המנגנון המערבי שעלול להחריב את עצמו

ספרינגפילד, אוהיו, אינה ניו יורק, ואפילו לא פתח תקווה. סתם עיר בת 55 אלף תושבים בחגורת החלודה (שנקראה פעם חגורת הברזל), הטריטוריה שהכריעה את שתי מערכות הבחירות האחרונות, ובסבירות גבוהה למדי תכריע גם את אלו הקרובות.

אבל מלבד תושבי העיר יש כיום בספרינגפילד גם כ־20 אלף מהגרים, שהגיעו אליה בתקופת ממשל ביידן. בניגוד למחשבה הישראלית האינטואיטיבית, בהתבסס על ההגירה באירופה ואצלנו, לא הפשיעה מטרידה את תושבי ספרינגפילד, אלא מחיר הדיור שהרקיע שחקים בגלל המהגרים הבלתי חוקיים ובגלל המשרות שלא משתלם להעסיק בהן תושבים, משום שהמהגר הבלתי חוקי ייקח פחות משכר מינימום.

את הסיפור של ספרינגפילד סיפר ג'יי די ואנס, סגן הנשיא המיועד של טראמפ, בנאומו בשבוע שעבר בכנס "השמרנות הלאומית", וזה למעשה הסיפור של ארה"ב בימי ביידן.

תנועת "השמרנות הלאומית" עדיין בחיתוליה, אבל היא ככל הנראה חוד החנית האינטלקטואלי של תנועת Make America Great Again, וההשפעות שלה יגיעו גם לכאן, לשוק הדעות, לאידיאולוגיה השמרנית, לתפיסת הקפיטליזם במאה ה־21, וכמובן לפוליטיקה המקומית. ב־2016 המילים "חוד חנית אינטלקטואלי" ו־MAGA לא הסתדרו היטב יחד. התנועה של טראמפ התחילה כהלך רוח, כייצוג הולם לאווירה הכללית של מיאוס מהפוליטיקאים, מהביורוקרטיה, מהשיטה, מהדיפ סטייט. מיאוס מהכלכלה של וול־סטריט ומהעברת המפעלים לסין. מיאוס מההגירה שמייאשת את בני הצווארון הכחול, מעמד הפועלים האמריקני. זה עבד פעם אחת, זה לא עבד בפעם השנייה.

הרבה מים עברו במיסיסיפי מאז, וואנס הוא מקרה מייצג של הגל השני של MAGA. ב־2016, וגם ב־2020, הוא לא תמך בטראמפ, בלשון המעטה, ראה בו סכנה. היום הוא סגנו המיועד. הוא יליד 1984, נציג אותנטי של חגורת החלודה. לא נולד עם כפית זהב בפה, מקסימום פלסטיק. כשהיה בן שנתיים, הוריו התגרשו. אבא נעלם, אמא נאבקה בהתמכרות לסמים, הוא גדל אצל סבא וסבתא, התגייס למארינס והגיע ללמוד משפטים באוניברסיטת ייל. אחד מבני כיתתו שם היה ויווק רמאסוואמי, עוד נשוב אליו.

ואנס שייך לדור השני של תנועת ה־MAGA, שהופך את האינסטינקטים, את השליפות, את הקומון סנס של טראמפ למשנה סדורה. ומה ואנס רוצה? כלכלה שתפעל לטובת העובד האמריקני

אחרי האוניברסיטה החל ואנס קריירה כיזם הון־סיכון יחד עם פיטר ת'יל, ובמקביל כתב את ספר זיכרונותיו. הסיפור של ואנס הוא התגשמות החלום האמריקני הקלאסי. אבל העניין הוא שבארה"ב של היום כבר כמעט אין מודלים כמו ואנס.

אבל זה לא רק סיפורו האישי. ואנס שייך לדור השני של תנועת ה־MAGA שהופך את האינסטינקטים, את השליפות, את הקומון סנס של טראמפ למשנה סדורה. ומה ואנס רוצה? כלכלה שתפעל לטובת העובד האמריקני. סגן הנשיא הרפובליקני העתידי, המפלגה של הקפיטליזם הניאו־ליברלי, תומך בפירוק מונופולים ובהשבת הייצור לארה"ב. הוא מחפש מדינה שבמקום לתמוך ביצירת משברים חברתיים סביב טיפולי המרת מין לקטינים וספורטאים ממין זכר בתחרויות לנשים, תתעסק בפתרון הבעיות החברתיות האמיתיות של ארה"ב. הוא לא רוצה לצאת למלחמה עם סין, אבל גם לא רוצה שארה"ב תייצר בה משהו או תאפשר לה יתרון כלכלי על חשבון העובד האמריקני.

