26 ימים. זוז: נתניהו צריך ללמוד מהטעויות של בנט ולפיד - ומהר

אחרי חג הפסח תציין ממשלת נתניהו השישית 100 ימים לכינונה. מי שהזדרז לציין את המאורע הלא חגיגי לאור הנסיבות הוא לא אחר מראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט שפרסם ברשתות החברתיות סרטון שבו סקר את הישגי ממשלתו באותו טווח זמן וסיכם: "אפשר אחרת".

מיותר לציין כי בזמן אמת הסיקור התקשורתי כלל הישג אחד ויחיד לממשלת בנט־לפיד: היא לא היתה ממשלת נתניהו. לא מדובר בסוד מודיעיני שבנט מתחמם על הקווים. בימים אלה הוא עוסק במסע לעומק החברה הישראלית, והמחאות שברקע, כמו גם ההתנהלות הכוחנית של הממשלה, סיפקו יופי של תפאורה למתמודד פוליטי חדש־ישן לקפוץ למים.

נתניהו עצמו יתקשה לחגוג, שכן בספירה נטו של ימי עבודה, שאינם כוללים את הסחרור הפוליטי סביב הרפורמה המשפטית, לממשלה הזו היו חמישה ימים בלבד לרוץ קדימה. למעשה, מאז השבעתה ב־29 בדצמבר ועד להטחת הרפורמה על השולחן ב־4 בינואר, היו לממשלה נטו שלושה ימי עבודה ושבת. מאז כל צעד שעשתה היה טבול במחאה: החל מהפעילות השוטפת למיגור הטרור, אישור התקציב בקריאה ראשונה בכנסת, שלל ביקורים מדיניים להתארגנות מחודשת מול איראן, ועד להגדלת הסיוע הכספי לאוקראינה, כולל מערכות התרעה.

מאז 96' נתניהו מעולם לא הרכיב ממשלה עם נטייה כל כך חזקה לימין. שותפיו במפד"ל ולימים בבית היהודי ידעו לאתגר אותו מבחינת מדיניותו בהתיישבות, אך הם לא היו איתמר בן גביר. שותפיו החרדים מעולם לא היו נחרצים כל כך בדרישותיהם, ואם נודה על האמת - גם הקהל הביתי השתנה. גם אם נצא מנקודת הנחה שחוק החמץ הכרחי נוכח פסיקת בג"ץ, וכך גם חוקי דרעי נוכח אותו דבר, וכנ"ל חוק הנבצרות וודאי הרפורמה המשפטית - קשה למצוא הצדקה לפעולות הממשלה והקואליציה שנדמה כאילו נעשו "להכעיס" ציבור רחב מאוד.

בעולם שבו הנראות היא קריטית, שהכל מצולם בשיטת האח הגדול וגם הארוחה הפשוטה ביותר מצטלמת כמו מנה במסעדת מישלן לאינסטגרם, נדמה כאילו הממשלה הנוכחית גרה בכפר מנותק, בלי טלוויזיה ואינטרנט. 64 חבריה, או לפחות מחציתם, קידמו חוקים ותוכניות ענק שבימין מעוניינים בהם ללא כל חשיבות לנראות ציבורית, בלי להניח תשתית ובלי להתקדם בזהירות. הלקח של ממשלת בנט־לפיד, ואם נאמר את האמת של ממשלות עבר בכלל, היה להם לקו מנחה וחזרו עליו בכל הזדמנות לוין, רוטמן ובכירים אחרים בקואליציה: מה שלא ייעשה בשבועות הראשונים להקמת הממשלה כשהדלק במפלס העליון, לא ייעשה בכלל.

שרי הליכוד טוענים שנתניהו מתמרן את הקואליציה להישרדות, מעשה יום ביומו, הוא מתחזק את בן גביר ואת הדרישות שלו לצד משברים מבית במפלגה שלו ובמפלגות אחרות. ברגע שהבין שלוין לא יתפטר מהכנסת במחאה על אי־קידום הרפורמה המשפטית, נכנס גם לזירה הרותחת הזו ודחה את החקיקה.

חלק מהביקורת מצד שרי הליכוד הוותיקים עוברת גם דרך קביעת זמני העבודה בכנסת. "מה שהקואליציה הזו לא הבינה בגלל חוסר הניסיון שלה הוא שאינטרס של ממשלה הוא במושבים קצרים בכנסת", אמר לי אחד מהם השבוע.

שלושה חודשים מלאים של טרטורים בכנסת ומופעי אימה היו יכולים להפוך לחודשיים בקלות. מי שידעו לעשות את זה בעבר היו זאב אלקין וגדעון סער המשופשפים, ולראיה - בכנסת הקודמת המושב הראשון בתוך "100 ימי ההצלחה" של בנט נמשך פחות מחודשיים ימים למריבות קואליציוניות בוועדות ובמליאה. לבסוף מה שהפיל את אותה הממשלה היו קצותיה שלא שרדו את אופי העבודה בכנסת. לרשותו של נתניהו עומדים כעת 26 ימים של פגרה בדיוק להתארגנות מחודשת למושב הבא של הכנסת, זה הרבה יותר משלושה ימי עבודה, ואולי הפעם זה ייראה אחרת.

