לפני כמה שנים ביקרתי בבית הקברות הענק של הצבא האמריקני מעל חוף אומהה בנורמנדי. האוקיינוס קצף, רוח אטלנטית מקפיאה נשבה מעל 700 דונם של קברים. המצבות על המילימטר, הדגלים מתנופפים ברוח, הסדר מושלם, ניגוד מוחלט לכאוס העקוב מדם של בוקר הצליחה ביוני 1944.
כאן אפשר להבין במדויק את תשובתו של הנשיא ג'ונסון לדרישת דה גול בשנות ה־60 להסיג את הכוחות האמריקניים מצרפת. "רק את אלו שעל האדמה או גם את אלו שמתחת".
ליד צלב אבן לבן, שעליו חקוקות המילים "כאן נח בכבוד מהולל חברנו לנשק הידוע רק לאלוהים", צמוד מגן דוד מאבן, המציין את מקום מנוחתו האחרונה של טוראי ג'וזף פרייזר, ניו יורק, לוחם חי"ר מגדוד 359 דיוויזיה 90.
9,387 צלבים, 149 מגני דוד.
10 אחוזים מכלל האוכלוסייה היהודית התגייסו לצבאות בנות הברית. כמיליון וחצי חיילים. מתוכם נפלו בקרב כ־250,000. ומתוך הנופלים, 200,000 חיילי הצבא האדום. בצבא האמריקני שירתו 550 אלף חיילים יהודים. כ־11 אלף נהרגו בקרב. יותר מ־40 אלף נפצעו. בצבא הבריטי שירתו 62,000 חיילים יהודים, כ־15,000 מהם נפלו בקרבות. יהודים שירתו בצבא פולין, צרפת החופשית, קנדה, אוסטרליה, צ'כוסלובקיה, יוון, יוגוסלביה וכמובן בבריגדה היהודית. רבבות פרטיזנים פעלו ביערות. יהודים הקריבו חייהם כדי לעצור את החיה הנאצית.
ביום ראשון, 9 במאי, נציין את יום הניצחון במלחמת המולדת הגדולה - הניצחון של הצבא האדום על גרמניה הנאצית. ארבעה מכל חמישה חיילים גרמנים נהרגו בחזית המזרחית. בריה"מ שילמה בחיי 13 מיליון אזרחים ו־11 מיליון חיילים. מספרים בלתי נתפסים שמבהירים את ההקרבה הגדולה, ואולי את האמת המודחקת, שהסובייטים נשאו בעיקר המערכה נגד הנאצים.
מלחמת העולם היא בעיניי האירוע החשוב ביותר בהיסטוריה, ולכן יש משמעות להזכיר את אותם גיבורים יהודים בצבאות הברית, יהודים שלא הלכו כצאן לטבח (בצבא הנאצי היו כ־150,000 חיילים ממוצא יהודי, ה"מישלנגיס", MISCHLINGS, בני התערובת. נספר בקרוב את הסיפור).
כחצי מיליון יהודים לחמו בשורות הצבא האדום, ומתוכם נפלו כ־200 אלף. בקרב היהודים יש כ־150 גיבורי בריה"מ, עשרות גנרלים, מאות אלופי משנה, רבי חובלים, טייסים ולוחמים עזי לב.
רס"ן ליאוניד בובר, יהודי יליד אוקראינה, מג"ד חי"ר בצבא האדום, נפצע ונלחם עד מוות בחזית קורסק משום שרצה לנקום בגרמנים על הטבח שביצעו כנגד היהודים בבאבי יאר. על גבורתו זכה באות "גיבור בריה"מ", אות הכבוד הנעלה בבריה"מ.
ביולי 1941 עמד גנרל יעקב (יענקל) קרייזר בן ה־35 בראש דיוויזיית שריון סובייטית, אשר הצליחה לעכב את התקדמות הקורפוס האדיר של הגנרל הגרמני היינץ גודריאן ב־12 ימים גורליים. הימים הללו אפשרו לצבא האדום לייצב קו הגנה זמני על הדנייפר.
הגרמנים שידעו על מוצאו ניסו ליצור דמורליזציה באמצעות פיזור עלונים מהשמיים שעליהם נכתב: "חיילים רוסים! בידי מי אתם מפקידים את חייכם? מפקדכם הוא היהודי יענקל קרייזר. האם אתם באמת מאמינים שיענקל יציל אתכם"? קרייזר קיבץ את חייליו ואמר להם: "כן, הוריי קראו לי באמת יענקל. זה שם יפה. אני לא מתבייש בו כלל".
