"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
שיתוף כתבה
דודי אמסלם עבר לירי בתוך הנגמ"ש
מי שאינו מסוגל להבין את חוסר התאמתו לתפקיד מסוים, מוצא את מפלטו בהסבר המקובל כל כך: אפליה עדתית
אמסלם הגיש חבילת הצעות חוק פרטיות (ארכיון)| צילום: מתוך פייסבוק

דודי אמסלם עבר לירי בתוך הנגמ"ש

מי שאינו מסוגל להבין את חוסר התאמתו לתפקיד מסוים, מוצא את מפלטו בהסבר המקובל כל כך: אפליה עדתית

,עודכן
0השמעה

הכביסה המלוכלכת.בסוף השבוע שחלף, אירעו משני צידי האוקיינוס אירועים דומים. בסבב ה־14(!) של ההצבעות בבית הנבחרים האמריקני על בחירת יושב ראש הבית, נאלצו כמה מחברי הבית למנוע עימות אלים ממש בין רפובליקנים לרפובליקנים. אולי כתוצאה מכך הסכימו כמה ממתנגדיו של קווין מקארתי להיעדר מהאולם לקראת הסיבוב ה־15, וכך זכה, בעור שיניו ממש, ברוב.

ההתנגדות למקארתי לא היתה אידיאולוגית. מתנגדיו אינם מרוצים מהשיטה הנוהגת בבית הנבחרים, ובסופו של דבר, כשהוא סחוט ומותש, השיגו ממנו כמעט כל מה שלא רצה להעניק להם תמורת היעדרותם. בין הישגיהם - נכונותו לאפשר בכל רגע הצבעה שתאפשר להדיחו... ההליך, שחשף את חולשתה הרבה של המפלגה הרפובליקנית, היה נדיר מאוד. כבר מאה שנים נבחר לתפקיד מועמד המפלגה הגדולה בבית ללא כל בעיה, והצבעת המליאה נחשבה טקסית בלבד.

שעות אחדות לפני שנבחר מקארתי, יצא מפתח ביתו דוד אמסלם ושפך אש וגופרית על בנימין נתניהו, אל מול תומכיו שציפו למוצא פיו. "נתניהו כפוי טובה", אמר, "השפילו את כל האמסלמים והביטנים". אמסלם, שהודיע כי לא יסתפק בפחות מתפקיד שר המשפטים, או - למצער - יו"ר הכנסת, ושדחה הצעות לתיקים אחרים בממשלה, קיבל את ההחלטה למנות אחרים לתפקידים הללו כהוכחה לכך שרה"מ אינו מעריך נאמנות, וכי יש בליכוד אפליה עדתית. כשהוא זוכה לעידוד מעריציו, הבטיח להם: "אותנו, בני עדות המזרח, אף אחד לא ישפיל - גם לא ראש ממשלה מהליכוד".

אמסלם הבוטה והבועט מתאים לכהן כיו"ר הכנסת או כשר המשפטים בערך כפי שהתאים להיות שר הדיגיטל הלאומי, אבל כמו אותה הנערה הכעורה שטענה כי לא נבחרה למלכת היופי בגלל האנטישמיות - כך מי שאינו מסוגל להבין את חוסר התאמתו מוצא את מפלטו בהסבר המקובל כל כך: אפליה עדתית. אפילו יאיר נתניהו הזכיר לאמסלם את מוצאו של מי שנבחר "במקומו" ליו"ר הכנסת.

אבל הלקח האמיתי מהמקרים שאירעו בקונגרס ובכנסת, הוא שהבעיה האמיתית נמצאת בתוך הבית, ולא בצד השני של המתרס הפוליטי. כששני הגושים הפוליטיים דומים בגודלם - כל ממזר מלך, ודרגות החופש של ההנהגה מצטמקות.

שומרת הסף.ביום ראשון, 20 באוגוסט 2000, התכנסה הממשלה לדון בהצעת החלטה שהבאתי בפניה במסגרת תפקידי כשר המשפטים. ההחלטה שאושרה באותה ישיבה קבעה באופן מסודר ומחייב הליך למינוי יועץ משפטי - וגם לפיטוריו. בכך אושרו המלצות ועדת שמגר, שהוקמה על ידי קודמי, צחי הנגבי.

בניגוד למה שהתרחש מאז קום המדינה ועד לאותה ההחלטה, שוב אי אפשר היה להביא לפיטוריו של יועמ"ש כתוצאה מכך שסר חינו בעיני ראש הממשלה או שר המשפטים. מאז 2000, אם הממשלה מבקשת לסיים את כהונת היועמ"ש, עליה להתייעץ עם הוועדה לאיתור יועץ, ואם עדיין בכוונת השרים לסיים את כהונתו - עליהם להצביע לפחות על אחת מבין ארבע העילות הבאות: חילוקי דעות מתמשכים בין הממשלה לבין היועץ, המונעים "שיתוף פעולה יעיל"; התנהגות בלתי הולמת של היועץ; נבצרותו מטעמי מחלה או מטעם אחר; פתיחת חקירה או קיום כתב אישום נגדו. היועץ רשאי לשימוע הן בפני הוועדה והן בפני הממשלה.

עו"ד גלי בהרב־מיארה, ששמרה על פרופיל נמוך מאז מונתה, תהיה בימים אלה, ובעיקר אחרי הודעת שר המשפטים על המהפכה ההונגרית שהכין לנו, במוקד הוויכוח הציבורי. בפני שומרת הסף ניצב אתגר המטיל אותה אל לב־ליבו של הדיון הפוליטי הסוער ביותר, והיא תזדקק לתמיכה ציבורית שתסייע לאצבעה למנוע את פריצת המים בסכר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

יוסי ביילין

בעל טור במגזין