שומרי החומות

מסכת המחדלים של שב"ס, שאפשרה את בריחתם של שישה מחבלים מכלא גלבוע, מחייבת לבחון כיצד ניגשים במדינות אחרות לסוגיית השמירה על בתי כלא.
לאורך ההיסטוריה, כדי להקשות על בריחות, בתי כלא מוקמו באזורים מרוחקים, כמו איים. עם הזמן, הרחקה גיאוגרפית הפכה פריבילגיה של מדינות רחבות ידיים, ואפילו הן לא סומכות רק על הרתעת המרחק. למעשה, שילוב של משטר כללים נוקשה ובלתי מתפשר עם אמצעים טכנולוגיים, הוכיח את עצמו כיעיל לא פחות ממכשול פיזי.

בית הסוהר פלורנס שבמדינת קולורדו מאכלס את הגרועים שבפושעים: 22 אחוזים מן האסירים כבר הספיקו בעבר לרצוח אסירים בבתי כלא אחרים, ו־35 אחוזים ניסו לפגוע באסירים או בסוהרים. נוסף על כך, נמצאים בו מארגני הפיצוצים במגדלי התאומים בשנת 1993, מבצע הפיגוע במרתון בוסטון בשנת 2013, שולחי מעטפות הנפץ ואנשי אל־קאעידה והטליבאן.
תכנון המקום, המבוסס על עקרון ההפרדה, הביא בחשבון את האופי הקשה של דייריו, וגם את העובדה שאין למרביתם מה להפסיד. ההפרדה - בין אסיר לאסיר, בין תא לתא, ובין אגף לאגף - נוטלת מן האסירים כל שליטה במתרחש. חלונות התאים תוכננו כך שרואים דרכם רק את השמיים ואת הגגון שמעל לחלון, כדי שאסירים לא יוכלו להסיק ממראה עיניהם את מיקומם במתחם. חלק ניכר מציוד התא, כולל המיטה, הכיסא והשולחן, עשוי מבטון יצוק, ולכיור אין ברז בולט, כדי שלא יימצא בידי אסירים שום חפץ שניתן להשמיש לחפירה, חבלה או תקיפה.

פנאופטיקון מודרני

למרות כל זאת, בפלורנס מוכנים לכל תרחיש. מתחם הכלא גדוש בחיישני תנועה ומצלמות, ומצויד ב־1,400 דלתות פלדה בעלות מנגנון נעילה מרחוק (כלומר, בערך 3 דלתות לכל אסיר!). מעבר לחומות הכלא נמצאת גדר תיל מגולגלת בגובה 3.7 מטרים, מן הסוג שעוצר יחידות חי"ר. המרחב שבין החומות לגדר התיל נשלט על ידי חיישני משקל וקרנות לייזר, ונשמר על ידי כלבי תקיפה.
על אף חשיבות הטכנולוגיה, במערך סידורי הביטחון של פלורנס, המכונה לעיתים "אלקטרז שבהרים", היא רק עוד שכבה מיני רבות. העיקר הוא מניעת השליטה מהאסירים. אם בפלורנס היו שומעים שאסירים ביטחוניים בכלא גלבוע הטרידו סוהרות והעזו לתבוע מהנהלת הכלא להציב באגף סוהרת מסוימת, הם היו חושבים שמישהו בישראל השתגע. אסירי פלורנס אינם שולטים בדבר - לא באוכל שהם אוכלים, לא בלו"ז היומי שלהם ולא בקשר עם העולם החיצון. סוהרים תורנים בחדר השליטה צופים באסירים 24 שעות ביממה.

הדבר היחיד שאסירים בפלורנס יכולים להשפיע עליו הוא חומרת משטר הכליאה: כל דיירי הכלא מסווגים לאחת משש רמות סיכון, וככל שאסיר מתנהג טוב יותר, כך מקילים עימו בהטבות, כמו התעמלות של שעה ביום או ציוד התא בראי (שאינו עשוי מזכוכית, כמובן). כשהעיתונאים הורשו לראשונה לבקר בפלורנס ב־2007, הם ציינו שני דברים שהדהימו אותם - שקט מופתי ותחושה של ביטחון.
האמריקנים אינם היחידים שלא משחקים עם מחבלים ורוצחים ב"בית הבראה". בית הכלא "הדולפין השחור" שברוסיה מתהדר בכך שב־200 שנות פעילות לא ברח ממנו איש. מראשית שנות האלפיים, המקום מיועד לאסירים ששפוטים למאסרי עולם. בכל תא שוכנים בין שניים לארבעה אסירים, והם מבודדים לגמרי מיושבי התאים האחרים. כל אסיר שמוצא מן התא מלווה על ידי סוהר וכלב. כשנחוץ להעביר אסיר מבניין אחד לאחר, הוא מלווה על ידי כמה סוהרים ועיניו מכוסות, כדי שלא יידע כיצד בנוי המתחם ומהם אמצעי השמירה עליו. והדובדבן שבקצפת: סוהר תורן סורק כל תא פעם ברבע שעה!

