מסע הטהרנות מתחיל להימאס על האמריקנים. ביידן לקראת פגישה בקונגרס עם נציגי הדמוקרטים // צילום: אי.פי

קו פרשת האמצע

ראש עיריית ניו יורק הפרו־ישראלי שנבחר לתפקיד, ההתגייסות בקונגרס למימון כיפת ברזל ותמיכה בפרשת בן אנד ג'ריס • גורמי השמאל הקיצוני במפלגה הדמוקרטית סופגים בחודשים האחרונים מפלה אחר מפלה, ומביאים להתמתנותה • האם גם המומנטום האנטי־ישראלי במפלגה צפוי להתהפך לטובתנו בקרוב?

לקַנסל. To Cancel. כלומר, לבטל, למחוק, להדיר, להוציא מחוץ למעגל הלגיטימיות. זהו אחד הכלים הקשים שהשמאל הקיצוני בארה"ב משתמש בהם כלפי מי שלטעמו האנין פעל באופן בלתי מוסרי.
ישראל למשל, קונסלה מזמן. בעיני חוגי ה"ניו יורק טיימס" ומה ששמאלה ממנו, לקיומה של מדינת לאום יהודית כלל אין הצדקה, בטח ובטח כאשר היא "כובשת ומדכאת" כביכול עם אחר, וכולי וכולי. ממש כמו בארץ, מי שסוטה מהתלם שקבוצה קטנה וצעקנית מנסה להכתיב - מוחרם. זו השיטה.

אלא שמסע הטהרנות מתחיל להימאס על האמריקנים. גם בתוך המפלגה הדמוקרטית וגם מחוצה לה, סימנים רבים מעידים על ירידת כוחם של הקיצוניים, כפי שיפורט מייד. אם המגמה תימשך ותתחזק, ויש סיבות טובות להאמין שכך יקרה, אזי גם כוחה של הקבוצה האנטי־ישראלית בקונגרס צפוי להיחלש. זו לפחות ההערכה של גורמים במערכת הישראלית, הפעילים בזירה האמריקנית.

הקורבן האחרון של מסע הטהרנות הפרוגרסיבי אמור היה להיות חבר הקונגרס האמריקני ג'מאל באומן. באומן, פוליטיקאי שחור וסוציאליסט, נבחר לתפקידו רק לפני שנה, בדחיפה עזה של החוגים הקיצוניים במפלגה הדמוקרטית. באמצעות קמפיין מוצלח, ועל רקע מהומות ג'ורג' פלויד, השנאה לטראמפ ומסע בחירות יעיל, באומן גבר בבחירות הפנימיות של המפלגה הדמוקרטית על אליוט אנגל. מרגע שניצח בפריימריז היה ברור שייבחר לקונגרס, שכן מחוז הבחירה שלו, ריבר־דייל שמצפון לניו יורק, הוא דמוקרטי אוטומטי.

ההפסד של אנגל, הוותיק, היהודי והפרו־ישראלי, היכה בהלם את אוהדי ישראל. רבים ראו בחילופי המשמרות בין השניים עדות להתרחקות הגוברת של המפלגה הדמוקרטית מישראל, ולעליית כוחם של מתנגדיה. באומן, בין היתר, נתמך על ידי ברני סנדרס והארגון הקומוניסטי DSA - "הדמוקרטים הסוציאליסטיים של אמריקה" (Democratic Socialists of America). גם חברת הקונגרס הידועה, אלכסנדריה אוקסיו קורטז, היא בעלת בריתו.

והנה, שנה אחת לאחר שסילק את יריבו הפרו־ישראלי, גם באומן מצא עצמו מוקע על ידי חבריו. הנהלת ה־DSA התכנסה השבוע לדיון דחוף בשאלה אם להדיח אותו משורות הארגון. הסיבה: באומן אמנם ממשיך לגנות את ישראל השכם והערב, אך הוא העז לבקר בארץ, לפגוש את ראש הממשלה בנט, להצביע בעד מימון כיפת ברזל ולא לתמוך ב־BDS. מבחינת הקיצוניים, שרשרת הפשעים הזו היתה בלתי נסלחת.

לבסוף, מתוך הבנה שתהיה זו שגיאה פוליטית לאבד חבר קונגרס מטעמם, באומן "רק" חטף גינוי משותפיו.
"אין תירוץ להחלטתו של חבר הקונגרס באומן להגדיל את המימון לצבא הישראלי, וגם לא להשתתפותו במסע תעמולה לישראל, שמטרתו לתת לגיטימציה למדינת אפרטהייד. על כל אדם המחויב לשחרור פלשתין מוטלת האחריות להתנגד למכונת התעמולה הישראלית. במקום זאת, נפגש באומן עם ראש ממשלת ישראל נפתלי בנט, גזען ופושע מלחמה שלא מתנצל, 'הרגתי הרבה ערבים בחיי - ואין לי שום בעיה עם זה'", נאמר בהודעה רשמית מטעם הארגון.

