כזה עוד לא שמעתם: המלכה החדשה של האופרה העולמית

ביום שישי לפני שבועיים התגודדה קבוצת מעריצים ברחבה שלפני בית האופרה של רומא. הם הקיפו את הכוכבת הראשית - ליזט אורופזה - שיצאה, כמנהגה אחרי כל מופע, כדי לחלק חתימות, להצטלם, וגם להתחבק עם מי שיצאו מעוד הופעה בלתי נשכחת שלה. אורופזה, אמריקנית בת 40, במקור מניו אורלינס, בת להורים שהיגרו מקובה, הפציעה בשנים האחרונות והפכה לסופרסטאר חדשה בשמי האופרה העולמית. היא ממש לא דומה לסטריאוטיפים הישנים על עולם האופרה.

למעשה, היא הטרנדיות במלוא הדרה - בין היתר, היא טבעונית שרצה מרתונים, נגישה ולא מתנשאת. יש לה כל הנתונים כדי להציב את היקום המופלא של האופרה במקום המתאים לו, ולהעניק לו את מידת הפופולריות הראויה.

זאת הפעם השנייה בשנה האחרונה שאני רואה את אורופזה בהופעה חיה, למרבית הצער צריך לטוס לאירופה לשם כך, אבל בכל פעם שהיא פותחת את הפה הקהל מוכה בשוק. היכולות הקוליות שלה הפכו אותה למלכה העולמית של מה שמכונה סופרן קולורטורה, שזו היכולת ללהטט באקרובטיות בין הצלילים. אורופזה מטפסת גבוה ומקפצת בין הסולמות באופן מכשף, כאילו בקלי קלות. גון הקול שלה מזכיר בחלקו את הדיווה ההיסטורית של עולם האופרה - מריה קאלאס, שאליה משווים אותה רבים בהערצה רבה. אבל בניגוד לאופרה של פעם, היום לא מספיק לשיר, חייבים גם לדעת לשחק. ואורופזה מגלמת את התפקידים על הבמה בכישרון ובתשוקה.

האופרה של רומא העלתה לפני כשבועיים את האופרה "לה סונמבולה", הסהרורית, של וינצ'נזו בליני. זו אופרה יפה עם סוף טוב, שנכתבה לפני כ־200 שנה. היא תובענית מאוד כלפי זמרת הסופרן הראשית שבה, אבל היא ממש לא מהמפורסמות ומהפופולריות ביותר. גם באיטליה הקהל מגיע להפקה שכזו רק בגלל הכוכבים שמופיעים בה. ואכן, מרחבי איטליה ואירופה נהרו לשמוע את ליזט ולהתמוגג. הפרמיירה אפילו הוקלטה ושודרה ברדיו וביוטיוב.

החיים עצמם

בקיץ ראיתי את אורופזה בביצוע קונצרטנטי של אופרה שכיכבה בעבר במערכון היסטורי של חבורת לול - "לוצ'יה דה לה מרמור". צחוק צחוק, אבל לוצ'יה שחיבר גאטנו דוניצטי היא אופרה יפהפייה עם דרמה גדולה וסוף טרגי. היא ממחישה עד כמה - למרות העובדה שעולם האופרה נשמע כה מרוחק, היסטורי ואליטיסטי - הוא טובל עדיין בחיים עצמם.

הסצנה שבה לוצ'יה המסכנה יוצאת מדעתה, רוצחת את בעלה הטרי ושוקעת בהזיות, יכולה לככב בספרי הדרכה לפסיכולוגים מודרניים, אבל דוניצטי הפך אותה למוזיקה ולדרמה מהיפות ביותר ברפרטואר. ליזט מפורסמת במיוחד בביצוע של האופרה הזו, שדורשת יכולות קוליות קיצוניות ומשחק דרמטי. היא מגישה את החיים האלה מבלי להשאיר אף אחד בקהל אדיש.

אורופזה: "נכון שקשה לרבים לשבת שלוש שעות באופרה, אבל עובדה שכולנו יושבים שעות מול נטפליקס. כשמרותקים למשהו אפשר לשבת לאין קץ, וזה נכון גם לאופרה, אם היא מונגשת נכון"

בתוך עולם האופרה צמח בסוף המאה ה־19 זרם שנקרא "החיים עצמם" - ה"וריזמו". מלחינים שונים ניסו להביא גם את הסיפורים של פשוטי העם ולחרוג מההגבלות ששלטו בגישה שרווחה עד אז - ה"בל קנטו". כך צמחו סיפורים על דרמת קנאה ורצח בלהקת שחקנים באופרה "פליאצ'י", על חבורת צעירים קפואה ומרוששת בפריז ב"לה בוהם" של פוצ'יני, וגם דרמות אנושיות על רקע הדיכוי הפוליטי של איטליה, כמו ב"טוסקה" של פוצ'יני. אבל גם לפני ה"וריזמו" שלטו החיים עצמם בסיפורי האופרה. ורדי, למשל, כתב מוזיקה שעודדה לאיחוד איטליה ולסיום הכיבוש האוסטרו־הונגרי, סביב מחצית המאה ה־19. הוא הציב את נס המרד המוזיקלי בפיה של מקהלת עבדים עברים, ששרה בבבל, באופרה "נבוקו".