השהיה ב־ה'

בכירים בקואליציה ובממשלה טוענים כי פיטורי גלנט לא היו גחמה ולא דרישת המשפחה - הם היו מוצדקים מאין כמותם, רק שאלת העיתוי היתה ונותרה בעייתית למדי. כבר שבועות ארוכים נתניהו צופה מהצד בגלנט מנוהל על ידי המשבר הפנימי בצבא וגילויי הסרבנות, כשתחזיות האימים שהושמעו לו על ידי הצמרת הביטחונית מכתיבים את צעדיו, במקום שהוא כעומד בראש המערכת יפעל לנטרל אותם לחצים, או לפחות לצמצם את השפעתם. לא רק זו, הוא אף איים על נתניהו כבר בהזדמנות אחרת בפיטורים קבל עם וצמרת מטכ"ל, ולכן ההערכה היא כי גם אם נתניהו משהה את פיטוריו לעת הזו, הם יקרו במוקדם או במאוחר.

אחרים בליכוד טוענים כי גלנט מתבשם מהאהדה הציבורית ועשוי לבצע אקזיט על גבו של הליכוד לטובת הקמת מפלגה אחרת אם במושב הבא יימשכו המהומות ויהיו לו מצטרפים נוספים. יש לציין כי את ההערכה הזו משמיעים קומץ אנשים בליכוד, אך היא מלמדת על הלך הרוח בסביבתו של נתניהו שעשוי לזרז את הליך הפיטורים של גלנט בעיתוי נוח יותר מבחינה פוליטית.

בינתיים, את טריק ההשהיה ב־ה' שהחיל נתניהו על הרפורמה לפני שבוע ימים הוא החיל גם השבוע על פיטורי גלנט. שני הדברים מושהים ללא תאריך יעד. בניגוד לדברי השרה מירי רגב כי החקיקה תשוב למסלולה אחרי יום העצמאות, בסביבתו של נתניהו דווקא מעריכים כי הביטוי הנכון הוא לא "אחרי החגים", אלא "עד להודעה חדשה". האיומים בהמשך החקיקה שמשמיעים בכירי המפלגות החרדיות ואחרים לא מרמזים על התוכן. ההערכה היא כי גם ללא הסכמות בבית הנשיא נתניהו יפעל לצמצם את החקיקה, ואת הנותר ממנה להעביר בכנסת בהדרגה.

"אנחנו לא יכולים להגיד לבייס שהרפורמה ירדה מהפרק", הודו באוזניי השבוע כמה שרים בליכוד. אך רוח הדברים כפי שהיא נושבת מצמרת הליכוד וממשרד ראש הממשלה מבשרת על הבאות - בעיקר לעניין גורל הוועדה למינוי שופטים.

אם גנץ ואנשיו יצליחו להוביל לרפורמה בפשרה בבית הנשיא - מה טוב. אם לאו - "תוקם ועדה" בשיטת נתניהו למסמוס או לדחיית מהלכים מורכבים בשיטת השלבים, ממש כמו שחווה על בשרו השר הנמרץ לביטחון לאומי איתמר בן גביר שהתבשר ביום ראשון על הקמת ועדה שתכין את המלצותיה לעניין המשמר הלאומי במשך לא פחות מ־90 ימים, או לכל הפחות עד למושב החורף הבא של הכנסת.

המשימות הגדולות

בקצה השני של חג הפסח והימים הלאומיים ממתינים שני חוקים דרמטיים לגורלה המוחשי של הקואליציה: חוק התקציב שיש צורך להעבירו עד ל־29 במאי, ולא - הכנסת מתפזרת; וחוק גיוס שיש לאשר בשלוש קריאות (ללא חשש בג"ץ) עד לסוף יולי. הקואליציה תצטרך לפנות זמן ומקום למריבות התקציב, אי אפשר לחוקק רפורמה משפטית בד בבד עם דיוני ועדות לתוך הלילה בסוגיות ליבה כלכליות. לחברי הכנסת יהיו דרישות, המאיימים יתחילו לעבוד שעות נוספות, וכל אצבע מתוך ה־64 או 63 חברי קואליציה תכריע. ברקע, בל נשכח, שנה כלכלית קשה מאוד על רקע העלאות הריבית, ולא רק.

גם בסוגיית הגיוס אין בשלב זה בשורות גדולות באופק. הקואליציה צפויה למחזר את החוק של שר הביטחון הקודם גנץ, וגם זה שלפניו, ולהוציא את מכסות הגיוס להחלטת הממשלה.

