השמעה
מבחינת ארה"ב, חזרה להסכם עם איראן "תשים את הבעיה הגרעינית בקופסה". בלינקן עם גנץ // צילום: אי.אף.פי

מה שטוב לוושינגטון

עם כינון הממשלה החדשה קיים חשש להתפוררות מדינית • מאחר שבכירי הקואליציה מאמינים שמעמדה של ישראל תלוי רק בוושינגטון, הבריתות והיחסים שבנה נתניהו עלולים לקרוס

במהלך העשור האחרון, לראשונה בתולדותיה, הצליחה ישראל לבנות לעצמה מעמד מדיני חזק באזור ובעולם. היא פיתחה יחסים אסטרטגיים עם מדינות ערב ועם מדינות אגן הים התיכון. היא בנתה יחסים עם מדינות גוש הווישיגראד באיחוד האירופי, שכולל את פולין, הונגריה, צ'כיה וסלובקיה, ויחסים בילטרליים קרובים עם אוסטריה ואיטליה. ההתפתחות הזאת התרחשה בדרך כלל במנותק מהיחסים עם ארה"ב. ישראל התבססה על שני נדבכים: אינטרסים משותפים, ומוכנות לטפח אותם בקפדנות ולאורך זמן.


עכשיו קיימת סבירות גבוהה שההישגים הללו יהיו בנסיגה, אם לא ממש יתאדו; זאת משתי סיבות. ראשית, מרבית חברי הממשלה הנכנסת מבינים את האינטרסים המדיניים של ישראל ככל דבר שמיטיב עם הממשל בוושינגטון, ולא הרבה מעבר לכך. שנית, וכפועל יוצא מהגורם הראשון, חברי הממשלה אינם מעריכים את ההישגים, ועל כן לא ישקיעו משאבים לטפח או לשמר אותם. מה ליאיר לפיד ולסבסטיאן קורץ, הקנצלר הצעיר בווינה? מה לבני גנץ ולז'איר בולסונארו בברזיל?
שר החוץ המיועד יאיר לפיד, כמו גם שר הביטחון בני גנץ, סוברים כי המעמד המדיני והביטחוני של ישראל נגזר מקרבת יחסיה עם וושינגטון, וחשוב לבחון את עתיד המעמד המדיני של ישראל ביחס למדיניות הממשל.


ביום שני הגיע מזכיר המדינה אנתוני בלינקן לגבעת הקפיטול כדי להעיד בפני כמה ועדות. ממפגשיו עם המחוקקים למדנו דבר גדול אחד: בתוך פחות מחצי שנה, ממשל ביידן הצליח לבטל רשמית או מעשית את כל קווי המדיניות של ממשל טראמפ ביחס לישראל ובכלל במזרח התיכון. ב־2019, דונלד טראמפ הכיר בריבונות ישראל ברמת הגולן. כשנשאל בלינקן אם ממשל ביידן גם מכיר בריבונות ישראל ברמה, ענה: "כעניין מעשי, לישראל יש שליטה ברמת הגולן, ללא קשר לסטטוס החוקי שלה, וזה יישאר המצב עד אשר ואם יגיעו הדברים לנקודה כזו מול סוריה, וכל מה שפועל מתוך סוריה כבר לא יהווה איום על ישראל. ואנו בכלל לא קרובים לשם". או בקיצור: לא.


אשר לאיראן, סנאטורים רפובליקנים ודמוקרטים כאחד ביקשו להבין כיצד חזרת ארה"ב להסכם מ־2015 שאיראן לא עמדה בו, תקדם את המטרה למנוע ממנה להשיג נשק גרעיני. הם ביקשו לדעת איך ביטול סנקציות, וחזרה למסלול הנותן לאיראן נתיב ישיר לנשק גרעיני עד 2030, ידרבנו את איראן להסכים להגבלות חדשות ונרחבות יותר על הפעילות הגרעינית שלה - כפי שמבטיח בלינקן. הם גם ביקשו לדעת אם בלינקן יוכל לערוב שביטול סנקציות לא יעביר כסף ישירות לישויות בשליטת משמרות המהפכה.


בלינקן טען בפני הסנאטורים הסקפטיים כי לא משנה מה הבעיה - אם איראן תמשיך להעשיר אורניום לרמת ההעשרה שהיא עושה כיום ובקצב שהיא עושה כיום, אז בקרוב, איראן תהיה במרחק שבועות מיכולת גרעינית צבאית עצמאית.

לא סופר את ישראל


למרות כל זאת, בלינקן לא גרס שיש לפעול צבאית או מדינית מול איראן. הוא הבהיר כי לנוכח ממדי האיום ודחיפותו, על ארה"ב לחזור להסכם מ־2015 כדי "לשים את הבעיה הגרעינית בקופסה", כלומר לבטל את הסנקציות ולטעון שיש הסכם. מה שיהיה, יהיה.
דבריו העידו שהממשל לא סופר את ישראל. הרי ימים ספורים לפני שהגיע לסנאט, בלינקן נפגש בלשכתו עם "חברו" גנץ.


