משהו קרה לצמרת הביטחונית של ישראל בדרך לאיראן. על פי כל העדויות, אלופי המטכ"ל וראשי המוסד מתחילים להפנים שארה"ב לא איתנו. בשבוע שעבר, למשל, כתב זאת מייקל מקובסקי, יו"ר ארגון JINSA בוושינגטון, שמטפח קשרים בין הצמרת הצבאית האמריקנית והצמרת הביטחונית הישראלית.
במאמר ב"ניו יורק פוסט" תיאר מקובסקי את התדהמה והתסכול שאוחזים בבכירי מערכת הביטחון הישראלים שעימם שוחח. כולם למעשה חזרו על אותם דברים: הנסיגה האמריקנית מאפגניסטן הראתה כי ממשל ביידן מוכן לבגוד בבעלות בריתה של ארה"ב. חוסר התגובה של הממשל למתקפה איראנית על כוחות ארה"ב בסוריה בחודש שעבר מוכיחה שהאמריקנים כל כך להוטים לפייס את המשטר בטהרן, שהם מוכנים לאפשר לאיראנים לתקוף את אנשיהם בחופשיות. המוכנות של הממשל לספוג השפלות מהאיראנים בווינה, שכנעה את ראשי המערכת שהדבר היחיד שמעניין את הממשל הוא להגיע להסכם, גם אם משמעות הדבר היא שאיראן תהיה מעצמה גרעינית. אמנם גם מקובסקי וגם בני שיחו לא אמרו זאת במפורש, אבל המסר של מאמרו ברור. הצמרת הביטחונית של ישראל הגיעה למסקנה שארה"ב לא איתנו במערכה נגד הגרעין האיראני. אנחנו לבד.
על פי הלו"ז האיראני
ככל שהתסכול של ראשי המערכת מובן, הוא גם מעורר אי־נוחות רבה. איפה היו כל האלופים ורבי האלופים, וראשי זרועות הביטחון המתוסכלים, במשך 13 השנים האחרונות? מאז שברק אובאמה נכנס לבית הלבן, היו לארה"ב שתי מגמות אסטרטגיות כלפי הגרעין האיראני. הראשונה, של אובאמה וכיום של ג'ו ביידן, והשנייה של דונלד טראמפ. המגמה של אובאמה וביידן היתה לאפשר לאיראן להשיג נשק גרעיני בגיבוי מועצת הביטחון של האו"ם, ולכנות את הסיפור "שלום". הסכם הגרעין הבטיח שאיראן תהיה מדינת סף גרעינית לכל היותר עד 2030. ומההתנהלות הדיפלומטית של ביידן וחברי צוותו כיום, ברור שהם לא רואים בעיה שאיראן תכריז שהיא מדינת סף גרעינית כבר היום.
בניגוד מוחלט לכך עמדה מדיניותו של טראמפ. המגמה האסטרטגית היתה לייצר את התנאים המדיניים, הכלכליים והצבאיים שיאפשרו לישראל לתקוף את מתקני הגרעין של איראן. המכנה המשותף ברור: ב־13 השנים האחרונות, ארה"ב לא היתה מוכנה לתקוף בעצמה, והאפשרות שתעשה זאת לא עמדה על הפרק.
מי שהפנים את המציאות הזאת כבר מההתחלה היה בנימין נתניהו. הוא זיהה שאיראן דוהרת קדימה כמיטב יכולתה במסלול הגרעיני, וארה"ב לא תעצור אותה. הטענה הרווחת עד היום, שלפיה הסכם הגרעין מ־2015 האט את ההתקדמות של איראן, לא הרשימה את נתניהו, ובצדק.
גם היום, ראשי מערכת הביטחון וחבריהם במחנה השמאל טוענים שהסכם הגרעין הביא להאטת קצב ההתקדמות של איראן, ושחידוש ההסכם עשוי שוב לעשות זאת. אבל האמת הפוכה. כפי שמסביר המומחה לאסטרטגיה האמריקני דיוויד וורמסר ל"ישראל השבוע", האיראנים לא האטו את העשרת האורניום שלהם משום שחתמו על הסכם הגרעין. וורמסר, שכיהן במועצה לביטחון לאומי של הממשל האמריקני בעבר, מסביר שהאיראנים תזמנו את ההסכם בהתאם ללוח הזמנים של פרויקט הגרעין שלהם. לדבריו, בשנים 2015-2014 האיראנים פעלו לפתח צנטריפוגות מתקדמות שיוכלו להעשיר אורניום לרמה צבאית. במו"מ על עסקת הגרעין עם ממשל אובאמה, נציגי המשטר בטהרן התעקשו שההסכם יתיר להם לפתח את הטכנולוגיות הנדרשות. ובכן, בשנים 2017-2016, הלכו והתרבו הדיווחים על התקדמות היכולות של איראן בכל הקשור לפיתוח צנטריפוגות מתקדמות - בהתאם להסכם.
