"לפעמים ציוץ יכול להחליף פצצה": דובר צה"ל בערבית חושף את סודות המקצוע

ב־17 באוקטובר, בשעה 18:59, נדמה היה כי פני המלחמה משתנים, ולא לטובתנו, כאשר רקטה התפוצצה בביה"ח "אל־מעמדאני" שבשכונת זייתון שבעזה. כתבי תחנת הטלוויזיה "אל־ג'זירה" היו מהראשונים שהגיעו לאזור, ומשם הפיצו לעולם שצה"ל גרם למותם של מאות חפים מפשע. חלפו שעות עד שישראל מסרה תגובה רשמית, אבל זו היתה ממוקדת ולא השאירה פינות פתוחות. דובר צה"ל, תא"ל דניאל הגרי, הציג צילומים והקלטות שהוכיחו שחור על גבי מסך שזו היתה תאונת עבודה משיגור כושל של הג'יהאד האסלאמי, ולא מכת מחץ ישראלית, אכזרית במיוחד.

מייד אחריו עלה סא"ל אביחי אדרעי, ראש תחום תקשורת ערבית בדובר צה"ל, והציג בכל תחנות השידור הערביות את הראיות בערבית צחה ונחושה. הצבא לא רק נלחם בסמטאותיה הצרות של חאן יונס, אלא גם בהסברה מול קהל בדרך כלל עוין וחסר סבלנות.

"כל הערוצים בעולם הערבי - מ'אל־ג'זירה' הקטארי ועד 'אל־משהד' האמירותי - שידרו בלייב את דברי דובר צה"ל, המגובים בעובדות ובהקלטות אודיו, איך צה"ל כלל לא קשור לאירוע", מספר סא"ל אדרעי על אותו ערב. "האם הצלחנו לשכנע במאה אחוז את דעת הקהל העולמית? לא. האם הצלחנו לייצר הבנה שחמאס משקרים? כן. דחיל רבאק - איך אלף נהרגו ממכתש כזה קטן בחניית בית החולים? אנשים עבדו כאן לילה שלם כדי להפיק את מסיבת העיתונאים באנגלית, בצרפתית, בערבית, בפרסית ובעברית, כי כשהתגייסתי לימדו אותי בשיעורי 'מבוא לחיזבאללה' שלתקשורת אינסוף קנים ושפגיעתה רעה כקליע. שלב אותה בביצוע משימתך. זו האג'נדה".

כבר 18 שנה שסא"ל אדרעי (41) שולט בתחום ההסברה הערבית בדובר צה"ל. ב־2005 השתחרר מהתפקיד רס"ן איתן ערוסי, שרגע לפני שעזב, בחודש ספטמבר, היה צריך להסביר תאונת עבודה נוספת של חמאס, שבה ביקשו להפיל עלינו את התיק. אז נהרגו בפיצוץ 18 מחבלים במצעד שנערך בשכונת ג'בליה. בדו"צ לא ידעו מהיכן ימצאו מחליף לערוסי, אז ברגע האחרון שלפו את אדרעי בן ה־23 ממשרדו ביחידת 8200.

במשך שנים היה שייך דובר צה"ל לאגף המודיעין והועבר לאגף המבצעים כדי להדגיש שהתיווך התקשורתי הוא חלק מהמאמץ המבצעי של הצבא. תפקידו לייצר לגיטימציה לפעולות צבאיות, בעיקר מול קהלים מתונים בעולם הערבי. עובדה שבאמירויות לא מתמקדים בצה"ל בחודשים האחרונים והסיקור, אם קיים, מתבסס בעיקר על מידע אינפורמטיבי ולא על דעות מתלהמות.

אלפי רקטות התעופפו מאז שסא"ל אדרעי נכנס למשרדו. היום המלחמה ההסברתית לא מתקיימת רק ברשתות הטלוויזיה ובעיתונות המסורתית, והיא מתפשטת במהירות לעמודי הפייסבוק, לרשת X (טוויטר לשעבר) ולעולם סרטוני היוטיוב. כל אירוע מחייב תגובה מהירה, העיקר שלא ייפול כשלל בצד השני. "אם אתה רוצה להיות שחקן על המגרש הזה אתה צריך לייצר תרבות, חדשות, סדר יום, ומצד שני אם יש סדר יום שלא אתה ייצרת, אז לפחות תיכנס אליו בזמן", מסביר קצין לשעבר בדוברות צה"ל.