על החוק הזה נפלה והתפזרה הכנסת ה־20 באדיבות ליברמן, וכך גם הכנסת ה־21, והוא יהיה זה שיכריע את עתיד הכנסת הנוכחית. גפני וגולדקנופף תולים בחוק את כל קיום הקואליציה, ואם תידרש פסקת התגברות היא תוצמד אליו. אף אחד לא רוצה לחזור שוב לבג"ץ או לגלגל את ההכרעה לממשלת המרכז־שמאל שאולי תקום בעתיד.

בש"ס טוענים כי נתניהו "יורק בפרצופו של דרעי" כשהוא לא מציע מטעמו להכשיר לו את הדרך לראשות ממשלה חליפית. דרעי לא ידרוש זאת באופן ישיר מהחשש שיצטייר כרודף אחרי התואר

בהזדמנות זו אפשר להיפרד יפה מעז נוספת שהוחדרה למערכת בחודשים האחרונים - חוק יסוד: לימוד התורה. במפלגות החרדיות הודו השבוע כי אין כוונה להתקדם באפיק הזה לאחר שראו את ההפגנות לובשות אופי אנטי־חרדי במרכז בני ברק. בינתיים אריה דרעי קושר את גורלו, גם אם באופן זמני, בגורל הרפורמה. הוא נתלה במתווה הראשוני שפרסם בית הנשיא שלא הכיל בשורות מהצד הימני של המפה הפוליטית אך הכשיר את חזרתו של יו"ר ש"ס לממשלה.

לדרעי יש סבלנות והוא מנסה לצפות מה תכריע מערכת אכיפת החוק בעניינו. יש מי שטוענים בסביבתו כי ההחלטה האם לחזור לכהן תלויה ברמזים שיקבל מהיועצת המשפטית לממשלה. לא בטוח שייכנס למלחמת כהונה שלא יוכל לנצח בה. הרמז העבה שהתקבל עד כה היה מצד המשנים ליועמ"שית, גיל לימון ואביטל סימפולנסקי, שהודיעו ליועצת המשפטית לכנסת שגית אפיק כי הם צפויים להתנגד לחוק "דרעי 2" גם אם יגיע במסגרת הסכמות כוללת ובכשרות מהודרת של בית הנשיא.

בש"ס טוענים כי נתניהו "יורק בפרצופו של דרעי" כאשר הוא לא מציע מטעמו להכשיר לו את הדרך לראשות ממשלה חליפית. רק בדרך הזו, שהוכשרה עבור נתניהו בזמנו, יוכל דרעי לכהן בממשלה ללא צורך בחקיקה נוספת.

דרעי, מצידו, לא ידרוש זאת באופן ישיר מהחשש שיצטייר כי הוא רודף אחרי התואר והתפקיד. בינתיים, עוד לפני החג תכנן למנות את ח"כ משה ארבל ממפלגתו לשר הפנים ושר הבריאות. ארבל הביע באוזני דרעי חשש מהחזקה בשני התיקים העצומים גם יחד וההחלטה נדחתה לאחר חג הפסח. עד ל־19 באפריל, אז יידרש מינוי קבוע לשני המשרדים, טוענים בש"ס כי דרעי יכול לשנות את דעתו פעמיים.

האגף הממלכתי בסכנה

נוכח האיומים הביטחוניים ההולכים ומתרבים על גבולותיה של ישראל, כפי שאמר זאת הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט בקולו מספר פעמים בשבועות האחרונים כאשר דיבר על מתיחות שלא היתה כמותה 50 שנה - מצטיירת משימה לאומית קריטית לגורל המדינה בעת הזו.

הרמטכ"לים לשעבר גנץ ואיזנקוט צופים בדאגה באופן שבו הממשלה מתמודדת עם זרועות התמנון האיראניות. אם זה היה תלוי בשניים האלה לבדם, הם כבר היו בתוך הממשלה הזו, כשבן גביר בחוץ ומתגייסים למשימה הלאומית.

אלא שגנץ למוד ניסיון וחושש לא רק מתגובת הבייס, אלא בעיקר מאנשיו במפלגה שלא ייתנו לו להשלים את המהלך. גנץ אמנם נפגע מהתנהלות נתניהו, אך אין שם שנאה. איזנקוט טרם נדבק במחלה הפוליטית הקרויה "רק לא ביבי" והוא זוכר לו חסד מהימים שפיקד תחתיו על הצבא. הקרב באופוזיציה בין האחריות הממלכתית אל מול מי שמבקשים באופוזיציה ליישר קו עם מובילי המחאה יוכרע ביום פקודה צבאית.

ואם מישהו מחפש שביב אופטימיות לחג: תוצאה טובה אחת למרד הסרבנות כבר הולכת וקורמת עור וגידים במשרד החינוך. מייד אחרי אישור התקציב יציג השר יואב קיש תוכנית לצמצום פערים בחינוך בפריפריה שתהווה תשתית הכרחית לשילוב אוכלוסייה ממעמד סוציו־אקונומי נמוך ביחידות העילית בצה"ל. עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא.