אין אנטישמיות בקרב השחורים וכי יהודים שטוענים אחרת הם גזענים. היא גם סנגרה על הרוצח האנטישמי של שרה חלימי ז"ל בביתה בפריז. ועוד הבלחות דומות.

בגינוי הרופס שלה לדו"ח אמנסטי, הליגה סברה בצדק ששלילת זכות קיומה של ישראל גם בגבולות 1949 "חותרת תחת החזון של הסדר מוסכם לסכסוך הישראלי־פלשתיני שיספק ביטחון, כבוד והגדרה עצמית לשני העמים".

הקביעה שמושמעת מפיהם של פעילים אנטישמים במערב, המתחזים לפעילי זכויות אדם, שלפיה ישראל נולדה בחטא האפרטהייד ושקיום מדינה יהודית בארץ ישראל הוא פשע - סותמת את הגולל על אשליית פתרון החלוקה לשתי מדינות. צריך להכיר במציאות. מערבה לירדן יכולה להתקיים מדינה אחת בלבד.

ההימנעות הכמעט פתולוגית של הליגה נגד השמצה מלהכיר באנטישמיות של אמנסטי ושל הדו"ח שלו, כמו גם העסקתה של סמית, מעלות סימן שאלה באשר לצד שבו היא מתייצבת במערכה נגד קיום ישראל.