מישהו מטפל בכם?

"ימים קשים לפנינו, אפשר להגיד שלפנינו ממש צונאמי של עליות מחירים. מחירי הדלק עומדים לזנק, בממשלה העבירו מס חדש על כלים חד־פעמיים לצד מס נוסף על משקאות ממותקים. אלו רק חלק מהגורמים שיכבידו על הכיס של כולנו. ואם זה לא מספיק, גם הקורונה וההשפעות שלה עוד כאן. הספקים כבר הודיעו שאחרי עשור שבו לא העלו מחירים כבר אין להם ברירה", כך כתב בשבוע שעבר אייל רביד, מנכ"ל ובעלים של רשת ויקטורי, בדף הפייסבוק שלו. ואכן, הדלק זינק כצפוי בתחילת השבוע ב־23 אגורות לליטר, הוחל המס על הכלים החד־פעמיים ובקרוב ייכנס לתוקפו גם המס על המשקאות הממותקים. האם בכך יתמצו עליות המחירים? נראה שלא.

לכאורה, גורמים רבים תומכים בעליות מחירי המזון והמחירים בשוק בכלל: משבר האנרגיה בסין שהביא לזינוק במחירי הדלקים; הבאזז שנוצר סביב אנרגיה ירוקה, המעודד ממשלות לייקר את האנרגיה ממניעים פופוליסטיים; גידול עצום בדרישה לתובלה ימית שהזניק את מחיריה בעולם. כך למשל, מחיר מכולה מהמזרח הרחוק, שעמד על כ־7,500 דולר לפני משבר הקורונה - זינק כיום ליותר מ־55 אלף דולר; בעיות תובלה וכוח אדם הביאו לייקור שכר העבודה בעולם, וכך גם חומרי הגלם התייקרו. על כל אלה יש להוסיף את תרומת הממשלה להתייקרויות - הכלים החד־פעמיים, המשקאות המתוקים, ייקור הארנונה מחודש ינואר ודחיית הרפורמות בחקלאות, שעשויות היו לתרום משהו למיתון המחירים.

הממשלה הזו, שהבטיחה לטפל ביוקר המחיה, פועלת בכיוון ההפוך. המס האגרסיבי על הכלים החד־פעמיים מדגים את היעדר הרגישות לאתגר הגדול ביותר של הכלכלה הישראלית כיום - יוקר המחיה. אמנם נכון לחנך את הציבור לשימוש מופחת בפלסטיק, כמקובל במדינות המפותחות, אך המדינות הללו לא נקטו צעד קיצוני שכזה. בריטניה, למשל, שנחשבת מהמובילות במודעות לנזקי הפלסטיק, הנהיגה כבר ב־2015 היטל על שקיות פלסטיק. ההגבלה הבאה בתחום תיכנס בבריטניה לתוקפה רק באחד באפריל 2022. אז יוטל היטל על אריזות פלסטיק בייצור מקומי או מיובא, רק אם הן מכילות פחות מ־30% חומר ממוחזר. המס לא יחול על יצרנים ויבואנים קטנים של אריזות (עד 10 טון בשנה), וההיטל יהיה 200 ליש"ט לטון פלסטיק - כ־85 אגורות לק"ג. בארץ מדובר בהיטל של 12.87 שקלים לק"ג (11 שקלים בתוספת מע"מ) - ללא דיון מקדים, כפי שנעשה בבריטניה, ללא תקציב הסברה לתחום ובהתרעה של כחודש ימים.

באיחוד האירופי קבעו כי כל מוצר המכיל פלסטיק וניתן למצוא לו חלופה מחומר מתכלה ובמחיר סביר - ייאסר לשימוש במדינות האיחוד. מדובר בקשים, כלים חד־פעמיים, קיסמים לאוזניים, בלונים ועוד. הושם דגש על חינוך והסברה, אך לא נקבע היטל ספציפי שכזה. אולי מכיוון ששם אין לשרי האוצר חשבון פתוח עם חרדים.

הבהלה לחינוך הציבור

לאוצר ולממשלה הזו היה דחוף מאוד גם לגמול את הציבור משתייה מתוקה, באותה דרך אגרסיבית, ללא דיון ציבורי מקדים, ללא הדרגתיות ובאופן גורף. ברבות מהמדינות שבהן מוטל מס כזה - הוא הרבה יותר מוגבל. בחלקן מדובר במס על יבוא משקאות מתוקים, בחלקן מדובר על מס תלוי רמת מתיקות, וכמעט בכל המקרים מדובר במדינות שקיימו דיון ציבורי נוקב בטרם החלו ההגבלות וההיטלים. במרבית מדינות העולם המס הזה לא קיים. הוא קיים בבלגיה, צ'ילה, פינלנד, צרפת, הונגריה, נורבגיה, פורטוגל, פולין, ספרד ובריטניה, ובמדינות לא מפותחות - בסך הכל ב־53 מדינות מתוך 167 מדינות שנסקרו בעולם.

