עדיף חוק אחד ביד מארבעה על העץ

ג'יין אוסטן לא ידעה שאחרי מותה היא תהרוס את החיים לנשות העולם המערבי, או כמו שנהוג לומר: תשגע לנו את הבנות. אוסטן נולדה בשנת 1775 בכפר סטיבנטון באנגליה לכומר כפרי משכיל ועני. היא היתה בסך הכל בחורה טובה, צנועה, עזרה בעבודות הבית, שימשה אומנת לעת מצוא לאחייניה, ובשעות הפנאי כתבה שישה ספרים, כולם עוסקים בנושא אחד ויחיד: אישה צעירה בוחרת בגבר הנכון - שהוא לא בהכרח הגבר המעניין או המסעיר ביותר ברומן. בסופו של דבר, השניים באים בברית הנישואים, והקוראים (ובעיקר הקוראות) יודעים שהכל יהיה בסדר, שכן השניים קיבלו את ההחלטה הנכונה, ומכאן ואילך יבנו לעצמם חיי נישואים יציבים וממושכים. אוסטן מתה בשנת 1817, רווקה.

ספרה השני של אוסטן נקרא בתחילה "רשמים ראשוניים", והוא חרג מתבנית ספריה האחרים של הפי אנד מבוסס על היגיון, תבונה וחתירה לשלווה. ברומן הזה הציגה אוסטן מערכת יחסים סוערת, שמבוססת לא על חיבה ראשונית בין הגיבורים אלא על סלידה הדדית. זו מייצרת ניצוצות! זיקוקים! חשמל באוויר! גבר יפה ועשיר ומתנשא מחזר אחרי צעירה יפה וענייה, שמתנשאת עליו בחזרה. בסופו של דבר, הסנוב העוין מתגלה כגבר חלומות שנופל שדוד לרגלי אהובתו, ושניהם זוכים בנישואים מושלמים ובחיי עושר באחוזת פאר.

אוסטן לא היתה הראשונה או היחידה שכתבה סיפורי אהבה פתלתלים עם מכשולים, פערים, קשיים וסוף טוב, אבל היא היתה הראשונה שהציגה באור רומנטי ומשעשע מערכת יחסים, שמבוססת על מכשולים שהגיבורים עצמם מציבים בפני האהבה. את הספר החלה לכתוב כשהיתה בת 21 בסך הכל, ולכבוד הפרסום שינתה את שמו ל"גאווה ודעה קדומה" - השם הזה, כמו שמו הראשון של הספר, היה על הצד הדידקטי, אבל בראשית המאה ה־19 לא התעכבו על שמות סקסיים כמו "הענייה והמיליונר".

הספר, כמו המחברת, זכה להצלחה מתונה, אך שנים אחרי מותה גילו הבריטים מחדש את כישרונה והחלו לסגוד לה באופן רשמי ומסודר. האמריקנים הצטרפו אליהם, ובהיותם אומה רבת שכלולים והמצאות - הבינו שבפניהם ניצבת סוגה אמנותית חדשה: הקומדיה הרומנטית.

עד אוסטן מקובל היה שיחסים בין־אישיים, מידידות משרדית ועד הקמת משפחה, מבוססים בראש ובראשונה על התאמה בסיסית ועל חיבה הדדית. הרי לא נחפש את קרבתם של מי שמעוררים בנו סלידה ממבט ראשון. ב"גאווה ודעה קדומה" הציגה אוסטן מודל חדש ומהפכני: הגבר המתאים לך ביותר הוא זה שאחרי שראה אותך לראשונה, קובע שאת "נסבלת, אך לא נאה מספיק כדי לפתות אותי", ואמא שלך חושבת בצדק ש"הוא איש דוחה כל כך, שעדיף לא למצוא חן בעיניו". לפני אוסטן לא היתה בחורה שחשבה שזה מצחיק או מנבא הצלחה בזוגיות.