לדעת לשווק את השטח

ראש תחום תקשורת ערבית לא משחק לבד על המגרש הקשוח. לצידו יש מדור פעיל ושוקק, וכיד ימינו מתייצבת בשנים האחרונות סגניתו, רס"ן אלה ואויה (34), מוסלמית, ילידת קלנסווה, שמוכרת בעולם הערבי כ"קפטן אלה" בזכות הופעותיה התכופות.

"יודעים שאני ערבייה, אבל יש רבים שאומרים שאני משקרת גם בגלל השם, וגם טוענים שאין לי את המבטא הערבי, האמיתי", היא צוחקת. "אל תדאג, אני מזכירה להם את זה כל הזמן. יש גם כאלה שהמדים מפריעים להם, אבל בכל מקרה ירצו להקשיב, ויש גם שמסתכלים בגאווה. אתמול הצצתי בפינת השאלות שמציבים בפניי. היו שם נשים ממרוקו, ערביות ישראליות וגם פלשתיניות, וראיתי שהיו שסיפרו שהן רואות בי דוגמה אישית. זה המקום להעביר מסר, גם אם הוא מפריע לאותו אדם. הוא יכול לקחת שני צעדים לאחור ולחשוב על מה שאמרנו, ולא משנה אם מדובר באישה או בגבר שביקשו".

במדור דואגים להופיע במדי ייצוג, גם בגלל הידיעה שבעולם הערבי כשקצין יוצא למשימה רשמית, מדיו מגוהצים וכל אותות המלחמה מוצמדים היטב לחזהו. מדים משדרים מבחינתם אמינות, ולא בכדי ב"אביב הערבי" הסיסמאות שרצו בכיכרות היו "הצבא והעם יד אחת".

לחמאס או לחיזבאללה אין הסברה שמיועדת לקהל הישראלי, ואם כבר יצאו מהם סרטונים הם נועדו להפחיד את הציבור או להילחם פסיכולוגית בצד השני. אבל אי אפשר להתעלם מהנוכחות המאסיבית של "אל־ג'זירה", הרשת הגדולה ביותר במזרח התיכון ובצפון אפריקה, שמשדרת כבר 27 שנה ולא משתדלת להיות ניטרלית, בוודאי לא במלחמת חרבות ברזל.

בדרך כלל, כשמרואיין ישראלי עולה ב"אל־ג'זירה" לשידור, המראיינים קשוחים, ולא פעם התריעו נציגי דובר צה"ל שיש דיליי של כמה שניות בין השידור בקטאר לבין ישראל, והחשד הוא שבדוחא מרוויחים זמן כדי להתכונן. כשהועברו התלונות, נמסר מהרשת שהם מחפשים פתרון לבעיה.

ב"אל־ג'זירה" גם מופיע כמה פעמים ביום הפרשן הצבאי פאיז א־דווירי, קצין לשעבר בצבא הירדני, שמסביר באמצעות מפות אינטראקטיביות איך ישראל לא מנצחת בקרב וידו של חמאס על העליונה. אולי מדובר במלחמה אבודה מראש, מאחר שחלק מבעלי התפקידים הבכירים ברשת מזוהים עם האחים המוסלמים.

אבל בדובר צה"ל ממשיכים לשתף פעולה עם "אל־ג'זירה", בידיעה שניתן לנצל גם כעת את הקשר המעוות. עובדה שניצלו שם את איבת הקטארים למשטר הסורי כדי להכין כתבות על הכנות צה"ל למלחמה עם חיזבאללה, שמשתף פעולה עם שלטונו של בשאר אסד. במקרים האלה נעלם גם הדיליי. בצה"ל מודעים לכוחו של "אל־ג'זירה" כערוץ חדשותי מוביל. הבעיה היא שמשלב התחלתי של "חרבות ברזל" הערוץ מתמקד בייצור נרטיב של ניצחון חמאס.

את "אל־ג'זירה" כנראה לא יצליחו לשנות, אבל בעיתונות היומית, הערבית, אולי גם כחלק מהתהליכים המדיניים של השנים האחרונות, יש שינוי מגמה ביחס לעימות הצבאי ברצועה. באיחוד האמירויות ובבחריין, למשל, המלחמה לא תמיד מגיעה לעמודים הראשונים, ואם כן - אז מנקודת מבט מקומית.