ברור שלו הממשלה היתה רואה בהורדת יוקר המחיה יעד מרכזי, היא לכל הפחות היתה דוחה את החלת המסים הללו עד אחרי שהיתה מצליחה לממש חלק מהבטחותיה להורדת מחירים ולצמצום ההוצאה של משקי הבית בעשירוני הביניים והעשירונים התחתונים.

ישראל מדורגת במקום השמיני בעולם ברשימת "המדינות שהכי יקר לגור בהן" (world population review). כלל מוצרי הצריכה בישראל יקרים ב־9% יותר מאשר בלונדון, ומוצרי המכולת בארץ יקרים ב־20% יותר מאשר בלונדון (NUMBEO), וב־24.3% יותר מארה"ב. כך למשל, מחיר ממוצע של ק"ג בשר בקר בישראל עומד על 22 דולר (הנתונים מחושבים לפי דיווח של אלפי צרכנים בכל מדינה בעולם), מה שמציב אותנו במקום 9 בעולם בעלות הבשר לצרכן. ארה"ב וסין ממוקמות באמצע עם כ־12 דולר.

מחיר חלב בישראל עומד 6.1 שקלים. בלונדון ליטר חלב עולה 4.05 שקלים, ובניו יורק 3.7 שקלים. לפיכך ישראל מדורגת במקום ה־15 בעולם, מבין 109 המדינות המדורגות ביוקר מחיר החלב. בין המדינות היקרות מישראל נמצאת מדינה שהמצאנו בעצמנו, "פלשתין", המדורגת במקום ה־12 בעולם ביוקר החלב. מחיר 12 ביצים בישראל, לפי אותו אתר, עומד על 13.6, ובלונדון על 9.44 שקלים; בניו יורק מחירן עומד על 10.4 שקלים.

בדירוג יוקר המחיה המפורסם של ערי העולם, מדורגות ערים גדולות ומייצגות בכל מדינה, ובסך הכל מדורגות 566 ערים בעולם. שש הערים המייצגות אותנו תופסות מקומות "מכובדים" מאוד ברשימה: תל אביב במקום ה־20; ירושלים במקום 28; באר שבע במקום ה־29; פתח תקווה במקום ה־31 וחיפה במקום ה־37.

במחירי הירקות, ישראל דורגה באתר "כלכלה עולמית" במקום ה־50 מבין 169 מדינות מדורגות, עם ציון 145, כשהציון 100 מבטא את הממוצע העולמי.
במצב העניינים הזה נראה שהמבוגר האחראי הוא בנק ישראל, שהפסיק לתמוך בדולר ונתן לו החל מהשבוע לאבד גובה מול השקל. אחרי חודשים ארוכים שנקבע לו שער תמיכה של 3.2 שקלים, השבוע הוא נפרץ לכיוון ה־3.1 שקלים לדולר. ככל הנראה מערכת השיקולים של הבנק המרכזי נוטה כעת לכיוון מיתון האינפלציה, גם במחיר של סיכון היצוא.

העדר של מאסק

בשבוע שעבר העלינו כאן ספקות על העסקה שדווחה, שלפיה הרץ תרכוש 100 אלף מכוניות טסלה. הדיווח הזה התבסס בחלקו על שמועות, שהצדדים לא איששו או הכחישו, בעיקר לגבי מחיר העסקה האסטרונומי - 4.2 מיליארד דולר. השבוע אילון מאסק צייץ בנונשלנטיות "אם המניה שלנו מזנקת בגלל העסקה עם הרץ, אני רוצה להדגיש שהיא עדיין לא נחתמה". "אם"? "להדגיש"? ובכן, לא ממש מפתיע. זהו מאסק, שבעבר כבר נחקר, נקנס והוזהר על ידי הרשות לניירות ערך. כתבנו כאן שהגאונות שלו לא מסתכמת בכושר ההמצאה, היצירתיות והיכולות שלו בתחום הרכב, במקרה הזה, אלא ביכולת הפנומנלית שלו לטפל במניה. כמו רועה צאן מיומן הוא מוביל את המשקיעים להרפתקאות שהובילו את החברה שלו לשווי לא מוכר בענף הרכב. כמובן הציוץ שלו הביא לנפילת המניה באי־אלו אחוזים, אבל מאסק נראה מלא ביטחון כהרגלו, שגם אם כמה כבשים יברחו - העדר עדיין שייך לו.