למה לא מספרים לכם שאנחנו מפרקים להם ת'צורה?

"אתה מדבר עם מילואימניקים, אומרים לך – 'אנחנו מפרקים להם את הצורה'. אז קודם כל למה הדבר הזה לא משווק לנו כמו שצריך? מה באמת קורה בשטח?", את התהייה הזו השמיע לתומו מגיש חדשות 12 דני קושמרו באוזני הצופים ואחד הפרשנים באולפן, אלוף (מיל') ישראל זיו.

באמת למה? ומיהו המשווק העלום? אם צה"ל אכן עושה חיל במלחמתו בעזה, הרי זו תעלומה גמורה מדוע אין לניצחון הזה ביטוי בכותרות הראשיות, בעמודי השער, במאמרי המערכת, במונולוג הפתיחה, בהרכב הפרשנים באולפנים ובעלי הטורים.

הייתכן כי למערכות ערוצי הטלוויזיה והעיתונים לא מגיע מידע אמין, אין ברשותם כתבי שטח, חברים במילואים או צאצאים בסדיר שיספרו להם מה קורה בשטח? האם אין להם יכולת טכנית להפיץ את המידע הזה? האם הם נאלצים בצוק העיתים לתפוס מילואימניק מזדמן כדי שזה יפרוץ את מחסום הבורות וידליף שהמלחמה דווקא עולה יפה?

ייתכן ששיווק הניצחון עלול להיקלע לקשיים אם בוחרים במישהו כמו ישראל זיו להיות איש המכירות. זיו היה בטנטרום של שליליות כבר שבוע מתחילת המלחמה, כאשר נשא בתוכנית אחרת של חדשות 12 נאום ארוך (שלא נתקל בהתנגדות מצד המגיש) בנוגע לאוזלת היד המקוממת של הממשלה ושל ראש הממשלה. כמו פרשנים רמי דרג אחרים, בילה זיו את החודשים שלפני המלחמה בהפגנות נגד הרפורמה המשפטית. אולי מי שדיבר במהלך תקופת המחאה על דיקטטורה ואף היה ממלביני הסרבנות – לא מתאים כל כך לשיווק הצלחות, אבל זו רק תיאוריה.

מכל מקום, לא לבקר את קושמרו ודומיו התכנסנו כאן, אלא כדי לענות לשאלתו ולסייע לו לשווק את "הדבר הזה" – כלומר את ה"מפרקים להם את הצורה", בשלל דרכים שיכולות להתאים לכל כלי תקשורת על פי דרכו. אם כמובן מתחשק לכלי התקשורת לשווק ניצחון. הטכנולוגיה קיימת.

הדרך הפשוטה והמובנת מאליה היא להסתמך על דיווחי צה"ל, ראש הממשלה ושר הביטחון. אלה מקפידים לעדכן על הישגי צה"ל. "18 גדודי חמאס פורקו ואינם מתפקדים במסגרות צבאיות", הודיע שר הביטחון השבוע. "יחיא סינוואר נמצא במנוסה מצה"ל. הוא עובר ממסתור למסתור ולא מצליח לתקשר עם כוחותיו".

דיווח יומי שגרתי של דובר צה"ל מהשבוע מונה חיסול עשרות מחבלים, עשרות עצורים, החרמה של אמצעי לחימה, מיליוני שקלים במזומן והשמדת מבנים. כדי להשביח את האייטם אפשר להיעזר במאמר המערכת של ה"וול סטריט ג'ורנל" שקובע: "אולי החמצתם את זה בגלל התבוסתנות התקשורתית, אבל ישראל מנצחת במלחמה שלה בעזה". אפשר להוסיף את ג'ון ספנסר, ראש תחום לוחמה אורבנית בווסט־פוינט שמתפעל מקצב ההתקדמות של צה"ל במנהרות, שהוא "מהיר באופן היסטורי ולא ניתן להשוות את ישראל במערכה הזאת לשום דבר בהיסטוריה הצבאית המודרנית".

המספרים גם הם מעידים על "מפרקים להם את הצורה": כרבע ממחבלי חמאס חוסלו (9,800) ועוד רבע - נפגעו והוצאו ממעגל הלחימה. כ־45% מהבניינים ברצועת עזה הפכו לדרגות שונות של עיי חורבות. מתוך 700 קילומטר של מנהרות – כ־30% הושמדו או נמצאים בשליטת צה"ל. הירי הרקטי מעזה פחת ב־90% - וכל זה מנתונים שהביאו גם חדשות 12 בכבודן ובעצמן.