בעיתון הנפוץ "א־שרק אל־אווסט", שמופץ בלא מעט מדינות ערביות, נכתבת לעיתים קרובות ביקורת על מה שקרה ב־7 באוקטובר ועל ההרס שחמאס הביא לרצועה. בשבוע הראשון של המלחמה הוא אפילו יצא במאמר שכותרתו "יחיא סינוואר - תפקידך לצאת מרצועת עזה ולהצילה".
בניגוד ל"אל־ג'זירה", שמשתמשת לרוב בסרטונים שמעביר חמאס, תחנת הטלוויזיה "אל־ערבייה" שבבעלות סעודית מעלה לשידור סרטונים שהיא מקבלת מדובר צה"ל, וגם הם מגיעים אחרי שהיא מסיימת לעדכן את צופיה בעולם הכלכלי, שמעניין אותם קצת יותר. פעם מלחמה כזו היתה פותחת מהדורות, ולא היה צריך לחפש הרבה כדי להבין מי ה"רעים" בסיפור.

בכלל, שיתוף הפעולה בין צה"ל לבין התקשורת הערבית במהלך הלחימה עלה שלב ביחסים ונראה די מוזר, בוודאי לעומת ימים עברו. במבצע צוק איתן היתה זו קפטן אלה שהציעה להכניס לאזורי הקרבות כתבים ערבים, אבל סא"ל אדרעי פסל את הרעיון על הסף. גם הפעם הסגנית הציעה לשווק את השטח, ואכן צה"ל הזמין כתבים ערבים, אם כי אדרעי חשב ששום מפקד לא ייקח אותם איתו לתוך חאן יונס. התברר שתחזיותיו התבדו. אמנם חלק מאנשי התקשורת הערבית הצליחו להתחמק באלגנטיות מההזמנה בטענה שהם מפחדים, ואחרים הסבירו שהמערכת שלהם לא מלווה כוחות צבאיים, אולם היו גם כאלה שעלו על השיירות של צה"ל ונכנסו עם אפוד וקסדה.

בין היתר, הגיעו עיתונאים מהערוץ "איראן אינטרנשיונל", שביקרו כבר ארבע פעמים ברצועה במהלך הלחימה. הופיעו נציגים מה־BBC בפרסית, ערוץ שמזוהה עם האופוזיציה האיראנית, והכניסה שלהם ייצרה הרבה רעש באיראן, בעיקר בפלטפורמות של המשטר, ונחת כאן כתב ממרוקו של "פראנס 24" בערבית, שהצטרף אל כוחות צה"ל לציר ההומניטרי, לצד חיילים בתוך הנמ"ר.

"בסוף אתה צריך להסביר שלא אנחנו בחרנו במלחמה ומי שהביא את ההרס זה חמאס, ואם אתה מניע את האוכלוסייה דרומה אתה לא בא לפגוע בה, אלא בחמאס ובתשתיותיו", מסבירה קפטן אלה את מה שעומד מאחורי הרעיון. "תמונת קשות הן דבר שקורה, כי אנחנו במלחמה ושני הצדדים סובלים. יש הרבה תמונות שמראים ואומרים עליהן 'טבח'. אתה צריך להסביר את הפעולה ושחמאס משתמש באוכלוסייה כמגן אנושי. הוא משתמש בבתי חולים, במסגדים. מוכיחים להם ויזואלית ובהקלטות מהחקירות שהשב"כ פרסם. זה מוכיח כמה חמאס הוא רע לתושבי עזה, ושמי שנהרג זה בגללם".

"אנחנו לא מתחנפים"

לא מעט מהממצאים שעלו בחקירות או התגלו על גופות המחבלים, פורסמו גם בכלי התקשורת הערביים או ברשתות החברתיות, כדי לחשוף את ממדי הזוועה מאותה שבת שחורה, וגם כדי להדגיש את הסלוגן שרץ מתחילת הלחימה "חמאס = דאעש".

כך, למשל, פורסמה אותה שיחת טלפון שבה מחבל התפאר באוזני הוריו כמה יהודים רצח ב־7 באוקטובר, ופורסם פתק שנמצא על גופת מחבל אחר ובו הוראות ברורות כיצד עליו לנהוג: "עליכם להשחיז את להבי חרבותיכם ולהיות טהורים בכוונותיכם בפני אללה. דעו כי האויב הוא מחלה שאין לה תרופה, מלבד עריפת הראשים ועקירת הלבבות והכבדים. הסתערו עליהם!"

