מנכ"ל התעשייה האווירית: "ישראל עוסקת בפיתוח יכולת לחימה מהחלל"

"ישראל עוסקת בפיתוח יכולת לחימה מהחלל", מגלה מנכ"ל התעשייה האווירית בועז לוי. בראיון מיוחד לרגל 70 שנה להקמת החברה, הוא אומר שהאיומים שמתפתחים סביבנו, בעיקר מצידה של איראן, הם מאתגרים ובחלקם מרשימים, אבל שלישראל יש כיום מענה טוב, ושהיא עסוקה ב"להישאר תמיד צעד או שניים קדימה".

השנים האחרונות היו מניבות מאוד לתעשייה האווירית, כמו לכל התעשיות הביטחוניות בעולם. המלחמה באוקראינה הביאה שפע של הזדמנויות בתחום. הדאגה במערב אירופה מהאפשרות של מלחמה רחבה, לראשונה מאז סיום מלחמת העולם השנייה, הובילה לגידול משמעותי בתקציבי הביטחון וברכש של אמצעי לחימה שונים. לוי אומר שהלקח העיקרי מהמלחמה הוא הצורך במערכות משולבות - System of Systems. "אי אפשר להסתכל יותר על מערכות בודדות, אלא על מערכת אחת שלמה שמקבלת תמונת מצב רציפה מלוויינים בשמיים, מתבססת על אלמנטים של בינה מלאכותית, שיכולים לעבד כמויות גדולות של מידע, ויודעת גם לסנכרן בין מערכות הגנה ותקיפה".

בוא נפרק את זה. במה בעיקר המערב מתעניין היום?

"קודם כל, ביכולות הגנה - מהדרך שבה אנחנו מגלים את האיום, כלומר מכ"מים שונים ולוויינים, ועד למערכות שלמות שעושות את ההגנה האווירית, כמו מערכת החץ או מערכת הברק, שהיא גם ימית וגם יבשתית. המערכות האלה מאפשרות להגיע לפתרונות אופטימליים כך שאתה רואה את האיום בעזרת מכ"ם אחד, מפעיל סוללה במקום אחר ומשחרר טיל מסוללה שלישית".

כחלק מהעניין הגובר במערכות הגנה, בחודשים האחרונים מתקיים משא ומתן אינטנסיבי עם ממשלת גרמניה למכירת המערכת חץ 3, בעלות מוערכת של 3 מיליארד יורו. "עוד לא חתמנו. יש כאן משולש של מקבלי החלטות בגרמניה, בישראל ובארה"ב, משום שמערכת החץ פותחה בשיתוף הסוכנות האמריקנית להגנה מפני טילים. מערכת החץ היא המובילה כיום בעולם ביירוט טילים בליסטיים, וחץ 3 מאפשרת יירוט עמוק בחלל, הרבה מעבר לאטמוספרה, כך שכל טיל שמשוגר לעבר אזור איום יכול להיות מטופל בכמה הזדמנויות.

"זאת מערכת שנולדה מתוך צורך ישראלי להגן על עצמנו, והמשלימה שלה היא מערכת הברק - עם טילים לטווחים של 30, 70 ו־150 ק"מ, שמאפשרים יירוט של טילים מסוגים שונים, כולל בליסטיים, וכן של מטוסים, טילי שיוט ומל"טים".

האיומים האלה רלוונטיים לא רק לאירופה, על רקע השימוש של רוסיה במל"טים תוקפים במלחמה באוקראינה, אלא גם לישראל - שמאוימת באותו אמל"ח מצד איראן ובנות חסותה באזור. "אנחנו נמצאים במעגל האיום, וצריכים כל הזמן להקדים את האויבים שלנו בשלב אחד או שניים. אנחנו כל הזמן עסוקים בחשיבה קדימה, שתאפשר לנו להקדים את האיומים סביבנו".

תהיה ספציפי בהקשר האיראני.

"אנחנו מבינים את ההתפתחות הטכנולוגית בצד השני, והיא קשורה בעיקר ביכולת הגילוי והיירוט - הצורך לגלות את האיום, לעקוב אחריו, לשערך את המסלול שלו ולבחור את הנקודה הנכונה ביותר ליירט אותו. כמו שאמרתי, מערכת אחת לא יכולה לתת מענה לכל אלה, כי מדובר במענה מורכב שיש בו גם יירוט מחוץ לאטמוספרה וגם בתוך האטמוספרה, וזה דורש מכ"מים באורכי גל שונים כדי שנוכל לגלות את האיום וליירט אותו".