אם צה"ל אכן עושה חיל במלחמתו בעזה, הרי שזו תעלומה גמורה מדוע אין להצלחה ביטוי בקרב פרשנים באולפנים וכותבי הטורים. הייתכן שלא מגיע מידע אמין לכלי התקשורת?

מי שלא מסתפק בדיווחים יבשים יכול לעיין בתמונות ובסרטונים מהשטח. בשיירות של עזתים בורחים מבתיהם דרומה לרפיח. ברקע – בתים חרבים ופטריות עשן. הקרבות בערים נראים כמו תרגילים של לחימה בשטח בנוי, באתר אימונים שכל יחידות צה"ל כבר חרשו עליו. ברשת מסתובבות תמונות לוויין של חאן יונס לפני ואחרי. גם בצילומים מהקרקע אפשר לראות נוף קדומים נרחב שעד לפני ארבעה חודשים היה עיר, ומשטחי חול שבעבר הקרוב היו כביש מרובה נתיבים. ויש כמובן גם מקומות שנבנים, אם אפשר לקרוא להקמת עיר האוהלים ברפיח "בנייה".

לא מספיק? אפשר להסתכל על מפת רצועת עזה ולראות את התקדמות הכוחות הישראליים לאורך ולרוחב הרצועה. אפשר להתעדכן בסרטוני הפיצוצים היומיים. לא מדובר במיני־פיצוץ מבוקר, כנהוג בבדיחה שנקראת "הרס בתי מחבלים" ביהודה ושומרון, שבמהותה היא רמונט של כמה חדרים.

בעזה מורידים כמה בניינים בבת אחת. אלה תמונות פוטוגניות מאוד, ויש הגורסים שפיצוץ של בית בחאן יונס מענג אפילו יותר מהפרצוף של ישראל זיו או ממכתב למנויי "הארץ" שמקונן על "ממדי ההרס והחורבן בעזה". ההרס והחורבן הם לא נזק משני. הם אחת ממטרות המלחמה, וכך צריך להיות.

אם כל זה לא מספק את הסחורה, אפשר להרחיב את היכרות המערכות עם לוחמי צה"ל, ובעיקר עם המילואימניקים. בניגוד לחיילים סדירים, לאלה יש פחות מעצורים בכל הנוגע לאוורור דעותיהם. הם ישאירו אחריהם כתובות גרפיטי שלא נושאות חן בעיני הקצונה הבכירה, יבקשו מהרמטכ"ל, משר הביטחון ומראש הממשלה להמשיך להילחם, יצעקו "שמע ישראל" לפני שהם מפוצצים שכונה (גם את זה הקצונה הבכירה אסרה. נראה אם האיסור יתפוס). פצועים מבקשים לחזור ולהילחם. ועוד לא קמה תנועת "שלום עכשיו" של מילואימניקים שדורשים נסיגה.

זו התנהגות של מי שיודע, על סמך ניסיונו מהשטח, שצה"ל מצליח במשימתו ושהניצחון הוא בהישג יד. הלוחמים רוצים להיות שותפים לניצחון הזה, והם גם רוצים לשווק אותו. כל לוחם שנכנס לבית עזתי מוצא שם עדויות לכוונות הרצחניות של יושביו כלפי יהודים, ולכן בהכרח חש גאווה כאשר הוא מחריב אותו. החיילים יודעים למי הם מפרקים את הצורה ועל מה הם מוסרים את נפשם, טוב יותר אפילו מלשעברים שהבטיחו שחמאס מורתע.

אם המילואימניקים מתלוננים - זה כאשר הם חשים שמצרים את צעדיהם. אם הם מגייסים תרומות - זה כדי לשפר ציוד להמשך הלחימה, לא כדי להדפיס שלטים שדורשים דיונים על היום שאחרי. וכשהם חוזרים הביתה להתרעננות, חזרה לשגרה ואימונים לקראת מערכה אפשרית בצפון - הם חוזרים כמנצחים במלחמה שאין להם ספק לגבי צדקתה. זו לחימה שקל מאוד לשווק לציבור הישראלי. צריך רק לפנות לאנשים הנכונים.