בדובר צה"ל שמו לב שלאנשיו של יחיא סינוואר הפריע בעיקר המיתוג "חמאס = דאעש". הם אפילו יצאו נגד העם העזתי כדי להסביר את מה שקרה באותה שבת ותירצו שהאספסוף שנכנס לקיבוצים, אחרי פלישת אנשי הנוחבה, הוא זה שביצע את הזוועות. כשעלו טענות שנשים נאנסו, הם מייד צעקו שאין הוכחות. רק שסרטוני הזוועה שצילמו המחבלים, הפכו לכלי מרכזי במערך ההסברה. סא"ל אדרעי עלה לשיחת זום עם משפיעני רשת ועיתונאים ממדינות המפרץ, שיחה שחזו בה בזמן אמת כמיליון איש ובה הראו תקציר מסרט הזוועות.

אותם צילומים היו טעות הסברתית של חמאס?
סא"ל אדרעי: "מבחינת הקהל שלהם זו אקסטזה, אבל יש מתחים בין־קהליים. גם כשאני הוצאתי סרטון שהראה חיילים עוזרים לזקנה, היו שאמרו 'בקיבוץ ניר עוז מישהו שאל את הסבתא אם היא רוצה כיסא גלגלים?' וזה נכון. אבל לפעמים אתה אומר שאם הסרטון משרת מאמץ מבצעי גדול, כדאי לפרסם אותו. אתה יודע כמה דברים אנחנו פוסלים על רקע העיקרון שהניצחון קודם לכל, ורק אחריו מגיעה העזרה ההומניטרית? אנחנו לא מתחנפים".

סא"ל אדרעי פונה לא פעם לצד השני. בכל סרטון נוהגים לבחור את השפה המתאימה. ערבית מדוברת, ספרותית, אולי אפילו שימוש בסלנג, תלוי במטרה. בסוף נובמבר, בראיון לרשת סקיי ניוז בערבית וגם ברשת החברתית X, העביר דובר צה"ל בערבית מסר ברור לחמאס: "התינוקות עם השיער הכתום, הג'ינג'ים (משפחת ביבס, א"ל), נחטפו בניר עוז על ידי פעיל חמאס, והם מוחזקים באזור חאן יונס על ידי אחד הפלגים הפלשתיניים".

דבריו של סא"ל אדרעי התפשטו מהר מאוד בכל התקשורת הערבית, ושלושה ימים לאחר מכן חמאס הוציא הודעה שלפיה האם שירי ביבס והילדים אריאל וכפיר אינם בין החיים, ידיעה שלא אומתה, אבל הראתה שמישהו בצד השני לא נשאר אדיש לדברי הדובר.

זוועות 7 באוקטובר הן גם אפשרות לשנות מומנטום בשיח הפנימי עם ערביי ישראל. לא מזמן הגיעו לאחד מהבסיסים הצבאיים 150 אנשי דת מוסלמים מרחבי המדינה כדי לקבל הסבר מקיף על מה שאירע, להעביר את הדברים לקהילות שלהם ולהדגיש שלא רק יהודים נטבחו, אלא גם ערבים, שחלקם נחטפו.

"המטרה היתה שביום שישי, בדרשה שלפני התפילה, הם ידברו על הנושא", אומרת קפטן אלה, "יש כאלה שפחדו ויש כאלה שדיברו בכיתות יותר קטנות וזה חשוב, כי הדגש הוא שהמלחמה נגד כולם, ועובדה - כשאני הולכת למסעדה ערבית אני רואה לא פעם שמזמינים חיילים לאכול בחינם. אני רואה היום ערבים שרוצים להתגייס לצבא והם פונים אלי, מוכנים להתנדב ולעזור".

לגעת ברגש

אלה ואביחי חזקים מאוד בפעילות ברשתות החברתיות. הם מופיעים שם בשמותיהם, ולא תחת הגוף הצבאי, גם כדי לעודד תגובות ולהעביר מסרים באופן אישי. ואכן יוצאות שם תגובות בעד ונגד, לעיתים קיצוניות, העיקר ליצור אינטראקציה. סא"ל אדרעי קצת הופתע מההתעוררות ברשתות בזמן המלחמה, בעיקר כשהגיעו בקשות להתגייס לצה"ל ממרוקו ומסודאן. זה קרה אחרי שתחנות ערביות סיפרו שלצבא הישראלי מגיעים חיילים מכל קצות העולם, רק לא ציינו שמדובר בישראלים שממהרים לחזור ליחידתם כדי לסייע בלחימה.