איתותים מאוהיו

ההתרחקות של באומן ושל אחרים מהמעגלים הקיצוניים במפלגה הדמוקרטית איננה מקרית. במחוז הבחירה שלו יש יהודים רבים תומכי ישראל. הם אולי נרדמו בשמירה בבחירות של השנה שעברה, אך באומן זקוק לאצבעות שלהם בבחירות האמצע שיתקיימו בעוד שנה. אז הוא אמנם לא הפך להיות תומך של ישראל, אבל כן נזהר שלא לחצות קווים אדומים, כגון תמיכה ב־BDS.

הוא עושה זאת כנראה גם בגלל התמונה הפוליטית הגדולה. גם במאבקים פנים־דמוקרטיים וגם בהתמודדויות מול השמרנים, גורמי השמאל הקיצוני במפלגה הדמוקרטית - שבדרך כלל גם מבטאים עמדות אנטישמיות ואנטי־ישראליות - סופגים בחודשים האחרונים מפלה אחר מפלה. הנה רשימה חלקית.

לראשות עיריית ניו יורק נבחר אריק אדמס, פוליטיקאי שחור, דמוקרט מהזרם המרכזי ופרו־ישראלי. הוא גבר בבחירות הפנימיות בקרב הדמוקרטים על מועמדת פרוגרסיבית שנתמכה בידי AOC.

הבחירה באדמס בן ה־61, שהיה שוטר במשך 25 שנה, מתפרשת פה כרצון של הניו־יורקרים להחזיר את החוק והסדר לעיר, ולנקות את הרחובות מהמוני חסרי הבית שמילאו אותה בתקופת קודמו. במסע הבחירות שלו, הדגיש אדמס את התנגדותו לדרישות הטהרנים הפרוגרסיביים להפסיק לממן את המשטרה, ואף יצא חזיתית נגד איומים שהופנו אליו מצד תנועת "חיי שחורים נחשבים". הוא שם, אפוא, גבול לקיצוניים - וכאמור ניצח.

באוהיו גברה בפריימריז הדמוקרטיים המועמדת השחורה והפרו־ישראלית, שונטל בראון, על מתחרה פרוגרסיבית ואנטי־ישראלית. סיוע מאסיבי של שדולת "הרוב הדמוקרטי למען ישראל" הביא לניצחונה. יהודים חובשי כיפה עמדו לצידה ולצד תומכיה השחורים במסיבת הניצחון באוגוסט. "אחיי ואחיותיי היהודים", כינתה אותם והקדישה את דבריה לחשיבות הקשר עם ישראל.
בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית בעיר באפלו, הפסיד לפני כמה חודשים ראש העיר הוותיק ביירון בראון, למועמדת הסוציאליסטית, אינדיה וולטון. הממסד הדמוקרטי, מצ'אק שומר ועד AOC, התייצבו לצידה של וולטון, מתוך הנחה שהרוב האוטומטי שיש בעיר למפלגה יבטיח את ניצחונה של וולטון. אך בראון הפתיע. הוא התמודד כמועמד עצמאי וזכה ברוב סוחף בכהונה חמישית. עוד מקרה שבו הוצב גבול ברור לקיצוניים.

אפילו בעיר מיניאפוליס שבמינסוטה, שבה נרצח לפני שנתיים ג'ורג' פלויד בידי שוטר לבן וממנה פרצו בעקבות זאת מהומות בכל רחבי ארה"ב, הפסידו בסופו של דבר אלה שקראו לעצור את התקציבים למשטרה. השכל הישר גבר על הטהרנות.

ועוד איתותים. הדמוקרטים נחלו שורה של הפסדים בבחירות המקומיות שנערכו בתחילת הסתיו במחוזות רבים בארה"ב. בין היתר, אחרי עשור של שליטה דמוקרטית במדינת וירג'יניה, ניצח המועמד הרפובליקני בבחירות לתפקיד המושל. ההנחה היא שבשנה הבאה הרפובליקנים יכבשו מחדש את בית הנבחרים, והדבר נתפס כמצב נוח יותר לישראל.
בהקשר זה ראוי להזכיר כי בהתגייסות של ההנהגה הדמוקרטית, הקונגרס בוושינגטון העביר ברוב עצום את התקציב למימון כיפת ברזל. רק 8 מבין 221 חברי הקונגרס הדמוקרטים הצביעו נגד, וזה כשלעצמו מסר פרו־ישראלי מובהק. לא מיותר לציין שדווקא הסנאטור הרפובליקני, ראנד פול, הוא זה שתוקע כיום כעת את אשרור התקציב לכיפת ברזל, ולא הדמוקרטים.

