ביוני 2014, עם תחילת התפשטות דאעש בעיראק, אמר לי בייאוש רב מפקד כורדי בחזית הלחימה: ״אפשר למחוץ אותם בתוך שבועיים, אך לאיש אין אינטרס לעשות זאת״. כשפירט את רשימת כל הצדדים שרצו בהתחזקות דאעש, היתה ארה"ב המפתיעה מכולם.
״ממשל אובאמה רוצה לחזק את הרושם שאיראן היא גורם מתון במזרח התיכון", הסביר לי המפקד הכורדי, ״האמריקנים רוצים להתקרב לאיראן וכך היא תוכל להציג עצמה כשותפה למאבק בטרור הסוני. לוושינגטון תהיה עילה להציג את טהרן כגורם שאפשר ורצוי לדבר עימו״. שנה לאחר מכן נחתם הסכם הגרעין עם איראן.
האם גם הממשל הדמוקרטי הנוכחי החליט להפקיר את אפגניסטן בידי כנופיות הקיצונים האסלאמיסטיים הסונים, ה״טליבאן״, כדי שניתן יהיה שוב להציג את איראן כגורם שניתן לבנות עליו במאבק משותף נגד ״הטרור הקיצוני״? האם הנסיגה האמריקנית נועדה לסלול את הדרך לחידוש הסכם הגרעין? חמור מכך: האם משטר הטליבאן באפגניסטן לא יחזק את הטיעון האיראני, שטהרן חייבת לחמש את עצמה גרעינית מפני האיומים הביטחוניים סביבה?
בניסיון להפחית מעוצמת תמונות הנסיגה הכאוטית מקאבול, הסביר ביידן שגם אילו חיילי ארה״ב היו נשארים באפגניסטן המצב שם לא היה משתנה. ביידן אמנם ירש מטראמפ ״הסכם שלום״ עם הטליבאן, שהעניק לו את המסגרת להסגת הכוחות (אף שהטליבאן לא כיבד את רוב עיקרי ההסכם מרגע חתימתו), אך בהכרח עולה השאלה המטרידה: מדוע התעקש הממשל האמריקני לבצע את הנסיגה דווקא כעת ובצורה כה מביכה? באיזה אופן משרתת ״היציאה הווייטנאמית״ מקאבול את האינטרסים האמריקניים בזירה הבינלאומית?
עבור טהרן מדובר במתנה משמיים בעיתוי נפלא: תמונות כוחות צבא אמריקניים נמלטים מובסים ממדינה מוסלמית הן תמריץ נהדר למדיניות ההתפשטות האיראנית, גם אם חזרת הטליבאן לשלטון באפגניסטן עלולה לחזק את הציר האנטי־איראני במזרח התיכון הרחב. ככלות הכל, הטליבאן הם כוח סוני קיצוני, שבעבר נתמך על ידי איחוד האמירויות וסעודיה. היום, עם התרחקות האמירותים והסעודים מכוחות הקיצון האסלאמיסטיים, השושבינה העיקרית של הטאליבאן היא אמירות קטר, מעמודי התווך של ״האחים המוסלמים״ ובעלת ברית של איראן.
אבל במזרח התיכון אינטרסים משתנים כחולותיו הנודדים. האיראנים, כתמיד, ובניגוד מוחלט לאמריקנים, יודעים להוציא את הערמונים מהאש בזמן הנכון: אחרי מתקפת הטרור בספטמבר 2001 נפגשו האיראנים בחשאי עם האמריקנים והעבירו להם מידע מודיעיני על הטליבאן. הם רצו אז בנפילתו. בשנים האחרונות ביקשו האיראנים מהטליבאן לפגוע במטרות אמריקניות באפגניסטן. הפעם הם רצו להאיץ את הנסיגה האמריקנית מהמדינה השכנה. כעת האיראנים ערוכים להשתמש בטליבאן לצורכיהם, ובעיקר לשכנוע המערב שלנוכח האיום המחודש מאפגניסטן, טהרן היא בעלת ברית שכדאי לדבר איתה ולקשור איתה קשרים.
לא מן הנמנע שהנסיגה מאפגניסטן היא חלק מתוכנית ההתקרבות של הממשל הדמוקרטי לאיראן. בווינה המו״מ על חידוש הסכם הגרעין נתקע עוד לפני בחירתו של הנשיא האיראני החדש, ראיסי. המערב הוא זה שיצטרך לוותר, ומול השינוי הגיאו־אסטרטגי שהתרחש השבוע באפגניסטן יהיה קל יותר לתרץ ולהסביר הגמשת עמדות וקבלת תכתיבים איראניים. כנ"ל לגבי האירופים, שחוששים מפני הצפת היבשת שלהם בגלי פליטים. איראן כבר הקימה ״אזור חיץ״ בסמוך לגבול עם אפגניסטן לקליטת פליטים. אירופה תשמח לשלם לאיראנים מחיר גבוה ביותר כדי שאלו יישארו בתחומה. דווקא בעת שבה היה נראה שמשטר האייתוללות האיראני עומד בפני אחת משעות המבחן הקיומיות הרציניות ביותר שלו, הפכה איראן למרוויחה הגדולה ביותר מהנסיגה האמריקנית.
