לא ליפול למלכודת העריצות

אני אוהב את ישראל.

אני אוהב אותה מהיום הראשון שגיליתי את הארץ הלא מוכרת הזו, אחרי מלחמת ששת הימים בשנת 1967 - ארץ שכל הדברים בה כמו דיברו אלי בחשאי.

אני אוהב את הנס שמייצגת המדינה הזו, שנולדה מתשוקתו של עיתונאי להיסטוריה שלא ידע כמעט כלום לגביה, שקיבלה את שמה מפייטנים וממשוררים שלא ידעו מהי מדינת לאום; מדינה שנבנתה על ידי חולמים מעשיים, שמימשו נס נוסף בה בעת שהקימו לתחייה את השפה העברית, כלומר גילו את החוזה החברתי היחיד שאפשר לחתום עם ההיסטוריה ("אנחנו מחליטים להיות מדינה ולכן אנחנו מדינה!")

אני אוהב את המדינה הזו כאשר אני רואה שהיא מעניקה מקלט ליהודים נרדפים, ואני אוהב אותה כאשר היא מאוימת, כאשר אויביה מוקיעים אותה, משחירים את שמה ומנסים להחליש אותה בנשק או במילים.

ואני אוהב את זה שבניגוד לצרפת, למשל, שהשעתה כמה מהחירויות הבסיסיות של אזרחיה אחרי שש שנים של מלחמה באלג'יריה, ובניגוד לארה"ב, שהיתה זקוקה לשישה שבועות בלבד, אחרי אסון התאומים ב־11 בספטמבר 2001, כדי להאריך את "חוק הפטריוט" (חוק שצמצם את ההגבלות המוטלות על הממשל האמריקני באמתלה של מלחמה בטרור, והקל את המעקב אחרי אזרחים, את השימוש בהאזנות סתר ואת מעצרם של אזרחים ואזרחים זרים - המתרגם), ובניגוד לכל שאר המדינות שאני מכיר שהותקפו על אדמתן על ידי אויבים עוצמתיים, מדינת ישראל, ששרויה במלחמה מיום הקמתה - ולא זה שש שנים או שישה שבועות בלבד - מעולם לא הפסיקה להיות מדינה דמוקרטית, לפחות עד כה.

***

די בכך כדי להביע את אי־הנחת ואת הכעס שאני חש לאור המשבר הפוליטי והמוסרי שמזעזע כיום את המדינה.

אם זה בגלל השר שרוצה לחוקק עונש מוות למחבלים וחושף בכך את בורותו בעיקרי התלמוד החשובים ביותר ("סנהדרין ההורגת אחד בשבוע נקראת חובלנית. רבי אלעזר בן עזריה אומר, אחד לשבעים שנה" [מסכת מכות א, משנה י - המתרגם])

אם זה בגלל אותו חבר כנסת ושר לביטחון לאומי, שהזכרתי כבר, שרוצה להעביר בכנסת חוק חסינות משפטית לחיילי צה"ל במבצעים צבאיים, ובעשותו כך פוגע בעצם הרעיון של טוהר הנשק, ברעיון שנותן כבוד לנשים ולגברים המשרתים בצה"ל בעיני העולם, ושהם מעולם לא רצו לוותר עליו - כפי שנוכחתי בעצמי ממלחמת לבנון הראשונה ועד המבצעים האחרונים נגד חמאס.

ואם זה בגלל השר בצלאל סמוטריץ', שאי אפשר למנות את כל דברי הבלע שלו נגד קהילת הלהט"ב, האזרחים הערבים או היהודים החילונים (ובלי להזכיר, כמובן, את רצונו "למחוק" את הכפר חווארה, אותו כפר שבו מחבל רצח שני אזרחים ישראלים והושחת בפעולת נקם על ידי פורעים מנוער הגבעות).

ואם זה בגלל הרצון, נכון לשעת כתיבת שורות אלה, לחסל את בית המשפט העליון היושב בירושלים, את אבן הפינה שעליה מושתתת המערכת הפוליטית הישראלית.

הכרתי כמעט את כל ראשי ממשלת ישראל, החל מדוד בן־גוריון, דרך מנחם בגין, יצחק שמיר, יצחק רבין, שמעון פרס, אהוד ברק, אריאל שרון וכלה בבנימין נתניהו.

כולם כאחד ידעו שאין שום כוח שאמור להיות מוחלט - מלבד כוחו של העם. מקצתם ידעו זאת מכיוון שהיו אנשים משכילים ורחבי אופקים, ומקצתם למדו זאת מהמהפכות הצרפתית והאמריקנית. מקצתם למדו על מגבלות הכוח בשל היכרותם המעמיקה עם התרבות היהודית בכלל, ועם תולדות ממלכת יהודה והריבונות שהתחלקה בה בין השופטים והמלכים בפרט. אבל מעל לכל, אף אחד מראשי הממשלה האלה לא העלה בדעתו ברצינות להפר את החוקים המהותיים של המדינה.

***

רוח מחאה מתעוררת בישראל נגד המגמה האובדנית הזאת. טייסי קרב מחיל האוויר הודיעו שלא ייקחו חלק באימון.

חיילי מילואים מחיל הים חוסמים את נמל חיפה כדי להביע את סירובם ל"דֶמוֹקרָטוּרָה" בסגנון פולין או הונגריה.

אנשי מוסד בכירים אינם חוששים לדבר על הסכנה הטמונה בהפיכה המשטרית הזו - לפעמים גם בפנים גלויות.

שומרי סף וגיבורים רבים מהמדינה מודיעים בזה אחר זה שלא יצייתו להוראות ולצווים שיסכנו את ביטחון המדינה.

ולבסוף, מאות אלפי ישראלים יוצאים לרחובות כדי להזכיר שאבותיהם ואבות אבותיהם שחררו את העם הזה, שעד לאותו רגע היה חסר ישע מול רוחות השמיים ומול חיצי בני האדם - וכל שכן, שאותם אנשים לא הקריבו את חייהם כדי שהדבר ייגמר בקריקטורה הזו של הגניוס היהודי, כפי שמייצגות אותו "המפלגות הדתיות" כיום.

כאן נמצאת אפוא הרוח הציונית.

בחברה האזרחית המופלאה הזו, שאינה אלא ליבו הפועם של ישראל.

ואלה הם הכוחות החיים שהיהודים ושוחרי טובתם של היהודים חייבים לעודד בכל מחיר ובכל מקום.

לפיכך אסור לשכוח שתי אמיתות חשובות. ישראל גברה כבר על משברים רבים מספור, כך שאין ספק שגם המשבר הנוכחי יבוא על פתרונו, ושבדברי הימים של אומה צעירה זו בוודאי לא יירשמו הרועים הרעים האלה.

ואם אני טועה, אם ידו של משב הרוח הניהיליסטי הזה תהיה על העליונה לזמן מה, אם רוחו וחזונו של הרצל נדמים כנבלעים בפוליטיקה מהסוג הגרוע ביותר, בכל זאת אסור להיכנע לייאוש או ליפול במלכודת הערמומית שהתקינו אותן רוחות חורשות רעה. בדיוק כמו שיש רעיון של צרפת, של איטליה או של כל מדינה אחרת, רעיון ששורד את כל העיוותים שספג, כך גם ישראל תהיה משובשת, פגועה - ועם זאת חיה ונושמת.

תרגם: הוד יהודה הלוי בירדוגו