אך הנזק כבר נגרם, והקומדיה הרומנטית שמבוססת על המודל של אליזבת בנט ומר דארסי כבר יצאה לדרך ופתחה אופק חדש לרווקה הבנויה לקשר. אם עד אז לימדונו אמותינו לחפש גבר חביב מרקע דומה שיידע להעריך את סגולותייך, הרי עצם קיומו של המודל הספרותי והקולנועי של גבר מסוג אחר - בלתי נסבל מבחוץ אך מושלם מבפנים - טרף את הקלפים.

לתבניות יש כוח, והן נחרתות בזיכרון. אחרי שקראת עשרות ספרים וצפית בעשרות קומדיות רומנטיות, ייתכן שתשכחי שגברים כמו דארסי קיימים רק בדמיונם של סופרים ותסריטאים, והם נבטו במוחה הצעיר עד מאוד של סופרת בריטית ברוכת כישרון, שכל ספריה הסתיימו בחתונה ולא במריבות על מי יקום לתינוק או ישטוף כלים או ישמין או יזדקן. ואוסטן, כזכור, מתה בת 41, ורווקה. מה היא כבר ידעה.

החיים לא מרבים לזמן לבחורה מן השורה ג'נטלמנים עשירים ויפי תואר כמו דארסי. טווח האפשרויות הריאליות משתרע בין עומר למוטי, בין יואב ליחזקאל, ואחרי כמה וכמה שנות נישואים - גם בראד פיט הופך ליחזקאל מן המניין, ומי שהתפעלה מנישואיו הזוהרים לאנג'לינה ג'ולי יכולה להתרשם שגם אצל הכוכבים יש גירושים מכוערים עם התדיינויות זועמות בבתי משפט. אבל הפנטזיות הספרותיות והקולנועיות מתחו את ספקטרום הציפיות של קוראת הספרות והצופה בקולנוע: שהרי מהו עומר לעומת בראד פיט (הוא פנוי כרגע), איפה מוטי ואיפה דארסי. ומי תשעה לחיזוריו של יחזקאל כאשר בנשמתה של המחוזרת מרצד איזה גבר מושלם שמחכה רק לה, ולא זו בלבד: היא תזהה אותו על פי היחס המזלזל שהוא מפגין כלפיה. הקומדיה הרומנטית בהחלט שיגעה לנו את הבנות.

על פי מימרה סינית שנונה מהמאה ה־17, "טוב להיות כלב בעידן של שלווה מאשר אדם בתקופה של כאוס". יש שיטענו שמוטב להיות כלב בכל תקופה שהיא, כיוון שכלבים לא שוגים בהזיות, לא מחפשים שידוך הולם ולא מתאכזבים מדייט שעלה לא יפה. רק האדם ניחן בדמיון שגורם לו לבקש לעצמו הגשמת חלומות ברמה האישית, הלאומית, ויש כאלה שמפנטזים גם ברמה העולמית, אבל עם אלה באמת אין על מה לדבר.

החלומות הלאומיים הישראליים יכולים לשגע את כל שדרות העם. אלה חולמים על ארץ ישראל השלמה שכולה יהודית, ועל בית משפט עליון שזורם עם הרעיון; אלה חולמים על מדינה חילונית שמוחזקת ביד ברזל על ידי 15 שופטים, שייתנו לה סטירת כיוון קטנה בכל פעם שהיא תתנהג באופן יהודי מדי. אלה ואלה לא יקבלו את מבוקשם.

השבוע הונח מתווה חדש לבחירת שופטים לבית המשפט העליון. לא מדובר בהגשמת חלום עבור אף אחד מהמחנות. הימין קיווה להוציא מהוועדה לבחירת שופטים את שופטי בית המשפט העליון ולהבטיח רוב תמידי לקואליציה - חלום שמתבסס על הנחה שמעתה ועד עולם לא יהיה הפסד ימני בבחירות. השמאל לא הצליח להבטיח את המשך שלטונו באמצעים משפטיים גם כאשר הוא מפסיד. המתווה לא מגשים את החלומות הללו. הוא ממש לא דארסי, אבל הוא מוטי סביר והגיוני. ואוסטן מתה רווקה.