השימוש היותר שכיח של השניים ברשתות הוא תגובות ומענה מיידי לאירועים חדשותיים. כשעלי מורטדה, כתב רשת "אל־מיאדין", המזוהה עם חיזבאללה, העלה בחשבון ה־X סרטון של קיבוץ מנרה המופגז ואמר בלגלוג "מנרה עכשיו היא כמו עיר רפאים, אל תחזרו לעולם", אדרעי, אשר לו 561 אלף עוקבים, מיהר לצייץ בתגובה: "מה שלום הכפרים בדרום לבנון, והאם ראית שם מישהו בימים האחרונים שיכול לספר על כך?"

כשהזמרת המצרית אנראם קיללה את דובר צה"ל בערבית "שאלוהים ייקח אותך", אחרי שביקש מתושבי שכונת זייתון, שבצפון הרצועה, להתפנות דרומה, הוא ענה לה: "אלוהים ייקח את כולם, אין אחד שיישאר תמיד על האדמה הזו. ההבדל הוא שיש אחד שיפגוש את המוות אחרי ייסורים כואבים, ויש מי שאללה ירחם עליו על מעשיו ההומניטריים".

בדובר צה"ל בערבית שומרים למזכרת סרטון שהעלה הצלם העזתי מועתז עזאיזה, שמתעד במהלך המלחמה את הפעילות הקרקעית של צה"ל. עזאיזה, עם 17.8 מיליון עוקבים באינסטגרם, העלה סטורי שבו נראית אישה מבוגרת ממחנה אל־בורייג' מתייחסת להודעת דובר צה"ל שביקש מהתושבים להתפנות. האישה שואלת "זה אמיתי, או שזו שמועה?" והצלם עונה "זה רשמי, הצבא הוציא הודעה", ואז היא אומרת "אז נעזוב לדיר אל־בלח".

קפטן אלה היא זו שפונה בדרך כלל לנשים העזתיות ומעבירה את המסרים. "צריך לתת להן את המקום שלהן בתוך האירוע", היא מסבירה.

איך את פונה אליהן?
"אני אומרת שאותם מחבלים שנכנסו לקיבוצים הם הילדים שלהן. 'כל החיים חינכת את ילדייך, בסוף בא מישהו אחר, שינה את החיים שלך ושלהם. הם חטפו ורצחו ילדים קטנים'. אתה נוגע ברגש של אותה אם או אחות. שואל אותה איך בדיוק אחיה שומר על כבוד המשפחה ומשאיר אותם בלי כלום בגלל חמאס. זה לא נוגע רק לאישה, אלא גם לגבר כשאני שואלת 'איזה מין גבר אתה?'"

לא מעט מעבודת הרשת היא בתחום ההטרלות, זיהוי נקודות תורפה בצד השני ולחיצה על היבלות הרגישות ברשתות. למשל, חשיפת זהותו של אבו עוביידה, דובר הזרוע הצבאית של חמאס, שמופיע תמיד כשהוא רעול פנים. דובר צה"ל חשף שמדובר בחד'יפה סמיר עבדאללה אל־כחלות, כולל תמונת פניו. מדובר בסרטון קצר שאורכו שש שניות, שהפך מהר מאוד לוויראלי.

הטרלה לא פחות משמעותית היתה לא מזמן כשדובר משמרות המהפכה, רמדאן שריף, טען ש"מבול אל־אקצא", כינויו של טבח 7 באוקטובר, הגיע בין היתר כנקמה על ההתנקשות במפקד כוח קודס האיראני, קאסם סולימאני, לפני ארבע שנים בדיוק.

בחמאס מיהרו להכחיש וטענו שהפעולה באה בעיקר בגלל הסכנות המאיימות על מסגד אל־אקצא. הטרלת דובר צה"ל ביקשה להכניס רגל לתוך הסכסוך המתפתח בציוץ מלגלג: "כמה זול בעיני האיראנים דם הערבים והפלשתינים. הם אומרים שסינוואר נקם את מותו של קאסם סולימאני באמצעות השריפה של עזה, ו'אל־ג'זירה' פרסמה ואחרי זה מחקה את הציוץ, כי הבינה שהוא לא מתיישב עם המסרים של דאעש־חמאס. בושה וחרפה כל חמאס ושופרותיה".