איזה ציון אתה נותן ליכולות האיראניות?

"זאת מלחמה מתמשכת, עם טילים שיש להם יכולות שונות, שחלקם מצליחים יותר וחלקם פחות, אבל הציון הוא לא רע, ותפקידנו לקחת את כל המערכות שלהם ולדעת לתת להן את המענה הנדרש. אני חושב שאנחנו נמצאים במקום לא רע בכלל ממה שאנחנו רואים".

חזית החלל

מתחילת השנה שיגרה התעשייה שני לווייני תצפית לחלל: ארוס, לוויין אלקטרו־אופטי שמשדר גם תמונות בצבע, ואופק 13, לוויין מכ"ם. "שניהם נמצאים עכשיו בחלל, חולפים מעלינו בכל שעה וחצי ומורידים תמונות שעוד לא ראינו כמותן בישראל מבחינת האיכות והדיוק".

תסביר לאזרח הממוצע מה זה אומר.

"כולנו רגילים לשלוף את הסלולרי שלנו ולצלם תמונות באיכות לא רעה. עכשיו תחשבו שאנחנו שולפים את הסלולרי שלנו בגובה של 500 ק"מ מעלינו, ומקבלים תמונה באיכות כמעט דומה, כזאת שמאפשרת לנו להבחין בפרטים משמעותיים ולדעת בדיוק מה קורה".

אפשר לזהות פנים מהחלל?

"זה עוד קצת מורכב, אבל אני בטוח שנגיע לשם".

לפני יותר מעשור עמדה תעשיית החלל הישראלית בפני סגירה. המחשבה היתה שיהיה אפשר לרכוש שירותים מחברות זרות, ולחסוך את העלויות האדירות של הפיתוח, השיגור והאחזקה של הלוויינים. אך מהפכת המידע, והצורך לשמור על עצמאות בתחום המודיעיני־מבצעי, הובילו להחלטה הפוכה - להגדלת ההשקעה בלוויינוּת, ולבנייה ולשיגור של עוד לוויינים לחלל. לוי אומר שלישראל יש כיום כיסוי מספק מבחינת השטח, אך דרושים לה עוד לוויינים כדי שניתן יהיה לכסות אותו באופן רציף יותר. כלומר - כדי שיהיה פער קטן יותר בין מעבר למעבר של לוויין מעל לכל נקודה.

כחלק מההיערכות לכך, משרד הביטחון מקדם תר"ש חלל שיכלול לא רק לווייני תצפית, אלא גם לווייני תקשורת. "המלחמה באוקראינה לימדה אותנו שלוויינוּת תקשורת - היכולת לקבל את השידורים מהקרקע ולהחזיר אותם - היא קריטית, והיא נכס אסטרטגי למדינת ישראל, והיא גם הוכרזה ככזאת".

וכמה ישראל מתקדמת מול התחרות בתחום, מצד האמריקנים, הרוסים והסינים?

"בלי לעשות השוואות, אני חושב שהעולם יודע שיש לנו יכולות מאוד טובות בתחום הזה, מהטובות שיש, בכל ההיבטים - גם ברזולוציה, גם באורך הגל, ביום, בלילה - ולכן יש התעניינות רבה במה שאנחנו עושים".

העולם חזר לעסוק באפשרות של חימוש בחלל. זה משהו שגם אתם עוסקים בו?

"אנחנו מקשיבים, בוודאי, וגם חושבים על זה. מערכות החדשנות בתעשייה האווירית פועלות בכל התחומים, ואנחנו תמיד מנסים להקדים את האחרים. אנחנו לומדים את הנושא הזה, ומנסים להבין איך אפשר לשלב יכולות מהסוג הזה בצורה האופטימלית ביותר. זה תחום שכל המעצמות משקיעות בו, ואם אתה שואל אותי אם אני רואה את זה קורה - אז כן, אני רואה את זה קורה, אבל אני לא יודע להגיד מתי זה יקרה".

את העצמאות הזאת בחלל שימרה התעשייה האווירית, אם כי בהיקף מצומצם בהרבה, גם בתחום של ייצור המטוסים. לוי אומר שזאת לא היתה טעות לוותר על מטוס הלביא, משום שלפיתוח ולייצור עצמי של מטוסי קרב יש משמעויות כבדות כלכלית. "כשאין לך ברירה אתה עושה את זה, וכשיש לך ברירה אחרת - זה לא כלכלי לעשות את זה. אבל זה כן הכרחי לשמור את היכולת, והיא נשמרת אצלנו. בתעשייה האווירית יש את קו הייצור היחיד בישראל של מטוס, אמנם מטוס מנהלים, אבל זה מטוס שמתוכנן ושמיוצר כאן במלואו".