אולם כדי להבין את המהפכה במפלגה הרפובליקנית, צריך להקשיב לנאומו המופתי של ויווק רמאסוואמי. איש הייטק, מיליארדר, בן למהגרים טמילים. גם הוא התחיל במעמד הפועלים של אוהיו, גם הוא טיפס במעלה הסולם.

הניאו־ליברליזם פשט את הרגל. הניאו־ליברלים, קלינטון או בוש או אפילו חלילה אובמה, התחייבו להגדיל את הכלכלה בכל מחיר, גם אם זה דורס את העובד האמריקני. ההנחה השנייה היתה שהדמוקרטיה המערבית תחלחל באמצעות סחר והשקעה כלכלית במדינות לא דמוקרטיות. זוכרים את "הלקסוס ועץ הזית" של תומס פרידמן? מעבר להתפכחות בכל הקשור לאזורנו, פרידמן קבע בספר כי מלחמות לא תפרוצנה בין מדינות שיש בהן סניפי מקדונלד'ס. אז ברוסיה ובאוקראינה אכלו ביג מקס.

והשאלה שנותרה היא מה החלופה. השמרנות הלאומית האמריקנית היא תנועת גג המייצגת כיום בעצם שני זרמים שונים, וזה כמובן ישפיע גם עלינו מהר מהצפוי - ה"ליברטריאן" וה"פרוטקציוניסט". כן, זה נשמע טוב יותר באנגלית, אבל שני הזרמים שואפים לדברים דומים מסיבות שונות. MAGA רוצה להוציא את העסקים האמריקניים מסין: הליברטריאן - כי סין היא אויב לאומי של ארה"ב, ואת העסקים צריך לעשות עם בעלות ברית בלבד; הפרוטקציוניסט - כי אמריקה צריכה לדאוג לעובדים שלה בבית, גם אם על חשבון הכלכלה.

טראמפ רוצה לעצור את ההגירה הבלתי חוקית? סיעה אחת, של ויווק, רוצה אזרחים, גם מהגרים, שתומכים ברעיונות המייסדים של ארה"ב, עם מבחני אזרחות והוכחת נאמנות ואחר כך - ברוכים הבאים. הסיעה של ואנס לא רוצה תחרות לעובדים האמריקנים.

נייר הלקמוס הגדול הוא על אמריקה עצמה. הסיעה הליברטריאנית ממשיכה להתייחס לחוקה ולמגילת העצמאות כמגדירות הלאומיות האמריקנית, האומה המבוססת על רעיון בלבד. קחו כמשל את ואנס, שהשקיע רבע נאום כדי להסביר למה אמריקנים הם עם. אומה שעוצבה בחוויות משותפות, ששפתה משותפת, לאום ככל הלאומים - והיחס לחדשים שזה מקרוב באו, בהתאם.
טראמפ מצליח להחזיק את שני הזרמים ביחד, אולי היחיד שמסוגל לעשות זאת. ואנס פרוטקציוניסט כה מושבע, שטראמפ נראה לצידו כמו וורן באפט. ואנס רוצה פירוק מונופולים, ועוד רגולציה כדי לעזור לעובדים. ויווק הליברטריאן, חברו ובר פלוגתא של ואנס, מסכם את הנאום באמירה אחת. הפרוטקציוניסטים סוברים שעוד רגולציה לעזור לעובדים זה מעולה. וברגע שהם ישלטו בממסד, הם רוצים מדינת רווחה ימנית.

אבל כדי לייבש את הביצה ולהוריד את כוחו של הדיפ סטייט, צריך לקחת את הביורוקרטיה, את מנגנוני מדינת הרווחה המושחתים והמסורבלים, "לשרוף אותם, ואז לשרוף את השאריות".

ויווק מזהה שהבעיה האמיתית במערב היא הביורוקרטיה המפלצתית. תרחיש שמגשים כמעט אחד לאחד את האזהרה של מקס ובר. הביורוקרטיה התעצמה כל כך, עד שהיא מקריסה את המדינות שאותן היא אמורה לשרת. המשפטנים בשירות הציבורי עובדים נגד הממשלה - בארה"ב, באיחוד האירופי ובישראל. החנק המשפטי־פקידותי נותן לציר הרשע יתרון עצום במאבק העולמי. זה הכיוון שהימין המערבי הולך אליו.