ידיים של אמונה

השבת הקרובה מכונה "שבת שירה", בגלל שירת הים המפורסמת שמשובצת בפרשה. אפשר גם לכנות אותה "שבת האמונה", בעקבות עיסוק חוזר ונשנה בסוגיית האמונה. עם ישראל נצרך לאמונה כשה' מוליך את העם לארץ ישראל בדרך עקיפה, עד לחציית ים סוף והשירה שככותרת לה מופיעות המילים: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו".

לאחר מכן פרשת ה"מן" מהדהדת אמונה, שכן אסור לאגור מן מיום ליום ובכל יום צריך להאמין שהשם יביא מחר פרנסה חדשה לאותו היום. רבי אהרן מקרלין מגלה סוד נפלא על הפסוק: "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא" - המילים מָן הוּא מרכיבות יחד את המילה אמונה. ולבסוף מלחמת עמלק המפורסמת, שבה אהרן וחור תומכים את ידי משה, כמו שהפסוק מתאר: "וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה".
יציאה ממצרים דורשת הרבה אמונה. כל אחד מכיר את המצרים שלו ואת הקושי הגדול שלו להאמין ביכולת לצאת משם. לרובנו קשה לתפוס שאמונה היא דבר נרכש. כל הנפילות של עם ישראל בפרשה הן חלק מתהליך הלמידה של האמונה. הרי איך לומדים ללכת אם לא נופלים שוב ושוב? אמונה יכולה להתחיל בנקודה קטנה בלבד, ויכולה לגדול ולצמוח:
"יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי אֱמוּנָה, יֵשׁ אֱמוּנָה שֶׁהוּא רַק בַּלֵּב וְהָעִקָּר שֶׁצָּרִיך לִהְיוֹת לָאָדָם אֱמוּנָה כָּל־כָּך עַד שֶׁיִּתְפַּשֵּׁט בְּכָל הָאֵיבָרִים... וְזֶה שֶׁכָּתוּב בְּמשֶׁה 'וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה' שֶׁהָיָה לוֹ אֱמוּנָה כָּל־כָּך גְּדוֹלָה עַד שֶׁנִּתְפַּשֵּׁט בְּכָל הָאֵיבָרִים שֶׁאֲפִילּוּ בְּיָדָיו הָיָה הָאֱמוּנָה כָּל־כָּך גְּדוֹלָה" (ליקוטי מוהר"ן, צא).
כל אחד מאיתנו יכול ללמוד איך לגרום לאמונה שלו להתפשט בתוכו מהלב אל כל האיברים. אמונה יכולה להיות דבר מוחשי. כשאדם חדור מטרה באמת, אפשר להרגיש איך כל תא בגוף שלו מגויס למשימה. זה הלימוד שאנחנו רוצים ללמוד ממשה רבנו ומעם ישראל. גם אם יש לנו נפילות באמונה, נרצה לזכור שהן חלק אינטגרלי מתהליך הלמידה. אם נהיה סבלנים ונסכים לקום מהנפילות, נוכל לבנות את עצמנו בהדרגתיות, כך שהנקודה האמונית החלשה והדהויה בתוכנו תהפוך להתפשטות גדולה לכל האיברים כולם, ונזכה לבחינת "וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה" באמת. 

דוד סעדה עוסק בתוכן יהודי, מנהל סדנאות
לעבודה פנימית בשיטת "דרך"

אוצר, מילים

סוגר עלי

"וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר". פרעה, כך אומרים הפסוקים, יחשוב שישראל "נבוכים" ש"סגר עליהם המדבר". הרשב"ם מפרש: "שלא ידעו היכן הלכו, כי סגר עליהם המדבר את דרכם שהוא מקום נחש שרף ועקרב וחיות רעות". המבוכה, והמדבר הסוגר, הם תיאור של המציאות - העם לא יודע לאן ללכת.
ברובד נוסף ניתן לראות את הפסוק כמתאר גם חוויה פנימית של אדם נבוך, אדם שחש מחנק של דבר מה הסוגר עליו. כך לא פעם משמש בעברית הצירוף "סוגר עלי", לתיאור תחושה פסיכולוגית - "אני מרגיש שהכל סוגר עלי, מתי כבר המצב הכל ייגמר?" 

כתיבה: דניאל שרשבסקי

בשיתוף עם 929 - מיזם ישראלי תרבותי בראשות הרב בני לאו, המנגיש את התנ"ך בשיח פתוח www.929.org.il