זמיר. המערכה לא תמה // צילום: עמית שאבי,

"אווירה פוליטית חדשה"

ציון דרך נוסף הוא החרם של יצרנית הגלידות בן אנד ג'ריס, שהפך לחרב פיפיות. מדינות רבות בארה"ב מושכות את השקעותיהן מחברת האם יונילוור, שכבר הפסידה 13 אחוז מערכה הבורסאי. הרשות האמריקנית לניירות ערך צפויה להתחיל בקרוב בבדיקת הפרשה, בעקבות פנייה שהוגשה אליה על ידי ארבעה חברי קונגרס, מהם שני דמוקרטים.

הראיון המביך שנתנו מייסדי החברה, בן כהן וג'רי ספרינגפילד, למראיינת צעירה שניסתה להבין את מניעיהם - הפך לבדיחה. כשנשאלו מדוע אינם מחרימים מדינות אחרות בעולם שלדעתם מפרות זכויות אדם, או מדינות בארה"ב שאוסרות על הפלות, הם פשוט נותרו ללא מילים.
הצטברות המקרים הללו מביאה גורמים ישראליים בארה"ב להעריך, כאמור, שמתחוללת תפנית בדעת הקהל בכלל, ובזה הדמוקרטי בפרט. איש לא משלה את עצמו שהמערכה תמה. אדרבה, הקונסול החדש של ישראל בניו יורק, השר לשעבר אסף זמיר, וצוות הקונסוליה, מקדישים מאמץ רב לחיזוק גורמים פרוגרסיביים שהם גם תומכי ישראל. מטרתם לנתק בין הזיהוי האוטומטי שנוצר בין פרוגרסיביות לבין אנטי־ישראליות.

אך רצף המאורעות שפורטו לעיל נוסך בהם אופטימיות. "יש לפנינו עבודה רבה. אחרי שנתיים של קורונה, של משבר פוליטי בישראל ושל מתיחות בין יהודים דמוקרטים לבין ממשלות נתניהו, נדרשת עבודה רבה. אך נראה שעברנו את נקודת השפל בכל הנוגע למגמות האנטי־ישראליות במפלגה הדמוקרטית. בארה"ב מתרחשים תהליכי רוחב שאפשר להגדיר אותם כדחייה של העמדות הפרוגרסיביות הטהרניות. התהליכים האלה לא קורים בגלל ישראל ולא קשורים אליה, אך כן משפיעים עליה באופן חיובי", אומרים מקורות ישראליים הפעילים בזירה האמריקנית.

כמו בכל תהליך פוליטי, ובטח כאשר מדובר על מדינת ענק כמו אמריקה, התמונה תמיד מורכבת גם מגוונים אחרים. חברת הקונגרס בטי מקולום ממינסוטה הצליחה להחתים 30 מעמיתיה על הצעת חוק שלמעשה שוללת מישראל את הסיוע הביטחוני. ברור שלחוק לא יהיה רוב, אך עצם היוזמה בעייתית.

חבר הקונגרס אנדי לוין מדטרויט, שותף קרוב של רשידה טליב, החתים 40 מעמיתיו על חוק שמתנה את הסיוע לישראל בקידום רעיון שתי המדינות, ומפיל רק על ישראל את האשמה בהיעדר שלום עם הפלשתינים.

בכלל, לפני שלוש שנים הקבוצה האנטי־ישראלית מנתה ארבעה חברי קונגרס. אשתקד שולש כוחה ל־12 איש. המגמה הזו, וההיכרות העמוקה עם הפוליטיקה האמריקנית בכלל, מביאות גורמים פרו־ישראליים במפלגה הדמוקרטית דווקא לחלוק על ההערכה הישראלית שהרע מכל מאחורינו.
"נכון שבאווירה הפוליטית החדשה כבר פחות פופולרי לדבר על הפסקת המימון למשטרה, וכיום לא תמצא 40 חברי קונגרס שיחתמו על חוק כזה.

אבל, לחוק נגד ישראל כן תימצא תמיכה כזו, ולכן לא הייתי אומר שהרע מכל מאחורינו", אומר יועץ פוליטי בכיר, הבקי היטב במתרחש ותומך בישראל.

"מה כן? כמעט בכל מקום שבו תומכי ישראל נכנסו לזירה ונאבקו, ידם היתה על העליונה. בשנה האחרונה לא היו הרבה התמודדויות, ולכן גורמים כגון השדולה הדמוקרטית למען ישראל יכלו להפנות מאמצים וכספים למקומות הבודדים שבהם כן נערכו בחירות פנימיות, כמו במקרה של שונטל בראון. כך אפשר לומר שתומכי ישראל במפלגה הדמוקרטית ניצחו בכמה קרבות, אבל עדיין לא את המערכה כולה. בשנה הבאה ייערכו בחירות האמצע, ושם מצפות להם הרבה זירות. המגמה חיובית, אבל עדיין אין להם את האמצעים והיכולות להיות בכל מקום. כך שבפני תומכי ישראל במפלגה הדמוקרטית מצפה עדיין משימה גדולה". 

לקריאת הכתבה באנגלית

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...