מנעולים ביומטריים

בכלא רוסי אחר, בעל שם פיוטי לא פחות, "ברבור לבן", לאסירים מותר לנוע מחוץ לתא רק כשהם כפופים, וידיהם משולבות מאחורי הגב. הם מצויים תחת השגחה בלתי פוסקת של מצלמות וידאו, ואם אחד מהם מעז להתקרב אל החלון נשמעת אזעקה. בכל פעם שסוהר מציץ אל התא דרך העינית שבדלת, מחויבים האסירים להיצמד אל הקיר ולהרים את כפות ידיהם הפתוחות, כדי לוודא שאין ברשותם חפץ אסור או מסוכן.

גם מבית הכלא פוצ'ו, מתקן הכליאה הגדול ביותר ביפן, עוד לא נרשמה אף בריחה. בניגוד לאמריקנים, שמייחצנים את המאפיינים של פלורנס, היפנים מעדיפים לשמור את סידורי האבטחה המדויקים של פוצ'ו בסוד. את חלקם בכל זאת לא ניתן להסתיר, למשל, את הפאנלים מהפלסטיק שמסתירים מבחוץ את חלונות התאים, אשר נועדו למנוע תקשורת בין התאים. גם כאן החשיבות המרכזית היא למשטר נהלים נוקשה, שמסדיר כל פרט בחיי האסיר: כיצד עליו ללכת, כיצד להשתמש בשירותים, כיצד לשבת, כיצד למקם חפצים אישיים בתא, כיצד לישון (רק על הגב או על הצד), כיצד ומתי לדבר ולשתוק ואפילו לאן ומתי להסתכל.

אם היפנים ישמעו שאסיר ביטחוני בישראל מעז להרים את קולו על סוהר, או לשפוך עליו מים רותחים כפי שקרה לאחרונה, יחשבו בוודאי שזאת המצאה של דמיון פרוע במיוחד. בשונה ממחבלים בבתי כלא ישראליים שמבלים את זמנם כראות עיניהם, דיירי פוצ'ו, אסירים פליליים וביטחוניים כאחד, מחויבים לעבוד.
בכל שנה, קבוצת מומחים בראשות הקרימינולוג מרסלו אאבי מכינה עבור מועצת אירופה דו"ח השוואתי על שירותי בתי הסוהר של 47 מדינות אירופה, שבו גם פרק על בריחות. על פי ממצאי הדו"ח, דווקא ספרד מצטיינת במספר הבריחות הנמוך ביותר. נוסף על אמצעים אחרים, במתקני הכליאה המאובטחים ביותר שלה, הררה דה לה מנצ'ה ואליקנטה II, שבהם כלואים מחבלים באסקים, נוהגים להעביר אסירים מתא לתא בתדירות גבוהה. בכניסה אל בתי הסוהר האלה מתבצעת בדיקה אלקטרונית, שממנה לא פטורים אפילו עורכי דין ואנשי דת שבאים לבקר את האסירים.

החידושים הטכנולוגיים האחרונים כבר מגיעים לבתי הכלא. גאוותו של מתקן הכליאה הפדרלי באינדיאנה במספר הסוהרים המינימלי - מצלמות שמכסות כל סנטימטר, מנגנוני זיהוי פנים, חיישני תנועה ומנעולים ביומטריים עושים את העבודה במקומם. גם את בעיית השימוש הבלתי חוקי של האסירים בטלפונים ניידים, שממשיכה להטריד את רשויות הכליאה בכל רחבי העולם, אפשר לפתור בזכות טכנולוגיה.

בבתי הסוהר בצרפת הוחרמו בשנת 2017 יותר מ־40 אלף מכשירים ניידים. יש שיראו במספר העצום הזה את הקלות שבהברחת הטלפונים אל מאחורי החומות, ויש שיבחינו בצד השני של המטבע: בזכות סריקות תכופות ואמצעים טכניים שמנטרים ומאתרים אותות ניידים, הצרפתים מצליחים לתפוס את מה שמוברח אל בתי הכלא, בעיקר בידי אנשי סגל מושחתים. מגוון הכלים שפותחו למטרה זו גדול, ובמקומות שבהם הוטמעו במתקני הכליאה - בעיית תקשורת בלתי מבוקרת לא קיימת עוד.