כן, יש הבדל. האם יש "פלשתינים טובים" ו"פלשתינים רעים"? האם כל הפלשתינים "אותו דבר"? האם כולם מבקשים להשמידנו, וכל ההבדל ביניהם הוא כסות שמאחוריה מסתתרים משמידי ישראל בפוטנציה? הרי ברור שההבדלים הם תכונה אנושית, ושבכל חברה, כמו בקרבנו, יש כאלה וכאלה. אין קל מלזרוק הכללות מן הסוג של "כל היהודים אותו דבר", "כל הבחורות/ים רוצות/ים אותו דבר", ואין דבר פשטני מזה.
לומר שאין הבדל בין חמאס לבין אש"ף בהנהגת הפת"ח, זו הדרך המוחלטת לומר שישראל אינה מוכנה להידבר עם הגורם הפלשתיני שהכיר בנו, שמנהיגו מתנגד לשימוש באלימות ומאמין בפתרון שתי המדינות. "תיאוריית" ה"אין הבדל" שגויה כמובן מבחינה עובדתית, אך מסייעת, היסטורית, לסרבני השלום: אם כולם "אותו דבר", פירוש הדבר כי הגורם הפרגמטי המוכן לפשרה הוא מוליך שולל נצחי.
סירובו של נתניהו לדון עם האמריקנים בשאלת היום שלאחר המלחמה והשליטה ברצועת עזה, אינו נובע מפתרון שהוא מסתיר, אלא מכך שהוא מתנגד לשיבת הרשות הפלשתינית (שאיתה מתקיים גם ברגע זה תיאום ביטחוני עמוק מזה שמודים בו) לרצועה. באין פתרון, תהיה זו ישראל שתקים שם ממשל צבאי. הוא יודע ששובה של הרשות יהיה כרוך בחזרה לתהליך המדיני, אשר באחריתו תוקם מדינה פלשתינית בגדה המערבית ובעזה, וכיוון שהפך עצמו למגן הטוב ביותר של ישראל מפני הפתרון היחיד שיבטיח את עתיד המדינה היהודית, הוא פשוט אינו מוכן לדבר על כך.
ממשלתו אמורה היתה למצוא עצמה כיום בעיצומה של פעילות בינלאומית להקמת גוף שינהל זמנית את עזה, אחרי חמאס. ההרכב הקואליציוני מונע ממנה לעשות את הדבר החיוני ביותר שניתן להעלותו על הדעת. אחרי המלחמה נמצא עצמנו בעימות באשר להחזרת הרש"פ לעזה, אל מול הממשל האמריקני הקרוב ביותר לישראל מאז ומעולם. מה שהתרחש ב־7 באוקטובר, לצד הכישלון המודיעיני, הוא תוצאת מדיניות מוטעית שהעדיפה את חמאס, שאינו מוכן לפשרה מדינית, על פני הגורם הפלשתיני המבקש פשרה כזו. מי שמסרב להידברות עם אש"ף ממשיך לדבוק ב"קונספציה" כאותו סוס עיוור הנופל לבור פעם אחר פעם, ומסכן את כולנו.
להסתפק בהצהרות. מי שחשב שנתניהו מעדיף להסתפק בהצהרות כתובות ב"מסיבות" העיתונאים שבהן הוא משתתף עם עמיתיו או בגפו (כשהם מסרבים לחבור אליו), משום שאינו רוצה להסתבך, צדק. כשנשאל השבוע על פרשת הריגתו של יובל קסטלמן ז"ל, האיש האמיץ שהרג את המחבלים ונהרג מידי ישראלי, העניק תשובה שזעזעה מדינה שלמה: "אלה החיים". אפשר להניח כי לאחר התשובה המוטרפת הזה, יעצו לו עוזריו להסתפק להבא בנאום הכתוב.
בוננזה חד־פעמית
תעלת בלאומילך 2023. אם מישהו עדיין לא השתכנע כי במשרד לביטחון לאומי יושב בלאומילך מודל 23', שר שדעתו אינה מיושבת המחלק אקדח לכל אזרח, באה התפטרותו המהדהדת של ראש האגף לרישוי כלי ירייה במשרדו, ישראל אבישר (לצד התפטרות המנכ"ל בפועל), ואותתה כי אי אפשר להמשיך ולהותיר את השר בתפקידו.
נכון, נתניהו עושה הכל כדי להצר את צעדיו ולהרחיקו מקבלת ההחלטות החשובות, אבל בן גביר בלתי עליב. הוא מבין שהבוננזה שבה זכה לפני שנה, סביר שתהיה חד־פעמית, והוא לא יעשה לאיש חיים קלים בכך שיוותר על מעמדו.
אם נכונה הידיעה שלפיה מבקש נתניהו לקיים בחירות כלליות מהירות לאחר המלחמה, כדי למנוע ממפלגות הימין החדשות להתארגן - נכון יהיה מצידו להחליט כבר עכשיו להיפטר מבלאומילך, ולא לחשוש מהפלת ממשלתו, אשר תהיה כבר בדרך לבחירות הבאות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