ובעת הצורך, תדעו לחזור לייצר גם מטוסי קרב?

"בהינתן צורך ותקציב, נדע לעשות הכל. אנחנו נמצאים בתחום הזה על כל ההיבטים שלו".

לוי (61), נשוי ואב לשניים, נולד בנתניה ומתגורר בפרדסיה. יש לו תואר ראשון ושני מהטכניון בהנדסת אווירונאוטיקה וחלל ובהנדסת מערכות. הוא עובד בתעשיה האווירית מ־1989, ורוב השנים עסק בתחום מערכות ההגנה האווירית והחלל, לרבות סמנכ"ל חטיבת מערכות טילים וחלל, מנהל מפעל מערכות ההגנה האווירית וראש תוכנית החץ. ב־2020 מונה לממלא מקום מנכ"ל החברה, ובשנה שעברה הפך המינוי לקבוע.

כמו מקביליו בתעשיות הביטחוניות האחרות, גם לוי ממעט להתראיין - תולדה של הדיסקרטיות המובנית בתחום, של דרישת הלקוחות ושל הרגישות הכרוכה בחלק מהתחומים. החלטתו להתראיין כעת קשורה לא רק בתקופה העסקית הטובה שעוברת על התעשייה האווירית, אלא גם בעיתוי - יום העצמאות, שחל בו־בזמן עם חגיגות ה־70 לחברה.

"תולדותיה של התעשייה האווירית שזורות בתולדות המדינה", הוא אומר. "היא התחילה כצורך לתת טיפול למטוסים שהגיעו בהקמת המדינה. הביאו לכאן ציוד, ולא היה מי שיטפל במטוסים ויחזיר אותם לכשירות, וכך קם מפעל שממנו התפתחה התעשייה האווירית של היום".

לתת מענה לכל צורך

מאז, התעשייה האווירית תמיד היתה שם כדי לתת מענה. "בשנות ה־60, כשישראל ניצבה בפני בעיה מבצעית, התעשייה הביאה את גבריאל, טיל הים־ים הראשון מסוגו. וכשישראל ניצבה בפני אמברגו של מטוסי תובלה, התעשייה המציאה את מטוס הערבה. כשהיה אמברגו של מטוסי קרב הומצאו הכפיר והלביא, וכשהיה צורך להגן מפני טילים בליסטיים התעשייה פיתחה את מערכת החץ פורצת הדרך. ויש גם את המל"ט - צורך אמיתי להביא מודיעין עם יכולות אוטונומיות - שהבאנו כבר בשנות ה־80, וכמובן הלוויינוּת - אחרי שהחזרנו את סיני ונדרשנו לעין נוספת במקום השטח שהוחזר, הבאנו את העין הזאת מהחלל, וכך נוסדה תעשיית החלל הישראלית. אין עוד חברה בעולם שעושה גם וגם וגם".

מה במדינת ישראל מאפשר לעשות את זה?

"אנחנו חברה ביטחונית־ממשלתית, שיכולה לממש את הצורך של המדינה. אפשר לדבר איתנו על הדברים הכי רגישים, ולעשות איתנו את הפעולות הכי מורכבות. המהנדסים שלנו הם קצינים בכירים בצבא, שיושבים ביחידות שלהם ומזהים את הצורך או את הפער המבצעי, ואז חוזרים למפעל ועובדים על סגירת הפער הזה, ואז חוזרים למילואים ביחידות ומפעילים את הכלים שהם פיתחו. אלה סגירות מעגל ייחודיות מאוד, שמחברות אותנו ללקוח העיקרי שלנו, שהוא משרד הביטחון".

כל זה קורה מול תחרות קשה מצד יריבות עסקיות בעולם. רק כרבע מהיקף המכירות של התעשייה הוא לישראל, והשאר לחו"ל. הדרך לנצח, אומר לוי, היא בשמירת היתרון הטכנולוגי. "אנחנו חברה של 15 אלף עובדים, מהם 6,000 מהנדסים שמתוכם ל־2,000 יש תואר שני ושלישי. הם מביאים לנו את הפתרונות. כחברה ממשלתית, עם המשכורות שהמדינה קובעת והתחרות מבחוץ, זה אתגר לא פשוט לשמור על ההון האנושי הזה".