וורמסר הסביר שברגע שהאיראנים רכשו את היכולת להפעיל את הצנטריפוגות המתקדמות, ובלי שום קשר למדיניות האמריקנית - הם התחילו להעשיר אורניום ל־60 אחוז. הטענה שנטישת ההסכם בשנת 2018 על ידי טראמפ היא זאת שאפשרה לאיראנים לדהור קדימה - אינה אלא אשליה. הם היו עושים זאת בלאו הכי.
קולות של הפצצה
נתניהו ראה שהאמריקנים לא יתקפו את מתקני הגרעין ופעל לפתח וליישם את היכולות המדיניות, הצבאיות, המודיעיניות, הסייבר והחבלה החשאית של ישראל - גם אם נישאר לבד, אבל גם בשילוב עם כל מי שיהיה מוכן למשימה. ישראל פעלה בתחום הסנקציות במטרה למנוע מאיראן את היכולת הכלכלית לפתח את תוכנית הגרעין שלה ולערער את יציבות המשטר. היא פעלה בזירה המדינית כדי לקדם דה־לגיטימציה של תוכנית הגרעין בזירה הפנים־אמריקנית ובזירה הבינלאומית, כדי להקשות על אובאמה ועל ביידן להכשיר את השרץ. והיא פעלה עוד בדרכים נוספות.
מול נתניהו, ובהובלת הרמטכ"לים גבי אשכנזי, בני גנץ וגדי איזנקוט, וראשי המוסד מאיר דגן ותמיר פרדו, עמדה הצמרת הביטחונית. היא ניסתה להציג תפיסה אחרת. ראשי מערכת הביטחון דגלו במדיניות שמבוססת לא על המציאות אלא על האמונה - אמונה באמריקנים. אמנם נכון שאיראן מאיימת להשמיד רק את ישראל, אבל היות שתוכנית הגרעין האיראנית מאיימת על האזור כולו, כמו גם על אירופה וארה"ב - האחריות להתמודד איתה היא בראש ובראשונה של ארה"ב, לא שלנו.
כך פיזמו כולם, מפרשני העיתונות ועד שמעון פרס. המשימה של ישראל, לאור זאת, היא לשתף פעולה עם האמריקנים ובשום פנים ואופן לא לחלוק עליהם בפומבי. ראשי מערכת הביטחון הדגישו שדרך שיתוף פעולה נכון, הם יצליחו לשכנע את וושינגטון לפעול ביום פקודה.
מתוך האמונה הזאת, ראשי מערכת הביטחון התנגדו למערכה המדינית של נתניהו נגד הסכם הגרעין, ותקפו אותו בצורה חריפה ביותר על מעשיו בזירה זאת. הם צידדו באובאמה נגד נתניהו וגיבו את הסכם הגרעין. בשנת 2010, אשכנזי ודגן סירבו להנחיה של נתניהו וברק להכין את צה"ל ואת המוסד למתקפה על מתקני הגרעין של איראן. וגם היום, כפי שמעידה הנסיעה של שר הביטחון בני גנץ לוושינגטון, בכירי המחנה האמריקני בישראל עוד מאמינים שאפשר לשכנע את האמריקנים לתקוף את אתרי הגרעין של איראן, או לכל הפחות לעשות קולות של הפצצה.
עכשיו, באיחור של 13 שנה, הצמרת הביטחונית מתחילה להתעשת; מתברר להם שנתניהו צדק, שלא ניתן לסמוך על וושינגטון שתפעל נגד איום שמופנה נגד ישראל. הגיע הזמן שהמערכת המדינית והביטחונית תאמץ את דרכו ותפעל בכל הזירות במקביל, נגד היעד הגרעיני של המשטר האיראני.