מול איראן, ישראל בנתה ברית אינטרסים עם מדינות המפרץ הערביות. הממשל כל כך עוין לברית הזאת, שהוא פתח חזית מול ערב הסעודית. הוא מסרב להשתמש במונח "הסכמי אברהם", ולחץ על חברי הברית להביע תמיכה בחמאס ב"שומר החומות" - דבר שלא קרה, יש להניח בין השאר בזכות פעילות דיפלומטית אינטנסיבית של ראש הממשלה היוצא.
בהתחשב ברוח הנושבת מהממשל האמריקני, האם יהיה נוח לממשלת הטלאים הנכנסת לשמר את היחסים עם סודאן, בחריין, האמירויות, מרוקו וערב הסעודית מול איראן, כאשר הממשל מתנגד?
וישנה כמובן ירושלים. ביום שני הביעו 16 סנאטורים רפובליקנים בפני הנשיא ביידן דאגה והתנגדות נחרצת לכוונת הממשל לפתוח קונסוליה לרשות הפלשתינית בירושלים, במקביל לפתיחה מחדש של משרד האינטרסים של אש"ף בוושינגטון. שני הצעדים, הם הבהירו, מנוגדים לחוקים אמריקניים תקפים.

האם הממשל ישנה את עמדתו? רק אם ייתקל בהתנגדות גדולה מאוד.
אבל מי יתנגד? ממשלה שתלויה ברע"מ, בעבודה ובמרצ? שרת התחבורה המיועדת מרב מיכאלי כבר הודיעה כי תקצץ מיליארד וחצי שקלים מתקציב התחבורה ביו"ש. מנסור עבאס יודיע שפתיחת קונסוליה לישות זרה ועוינת בירושלים לא מתקבלת על הדעת?


אורבן לא נאה לו


אחד ההישגים הגדולים של ישראל בשנים האחרונות היה בניית יחסים בילטרליים עם מדינות אירופה. היחסים הללו מנעו מראשי האיחוד בבריסל להוציא גינויים נגד ישראל בשם האיחוד האירופי. מדובר בנכס מדיני יקר ערך עבור ישראל. האיש המרכזי בבלימת היוזמות האנטי־ישראליות היה ראש ממשלת הונגריה הימני והלאומן, ויקטור אורבן.
הפוליטיקאי הישראלי העוין ביותר ליחסי ישראל־הונגריה לאחרונה היה יאיר לפיד. הוא כינה את ביקורו של אורבן בארץ "ביזיון"; טען שאורבן שיבח את אדמירל הורטי, מנהיג הונגריה ששיתף פעולה עם הגרמנים. כמו ראשי הקהילה היהודית האמריקנית, לפיד עוין מנהיגים לאומנים גם כאשר מדובר בבעלי ברית של ישראל, והוא צפוי במקרה הטוב להתעלם מהקשרים שנרקמו בין ישראל לאותן מדינות. בכך יפגע ביכולתה של ישראל לטרפד את המהלכים האנטי־ישראליים שמקורם בבריסל.


גם במקרה שנפתלי בנט ירצה לקדם מדיניות אחרת, אין לו יכולת. אמנם תהיה ממשלה פריטטית, אבל לא ברור איך יהיה לימין וטו על מהלכי השמאל. כלל לא מובטח שישראל ביתנו תצביע עם בנט וסער בנושאים מדיניים וביטחוניים.
והיה וכן יהיה איזון, משמעות הדבר היא שבנט יוכל במקרה הטוב רק לבלום יוזמות של לפיד. ואם בנט ינסה לקדם מדיניות הפוכה, שנועדה לשמר במידה זו או אחרת את מעמדה המדיני של ישראל, או משהו מהישגי העשור האחרון, הוא ימצא את עצמו תחת דליי שופכין משותפיו בקואליציה ומהתקשורת.
ללא תנועה ציבורית רחבה התומכת בראש הממשלה, בנט - כמו גדעון סער - ימצא את עצמו מול ברירת שמשון אידיאולוגית: אימוץ האידיאולוגיה והמדיניות של השמאל, כפי שעשו לפניו אריק שרון, אהוד אולמרט וציפי לבני, לבין פרישה מהממשלה ומהחיים הפוליטיים.


אם בתוך פחות מחצי שנה ממשל ביידן הספיק לפרום את כל ההישגים המדיניים של ישראל מול ממשל טראמפ, סביר מאוד שממשלת לפיד־בנט תפורר את המעמד המדיני של ישראל, שאותו יירשו מבנימין נתניהו. זה עלול לקרות בתוך זמן קצר יותר ממה שמשערים.