בצה"ל ידעו שהדבר האחרון שבחמאס רוצים זה שיגידו שהם בובה של האיראנים, ואכן ההכחשות שלהם ושל האיראנים לא עזרו. השיח ברשתות הלך והתנפח. הסעודים היו הראשונים שקפצו על האירוע ("אמרנו לכם, הם בובות"), ובדובר צה"ל ידעו שזו עוד הזדמנות להראות שאיראן וחמאס הם שני צדדים של אותה מטבע.

דו קרב מול איראן

האיראנים, שמפקחים על הנעשה בגבול הדרומי וגם בצפוני, זוכים בדובר צה"ל לכבוד מיוחד. מדור שלם מטפל בהם, ולרגל המאמץ המלחמתי גויס למשימה כמאל פנחסי, שגדל עד גיל 15 בטהרן, הוציא בעבר עיתון בשפה הפרסית ומבין את כל הדקויות שעליהן כדאי להתעכב. "בכל אוכל אתה צריך את התבלין המיוחד, אז אני התבלין", מגדיר פנחסי, שעלה במילואים האחרונים לדרגת רס"ר (מיל'), את משימתו.

הקשר עם העם האיראני מורכב יותר. מאחר שאין שיתוף פעולה עם התקשורת באיראן וקשה לעבור שם את מסך הברזל, אנשי המדור מעבירים את המסרים ברשתות החברתיות, אבל בעיקר דרך תקשורת האופוזיציה שמשדרת בשפה האיראנית מאירופה ושכתבים שלה הגיעו לסקר את המלחמה. לפי נתוני דובר צה"ל, כ־90 אחוז מהחומרים שלהם מגיעים לתושבי איראן, רובם לאנשי הערים הגדולות, ובעיקר לבירה טהרן.

"אחד האייטמים שהכי השפיע עליהם היה 'לאן הולך הכסף שלכם?'" מספר פנחסי. "לא ציפינו לכל כך הרבה תגובות, למרות שכפרסי אני יודע כמה הכסף חשוב להם. רוב העם באיראן סובל מקשיים כלכליים, ולכן הוא מתקשה להאמין שמיליארדים הגיעו לידי החמאסניקים. הסברנו להם שהכסף הלך למנהרות ולרקטות, והכי חשוב ומרגיז - לכיסי הנהגת חמאס. חושבים אצלנו שאיראן סגורה כמו בצפון קוריאה, אבל לא. רוב העם האיראני איבד את הפחד, כבר לא אכפת לו".

איראן היא לא ארגון קטן יחסית כמו חמאס, היא מעצמה אזורית. יש לה, בין היתר, מערך הסברה מפותח ומשאבים גדולים, ואילו בדובר צה"ל יש מדור צנוע שפועל מולה פחות מארבע שנים ובכל זאת המסרים שלו מושקעים, כולל הסרטונים שפורסמו. באיראן כבר פתחו עמוד אינסטגרם בתגובה - "איראן בעברית" - כדי לפרק, לדבריהם, את השקרים שמופצים, ובוודאי לא אהבו כשדובר צה"ל, הגרי, התגייס למאמץ ההסברתי והתראיין לרשת "איראן אינטרנשיונל".

"הכתב האיראני אמר לי 'אני המום מהידע העצום של הגרי אפילו בנושא הקולנוע שלנו'", מתגאה פנחסי, "אגב - יש גם תחנות של האופוזיציה האיראנית שלא כל כך אוהדות אותנו, וגם דרכן אנחנו מנסים להעביר מסרים, כי זה מראה על אמינות לעומת התקשורת האיראנית, תומכת המשטר, שיש לה אמצעים הרבה יותר גדולים, צוות מיומן, והיא פתוחה להפצת שקרים, דבר שאנחנו לא מרשים לעצמנו. אני מאמין שלמרות הכל, במשחק הזה אנחנו מובילים עליהם לפחות 0:2".

סא"ל אדרעי מספר שלמרות הרצון העז של הדסק האיראני להגיב על כל נושא שמגיע מטהרן, הוא לא פעם מרסן את ההתלהבות במדור. "בכל דבר שעובר דרכנו מושקעת מחשבה, או שלפניו מגיעה עבודה", הוא מדגיש, "יש פעמים שאתה רואה משהו ואומר 'אני חייב לענות', אבל באותו מקום אתה בודק אם זה הזמן המתאים, כי בלא מעט מקומות ציוץ יכול להחליף פצצה".