חייליו חיברו עליו שירים, העריצו אותו משום שתמיד עמד בשורות הקדמיות ונפצע שוב ושוב. ב־ 22 ביולי 1941 זכה לקבל את עיטור גיבור בריה"מ, מהראשונים במלחמה.
לאחר קרבות אלה פיקד גנרל קרייזר על הארמייה השנייה, שהשתתפה בכיתור הארמייה השישית הגרמנית בסטלינגראד, ולאחר הניצחון הגדול במערכה זו הועבר לפקד על הארמייה ה־51, אשר שחררה את חצי האי קרים ודונבאס. גנרל קרייזר הגיע לדרגה הגבוהה ביותר שאליה הגיע יהודי בצבא בריה"מ: גנרל־פולקובניק (מקביל לגנרל בעל 4 כוכבים בארה"ב).
ולא זו אף זו, הוא לא גילה גבורה רק בשדה הקרב, הוא סירב לחתום על עצומה נגד הרופאים היהודים, בתקופת "משפט הרופאים" הידוע לשמצה בזמן סטלין.
והיתה "החבצלת הלבנה של סטלינגרד", לידיה ולדימירובנה ליטבק, טייסת קרב סובייטית, יהודייה. גיבורת בריה"מ. תמיד טסה עם זר פרחים בתא הטייס. אחרי כל הפלה עמדה וציירה חבצלת לבנה על מטוסה. הטייסת הראשונה בהיסטוריה שהפילה מטוס אויב בקרב אוויר ואחת משתי נשים טייסות בלבד שזכו בתואר אלוף הפלות - "ACE". לכל הפחות 12 מטוסי אויב נאציים.
וליטבק לא עשתה זאת מול קונוסים מעופפים או טייסים מתחילים, אלא מול מכונות המלחמה של הרייך השלישי, מול טייסים קשוחים במעילי עור, בעלי ניסיון אדיר בשחקים שטסו במטוסי קרב טובים משלה. וכל מעלליה לא קרו בזמן פציעות, אלא באחד הרגעים הדרמטיים בתולדות מלחמת העולם השנייה - הקרב על סטלינגרד. ולילי ליטבק, ניגבה איתם את השמיים.
היא היתה כל כך טובה עד שהיא קיבלה רישיון ג'יימס בונד מיוחד להרוג. סטטוס של "ציידת חופשית", כלומר, רשאית לטוס ולצוד גרמנים בשמיים כאוות נפשה. כמו בהרבה אגדות, הסוף דווקא לא היה טוב.
יש מי שאומר שהפרחים הביאו למותה. המוניטין שצברה שיגע את הנאצים - גם אישה, גם יהודייה, הרבה מעבר לסף הסיבולת הארי. הם היו נחושים להפילה. בקרבות האוויר הם חיפשו את המטוס מעוטר הפרחים. ב־1 באוגוסט 1943 מארב גרמני מתוכנן זיהה את מטוסה של ליטבק, טייסי הלופטוואפה נטשו את כל המטוסים הסובייטים האחרים והתמקדו בליטבק. איוון בורסינקו, הטייס הסובייטי האחרון שראה אותה סיפר כי שמונה מטוסי מסרשמיט 109 דלקו אחריה. עשן היתמר ממטוסה אבל פיצוץ לא נראה ולא נשמע. גם מצנח לא נראה באוויר. ליטבק לא חזרה מהמשימה. שרידי מטוסה או גופתה לא נמצאו.
בחייה ליטבק זכתה לעיטור הכוכב האדום, עיטור לנין, עיטור הדגל האדום ופעמיים עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה. עיטור גיבור בריה"מ, העיטור הראשון במעלה שוודאי הגיע לליטבק, הוענק לה שנים רבות לאחר מותה. למה? העובדה שגופתה לא נמצאה העלתה את החשש שנפלה בשבי. שבי היה פשע בלתי נסלח בתקופת סטלין, שהותיר את בנו יעקב בשבי הגרמני. רק ב־1979 התגלו שרידי גופתה ומטוסה ליד הכפר האוקראיני דמיטרייבקה. ב־1990, שנה לפני התפרקות בריה"מ, הוענק לאחיה יורי העיטור "גיבורת בריה"מ".
ביום ראשון הקרוב, תחשבו עליה.