המפתח לניצחון בתחרות העסקית הזאת, הוא אומר, הוא בהתאמת כל מערכת לצרכים הספציפיים של הלקוח - משלב הפיתוח והייצור ועד להפעלה ולאחזקה. גם העובדה שחלק גדול מהמערכות נקנו בידי צה"ל והוכיחו את עצמן מבצעית היא מקדם מכירות משמעותי מול מתחרים עסקיים בעולם. וכאמור, המלחמה באוקראינה, והצורך הבהול שהתעורר במערכות לחימה אמינות, הקפיצו את הביקוש לשיא.

זה התבטא בנתונים כספיים טובים מאוד, אחרי שנים לא קלות לחברה. "היו לנו שנים קשות", מודה לוי. "חטיבת התעופה היתה במשבר גדול, וחטיבות אחרות התנדנדו, ואז הגיעה הקורונה, שיישרה את כולנו למכנה המשותף הנמוך ביותר. אבל הקורונה היתה גם הזדמנות עבורנו, כי הראינו ללקוחות שלנו שיש על מי לסמוך. היינו בכל העולם בתקופת המגיפה, הוצאנו משלוחים, עמדנו באספקה. לקוחות אמרו לנו שהיינו היחידים שהביאו מוצרים כשהיו צריכים אותם, ואני חושב שזה חלק מהשינוי שהוביל לביצועים הטובים בשנתיים האחרונות".

ב־2022 נרשם שיא בתוצאות העסקיות של התעשייה, עם מכירות בהיקף של כ־5 מיליארד דולר וחוזים חדשים בהיקף של 7.4 מיליארד דולר, שהצטרפו לצבר הזמנות שעומד כיום על כ־16 מיליארד דולר. "גם הרווחיות שלנו עלתה והיום היא גבוהה מבעבר, ואנחנו מבינים שרק חברה שתהיה רווחית תצליח למכור בעולם".

יש עליכם ביקורת על כך שיכולתם להיות רווחיים יותר אילולא היו לכם "שומנים", בעיקר בכוח האדם.

"לחברה שמוכרת ב־5 מיליארד דולר בשנה, עם 15 אלף עובדים ברבדים השונים - ש־40 אחוזים מהם מהנדסים וחוקרים - זה סביר לגמרי, וכשאני מסתכל על מקבילות שלנו בעולם, אני לא חושב שיש לנו בעיית יעילות. אולי בעבר היו כאן כיסים של אבטלה, בטח בתקופת הקורונה, אבל היום אין. כל קווי הייצור שלנו עובדים במתכונת מלאה, ולכן אנחנו מצליחים להגיע לרווחיות הזאת, שהיא יפה גם בהשוואה לחברות אחרות בארץ ובעולם".

הפרטה או הנפקה עדיין עומדות על הפרק?

"התעשייה האווירית נהנית מזה שהיא חברה ממשלתית, והיא תישאר ממשלתית לעד. גם כשמדברים על הנפקה מדברים על הנפקת מיעוט, והשליטה תישאר תמיד של המדינה, והסיבה לכך היא הדברים המיוחדים כל כך שאנחנו עושים למען ביטחון ישראל. עם זאת, אנחנו מסתכלים קדימה ושואפים להנפקה כי יש דברים שצריך לשנות, כמו שכר העובדים או רכש של חברות, שיאפשרו לנו להיות גמישים יותר כמו חברות עסקיות אחרות בשוק, ואני מניח שזה ישתנה לאחר ההנפקה".

יש לך צפי מתי זה יקרה?

"יש אישור של ועדת שרים מנובמבר 2020, ואני מניח שהוא יבשיל בממשלה הנוכחית ונצא להנפקת מיעוט. אני לא יודע להגיד מתי בדיוק זה יקרה ובאיזה היקף, אבל זה צריך לקרות בשנה־שנתיים הקרובות כדי שהתעשייה תמשיך לצמוח כחברה בינלאומית, שתרכוש חברות בחו"ל ותוכל לממש שם חלק מהפעילויות שלה".

הסכמי אברהם מביאים הזדמנויות גם באזור שלנו?

"הסכמי אברהם פתחו לנו אופקים בכמה היבטים. תחילה בשיתוף הפעולה האזורי, אחר כך בשיתופי הפעולה הטכנולוגיים־עסקיים, ולבסוף בשיתופי הפעולה במערכות הנשק. יש מגעים, יש תהליכים, הנושא נמצא בהובלה של משרד הביטחון, ואנחנו עושים הכל כדי לסייע בו ולקדם אותו".√