ההורים של טוב רואי והללי מעודד מתחילים להתעורר מההרדמה שבה היו מצויים מאז תאונת הדרכים בסוף השבוע שעבר. אבל מי רוצה לחזור לביתו כשהילדים שלו לא בחיים, כשגם ההיריון שהחל הסתיים בעובר שנקבר ליד האחים הגדולים, שמעולם לא הכיר?
פעם חשבו שהכבישים ביו"ש הם מלכודת מוות בגלל יידוי אבנים או בקבוקי תבערה. בשנים האחרונות יודעים שתאונות בין ישראלים לפלשתינים הפכו לאיום העיקרי, ובעיתות קצה - טרור ותאונות משולבים יחדיו.
לילה אחד לפני 12 שנה, חזרתי מסופ"ש באלון שבות לביתנו דאז בקריית ארבע. ארבעה ילדים מנמנמים ברכב וארנבת אחת מצייצת בכלוב. מונית צהובה עם לוחית זיהוי לבנה של הרשות הפלשתינית סטתה מהנתיב הנגדי והתנגשה בנו חזיתית. עפנו כ־60 מטר ונחתנו בנתיב הנגדי. רכב ישראלי שבדיוק נסע באותו נתיב, התנגש בנו שוב.
אני לא זוכרת את זה כי איבדתי הכרה. את הפרטים האלה סיפרו עדי הראייה הערבים לקצין הביטחון. אותם עדים חילצו אותנו מהרכב, בלב ציר 60, קילומטר אחד לפני שהגענו לשער של רמת ממרא. אני זוכרת את השניות הראשונות אחרי שהרכב התייצב, את כריות האוויר ואת השקט. פחדתי להסתכל אחורה, אבל אז אחד הילדים צעק: "חייבים להציל את שלג, היא בטח מפחדת בכלוב", והסתובבתי. כולם ניסו לפתוח את החגורות כדי להציל את הארנבת. אמבולנסים פינו אותנו להדסה אבל חזרנו הביתה למחרת, הודיתי על הנס והתניידתי בטרמפים למוסך.
בזכות עדי הראייה שחילצו אותנו, היה מי שיגיד שאיני אשמה בתאונה, ויציל אותי מהתביעה שרצה להגיש נהג הרכב הישראלי שנתקע בי בנתיב הנגדי. בזכות עדי הראייה היה לי את מספר הרכב הפוגע, אבל זהות העבריין במונית הצהובה היתה רלוונטית כמו סוג הניחוח בעץ הריח שהתנדנד מול השמשה, כי רכב פלשתיני חסין מלתת את הדין.
במצב כזה את תובעת את הביטוח שלך (כולל השתתפות עצמית), ומי שפשע מולך ימשיך לפגוע באחרים. הרכב שלי הוגדר "טוטאל לוס", וניתנה הוראה של המשטרה להורידו מן הכביש. יכול להיות שאחרי שפורק והפך לצבר של גרוטאות, השתמשו קנייני מתכות בחלקים ממנו כדי לבנות מכונת מוות חדשה. כבישי יו"ש מלאים ב"משטובות" - רכבים שבנויים מחלקים שנפגעו בתאונות ואינם תקניים. הרכב שרצח את בני משפחת מעודד היה כזה, גרוטאה שהוצא נגדה צו איסור שימוש.
במסגרת הסכמי אוסלו האצילה ישראל את סמכויות האכיפה בכבישי יו"ש על הרשות הפלשתינית, אבל שם לא מעוניינים להתעסק בזה. שוטר תנועה ישראלי שעוצר רכב פלשתיני הוא חסר השפעה, ויכול מקסימום לרשום דו"ח שלעולם לא ישולם. ההוצאה לפועל הפלשתינית לא תרדוף אחרי עברייני תנועה. גם מצלמות לא ניתן להפעיל בכבישים הללו, הרי אם רק צד אחד - היהודי - עלול להיענש כתוצאה מעבירות תנועה, תיווצר אכיפה בררנית ולמי יש כוח לעוד אפליה. אז ההפקרות בציר הראשי נשארת.
אגב, בתוך היישובים יש אחלה אכיפה - דו"חות על שימוש בסלולרי ליד הבית, קנסות על חניה ליד הצרכנייה של היישוב, ולפעמים גם על עצירה במהירות בכיכרות - שזה חשוב, אבל זה קל. הממשלה לא תסתבך עם הרשות בדרישות נוספות על אלה הביטחוניות, אף על פי שסכנת הכבישים אינה פחותה, וגם אחרי מחדירי המשטובות קשה להתחקות.
הכבישים העוקפים נסללו כדי "לצמצם חיכוך". בפועל יותר מכוניות פלשתיניות נוסעות בהם מאשר ישראליות. יש נהגים עבריינים יהודים, שיהיה ברור. אבל הם נותנים את הדין כשזה קורה. מפחיד להיות ממשלה שרבה עם הרש"פ, מפחיד יותר להיות אזרחים שנוהגים בשומרון.