בין לבין, מאז התגבשו האופרות במאה ה־18 ועד לתחילת המאה ה־20, המוזיקה שבאופרה הגיעה לשיאי יופי שלא נכבשו עד היום. ומי שיש לו סבלנות לחדור לפלנטה הזו מגלה שהטעם האנושי לא השתנה גם במוזיקה, כמו ביתר סוגי האמנות. הוכחה לכך ניכרת ברומא עצמה, שבה המונים מכל העולם מחפשים את היופי הנצחי. הם עוברים ממוזיאון למוזיאון, מכיכר לכיכר, מתפעמים מיצירות מופלאות של ציירים ופסלים בני מאות שנים - מיכלאנג'לו, קאראווג'ו, ברניני. הציורים, הפסלים והארכיטקטורה הנשגבים, כמו הצלילים, נוגעים לנו בנשמה, אז כמו היום.

מהמעיין המוזיקלי הגאוני של המוזיקה הקלאסית כבר שתו יוצרים מודרניים כמו פול מקרטני ופול סיימון. שניהם נטלו מיוהאן סבסטיאן באך מוטיבים קצרים, שאותם פיתחו לשירים מופלאים. מקרטני הכניס את באך לביטלס, למשל ב"יסטרדי" ו"בלקבירד". סיימון בנה את "גשר על מים סוערים" ו"אמריקן טיון" על מנגינה של באך. והנה באופרה, המעיין הקלאסי מגיע לביטוי רב־חושי - מורכב אבל יפהפייה ומנחם, דוחק את הקול האנושי לשיאי השיאים ומרגש עד אין קץ.

פוליטיקה ואופרה

במטוס חזרה מרומא פגשתי שני ישראלים שחזרו זה עתה מנאפולי. שם התפעמו מהכוכבת הרוסיה במקור - אנה נטרבקו, שהופיעה באופרה "לה ג'וקונדה". השניים טסים אחרי נטרבקו לקצות אירופה. כמוהם פגשתי ישראלית צעירה שערב 7 באוקטובר היתה בברלין, מתמוססת, בין היתר, מזמרת המצו סופרן היפהפייה אלינה גראנצ'ה.

היא מנהלת דיאלוג מתמיד עם הקהל שלה ברשתות החברתיות ומקפידה להיפגש איתו בתום כל מופע. צריך להביט על לוח הזמנים שלה כדי להבין עד כמה היא מבוקשת ועד כמה האופרה חיה ובועטת

זה לא שאין אופרה טובה בארץ, בית האופרה בתל אביב מעלה הפקות יצירתיות ומוקפדות, מעודד זמרים ישראלים ומגיע לקהל צעיר יותר ויותר. אבל אין לו כסף להביא את הקאסטים הטובים ביותר, את הכוכבים שהיכולות שלהם עושות את כל ההבדל.

אנה נטרבקו דווקא היתה בארץ לפני כשנה וחצי, ממלאת את היכל התרבות בתל אביב. אבל זה התרחש רק אחרי שהתפנה לה היומן, כאשר ה"מטרופוליטן אופרה" - ה"מאט" של ניו יורק, אחד מבתי האופרה הנחשבים בעולם, ביטל לה שתי הפקות. הוא טען שהיא לא גינתה בצורה משכנעת מספיק את פוטין ורוסיה סביב הפלישה לאוקראינה. נטרבקו גינתה גם גינתה, אבל זה לא הספיק לאינקוויזיטורים הפרוגרסיביים של המאט, שהדגימו עד כמה הצביעות האנושית ממשיכה להשפיע גם על הפוליטיקה של עולם האופרה המודרני.

נטרבקו היא באמת זמרת נפלאה, אם כי כבר עברה את שיאה. ליזט אורופזה, לעומת זאת, היא הדבר הבא. צריך להביט על לוח הזמנים שלה כדי להבין עד כמה היא מבוקשת ועד כמה האופרה חיה ובועטת. היא מופיעה בקצב מסחרר כמעט בכל העולם - היום - שישי - בפריז, בעוד שלושה ימים בלה סקאלה במילאנו, שלושה ימים אחר כך - ברצלונה, אחר כך, בין היתר, גרמניה, לונדון, ניו יורק, סיאול, טוקיו, טייוואן וחזרה לאירופה. ומי שירצה לראות אותה באחד התפקידים הכי פופולריים - כוויולטה ב"לה טרוויאטה" של ורדי, שיחפש כרטיסים ליולי בנאפולי, איטליה.

אורופזה צמחה מקצועית באותו מאט של ניו יורק, אחרי שזכתה למלגת לימודים שם, בערך בגיל 20. אחר כך שרה תפקידים קטנים בניו יורק ותפקידים גדולים בערים אחרות בארה"ב. היא רצה לאודישנים לאין קץ, עד שהתחילה להיות מוזמנת לאירופה ושרה בבתי אופרה שונים, עד שלפתע התגלתה והפכה לכוכבת־על בווינה, בפריז, בספרד, באיטליה ומשם ביתר העולם.

היא מאוד אמריקנית בגינונים, בחמימות, בדיבור בגובה העיניים. אבל כשהיא מתראיינת באיטלקית ובצרפתית שוטפת, וכמובן גם בספרדית, נחשפים מרכיבים נוספים באישיות ובכישרונות המגוונים שלה. היא מאוהבת בשפה הצרפתית והוציאה אלבום של יצירות מלחינים איטלקים שכתבו בצרפתית. היא מנהלת דיאלוג מתמיד עם הקהל שלה, בין היתר ברשתות החברתיות, ומקפידה להיפגש איתו בתום כל מופע. חשוב לה להתחבר ישירות למעריצים, ואלו מגיבים בהתאם - שיטוט מהיר באתר האינטרנט שלה מסגיר את כמות הראיונות ותשומת הלב האדירה שהיא מקבלת עכשיו בעולם. אכן - מלכת האופרה.